דולב12
זה הסוף הכי טוב שיכולתי לעשות. אני מקווה שלא תהיו כל כך עצובים מהסוף הזה. תודה רבה לכל מי שעקב אחרי, אוהבת אותכם. כן יהיה סיפור חדש, אני יעלה את ההקדמה בקרוב.

אהבה אפשרית זה שקר פרק 19 ואחרון

דולב12 27/11/2014 517 צפיות 3 תגובות
זה הסוף הכי טוב שיכולתי לעשות. אני מקווה שלא תהיו כל כך עצובים מהסוף הזה. תודה רבה לכל מי שעקב אחרי, אוהבת אותכם. כן יהיה סיפור חדש, אני יעלה את ההקדמה בקרוב.

אנשים רבים שמעו את החבטה החזקה, ובאו לראות מאיפה זה הגיד וראו את דנה שוכבת על הרצפה מדממת, הם הזמינו אמבולנס בלחץ גדול, הוריה של דנה היו הרוסים שראו זאת, היה נדמה שהם בהלם ממש כמוני, שאבא של דנה ראה את דנה על הכביש היה נראה שהוא הולך להתעלף, ושאין לו אוויר, הם ניגשו אל דנה במהירות בדאגה רבה.
ורק אני המשכתי לעמוד במקום, כאילו המציאות הפכה לסרט, הרגשתי כאילו זרקו אותי מתחת לקרחון ואני מחפש לצאת ממנו, כאילו שתלו אותי מהאדמה, אחד האנשים הבחין בי שנבהלתי, הוא התקרב אלי שאל אותי בלחץ”אתה בסדר, גבר?” ואני לא עניתי.
הוא אחז בי בעדינות ושאל”אתה בסדר” שאל בטון גבוה תוך כדי שהוא מנער אותי, שאני יתעורר, “מהחלום.”
פתאום הרגשתי שהכל חוזר לנקודה אחת, לאותו מקום, הזזתי את הבנאדם, התחלתי לבכות ורצתי לדנה, בחיים לא בכיתי ככה, הזזתי את האנשים כדי לראות את דנה, בעודי בוכה, ראיתי אותה שוכבת על הרצפה, הרגשתי בגופי רעידות קטנות, הזזתי את ראשי במהירות הצידה והקאתי, הבנאדם שניער אותי, לקח אותי הצידה, הביא לי בקבוק מים שהוציא מהתיק שלו, ואמר לי בלחץ ובדאגה”תשים את המים בפה ותירק אותם החוצה”וכך עשיתי שמתי את המים בפה ירקתי אותם הצידה, שחלק מהמים פוגעים בי חזרה, והשתעלתי, הוא שאל”הכרת את הבחורה הזאת?” שאל בלחץ ובחששה.
“היא הייתה חברה שלי” התקשיתי לדבר, ובכיתי, הרגשתי שאני עומד להתפרק לחתיכות.
הסתכל עלי הבחור בפרצוף מרחם ואמר”אני מצטער בשבילך, למרות שזה לא יעזור לך” אמר והתאפק הבחור שגם לא לבכות.

-מלי-
היה נמאס לי להסתיר סודות, ובטח שהיה נמאס לי להסתיר סודות מהחברה שלי, שראיתי שיש אנשים שהחיים שלהם הרבה יותר גרועים, ועוד בגלל אהבה.
“מה יש לך היום, את בסדר?” שאלה דנית בחשדנות.
“יש משהו שאני צריכה לספר לך” אמרתי בקול תוקף.
“אוקי” אמרה דנית בקול ציני.”מה את צריכה לספר לי?” שאלה דנית במעט סקרנות.
“שיקרתי לך” אמרתי בטון גבוה יותר בביטחון, ללא חששות.
“בקשר למה?” שאלה דנית בנאיביות.בזמן שהיא גוזרת את ציפורנה במספריים.לקחתי את המספריים מידה , זרקתי הצידה ואמרתי”את רוצה להקשיב?” שאלתי בעצבים.
“כן” השיבה דנית בבהלה.
“זה בקשר לזה שאמרתי שדאגתי לך, שאמרתי לך שהתוכנית עם רועי ל טובה, זוכרת” שאלתי בהדגשה את הזוכרת, דיברתי ברצינות.
“זאת אומרת שלא דאגת לי?” שאלה דנית בטיפשות.
“לא” חייכתי חיוך מתנשא.
“אז..?” דנית הסתקרנה.
“דאגתי לך, אבל שיקרתי לך, בקשר לתוכנית שלך, שדרך אגב הייתה טובה” התחלתי לחשוש מעט.
“תמשיכי” אמרה דנית בסקרנות.
התחלתי לספר”אבא שלי הוא…” נלחצתי מעט.
“הוא…” רמזה לי דנית להמשיך.
“הוא יושב בכלא” אמרתי בחששה, ומיד הרגשתי שירדה לי אבן גדולה מהלב.
השתתקה דנית לכמה שניות, פחדתי מתגובתה, והיא אמרה באיטיות”שאני יבין, אבא שלך יושב בכלא?”
“כן” השבתי בבישנות.
“את ממש דפוקה” התעצבנה דנית.
“דפוקה?” שאלתי במעט ביישנות.
“דפוקה כן” הדגישה דנית.”שלא סיפרת לי על זה” המשיכה דנית להתעצבן.”מה חשבת שאני לא יקבל אותך, או לא יבין, כאילו מה?” כעסה דנית מאוד.
“האמת שכן” לחשתי בבישנות, והרגשתי טיפשה שלא סיפרתי.
“ואיך זה קשור לתוכנית?” שאלה דנית בצעקות ובעצבים.
פחדתי ממנה באותו רגע ואמרתי”נורית גילתה את זה” שתקה לשניות בודדות, ואמרתי”וסחטה אותי לפעול נגדך, אני מצטערת שלא סיפרתי לך” התביישתי מעט והורדתי את ראשי, שעיני מנסות להסתכל לכיוונה.
הסתכלה עלי דנית במבט מאשים, היה קשה לי להחזיר לה מבט מביישנות(על עצמי).
“אבל סידרתי את זה איתה” ניסיתי לרכך את האווירה, ופניה של דנית נשארו חמוצות.
חייכה אחי דנית בפתאומיות ואמרה”עיקר שהכל יסתדר עכשיו” וקפצה אלי בחיבוק, נבהלתי מעט וחיבקתי אותה בחזרה.
החזרתי גם חיוך ואמרתי”צודקת” שמחתי שדנית סלחה שלא סיפרת לי, כנראה היא הבינה אותי.

-רועי-
שהגענו לבית החולים היה ברור שהיא מתה, הייתה לי תקווה קטנה, אבל ברגע ששמעתי את הרופא אומר”אני מצטער, היא מתה” אמר הרופא והתאפק שלא לבכות.
אמא של דנה נפלה על הרגליים, ואביה בכה, דודיה וחבריה הרבים בכו, ושאני שמעתי את זה, רציתי שהיה לי שלט, שאני יוכל להחזיר את הזמן לאחור ולהציל אותה, אפילו למות במקומה, אבל מה לעשות שזה לא אפשרי ומציאותי.
הורי לא הפסיקו לחבק אותי שתיהם כל אחד מצד אחר, והתאפקו שלא לבכות בשבילי, הם ראו שכאילו איבדתי חצי מהלב, ואני עדיין בוכה, אפילו הוריה של דנה שהם בוכים, ניגשו אלי וחיבקו אותי, אבל הבכי שלי לא פוסק.
אני מתחיל להריץ תמונות ולהזיז אותם, כמו שמזיזם באייפון עם האצבע, רק שזה זז לבד, אני רואה כל כך הרבה אושר איתה, אני אפילו מצליח לראות את העתיד שלנו ביחד, שאחנו נשואים, ואיך שאני מגיע לתמונה בראש שאני מנשק אותה התמונות נעלמו, כאילו מישהו מחק אותם, לא הפסקתי לבכות, נסענו הביתה, לא יכולנו להישאר בבית החולים לנצח, הודיעו שהלוויה תתקיים מחר, ההודעה כרגיל התפשטה לכולם, נורית, מלי, אפילו דנית התקשרו אלי, אבל לא עניתי, שכבתי על הספה, והכאב היחיד שהרגשתי הוא הכאב בלב, כאילו שיש לי חור שלא משנה מה אני יעשה, אני לא יצליח למלאות אותו בכלום, כי זה החלק ששיך לדנה, אני בוכה, כמו שלא בכיתי בחיים, ולא מצליח לעצור את הבכי הסוער, אני מוציא תמונה שלי ושל דנה ששמרתי בארנק, ומסתכל כמה יפים אנחנו ביחד, או יותר נכון כמה היא יפה, אפשר לקלוט דרך התמונה כמה היא מיוחד בלי להתאמץ.
ואני חושב לעצמי אני מקווה שהם כבר תופסים את אריק.
-אריק-
שכבתי על הספה, שביד אחת אני מחזיק סיגריה, ואומר לעצמי בראש, הייתי חייב לעשות את זה.
דפיקה חזקה נשמע בדלת, באתי להרים את האקדח שהיה מונח על השולחן, הסתכלתי והיו ארבעה שוטרים, אחד השוטרים ירה לשם ירייה שפגעה בשולחן ואני מהבהלה זזתי לאחור, נתתי אגרוף חזק לאחד השוטרים הוא זז אחורה, השוטר השני התקרב אלי, הביא לי אגרוף, עוד שוטר בעט בי בחוזקה והעיף אותי על הספה, שוטר שלישי בא הביא לי בוקס, סובב כאשר פני מופנות לקיר, הוא שם לי אזיקים כאשר שוטר אחר תופס ברגלי, הם שמים לא אזיקים ומצמידים את ראשי לקיר, כולם לוקחים אותי, והשוטר שהבאתי לו בוקס, אמר בעצבים”עצרו שנייה” השוטרים עצרו, הוא הביא לי אגרוף חזק לפנים, שגרם לי לדמם מעט מהפה.הם צחקו והכניסו אותי למכונית המשטרה.

הגענו למשפט היו הרבה אנשים אם עניבות וכמובן השופט, אם פטיש ביד.
הוא גזל עלי 22 שנה בכלא.
עשר שנים על תאונת פגע וברח.
חמש שנים על הפר תנאי השחרור.
עוד שנתיים נסיבות מחמירות ועבר פלילי
עוד חמש שנים על אחזקת נשק לא חוקי ללא רישיון.
וככה שוב חזרתי לכלא לחיים גרועים.

-רועי-
כמובן ניגשו אלי נורית מלי דנית, לשאול לשלומי, לא ידעתי איך דנית יודעת אבל זה לא עניין אותי.
הוריה של דנה בכו, ונשאו הספד.
אמרתי שגם אני רוצה לומר לדנה כמה מילים אבל קודם הנחתי את הפרחים ואבן.
אני בוכה ואומר”דנה, לימדת אותי מהי אהבה, אבל לא לימדת אותי איך לחיות בלעדיה, החיים נתנו לי מאה סיבות לבכות ואת הראית לי שיש אלף סיבות לחייך, לא סתם אני אומר את זה” אני ממשיך לבכות.”תמיד היית יודעת איך לגרום לאנשים להפוך למאושרים, גם בלי שהם ירצו, היית מיוחדת, אי אפשר להשיג כמוך” אני מתקשה לומר ועדיין בוכה.”מי ששווה את דמעותייך לעולם לא יגרום לך לבכות!” אני עדיין בוכה.
ממשיך לבכות ואומר”אבל למדתי את הדבר הכי גדול שיש בזכותך, למדתי שאין דבר כזה אהבה לא אפשרית.”

אהבה אפשרית זה שקר פרק 19 ואחרון
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (3)

כוסעמקקקקקק אופפפפפפ

27/11/2014 13:45
uta uta

סיפור יפה.. אם כן אני חייב לתקן טעות אחת
יש לך בעיה במקום לכתוב עם* אתה כותב אם*
טעות נפוצה..
“היו הרבה אנשים אם עניבות… והשופט אם פטיש…” משפט שגוי
“היו הרבה אנשים עם עניבות… והשופט עם פטיש…” משפט תקני..

27/11/2014 17:40

סיפור ממש יפה!
מחכה לסיפור הבא

27/11/2014 18:17
סיפורים נוספים שיעניינו אותך