מרוגז קלות
https://www.youtube.com/watch?v=BDj_bN0L8XM זה הלינק לסרטון המקורי שהתחיל את כל התזה הזאת. בדקתי את המקורות שלו, והם מאוד אמינים - אם תרצו לבדוק אותם בעצמכם, הוא השאיר לינק למאמר שעליו מבוסס הסרטון, ובמאמר יש לינקים לכל המקורות שלו. אני יודע שלא כתבתי הרבה זמן, ואני מתכנן לנסות, אבל אין לי הרבה רעיונות לאחרונה, אז אני לא מבטיח כלום. בכל אופן, זו תוצאה של עבודה של הרבה זמן, אז אני מקווה שתמצאו אותה מעניינת, גם אם לא תקבלו את הדעות שלי.

תזה ארוכה ומשונה בעניין פמיניזם

מרוגז קלות 16/12/2015 932 צפיות 24 תגובות
https://www.youtube.com/watch?v=BDj_bN0L8XM זה הלינק לסרטון המקורי שהתחיל את כל התזה הזאת. בדקתי את המקורות שלו, והם מאוד אמינים - אם תרצו לבדוק אותם בעצמכם, הוא השאיר לינק למאמר שעליו מבוסס הסרטון, ובמאמר יש לינקים לכל המקורות שלו. אני יודע שלא כתבתי הרבה זמן, ואני מתכנן לנסות, אבל אין לי הרבה רעיונות לאחרונה, אז אני לא מבטיח כלום. בכל אופן, זו תוצאה של עבודה של הרבה זמן, אז אני מקווה שתמצאו אותה מעניינת, גם אם לא תקבלו את הדעות שלי.

אז… עברה בערך חצי שנה.
די הרבה קרה מאז, אבל זה לא הנושא.
הדבר העומד על הפרק הוא עניין אחר בתכלית, והוא התחלה של מחשבות ביקורתיות שלי כלפי הפמיניזם.
המחשבות הביקורתיות האלו התחילו כשראיתי סרטון שדיבר על הפרש השכר בין גברים ונשים, והמשיכו עד לחיי היומיום שלי עצמי. התזה שמובאת לכם כאן היא יותר מחשבות שלי על ההבדלים התרבותיים בין גברים לנשים, מאשר עובדות וסטטיסטיקות (מלבד החלק הראשון, שמבוסס על אותו הסרטון).
חשוב לי לציין שהסרטון הזה הוא לא שוביניסטי – הסרטון הזה הוא ביקורת על הפמיניזם, שעושה את עבודתו שלא כהלכה, ובמקום ליצור שוויון הוא רק גורם לפערים חדשים.
אז ללא כל הקדמות נוספות, הנה התזה, ונקווה שתהנו.

עד שנות הארבעים של המאה העשרים, נשים לא יכלו להצביע. גם לפני כן, על כל פני ההיסטוריה, נשים הופלו, והתייחסו אליהן כאל נחותות מבחינה אינטלקטואלית וכישרונית. בתקופות מסוימות הדבר הרחיק לכת עד כדי כך, שהאישה נחשבה לרכוש של הגבר, והוא יכול היה לעשות בה כרצונו. אך הקדמה עושה את דרכה באיטיות, ומחלחלת אל תוך התרבות, וכיום, בשנות העשרה של המאה העשרים ואחת, האפליה נגד נשים ברוב העולם המערבי כמעט ונכחדה.
ולמרות זאת, עדיין יש נשים (ולעיתים, גם גברים) המאמינות שהן מופלות ונחשבות נחותות בחברה. כשם שיהודי ארץ ישראל מתקשים להיפרד מהרעיון שהם מיעוט נרדף, אף על פי שכבר הפכו להיות הרוב הרודף, כך אותן נשים (ואותם גברים) מאמינות שהן מופלות, אף על פי שלא קיימת אפליה, או אפילו, שהן המפלות. כמובן, זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך – יש מקומות שבהם נשים מופלות, גם מחוץ לעולם המערבי וגם בתוכו. אבל ברובו של העולם המערבי, לא קיימת אפליה כמעט באף תחום.
לאותן נשים, שהפכו להיות רודפות, אני קורא פמינאציות. הכינוי אומנם משעשע, אך הוא קרוב במידה מטרידה לאמת – ישנן נשים (ומניסיוני האישי, גם גברים) שנוקטות בגישה מקארתיסטית כלפי גופים, אנשים ותחומי חיים שונים, בטענה שהם מפלים נשים, ללא כל ביסוס לדבריהן.
מטרת מאמר זה היא לתקן מיתוסים, להביא עובדות ולהציג דברים שעד כה נעלמו מעיני הציבור. עם זאת, חשוב לי להדגיש, שלא מדובר במאמר שוביניסטי. קיימת, מניסיוני האישי, אפליה מסוימת כלפי גברים בתחומים מסוימים, שנסתרת מעיני הציבור (לדוגמה, התחום של הטרדות מיניות, שאזכיר בהמשך).

חלק ראשון: הבדל השכר
המיתוס של “שכר נמוך בעשרים ושלושה אחוזים לנשים” קיים לא מעט זמן, ומועלה בכל וויכוח שנוגע לאפליית נשים במקום העבודה. אך האם מישהו בדק את נכונותה של הסטטיסטיקה הזו? מסתבר שכן, והתשובה היא שלילית. בארצות הברית, העיתון וושינגטון פוסט (The Washington Post) בדק את הסטטיסטיקה, ומצא שנעשתה טעות חמורה בחישוב – החישוב לא נעשה על משרות זהות ושעות עבודה זהות, אלא על קבוצת אוכלוסיה, שממנה הוצא ממוצע המשכורת של נשים וגברים. דבר זה דומה ללקחת את המשכורת של קופאית בסניף של רשת חנויות בגדים ואת המשכורת של הבעלים של הרשת, לעשות ממוצע ואז לומר שהמשכורת הממוצעת של עובד בחברה היא כמה אלפי שקלים בשעה.
הסטטיסטיקה נבדקה שוב על ידי משרד התעסוקה האמריקאי, הפעם על אותה משרה ואותן שעות, והתגלה פער קטן הרבה יותר של שבעה אחוזים. גם האיחוד האמריקאי של נשים אקדמאיות (American Association of University Women) בדק את הסטטיסטיקה, ואותו פער של שבעה אחוזים התגלה. ובכל זאת, מדובר בפער. למה קיים פער שכזה?
כמובן שאפשר להטיל את כל האשמה על אפליה. בלי ספק ישנם מעסיקים סקסיסטים, שחושבים שנשים עובדות פחות טוב מגברים, ולכן מעדיפים לתת לגברים העובדים תחתם שכר גבוה יותר מלנשים. אך יתכן שקיים גורם נוסף, ובניסיון לגלות אותו, בדק מחקר מטעם אקדמיית שטוקהולם לכלכלה את הנושא, ובו התגלה שרק עשרים ושמונה אחוזים מבין הנשים בקבוצת אוכלוסיה מסוימת התמקחו על השכר שלהם, בעוד שארבעים ושלושה אחוזים מהגברים באותה קבוצה התמקחו. עוד מחקר מטעם הוושינגטון פוסט התמקד בקבוצת דוקטורנטיות שהתלוננו שעמיתיהן הגברים קיבלו משרות הוראה, בעוד שהן קיבלו רק משרות של עוזרות הוראה. כשהפרופסור שאל את הדיקן לסיבה, הוא השיב שהגברים ביקשו משרות הוראה, בעוד שהנשים לא ביקשו. אותו הפרופסור ביצע ניסוי, וגילה ששמונים ושלושה אחוזים מהגברים, לעומת חמישים ושמונה אחוזים מהנשים, התמקחו על שכרם. הבדל השכר, בממוצע, היה שבעה אחוזים.
גם בישראל, הוועדה לקידום נשים בשירות המדינה בדק את הנתונים, וראה שמבחינת מתח הדרגות (אפשרות הקידום ואפשרות ההעלאה בשכר), נשים משולבות טוב לפחות כמו גברים, אם לא יותר.
אך הסטטיסטיקה המקורית מעלה את השאלה – מדוע השכר הממוצע לאישה הוא נמוך כל כך הרבה יותר מהשכר הממוצע לגבר? ובכן, האופציה הסבירה ביותר היא שיש פחות נשים בתפקידים בכירים. גם הסטטיסטיקות של הועדה לקידום נשים בשירות המדינה עולות בקנה אחד עם הרעיון הזה – מעט מאוד נשים מועסקות בדרג הניהולי הבכיר ביותר בממשלה, ומספר הנשים המועסקות עולה עם ירידת הדרגה. בעיית הנשים המועסקות בתפקידים משניים יותר היא עניין בעייתי בפני עצמו, וללא ספק, אין ליחס אותה אלא לשוביניזם (אף על פי שכנראה מדובר פחות בשוביניזם של המעסיקים, כפי שראינו בהתפלגות השכר בין גברים ונשים, ויותר בשוביניזם בחינוך), אבל היא נושא לדיון אחר.

חלק שני: מודל היופי
(אזהרה: החלק הזה נוגע לחיי האישיים, כמו עוד כמה חלקים שיבואו בעקבותיו. לכן, יהיה לי קשה לכתוב באופן אובייקטיבי, וההימנעות מכתיבה צינית תהיה בלתי אפשרית. לפיכך, אני ממליץ לקורא לשבת לאחור ולשתוק, במקום לכעוס על הכתיבה המאוד-לא-הולמת-מאמרים שלי)
ישנן לא מעט נשים שמתלוננות שהן לא רוצות להישפט רק על פי המראה החיצוני שלהן – לטענתן, החברה שופטת אותן רק על פי גודל שדיהן ורוחב אגן הירכיים שלהן. ובכן, נחשו מה? גם אני, גבירותי, לא רוצה שישפטו אותי רק על בסיס גודל השרירים שלי. למעשה, אפשר אפילו לומר שבמובן מסוים, סטנדרט היופי הגברי הוא קשה יותר להשגה – והאישה שמתווכחת איתי, מוזמנת בחום להוכיח לי את צדקתה ולבלות שמונה שעות ביום במכון כושר. לסיכום, בתחום הזה, מדובר בסיטואציית lose-lose – אף אחד לא מופלה, מפני שמתנהגים אל כולם גרוע באופן שווה.
ישנן, כמובן, נשים שיטענו שמי שמעצב את הסטנדרטים האלה הם גברים, ולפיכך הם נועדו להתאים לצרכים גבריים בלבד. אך ישנם שני טיעוני נגד שסותרים את הטענה הזו: האחד הוא שלאורך כל היסטוריה, מודל היופי האידיאלי היה בנוי לפי הדבר הקשה ביותר להשגה – בעבר, לפני החתונה, היה צריך לתפור לכלה מכנסי חתונה בהיקף של שלושה מטרים, כי היו מפטמים את הכלה כדי להראות את עושרה של משפחתה ואת הפוריות שלה. כיום, כשהעניים מתים משומן יתר, הדבר הקשה להשגה הוא רזון ובריאות. הטיעון השני, והמדויק יותר, הוא שאם גברים היו מעצבים את מודל היופי לצורכיהם ולנוחותם, ככל הנראה רק נשים היו מקבלות מודל יופי, וגברים היו מקבלים את הרשות להיראות איך שהם רוצים. את החברות והתאגידים המעצבים את מודל היופי לא מעניינת אפליה, אלא רווח, ואם זה אומר שגם לגברים צריך לעצב מודל יופי, יהי כן.
ישנן גם שיטענו שבעניין מודל היופי, סלחנים הרבה יותר כלפי גברים. וכאן אני מבקש מהקורא לאמץ את זכרונו ולחשוב – מתי בפעם האחרונה ראית אישה שאדם אחר (או אתה) צחק עליה שהיא “שטוחה”? ככל הנראה לא ראית דבר כזה בזמן האחרון (אם בכלל), וגם אם כן, ככל הנראה לא ראית את הדבר קורה לעיתים קרובות. עכשיו, אמץ את מוחך, וחשוב – מתי בפעם האחרונה ראית אדם אחר (או את עצמך) שצוחק על גבר בשל בשל מחסור במסת שרירים? ככל הנראה, לא לפני זמן רב כל כך.
כמובן שגם פה, כמו בהרבה תחומים אחרים, ישנו באג שנוצר על ידי השוביניזם: נעלי עקב. אבל גם זה נושא לדיון אחר.
לסיכום, בכל הנוגע למודל היופי, אומנם כולם מפסידים, אבל לפחות אף אחד לא מופלה. שנאמר: צרת רבים הינה חצי נחמה.

חלק שלישי: הטרדות מיניות
כאן אני כותב שוב מניסיוני האישי, ואת הדוגמאות אני מביא מחיי שלי. וכמובן שהקורא הפמיניסט הממוצע יחשוב לעצמו בשלב הזה, “אבל רגע, איפה קיימת אפליה נגד גברים במה שנוגע להטרדות מיניות? הרי הגברים הם ברוב המקרים המטרידים מינית, ומתייחסים אל נשים שבאות להתלונן באופן משפיל. כמעט בכל מקרה של תלונה על הטרדה יש חלק בציבור שאומר שבאיזשהו אופן היא ביקשה את זה, ולעיתים די קרובות יש שופט שוביניסט ששואל שאלות משפילות כגון “היית רטובה?” או “נהנית מזה?”. איך ייתכן שגברים מופלים בתחום הזה?”, ובלא מעט מקרים, אותו הקורא הפמיניסט פשוט ישליך את המאמר בכעס, ימלמל לעצמו שאני שוביניסט מסריח וילך לספר על מה שכתבתי לחברים שלו, כדי שכולם ידעו איזה אדם מחריד אני. אבל לפני שאתה עוזב, הקורא הפמיניסט הנכבד, שאל את עצמך את השאלה הבאה: מה עדיף – לקבל יחס משפיל, או לא קבל יחס בכלל?
כשאני הייתי בכיתה ט’, אחד מחברי לכיתה החליט מסיבה לא ברורה שזה יהיה מצחיק להוריד לפני את המכנסיים שלו (כולל התחתונים) – לא כלפי כל הכיתה, שגם זו הטרדה מינית בפני עצמה (מעשה זה הוא מעשה מגונה, על פי ההגדרה בחוק – מעשה שנועד לגירוי, סיפוק או ביזוי מיני ללא הסכמת המוטרד), אלא כלפי באופן ספציפי. בסערת רגשות הלכתי אל המחנכת שלי, והתלוננתי על הטרדה מינית. היא אמרה לי שהיא תטפל בנושא, ובסופו של דבר, כלום לא קרה. יתרה מכך, חלק מחברי לכיתה חשבו שזה משונה שאני מתלונן על דבר כל כך קטן וחסר חשיבות, וחלק אפילו חשבו שזה מצחיק שאני כל כך נסער מזה ושזה יהיה מצחיק אפילו יותר אם התקרית תחזור על עצמה. כתוצאה מכך, לא מעט אנשים ניסו להוריד לפני את מכנסיהם בימים שלאחר התקרית. אם דבר דומה היה קורה לאחת מהנערות בכיתה שלי, ככל הנראה היה אותו החבר לכיתה מושעה מבית הספר, והעניין היה מטופל בחומרה.
אבל כמובן שאפשר לטעון שכמו שנשים יכולות לראות אחת את השנייה עירומות, כך גם גברים, ולכן המעשה נעשה במסגרת הגבולות האינטימיים המותרים בין גברים. אם אתם תומכים בטענה הזו, הנה דוגמה נוספת:
מעט לפני התקרית שלעיל, אותו חבר לכיתה הקרין בכיתה (לא בטלפון שלו, בצורה פרטית, אלא על האקרן הכיתתי, שחשוף לעיני כל) פורנוגרפיה פדופילית הומוסקסואלית. כשיצאתי מהכיתה בגועל, אחד מחברי (לרוב אדם בעל דעות התומכות בשוויון וליברליזם) כינה אותי (ולא בצחוק – אני יכול להבטיח לכם שהוא התכוון לזה) הומופוב. על פי ההיגיון הזה (אם אנחנו מחשיבים הקרנת פורנוגרפיה בפומבי כמעשה מגונה, מאחר וצפייה בפורנוגרפיה היא מעשה שנועד לספק את הצופה מינית), אם אני מטריד אישה מינית והיא מנסה להתנגד, היא הטרופובית, וצריך להוקיע אותה בשל כך.
אבל כמובן שאפשר גם פה לטעון שלא מדובר בהטרדה מינית – המעשה לא כוון ספציפית כלפי, ולכן הוא לא ניסה להטריד אותי, או שאני פשוט משתמש בשרשרת ארוכה מדי של מסקנות כדי להגיע להוכחה שיש אפליה, או שהטרדה מנית פיזית היא גרועה יותר מהטרדה מינית בהקרנת פורנוגרפיה.
לאותם אנשים, שעדיין לא משתכנעים מהדוגמאות שלי, הנה דוגמה נוספת, שקרתה ממש לאחרונה:
אני ישבתי בשקט בכיתת הנדסת מערכות, עובד על פרויקט, ופתאום, באה ידידה שלי מאחורי, בלי שהבחנתי, מצלמת הכל בטלפון שלה, ונגעה בישבן שלי. כשקמתי, מופתע וכועס, היא צחקה. את הסרטון, מסתבר, היא העלתה לאינטרנט, ובימים הבאים ניגשו אלי חברי לכיתה וסיפרו לי כמה מצחיק הסרטון היה. אם אני הייתי עושה לה אותו הדבר, אני הייתי מושעה מבית הספר, היו מטפלים בי בחומרה, אליה היו מתייחסים כאל קורבן טראומה, והמקרה היה מופיע בכל עיתון כדוגמה לאלימות מינית ולאלימות באינטרנט. כשהקוראים היו קוראים את השער, הם היו כועסים, ומפרסמים נגדי פוסטים זועמים בפייסבוק, בטוויטר, בוואטסאפ ומי יודע איפה עוד. המקרה היה הופך לשערורייה שתזעזע את המדינה, ואני הייתי הופך לפושע.
כאן משתתקים טיעוני הנגד.
לא מזמן, פורסם מעין מאמר סאטירי בעניין הטרדות מיניות כלפי נשים, שנקרא “המדריך למתלוננת הטובה”. ה-“מדריך” דיבר על סיטואציות שונות שבהן האישה מגיע להתלונן, והתגובות שהיא מקבלת מגברים (ולעיתים נשים) שוביניסטיים, לדוגמה: באת מיד? – הזויה | באת אחרי תקופה ארוכה? – עכשיו באים? | את בתולה? – לא יודעת עדיין לפרש כוונות | לא בתולה? – מופקרת מינית. המדריך למתלונן הטוב הוא קצר הרבה יותר – מפחד שיטרידו אותך? – זה לא קורה הרבה | קרה והוטרדת? אל תתלונן | התלוננת? – לאף אחד לא אכפת | למישהו אכפת? – זה כי הוא חושב שזה מצחיק.
והדוגמאות האלו הן לא ההטרדות היחידות שעברתי. מספר לא קטן של פעמים, נגעו בי חברים לכיתה (כמובן, לא חברים באופן אישי), וכשסיפרתי על כך לאחד מחברי (באופן אירוני, אותו האחד שכינה אותי “הומופוב” על כך שלא רציתי לראות פורנוגרפיה פדופילית הומוסקסואלית), הוא אמר לי, “אתה לא מיוחד”. לפחות בגיל ההתבגרות, גברים עוברים הטרדות לפחות כמו נשים, אם לא יותר, ובכל זאת מתייחסים לפניות של נשים בחומרה יתרה. גם אם תשלול את כל התחומים האחרים שאני טוען שקיימת בהם אפליה או מיתוס, לפחות פה, חייבים להכיר בכך שיש בעיה.

חלק רביעי, ואולי החשוב ביותר: סטריאוטיפים, היחס אליהם והדו כיווניות
אחרי כמה אלפי שנים של אפליה נגד נשים, הגיוני לגמרי שאל סטריאוטיפים נשיים, כגון נשים במטבח או החובה ללבוש שמלה, יתייחסו בחומרה. אך האדם הנבון היה מצפה שהדבר ילך גם בכיוון ההפוך – שגם סטריאוטיפים גבריים יחשבו לדבר רע. אבל מסיבה לא ברורה, רק סטריאוטיפים נשיים צורמים לנו באוזן, בעוד שסטריאוטיפים גבריים הם מקובלים לגמרי. לדוגמה, כשאני וחברי דיברנו על ריצת האלפיים שהייתה לנו, אמרה אחת הבנות בכיתה, “תהיו גברים ותרוצו”. מדובר באמירה סקסיסטית ומכוערת, ובכל זאת, באמצע כיתה בלב תל אביב, שכמעט כל החברים בה הם שמאלנים ליברליים, אף אחד לא הניד עפעף. אך כשאחד מחברי השיב בשנינות, “תהיו נשים ותבשלו”, כל הכיתה הסתכלה בזעם באותו הבחור המסכן, ונרגעה רק כשהוא הסביר את עצמו.
גם עניין השמלה הוא מוזר – למה לאישה מותר ללכת היום עם מכנסיים ולאף אחד לא יהיה אכפת, אבל כשגבר ילך עם שמלה, כל הרחוב יסתכל, וחלק אפילו יסתובבו וימלמלו לעצמם בזעם, “הומו מחורבן”? אז מה אם אני רוצה קצת אוורור מלמטה? למה לה מותר ללכת עם בגד שמיועד לי, אבל לי אסור ללכת עם בגד שמיועד לה?
גם בתחום העבודה זה נעשה מוזר – למה למשפחה שבה האישה היא קרייריסטית והגבר הוא עקר בית קוראים משפחה מודרנית, בעוד שלמשפחה שבה הדבר הפוך קוראים משפחה שמרנית? בהנחה וצריך שוויון, אין שום דבר מודרני בזה שהאישה תצא לעבוד והגבר יישאר בבית ויבשל. משפחה מודרנית באמת היא משפחה שמחלקת בצורה שווה את עבודות הבית ואת העבודה בחוץ באופן שווה בין בני הזוג.
לסיכום, זה שמייחסים לסטריאוטיפים נשיים כאל טומאה זה מצוין. אבל למה לא קורה ההיפך?

חלק חמישי (שהוא לא יותר מתוספת שולית): פמינאציזם מקארתיסטי
בכל מקום אליו אלך, ולא משנה מה אגיד, תמיד יהיו נשים (וגברים) שיצליחו לפרש את מה שאני אומר כאילו אני שוביניסט. הם נדירים, אפילו מאוד נדירים, והם בלתי רלוונטיים כשם ששמרנים למיניהם אינם רלוונטיים, אבל הם קיימים, ורציתי להזכיר אותם מפני שאני חווה מדי פעם בפעם הסתה כלפי על ידיהם. הנה דוגמה אחת, שקרתה לא מזמן, כשישבנו בשיעור היסטוריה וראינו סרטון על קליאופטרה. בסרטון נראתה קליאופטרה שוכבת כמו גווייה מתה על מעין משטח שיש, ומסביבה כמה עשרות משרתות שכרכרו סביבה כדי לספק את צרכיה. אני, בסרקזם הרגיל שלי, הערתי “הא. היא נראית כמו אדם שעושה הרבה”. אחד מחברי לכיתה, שכנראה לא שמע את דברי כהלכה, השיב, “זה שאתה חושב שהיא עושה את זה הרבה זה סטריאוטיפ מפגר, ואתה שובניסט”. לאחר רגע של בלבול, הבנתי למה הוא חשב שהתכוונתי, והבהרתי לו שהתכוונתי לומר בצורה סרקסטית שהיא נראית כמו אדם עצלן. אבל הוא המשיך בשלו, ואמר לי, “זה שאתה חושב שהיא עצלנית זה סטריאוטיפ מפגר ואתה שוביניסט. אם היית רואה מלך זכר באותה הפוזיציה לא היית אומר כלום”. לאחר מכן, כשאמרתי לו שהוא פמינאצי (ואני חושב שאפילו הפמיניסטית הקיצונית ביותר שבקוראות תסכים איתי בנושא הזה), הוא ענה, “את סבא וסבתא שלי ניסו להרוג בשואה רק בגלל שהיה להם אף קצת יותר גדול. זה שאתה משווה אותי לאנשים שניסו להרוג אותם זה פשוט אבסורדי”. ובכן, מספר דברים, כתשובה לאותו הפמינאצי:
1. אתה טוען שלקרוא לך נאצי זה פוגעני? יפה, רק שאני לא רואה את זה עליך כשאתה קורא לי “גראמר נאצי”.
2. אתה רוצה לשכנע אותי שאתה לא נאצי? אל תשתמש בסטריאוטיפים אנטישמיים של היטלר.
3. ידידי היקר, אתה נאצי. אין מה לעשות. אתה רודף אותי ומסית נגדי על בסיס קביעה שאתה המצאת. נכון, היא לא מבוססת על הגזע שלי, אבל אני לא חושב שזה משנה אם אתה רודף אותי בגלל שאני יהודי נחות או בגלל שאני שוביניסט מרושע אם אין לך ביסוס לקביעה שבגללה אתה רודף אותי. ואם אתה מתעקש שנאציזם חייב להיות מתוך גזענות, אז בסדר. אתה סתם מקארתיסט.

אני רוצה לסכם את המאמר הזה בלומר, פעם נוספת, שאני לא שוביניסט. אבל אני לא שוביניסט לשום כיוון. אני לא שוביניסט גברי, אבל גם לא נשי. אני תומך בשוויון מוחלט, וחלקים סמויים מן העין בתרבות שלנו נוגדים את האמונה הזו. דינמיקות בין גברים ונשים כמעט בכל תרבות הן לא הוגנות לשני הכיוונים.

תזה ארוכה ומשונה בעניין פמיניזם
דרג את הסיפור

תגובות (24)

זה מעניין…
נ.ב אתה שוביניסט!

16/12/2015 21:13

    אני מנסה להבין אם זה סרקזם. מפני שזה אתה אני מניח שכן.

    16/12/2015 21:14

    זה כן, אבל אתה עדיין שוביניסט. חזיר שוביניסט.

    16/12/2015 21:17

    אני עדיין לא בטוח אם זה סרקזם. פעם הייתי יכול להבין את חוש ההומור שלך בקלות, אבל החלדתי.

    16/12/2015 21:18

    זה סרקזם. ואולי תקרא קצת מהיצירות שלי ותגיב, יא חזיר שוביניסט?

    16/12/2015 21:24

    הסתכלתי קצת. יש יותר מדי. אני אסתכל בזה מחר בערב, ואז אני אחווה את דעתי.

    16/12/2015 21:41

    אבל מכל האנשים, שני אלו שבאמת מעניין אותי מה הם חשבו על התזה הזו הם אתה ורובי – אתה כי אתה, ובכן, אתה, ורובי כי היא פמיניסטית, אז מעניין אם היא תחשוב שאני סתם שוביניסט מסריח או שיש לי נקודה.

    16/12/2015 21:43

    היא גם נעלמה.

    16/12/2015 21:47

אני חושבת שיש אי שוויון וההוכחה לכך בכל מקום. נשים מתקדמות מהר מאוד, מעמדן עולה.
קראתי הרבה ספרים וכרגע כל הדמויות הראשיות בדרך כלל נשים, אפילו בספרים של גברים. וזה עולה גם לקולנוע, לאחרונה ראינו הרבה נשים שהדגישו “שגם נשים יכולות.” למשל משחקי הרעב. גם הביטחון העצמי של הנשים עלה פלאים.
בואו נראה, המקובלים בשכבה שלי. הרבה יותר בנות מבנים, כך גם במועצת התלמידים. אני חושבת שנשים יכולות לעשות דברים כמו בנים אם הן רוצות ללא השפלה כלשהי מצד הגברים והנשים כאחד. ולדעתי הבעיה היחידה שעכשיו נשים או נערות חושבות שהן בעלות כוח כל כך חזק שהן יכולות להשפיל כרצונן.

אני יודעת שסטיתי מעט מהנושא עליו כתבת, אך הייתי חייבת.

16/12/2015 21:13

    אני מנסה להבין את מה שאת אומרת. את מתכוונת שנשים עולות כל כך שהן הופכות לעליונות על הגברים, או שאפילו שנשים עולות, עדיין יש אי שוויון?

    16/12/2015 21:15

    התכוונתי שלאחרונה נשים עולות על גברים ובכך נוצר אי שוויון נוסף.

    17/12/2015 18:29

דני צוחק אתך , אלא אם הוא שם כוכבית. וכל המאמר הזה מבטא את מה שחשבתי לפני כן רק עם יותר ביסוסים פלוס הערות מחוכמות (אם כי גם אני די מתחכמת בעצמי) אני שמה לב שאתה מחפש שיחות אינטלקטואליות לכן אולי אוסיף משהו משל עצמי לתגובת הכתבה שלך. אני חושבת שפמינציזם זה ביטוי של התקרבנות ותירוץ לכוחניות או צדקנות. זה כלי ואילולאי זה הן בטח היו הופכים לצימחוניים או משהו. Who knows. אנשים בריאים פשוט רוצים שיוויון , ופמינצים מפלים גברים ונופלים בדימיונות. (חיח זה מזכיר לי שמתוך כל הצימחונים שפגשתי, אחוז אחד ענה שהוא צמחוני כי בשר מגעיל , אחוז אחר קצת בדק באינטרנט והשאר סתם ראו סירטון (בטח גם אנימציה או משהו) של פרה בוכה. כולנו גוש של רגש , והאמונות של מישהו יכולות ללמד אותל מסר גדול על הצרכים שהם משרתים. וצרכים… טוב , צרכים זה מספיק כדי לדעת לנצל כל אחד (: *הערה קריפית* . חח סתם בשביל הקטע אני ואח שלי מצאנו באינטרנט שעל פי מחקר , להיות צמחוני זה גם רצח ולא בגלל שהצומח זה חי חח , לכן הדבר הכי טוב כנראה יהיה לאכול פחות. האאאא אבל על זה אף אחד לא מדבר! מי רוצה לצעוק על אנשים שמנים?? זה שוביניסטי! לא… רגע… ) בכל מקרה לא משנה כמה מאמרים מחוכמים תכתוב , בסופו של דבר תבין שזה לא מזיז לאף אחד חוץ ממי ש*באמת רוצה ללמוד* , והם בטח בכל מקרה לא פמינאצים. לילהלילהלה . הא , דרך אגב, ממש הצטערתי… כלומר אני לא באמת מכירה אותך אז זה לא היה צער אישי , אבל הצטערתי לשמוע על זה ש.. ידידה שלך ואנשין בשכבה ומורים… מתנהגים ככה… דברים כאלה מעוררים בי… הרבה. :/ זה לא שלא עוברים דברים , אבל , זה פשוט היה נשמע כמו דברים שיקרו בחטיבה ואם זה לא קרה בחטיבה… זה נהיה אחר לגמרי. (כי בתיכון כולם כבר מעוצבים כזה למשהו וזה כבר לא טריקים ילדותיים)

16/12/2015 21:44

אני אישית גם פמיניסטית, ואני מסכימה איתך בחלק מהעניין- המון נשים לקחו את הפמינזם צעד אחד רחוק מידי- אל מיזאנדריה מורעלת, אבל זה לא אומר שכך הן כל הפמיניסטיות, ויותר מכך, זה שנשים יכולות כעת להצביע, בכלל לא אומר שהן השיגו את השוויון הנחוץ. ישנו הבדל מהותי בין שיווין, לבין אי שיווין הפועל לטובת נשים- שבו רוב הפאמינציות אותן תיארת רוצות, ולכן הן אפילו לא נקראות מבחינתי פמינסטיות.
לגבי הבדלי השכר- אני גם מאמינה שנושא זה כבר הסתיים וכיום קיים רוב של שיווין בין הגברים לנשים, לגבי מה שכתבת על נשים בעבודות בכירות, אני חייבת להגיד שפה ניתן לשים את האצבע ולומר- למה אין נשים בעבודות בכירות? האם זה בגלל החוסר שיווין או שמע פשוט נשים פחות מתאימות בביצועיהן לאותם התפקידים, ובחלק הזה אני חייבת להגיד, שהמון נשים שמגיעות לתפקידים בכירים דווקא מנסות להחצין את הדבר באמרה של ‘למה אין פה עוד נשים?’ וכך מנציחות את האי שיוון או דורשות אי שיוון שיעבוד לטובתן! (לדוגמא, יושבת ראש תנועת מר”צ בעימות החירות 2015)
גם לגבי מודל היופי אני מסכימה איתך לחלוטין, ואני גם מאמינה שזאת בכלל התקשורות והתאגידים החביבים שיוצרים את אידיאל היופי הבלתי מושג, ולפיכך אני גם מסכימה שגברים ונשים יחדיו מנציחים אותו. ועכשיו אני אשאל אותך שאלה, חשוב טוב טוב, מכיוון שאינני יודעת בן כמה אתה אני אשאל אותך לפי ממוצע הגילאים באתר בערך- כמה בחורות רזות יש בשכבה שלך? (ואני לא מתכוונת לרזון אנורקסי, אני מתכוונת לבנות שפשוט היית מסתכל ואומר ‘כן, היא רזה’) ולעומת זאת, כמה בחורות באמת שמנות יש בשכבה שלך? אני מניחה שלא הרבה. כמה בנים שבאמת ובתמים עונים על אידיאל היופי הגברי יש בשכבה שלך?
נושא ההטרדות המיניות מאוד מציק לי בעין מאידך שאר הנושאים שהעלת, אני חייבת לציין, 1 מתוך 5 גברים עובר הטרדה מינית ואילו 1 מתוך 1 נשים עוברת הטרדה מינית. אני מעומק ליבי מצטערת על המקרה שלך, וחושבת שהוא מזעזע בהחלט, אך לפי דעתי, גישתך מעט מוטעת. אי פעם ראית את הסרט ‘הנאשמים’ ? סרט ישן יחסית על בחורה שנאנסה במועדות בידי מספר גברים, בדומה למקרה של אלנבי 40 (שלא נכנס אליו, כי דעתי עליו מנוגדת לשל רוב הפמינסטיות) שם, כשהבחורה סיפרה לשופט מה היא עברה, היא נכנסה להתקף פאניקה. המון נשים מספרות כי לאחר שנאנסו, והיו צריכות להעיד על כך, זה הרגיש להן כמו אונס שני, או אונס שחוזר על עצמו. המעשה המגונה הזה, שורט לנשים וגברים כאחד את הנשמה, ומשאיר צלקת שלא נרפאת, אז עכשיו אני שואלת אותך, לשפוך חומצה על הצלקת על מנת להמיס אותה, תעזור?
אני אישית נמנעת מכל סטראוטיפים שהם, אך חשוב להדגיש, אין אדם נקי מסטראוטיפים ודעות קדומות. הדבר טמוע בטבע האדם, ומבחינה פסיכולוגית, לא קיים אדם כזה.
אם החלק החמישי אני גם מסכימה, אבל אני מצטערת להגיד שזה המצב, אנשים מציקים לא יחדלו מלהתקיים, מה שכן, חשוב מאוד לשמור על שפה (וגם אני התחלתי לשמור בצורה קשה על צורת הדיבור שלי, שכן מסתבר שכל דבר שני שאני מוציאה מהפה נחשב כפוגעני ושטויות דומות) אבל בכל מקרה, עדיף שלא להתייחס לזה. אני מניחה שבחייך יקראו לך עוד הרבה פעמים שוביניסט וגרמר נאצי וזה לא יעצור שם, צריך להבין מתי אנשים פשוט מחפשים על קטנות, ולהתעלם באלגנטיות.
טוב לראות אותך שוב באתר.

16/12/2015 22:35

אם אתה שוויוניסט (כך על פי דבריך), מדוע לא יתקיימו משחקי ספורט שוויוניים? קבוצת כדורגל/ כדורסל/ כדורעף/ כיוצ”ב משותפת? תחרות ריצה יוניסקס? סרגל מאמץ שוויוני בחטיבות חי”ר?
מה דעתך על מקלחות משותפות? (מה שגרר סערה תקשורתית בארץ לפני כמה שנים).

יש דברים שהפיזיולוגיה הגברית טובה בהם, ויש דברים שהגוף הנשי עדיף בהם. המוח הגברי חושב תכל’ס, המוח הנשי… אין לי מושג איך הוא חושב.
תפקיד הגבר הוא ‘להיות גבר’, וזה מה שנשים אוהבות בגבר. תפקיד האשה הוא להיות ‘אשה’ וזה בדיוק מה שגברים מחפשים באשה.
גבר צריך לפרנס, אשה צריכה ללדת. את זה אי-אפשר לשנות.
אתה שוויוניסט, אני שוביניסט. והומופוב.

לגבי ההטרדות – לא כל אשה מוטרדת, רק היפות. קחנה את זה כמחמאה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

17/12/2015 00:36

    אתה רציני?!

    17/12/2015 01:04

מעורר מחשבה. צר לי שאין לי פנאי להרחיב.

02/04/2016 22:05

היי, שלדון
אני משערת שזה לא הכי מנומס לשאול, ואתה יכול לקחת את זה לאלפי כיוונים רעים (אל), והקטע הזה די עתיק, אבל, בכל אופן, רציתי לשאול בין כמה אתה?

16/01/2017 22:07

    כיום אני בן שש עשרה, אז הייתי בן ארבע עשרה או חמש עשרה כשכתבתי את זה. למה?

    16/01/2017 22:09

חחחח עכשיו אני מרגישה כמו זקנה.
למה, כי רציתי לדעת.
תודה, תמשיך לחפור על דברים, זה נחמד

16/01/2017 23:04

מצטערת, שלדון.
התכוונתי לומר: זה טוב

16/01/2017 23:47

קראתי את התזה בעיון. צר לי לשמוע על מעללי שותפיך לכיתה, אך יש לציין שהשם של התזה מעט מטעה. מהקריאה, אני קיבלתי את הרושם שהתזה עוסקת בנער מתבגר בישראל, ולא בקושי הקיומי של נשים בזמנים אלה, בעולם בו נבחר אדם כל כך וולגארי ושוביניסטי לנשיא ארה”ב, דבר המעיד על כך ששוויון בין גברים לנשים לא הושג. אני מודעת לכך שפרסמת את התזה ב2015, אבל הבעיות היו קיימות גם אז. התמנותו של טראמפ לנשיאות ארה”ב רק מראה שהן היו רדומות, הרי שהאנשים שהצביעו לו היו בחיים גם לפני שלוש שנים. ביקורת היא דבר נחוץ לכל דבר שמשתוקק להצלחה, אבל אתה לא מדבר על תקרת הזכוכית של נשים בכל רחבי העולם, על הפרשי השכר – ברצינות שמגיעה להם, ובעיקר על מקרי האונס המרובים שנשים עוברות רק בשל היותן נשים, רק כי הלכו ברחוב בשעה מאוחרת, או רק כי התלבשו “חשוף” ואדם החליט שזה “מגיע להן”. אתה מקטין את חשיבות הבעיה, שדורשת את הפמיניזים על מנת לגרום לחברותיך לכיתה להרגיש בטוחות כשהן הולכות הביתה בלילה. אתה מדבר על הבעיות שלך כגבר שמושפע מהפמיניזם ואז מפרט על העובדה שהבעיות נובעות לא מהרעיון, אלא מפרטים שלא מבינים כלל את הרעיון של המערכת בה הם קיימים. אפליה מסויימת של גברים אכן קיימת, והבעיות שלך הן כן חשובות, אבל אתה לא מתייחס להשלכות של הבעיה שהפמיניזם מנסה לפתור. נשים מפחדות מפיטורים של עבודה שמהן מרוויחות פחות מגבר בשל היותן בהריון, בנות עוד לפני גיל ההתבגרות מרעיבות את עצמן על מנת להתאים למודל היופי, בגלל הפחד הגדל שלהן, עכשיו במהפיכה הטכנולוגית,שהן עצמן לא בסדר, ולא החברה. ישנה רק בצה”ל מגפה של הטרדות מיניות ושלל מקרי אונס (שעלתה באופן מפתיע ב2015), ועכשיו, בזמן האחרון, נחשפים על מפיקי ענק בהוליווד תיקי הטרדות מיניות ושלל מעשי אונס של אינסוף שחקניות ודמויות ציבוריות. שלא לדבר על כל הבנות והבנים שעברו מעשי תועבה כאלה ופוחדים להתוודות או ללכת למשטרה כי הם מפחדים, אולי מהאדם שעשה להם את זה, אולי מהמשטרה ומחוסר הראיות ואולי מהזלזול הכללי בתופעה והיחס המחפיר מהרשויות בטיפול שבמקרים כאלה. אתה הקטנת הקטנת את הבעיות האלה, כמו שהעולם מקטין את הבעיות שלך, ואולי פה טמונה הבעיה. אני מקווה שקראת את התזה שלי כמו שאני קראתי את התזה שלך, ותחשוב באמת לעומק על הבעיות שהצגתי. כל אדם מרגיש מקופח, אבל לפעמים גם כדאי להשאיר את הציניות בצד לקצת ולחשוב באופן ביקורתי לא רק על אחרים אלא גם על עצמך. אני רק רוצה להבהיר שאני לא מנסה לפגוע, אלא רק מנסה להעביר את דעתי הכנה על התזה שלך. תודה על העניין והקריאה.

09/02/2018 10:02

    את קצת פספסת את הנקודה, אבל אני מניח שזה רק הוגן, בגלל שבזמנו אני עדיין לא ידעתי מה אני מנסה להעביר בכלל.
    כשחשבתי על כל הנושא בשנים האחרונות, הבנתי שהבעיה נובעת לא מהפמיניזם עצמו, אלא מהתחושה הכוללת, שתקפה לרוב הגברים, נראה לי, שהם מותקפים אישית. כשהפמיניזם מוקיע גברים בתור המין החזק שמנצל את כוחו כדי לדכא נשים, אני מרגיש כאילו המין הנשי כקולקטיב טוען שאני אנס בפוטנציה. ועכשיו זה רק מתחזק, עם כל הקטע של תנועת #MeToo – לנשים ניתן כוח שאומנם משמש לטובה, אבל גם יש לו כוח בלתי מעורער עלי ועל בני מיני, וזה מפחיד נורא. הכוח שאני מדבר עליו הוא אבסולוטי – אם אישה תגיד עלי שהטרדתי אותה מינית, אין לי שום דרך לסתור מה שהיא אמרה, ואנשים מייד יאמינו לה ולא יטרחו בכלל לשקול את העובדה שאני דובר אמת – יהיה לי מזל אם אחרי דבר כזה אני אצליח למצוא עבודה בסופר, שלא לדבר על להמשיך ולנהל חיים נורמליים. וזה לא שאני מפחד שישתמשו בכוח הזה עלי מסיבה מוצדקת – את מספר ההטרדות המיניות שעברתי אני יכול לספור על יד אחת, אבל מספר האנשים שהטרדתי מינית עומד על אפס עגול ומושלם – אבל מה אם אני אפרש איזושהי סיטואציה לא נכון ואטריד מישהי שלא במודע? מה אם מישהי תיפגע ממני עד כדי כך שהיא תחליט לפגוע בי חזרה באמצעי הזה? יחסים בין אנושיים נעשים בעייתיים מאוד כשיש לאחד הצדדים יש כוח מוחלט שרק קוד של כבוד יכול למנוע ממנו להשתמש בו בצורה לא הוגנת.
    לפני שבוע בערך קראתי כתבה של יוענה גונן (זו שעושה את שאלות הטריוויה המעצבנות של הארץ) שדיברה על למה ההשוואה בין מקארתיזם לבין #MeToo היא נוראית ומתועבת – לטענתה, בגלל שמקארתי ניסה לשמור על הכוח שלו ועל סדר חברתי קיים, בזמן ש-#MeToo מנסה לשנות סדר חברתי מושחת והוא מתנגד לשלטון. הטיעון שלה הסתכם, בעצם, בזה: “א’. מקארתי היה בשלטון ואנחנו האנדרדוג, ו-ב’. מקארתי טעה אבל אנחנו לא”. כן, היא צודקת, יש בטענה הזאת בעייתיות – בעידן הפוליטיקלי קורקט, חשוב מאוד שכל מטאפורה תהיה מדויקת ככל הניתן, אבל מצד שני, לא ניתן להכחיש שיש דמיון בין רדיפת הקומוניסטים שהמקארתיזם הביא לבין הלינצ’ים שמתבצעים בלי מחשבה בכל מי שנאמר עליו שהטריד מינית. ברור לי שכנראה רוב האנשים שנאמר עליהם שהטרידו כנראה באמת הטרידו, בזמן שרוב האנשים שנאמר עליהם שהם קומוניסטים כנראה היו פשוט שעירים לעזאזל של מקארתי, אבל עדיין, אלמנט הרדיפה נותר בעינו.
    אני חושב שאם מחפשים מטאפורה מדויקת יותר ל-MeToo היא המהפכה הצרפתית – מהפכה נגד שלטון מושחת שנובעת מערכים טובים וצודקים, אבל יש בה שלב באמצע שבה הרבה ראשים מתגלגלים ומתקיימת רדיפה של “פושעים נגד המהפכה”, וכנראה חלק מהראשים המתגלגלים, גם אם רק חלק קטנטן מהם, לא בצדק.
    בנוסף, עוד סיבה שכל הנושא הזה הכעיס אותי היה כי כל הנושא של מיניות גברית הוא קצת טאבו – כולם מתייחסים עכשיו לכמה שצריך לשנות את התפקידים המגדריים וכמה שצריך לחזק נשים, אבל המגבלות שמונחות על גברים פשוט נשכחות בדרך. בזמן שמלמדים נשים להיות חזקות ועצמאיות, שוכחים ללמד גברים להביע את הרגש שלהם ולהיות רכים יותר. נשים מקבלות יותר ויותר חופש מבחינה נפשית, וגברים צריכים ללמוד לבד איך למצוא את עצמם בעולם הזה, שלאט לאט הם והתכונות החזקות בהם נעשים לא רלוונטיים. לי היה המזל שנולדתי עם אופי מסוים ועם מספיק שכל כדי להיות מסוגל למצוא בעצמי את הרגישות והשליטה שנדרשות כדי להיות מצליח בחברה של היום, אבל המון גברים פשוט לא יכולים לעשות את אותו הדבר, ואין אף אחד שמדבר על זה ויכול להתחבר לחוסר האונים שהם מרגישים.
    ועוד דבר אחרון הוא הניכוס של הטרדות מיניות לנשים בלבד. אם אני אדבר על כמה שאני עצבני בגלל שמישהי צבטה לי בתחת, אנשים יגידו לי לסתום את הפה, ואם אני אדבר על איך שבא אלי גבר בן חמישים שיכור ברחוב בלילה והציע לי לעלות לדירה שלו, לכל היותר יאמצו אותי המוטרדות לחיקן בצורה סמלית, כאילו להגיד, “הנה, רואים, אנחנו לא רק נגד גברים, כי יש גם גברים איתנו” – במקום לקחת את החוויה שלי ברצינות, הן יקחו אותי רק כדוגמה, כמס שפתיים, כהוכחה מפוברקת לזה שהתנועה היא לא רק “אנחנו נגד הם”.
    לסיכום, אני לא מקטין את הבעיות שפמיניזם מנסה לפתור, אלא רק מנסה להעביר את הבעיות שנובעות ממנה. וסליחה אם זה קצת מבולבל או לא קוהרנטי, אני פשוט כותב הכל מהטלפון כשאני בבית הספר.

    09/02/2018 11:52

לא הגבת על התוכן של מה שכתבתי.

18/02/2018 00:22
26 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך