Bloddy bomb
את מי אתם הכי אוהבים? לילה טוב ושבת שלום!!

אהבה ללא גבולות-פרק 7💘

Bloddy bomb 18/03/2021 469 צפיות אין תגובות
את מי אתם הכי אוהבים? לילה טוב ושבת שלום!!

כשלביא קם בבוקר שלאחריו, הוא חיפש את ספיר לצידו , היא השאירה לו פתק רשום על המראה:

לא יכולתי להעיר אותך, הלכתי לחדר האוכל להביא לנו ארוחת בוקר. אני רוצה להודות לך על האושר שאתה מעניק לי. מאחלת בשבילנו יום מלא דבש ,

על החתום , אישה שמאוהבת בך.

הוא צחק למראה המילים החמות , הוא שכח את פרץ. אין לו שום סיבה לחפש תירוצים. המלחמה בינו לבין פרץ הולכת ומחמירה כשהוא מנסה לברוח מהתמודדות עם הדבר שהכי קשה לו : התפרצויות זעם כלפיו וכלפי אימו , סלעית.

זה לא היה חדש לו.

מאז שאביו מת , הוא תפס את המקום שלו במרכז המשפחה והשתדל לדאוג לכולם.

פרץ ראה זאת והתחיל לקנא, הקרבה בין לביא לסלעית, התמיכה שלה בו ללא עוררין.

כל זאת גרמו לרגשות השנאה והתיעוב לעלות אצל פרץ. הוא ניסה , בכל הכנות להתגבר על זה בכל כוחו.

אך הוא לא הצליח. הרגשות קובעים כשזה נוגע בו ולא המוח הוא האמצעי המכריע בין שניהם.

כשמבטו נפגש עם המראה, הדבר האחרון שהוא רצה להבין היה כמה אומלל הוא היה. מאז שספיר הגיעה ,הוא הרגיש איך שחייו משתנים מקצה לקצה.

מעניין מה קורה אם אדוניהו , אם הוא עדיין חושב על האפשרות לחזור לעבוד אצלו.

זה לא יקרה , שום דבר לא יוחלט עד שהוא ישוב . שיחלום לחזור.

הוא שיחזר את הרגע שבו ראה את אדוניה מציץ לספיר. הוא התמלא בשנאה ונזכר עד כמה אדוניהו היה יכול להיות רע , כל כך רע עד שהשטן לא יכול להשתוות אליו.

" חזרתי!" אמרה ספיר , מחויכת. " כן , אדוני. הבאתי לנו חלב עם דבש. לחם מרוח בריבה. מעדן תות."

" מעדן תות?" אמר לביא , מבויש. " נשמע שווה."

" הם קמצנים. הם חוסכים עלינו כסף."

" זה מה שהצלחת להביא?" אמר לביא בקול מאוכזב , " נראה שאפילו לא הצלחת לקחת ארוחת בוקר שאני אוכל באחוזה."

" סליחה , מישהו כאן התעורר מאוחר!" אמרה ספיר בחיוך שובב.

" סליחה , מישהי כאן שכחה את הנימוסים מהבית!" החזיר לה לביא באותו המטבע.

" דבר ראשון- גדלתי עם נימוסים. דבר שני- תאכל בפה סגור ."

" ואת?"

" מה איתי?"

" הנשיקה של הבוקר, לאן היא נעלמה?"

ספיר קמה ממקומה בהפגנתיות ונישקה אותו קלות.

" נו?"

" עכשיו יותר טוב. תודה רבה."

היא חזרה לשבת על כיסאה והביטה בו מאושרת.

" מה המבט הזה?"

" מבט של אהבה, אם לא שמת לב."

" גם את שמת לב?"

היא הביטה בו לא מבינה . על מה הוא מדבר?

" למה?"

" לחיוך איתו התחלת את היום. יפה לך. תמשיכי לחייך."

" תודה,"

צלצול של הפלאפון קטע את חוט מחשבותיו. הוא ניגש לצד כדי לענות.

" כן ,אימא?" אמר לביא בנימה אדישה.

" איפה אתה?" סלעית שאלה בדאגה , הוא כבר לא בא הביתה במשך שבוע.

" זה משנה בכלל?" השיב בקרירות , " יש אורחים?"

" אורחים שכל הזמן שואלים עלייך, רציתי לעשות בשבילך ארוחה חגיגית בה אודיע על נישואיך למשי."

" משי? באיזו זכות את מארגנת אירועים מאחורי גבי?"

" לביא , מדובר בחיים שלך. אני רוצה שתהיה מסודר. אני לא יודעת באיזה חור אתה נמצא. אבל מן הראוי שתעשה סיבוב פרסה ותחזור . אנשים זקוקים לך כאן."

" אנשים כמו משי או פרץ לא מעניינים אותי עכשיו. אני חייב לנתק. נדבר?"

" מתי נדבר?" אמרה סלעית בעצבנות.

" מתי שאראה לנכון. בינתיים זה לא נראה לי בסדר שאת מנסה לסגור לי חתונה עם משי. להתראות."

" להתראות." חתמה סלעית וחזרה אל הסלון.

" נו , הוא יבוא?" שאלה יעל בסקרנות .

משי הסתכלה על סלעית והבינה ממנה שאין לה שום סיכוי עם לביא.

"לא , הוא יחזור מחר."

" מה זה אומר, דודה סלעית?"

" אין לי מושג מה לענות. כשיחזור, אנזוף בו כמו שצריך."

" אולי לביא אוהב מישהי אחרת?"

הדלת נפתחה , פרץ נכנס פנימה כשהוא מזמזם שירים לעצמו.

" מה המצב, פמלי?" אמר פרץ שהיה מצוי במצב רוח מצוין, " יש לך מושג איפה לביא?"

" לא , אין לי מושג ." אמרה משי בייאוש וחפנה את ראשה בין שתי כפות ידיה.

" קבלי עדכון, אפריל הודיעה לי שלביא נמצא בחרמון חבוק בזרועותיה של מישהי אחרת." ענה פרץ בצחוק עמום.

" אתה יודע איך קוראים לבחורה?" שאלה משי בפנים אדומות.

" לבחורה שלו קוראים ספיר ברוכים." אמר פרץ .

סלעית הביטה בו בחרדה . היא חשבה שהיא שומעת לא נכון.

" בחורה חדשה , אמרת?"

" כן , אימא. כמו ששמעת. הדברים שאמרתי על לביא הם אמת לאמיתה."

" יש לו תכניות לגביה? הוא מאוהב בה?"

" זה נכון , לביא מאוהב בה. הוא אפילו מתכוון להציע לה…"

" נישואים? שלא יחשוב אפילו.

לא אקבל אותה ככלתי."

" ואם לביא יביא אותה אלינו? מה תעשי?"

" על גופתי המתה! נישואים עם אישה זרה זה מתכון לאסון משפחתי."

" עד פה , סלעית. הבנתי את הבן שלך . הוא לא רציני."

" רגע , יעל. לאן את הולכת?"

" לבית. לאן אני יכולה ללכת בשעה כזאת?"

משי לקחה את חפציה וניגשה לחבק את סלעית לפני שהן חוזרות הביתה.

" אל תדאגי , ילדתי. לביא יהיה שלך. אני אסדר את זה איכשהו. לא אאפשר לו להתחתן עם אישה זרה שאותה הוא מכיר יום אחד."

" אני מאמינה לך, סלעית. אימא שלי.."

" אימא שלך ואני נתפייס. שלא יהיה לך שום ספק בזה."

" תודה רבה על הכול. אני מוכנה להתחתן עם לביא. את מבטיחה לי שאוכל להיות איתו, מה אם.."

" תפסיקי לחשוב על 'מה אם'. הבטחתי ואני אקיים את מה שאמרתי."

משי הביטה בה בהערצה. היא אוהבת את סלעית.

בכל נימי נפשה ובכל ליבה. היא מאוהבת בלביא מאז ילדותה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך