קפריזה שצמחה

השכן בבלוק ממול מתחרה בי. הוא מנסה להשוויץ בערוגה החלונית שלו.
התחרות החלה לפני שנה וחצי, כשבערוגה החלונית שלי היו רק יהודי נודד חלש ונענע שלא סגורה על עצמה.
הערוגה שלי ממוקמת על אדן החלון שבקומה השלישית ואילו אצל השכן, מעבר לכביש, בבלוק זהה לשלי, הערוגה בקומה השנייה.
אצל השכן היא פונה לכיוון הים, נהנת משמש של צהריים וערב ואילו שלי מתענגת על חמה של בוקר וצהריים.
השכן הוציא תחילה שני עציצים עם רקפות והדבר הציק לי. לא יודע למה בדיוק, אולי אני מחפש וממציא תחרויות.
מיד כשראיתי את הרקפות הבתולות שלו דחפתי לאדנית של היהודי הנודד ראש של סלרי שגסס במקרר, קבעתי בלי מילים שהקרב התחיל.
מדי יום הייתי הופך את האדמה בשתי האדניות ומשקה בערב במים מהולים בדשן, כשהשכן היה מקבל שמש חלשה ועייפה.
אחרי שבוע הנענע שמעה שיש תחרות והתאפסה על עצמה וטיפסה על אחד הסורגים של המעקה. היהודי נשאר עייף, עדיין התקרבן על הרצח עם. והסלרי הקפריזי הוציא עלים קטנטנים, התחיל לצמוח הברנש.
משראה השכן את הנענע האמביציונרית והסלרי הבוקע הוסיף לאדן החלון שלו עוד שני עציצים קטנים עם שתילים בצבע אדום וורוד.
“ארור השכן!” אמרתי לעצמי כשהסתובבתי במשתלה הקרובה לבית.
באותה רכישה הבאתי כדנית וריחן בריא ורענן. את הכדנית תליתי על המעקה, קיוויתי שתמשוך מעופפים מאבקים ותלכוד אותה בכדיה החומציים, תמנע מצמחיו הצבעוניים של השכן להתפתח.
את הריחן שתלתי לצד הנענע, שתכניס בו את אותו רעל הלחימה שקיבלה מאז הפיכת האדמה הראשונה.
לא אמשיך בפירוט דקדקני ואקפוץ חצי שנה קדימה.
השכן הקטנוני, שראוי לציין שהוא אדם ישיש וטיפש, מילא את אדן החלון בעציצים קטנים עם שתילים בצבעים שונים.
חוץ מהרקפת שזיהיתי עם המשקפת, לא ידעתי את שמם של אף אחד מהאחרים. ולא שאני מבין באמת, רק באתי להתחרות על כמות.
אז כשלשכן היה דגל של מצעד הגאווה לי היה צבא של ירוקים שקשורים על הסורגים, תלויים על המעקה ונחים על מסילת החלון.
היהודי נשאר הלום קרב, פוסט הטראומה של עמו לא הירפה משורשיו. הנענע כיכבה כמו שחקן ישראלי בליגה סינית והסלרי כבר הראה סממנים של בגרות. לצידם גדלו והתפתחו גם שורשים של בצל ירוק שטמנתי באדמה, באדנית חדשה, יחד עם גרעיני גמבה שהחלו לבצבץ כמו פריסקופ. איתם יחד גדלה גם פטרוזיליה מסולסלת ורוקט גוצון שגדל לרוחב, כמו שמן בתיכון. וגם הריחן גבה וצמח, כאילו הוא עצמו השתוקק להיות חלק מרוטב לפיצה. בעציץ נפרד, שנקשר לסורגי המעקה, גדל זעתר אנמי שקיבלתי בחתונה של מכר.
ובאדנית שיצרתי ממגירה של שידה, גדלו באיטיות תות שדה ללא תותים וחסה רומית שנחמד מאוד לנשנש בזמן השקייה.
הימים עברו והצמחים גדלו. אבל השכן העקשן כמובן שלא ויתר והוציא מהחלון עץ לימון שגדל אצלו בסלון.
וזאת ההוכחה שכשאין חוקים אפשר לרמות בקלות. הרי אף אחד לא חשב שהערוגה החלונית מתאימה גם לעצים של ממש.
אז אחרי התייעצות עמוקה עם הנענע שכבר השתלטה על כל האדנית, וכפתה עלי לפנות את הסלרי, הוחלט לשנות גישה.
והיום, שנה וחצי אחרי אותה שריקת הזנקה, המרפסת שלי קרסה יחד עם הפיקוס המצוי, הוושינגטוניה שהכנסתי עם מנוף, עם הגפן שעבר למרפסת של השכנים מימיני, עם האלון האגרסיבי שגררתי במדרגות והקקטוס שייבאתי במיוחד מפרו.
ובעודי יושב בין ההריסות ובין עציצי ועצי המבולבלים, הגיע השכן מול ולחץ לי את היד בחמימות
“כל הכבוד חבוב” אמר בנועם “ככה בדיוק מסיימים קפריזה”

קפריזה שצמחה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

יפה מאד.

24/12/2020 13:00
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך