אהבה, דבר כה מסקרן.

שידוך\ ממגירה

07/09/2020 275 צפיות אין תגובות
אהבה, דבר כה מסקרן.

כף ידי מזיעה, הלב שלי דופק מהר מהרגיל.
“בשעה שמונה בספסל הראשון ליד הגשר בטיילת” אמא אמרה .
שבע חמישים וחמש, השמש שקעה מזמן,
דייגים עמדו על הדק, החכות מורמות אל על,
הפתיון עבד והדג ניצוד.
שבע חמישים ושש, אני מתיישב על הספסל.
רגלי בהצלבה, לא. אני אני אשנה תנוחה, רגלי מפוסקות, לא. נעמדתי.
שבע וחמישים ושבע, הלחות מציגה נוכחות על מצחי.
אני מוריד את משקפי ומנקה עם מטלית עליה רקומות ראשי תיבות של שמי.
החליפה עבה מידי, נהיה לי חם, אני אוריד את החלק העליון, לא. לא מכובד.
שבע חמישים ושמונה, לא יהיו לנו נושאי שיחה משותפים, נשב בשקט.
היא תלך, היא תמשיך לשידוך הבא.
שבע חמישים ותשע, הרמתי את שלושת הורדים הלבנים שקניתי,
היא לא תאהב את הצבע, הייתי צריך לקנות אדום.
שמונה אפס אפס, היא לא תגיע.
ידי בכיסים, אני מתקדם לכיוון המעקה. מסתכל לעבר עוברי האורח,
“עוד כמה דקות נצטרף להגדרה ‘מפגש של שידוך’ ” חשבתי לעצמי.
שמונה אפס אחד, יד קטנה נוחתת על כתפי ומבהילה אותי,
הורדים נופלים לריצפה, אני ממהר להרים, הם נהרסו, היא תלך.
“אני כל כך מצטערת!” הרמתי את מבטי למשמע קולה העדין,
היא יפייפיה, שיערה החום גולש על כתפיה בסילסול עדין,
פניה נעימות למראה וחיוכה מאוזן לאוזן,
עיניה, כמו יהלומים בטבעת, מיפות את פניה,
האור קרן ממנה, הירח יכול ללכת לישון.
“אין לך על מה להצטער” החזרתי בחיוך,
היא לקחה ממני את הורדים ואני נעמדתי תוך שבחנתי את פניה,
היא אהבה אותם.
“הם מקסימים, תודה רבה!” היא חייכה אלי וליבי נדם לרגע,
היא נעמדה על יד המעקה, “הצטרפנו להגדרת ‘מפגשים של שידוך’ ” .
תחושת רוגע עטפה אותי, אנחנו נהיה בסדר.

שידוך\ ממגירה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך