רחובות

לפעמים כשאני הולכת ברחוב אני שמה לב לאנשים שבו, לבתים, למראות החולפים על פניי ואני תוהה לעצמי למה הם נמצאים שם.
למה העץ שכרגע חלפתי על פניו נמצא דווקא בנקודה זו? אילו מראות הוא ראה בחייו ובן כמה הוא?
כמו עצים גם אנשים. לא יוצא לכם להסתכל על מישהו בתחנת האוטובוס ולתהות למה הוא שם? אולי אישתו בדיוק עזבה אותו או אולי יש לו יום הולדת? לאחל לו מזל טוב? או אולי הוא הולך למות מחר? מי יודע.
כשאני הולכת ברחוב אני תוהה מי חושב עליי עכשיו. האם אני מעניינת מישהו? אני חושבת על חיי האהבה שלי ועל שיעורי הבית. אני חושבת על החברים והמשפחה ועל הכלבה שלי.
לפעמים אם אני רואה גינה יפיפייה, מהגינות הללו שקשה להתעלם מהן אני ניגשת אליה ויושבת לכמה דקות, להתבונן ולחשוב.
הזמן הזה שבין שתיים לארבע הוא הזמן של חשבון הנפש שלי. הוא הזמן שאני הכי חכמה שיש, הכי אני שיש.

רחובות
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך