אהבה בסיכון – פרק ראשון

הם הלכו בקצב אחיד , נשמעים לקולתיהם המלגלגים והמלאים בשנאת חינם של החיילים הנאצים.
היא הלכה בין כול האנשים העניים מסביבה, לא מאמינה שמעבירים אותם כל כך הרבה סבל , רק בגלל שהם שמים.
יהודים.
לצידה הלכו אמה , מרי , ואחותה , סוזן.
היא הביטה באחותה הקטנה ברחמים.
ילדה כה קטנה.. היא רק בת 3, איך אפשר להעביר אותה סבל שכזה?
שיערה השחור של סוזן היה אסוף לצמה ארוכה ועבה , וגופה החיוור והדקיק התהלך בקושי קל על הכביש .
\"אנה\" אמרה סוזן, והביטה באחותה הגדולה בפחד וחשש.
\"כן סוזן?\" שאלה אנה.
\"אני מפחדת\" אמרה סוזן, עינייה החומות לחות מעט.
אנה חייכה אל עבר אחותה הקטנה חיוך מאולץ.
\"אני מבטיחה, יהיה טוב\" אמרה, וידה אחזה בידה הקטנה והרכה של סוזן.
" אתן! לעזוב ידיים, עכשיו!" אמר חייל נאצי אחד.
אנה הביטה בו בשנאה "כן המפקד" מלמלה בליגלוג.
"אמרת משהו?" הוא התקרב ותפס בפניה.
עיניה השחורות והגדולות הביטו בעיניו הירוקות.
"אמרתי כן המפקד" אמרה אנה בשנאה אשר הייתה גלויה יתר על המידה בקולה.
אמה הביטה בה בדאגה.
' איך היא יכולה להעז להתחצף אליו ככה? הוא יכול להרוג אותה מתי שרק מתחשק לו '
חשבה.
החייל הנאצי הביט בעיניה השחורות של אנה.
שנאה הייתה בעינייה.
"חצופה" אמר , קולו כועס.
"תמשיכי לצעוד " אמר ודחף אותה מעט.
היא המשיכה לצעוד, פניה חתומות.
החייל הנאצי הלך לצידה, פניו חתומות גם הן.
מרי צעדה בשקט, שולחת מבט מדי פעם אל עבר אנה.
' במזל נפלנו על אחד נורמלי ' חשבה לעצמה .
לפתע נדחפה אנה, ונפלה על הכביש.
היא הביטה במי שדחף אותה.
חייל נאצי נוסף.
"קדימה, קומי " ציווה עליה החייל אשר דחף אותה, ללא כל בושה.
היא נעמדה על רגליה בקלילות, ממשיכה לצעוד.
רגלה הימנית השתפשפה מעט, ודם זלג עליה.
"כל הכבוד, יהודיה " אמר החייל בליגלוג וזלזול.
מולה עמדו משאיות רבות.
משאיות הובלה, אשר יקחו אותם ישר אל הלא נודע.
או יותר נכון, כל אותם היהודים לא ידעו לאן לוקחים אותם. ורק מעטים, הבינו שהם נלקחים .לגטו ורשה.
אבל כולם ידעו, מקום טוב זה לא יהיה.
החייל אשר אנה התחצפה אליו דחק אותה ואת אמה ואחותה אל תוך משאית, בה היו עוד עשרות אנשים.
"אני יכולה לבד" מלמלה אנה, והחייל הביט בה לשניה, וסגר את דלת המשאית.
היא התיישבה על ספסל עץ אשר היה ריק, בניגוד לספסלים האחרים, ולידה התיישבו אמה ואחותה.
—
"הילדה הזאת יפייפיה אמיתית " אמר החייל אשר דחף את אנה על הכביש.
"רק חבל שהיא יהודיה מסריחה, אה פיטר?" אמר שוב, שואל את החייל אשר היה לידו, החייל אשר אנה התחצפה אליו.
פיטר הקשיב לו במעורפל.
מחשבותיו היו מרוכזות בעינייה של אותה נערה יפייפה, יהודיה, אשר הביטה בעיניו בשנאה.
אותן עיניים שחורות וגדולות, כל כך יפות.
"אולי אוכל לההשכיב אותה, לא חייב לשאול אותה. גם ככה היא יהודיה" אמר שוב החייל.
הפעם פיטר הקשיב.
"ג'ק, אתה יכול להשכיב כמה בנות שרק תרצה, למה להשכיב יהודיה?" שאל את החייל, אשר שמו כנראה היה ג'ק.
"היא שווה. מה אכפת לי? גם ככה היא תמות בסוף. הסוד ילך איתה לקבר" צחק ג'ק.
פיטר גלגל את עיניו.
הוא לא הבין, למה ג'ק, בחור בן 25, בן גילו של פיטר, רוצה לאנוס נערה יהודיה.
אבל מה זה בעצם בשבילו לאנוס?
הרי הוא כבר רצח המוני יהודים.
לעומת פיטר, שאפילו אדם אחד לא רצח.
הוא לא יכל.
הוא לא היה מסוגל.
אף אחד מהם בעצם לא עשה לו דבר, אין לו על מה לרצוח אותם.
הוא היה בכול העסק הזה רק בגלל אביו, אנטישמי בכול מובן המילה.
אף פעם אינו ידע למה אביו כל כך שונא יהודים, הרי הם לא עשו לו דבר.
אבל כמה שראשו היה עסוק בלהבין את ראשו של ג'ק, בעיניו עדיין נראו עיניה השחורות של אנה.