שניים עשר צלצולים/בובה קטנה

בובה קטנה עם עיני כפתור גדולות,
וכובע שחור קטן עם נוצה שעולה בלהבות;
על גופה בגדי סמרטוט, ונעליים חצי קרועות,
והיא מחכה לאהובה, עכשיו כמעט חצות.

זהו רגע מיוחד, עשוי משניים עשר צלצולים,
שבו הם גדלים, והופכים לאנשים.
ורק לכמה שניות, את רצונם הם ממשים,
וכשהצלצול האחרון נשמע, פג הקסם והכל חוזר להתחלה.

דובי קטן עם עיני כפתור שונות,
גופיה ומכנס לגופו, ותפוח אדום וגדול לצידו;
חתך עמוק בידו, גורם לגופו לאבד תחושה,
אך הוא נלחם בייסורים כדי להגיע אל אהובתו.

זהו רגע מיוחד, עשוי משניים עשר צלצולים,
שבו הם גדלים, והופכים לאנשים.
ורק לכמה שניות, רק להחזיק בידה,
אך הוא לא מספיק להגיע בזמן, והצלצול האחרון נשמע.

בובה קטנה עם עיני כפתור גדולות,
עוד יושבת על ספסל, עם עיניים נחושות.
בכל צלצול היא מחכה לו, אולי אחרי כל כך הרבה זמן…
אך הוא לא יוכל להגיע, לא היום, לא לעולם.