אהבה שנייה -פרק 18-

bl_bar 06/02/2019 149 צפיות אין תגובות

טים התעורר, הוא פקח את עיניו ונאנח בייאוש לפני שהתרומם לישיבה, סופית, אין יותר הוא וליאם, זהו, עכשיו הוא צריך להיות אמיץ ולהתמודד לבד למול האהבה שלו לראיין.

הוא התרומם מהמיטה, יוצא מהחדר שלו ונעצר כשהופתע לראות את ליאם עוד ישן על הספה, “הוא כנראה היה עייף” טים מלמל לעצמו לפני שהתקרב אליו באיטיות, מתיישב עם ברכיו על הקרקע למול פניו הישנות של הגבר האחר והוא הסתכל עליו לכמה רגעים בשקט, מרים קלות את ידו מעלה ומלטף את גבותיו של ליאם בהיסוס לפני שהוא חייך לעצמו בעצב, “אתה נאה” הוא לחש, “הגיע הזמן שתמצא מישהו שיעריך אותך” הוא הוסיף לפני שרכן קדימה, נושק למצחו של ליאם לפני שהוא התרומם.


“לקום!” טים אמר בכעס, משנה את הגישה שלו כשהוא העיר את ליאם, לא רוצה לתת לאחר את ההרגשה שאכפת לו ממנו.

“לעזאזל” ליאם מלמל, ראשו כאב מעט, בטח בגלל האלכוהול, הוא פקח את עיניו, מביט על טים לפני שהוא נאנח לעצמו והתרומם לישיבה, “אני הולך” הוא אמר לבסוף, שם את נעליו ומתרומם לעמידה למול טים, “א-אתה רוצה לאכול ארוחת בוקר?” טים שאל וליאם גיחך ובלגן את שיערו של האחר קלות, “הפסקת את היחסים שלנו אתמול, אתה לא תציע לכל בן אדם זר לאכול איתך ארוחת בוקר, לא ככה?” ליאם אמר בזלזול וטים הביט עליו בחוסר אמונה, מאוכזב מעט, “מעכשיו אנחנו זרים?” טים שאל, “כן” ירוק העיניים מלמל, “אז אל תנסה להיות קרוב אלי ואל תרגיש לא נעים ממני, אין לנו יותר קשר” חום השיער מלמל לפני שהזיז את טים ממנו.

“להתראות” הוא אמר בחיוך לפני שעשה את דרכו מחוץ לביתו של טים, והצעיר הביט על הדלת הנסגרת, “אידיוט אחד” הצעיר מלמל, “עשיתי טוב שהפסקתי את זה” הוא הוסיף, ליבו לא שלם במיוחד עם האמירה הזאת.

“לעזאזל” הוא מלמל לבסוף, מסרק את שיערו השחור לפני שהביט על שולחן האוכל, רואה אותו נקי לחלוטין והוא הבין שכנראה ליאם ניקה אותו אתמול, “טיפש” הוא אמר לפני שהסתובב והלך אל המקלחת, מחליט להתרענן מהכל, הרי הוא צריך ללכת בקרוב לעבוד.

ליאם ישב לכמה רגעים ברכב שלו, הוא לא התניע אותו ולא התכוון לזוז, הוא הביט על הדירה של טים לפני שהוא השעין את ראשו לאחור, עוצם את עיניו בייאוש, “שיט” הוא קילל חלושות, אז ככה הם מסיימים את זה? ככה טים מוכן להגיד לו להתראות?

“הלו” האב המבוגר ענה, “תגיד לג’וש שיכנס לדירה בחודש הבא” ליאם מלמל, “באמת? החלטת להסכים? למה?” המבוגר שאל בסקרנות, “אל תשאל שאלות, פשוט תגיד לו” ליאם אמר לפני שניתק את השיחה, מניח את מצחו על ההגה ונושם עמוק לפני שהוא חייג לאביגייל.

“ליאם” אביגייל ענתה מהר לטלפון, מפסיקה את הציור שלה ומביטה על הלוח המקושקש, מקשיבה לשקט מהצד השני, “זהו” ליאם מלמל בשקט ואביגייל נאנחה, מבינה למה הוא מתכוון, “טים סיים את מה שיש בנינו” ירוק העיניים הוסיף, “ו-ומה אתה מרגיש לגבי זה?” היא שאלה, ליבה כואב, “לא יודע” ליאם מלמל בחיוך, “אני באמת לא יודע” הוא הוסיף, ליבו פועם בחוזקה, זה כאב.

“ליאם” ורודת השיער לחשה, “אתה עובד היום?” היא שאלה לאחר מכן, “כן” ליאם השיב והיא נגסה בשפתה התחתונה, “בוא לבית שלי אחר כך, אני ואליסון נהיה איתך” היא הוסיפה, “אני לא צריך את הניחומים שלכן” הוא מלמל בזלזול ואביגייל צקצקה, “אתה לא תצליח לשחק את עצמך קשוח איתי, אני מכירה אותך יותר מדי טוב” ירוקת העיניים אמרה וליאם חייך לעצמו והתניע את הרכב, מתחיל לנסוע לעבודה שלו, “אני אבוא” הוא השיב לבסוף ואביגייל הנהנה לעצמה, “יופי” היא אמרה בחיוך, “תהיה חזק” היא הוסיפה, “אין לי סיבה לא להיות” הוא מלמל והיא נאנחה שוב, לשקר ליאם לא יודע, לפחות לא מולה, היא יודעת שהוא לא במצב טוב במיוחד כרגע, אחרי הכל הבן אדם שהוא אוהב זרק אותו בהפתעה.

טים נכנס למסעדה של ראיין, מחייך למלצרים האחרים לפני שנכנס אל המטבח, רואה את ראיין וקריסטין מבשלים ביחד.

“היי” טים אמר בחיוך, תופס את תשומת ליבם, “או, היי” ראיין אמר בחיוך, שוטף את ידיו לפני שהולך אל חברו הטוב, “אני צריך להגיד לך משהו” הוא לחש לפני שאחז בפרק כף ידו של טים, לוקח אותו אל חדר המנוחה.

“קרה משהו?” טים שאל בדאגה, רואה את המבט הלא ברור של ראיין, “בטח שמת לב שלא עבדתי אתמול, נכון?” ראיין שאל בחיוך וטים הנהן, “למעשה קניתי משהו” ראיין לחש והתקרב עוד יותר לטים, גורם לליבו של הצעיר לפעום מהר ולמצפון שלו שהרגיש לא נעים מליאם- להתנקות לחלוטין.

“עשיתי את זה, קניתי טבעות” הוא לחש באושר וטים פער קלות את עיניו, מסתכל על ראיין, “מ-מה?” הוא שאל, “קניתי טבעות אירוסין” ראיין אמר באושר, מסרק את שיערו הבלונדיני באושר, עיניו החומות מחוייכות ומנצנצות בהתרגשות וטים הביט עליו בשתיקה, לא יכול לדבר, הלב שלו התהפך בין רגע.

“ו-וואו” טים מלמל, עיניו מתמלאות בדמעות הפתעה, כאב, רצון למות, שברון מוחלט, “אתה בוכה?” ראיין שאל וצחקק, “אתה עד כדי כך מתרגש?” הוא הוסיף וטים הנהן, מסתיר את הסיבה האמיתית וראיין גיחך לפני שחיבק אותו, ולאחר מכן טים החזיר לו חיבוק חזק, מתחיל לבכות בחוזקה, “לא חשבתי שתתרגש ככה” ראיין אמר באושר, טופח על גבו של הצעיר שהמשיך לבכות, אוחז חזק באהובו.

“אבל אל תתרגש יותר מדי, אני לא מתכוון להציע כרגע, יש עוד זמן” ראיין אמר וטים הנהן, רוצה להרגיע את עצמו אבל ללא הצלחה, גם אם ראיין מתכוון להציע לקריסטין בעוד כמה שנים זה לא באמת משנה, עצם העובדה שהוא נעול ומקובע על זה שהוא הולך להתחתן עם קריסטין, היה מה שהכי הכאיב לטים, שלא לדבר על זה שעכשיו המכשול של טים גדל, והווידוי שלו ביום ראשון יהיה מסוכן יותר.

“ר-ראיין” טים אמר לבסוף, מצליח איכשהו לאסוף את עצמו לאט לאט, “מממ?” ראיין שאל והתרחק מהחיבוק, מאפשר לטים לנגב את פניו, “אתה זוכר שאנחנו נפגשים בראשון?” טים שאל בלחש, “בטח” ראיין אמר, מבלגן קלות את שיערו של טים, “עכשיו תשטוף את הפנים ותירגע לפני שאתה מתחיל לעבוד” הבלונדיני אמר בחיוך, צובט את לחיו של הדומע לפני שהוא הלך משם באושר, לא מודע למצב שבו חברו הטוב נמצא.

“מערכת היחסים שלי עם ליאם נגמרה היום וביחד איתה גם חלק מהסיכוי שלי עם ראיין” טים מלמל לעצמו, מרחם על עצמו בזמן שהוא הרים את הפוני שלו מעלה, תופס את השיער עם מספר סיכות דקות לפני שהוא הלך לשירותים, שוטף את פניו במהירות, מרענן את פניו החמימות שהתחממו מהבכי הבלתי פוסק שלו.

“תירגע טים” הוא לחש לעצמו, מביט במראה, “הכל יהיה בסדר” הוא הוסיף, מהנהן להשתקפות שלו, “הכל יכול להשתנות בראשון” הוא הוסיף לפני שנשם עמוק, רוצה שהמחשבות שלו יהיו חיוביות, הוא צריך להאמין בדבר החיובי, הוא צריך להאמין בעצמו, להאמין באהבה שלו, להאמין בזוגיות שלו ושל ראיין, הוא חייב, בשביל לשרוד. ממשיך לבכות למול המראה.

ליאם סיים מספר הרצאות, הולך לנוח בחדר המנוחה בזמן שהוא מכין לעצמו קפה, חושב על לא אחר מאשר טים, “תצא לי מהראש, חתיכת פתטי” הוא מלמל לעצמו לפני ששמע צחקוק מוכר והוא הזיז את ראשו הצידה, רואה את דין עומד לצידו, “על מי אתה עצבני כל כך?” הצעיר שאל בחיוך, מוזג לעצמו מים חמים, מכין לעצמו גם כן קפה, “על אף אחד” ליאם מלמל, מערבב באיטיות את הקפה החמים שלו לפני שזרק את הכף לכיור, אוחז בכוס החמימה בזמן שדין הסתכל עליו לכמה רגעים, מחייך לעצמו לבסוף, “אם תמשיך להיות מסתורי, אני עוד אהפוך להיות אובססיבי אלייך” כחול העיניים מלמל, גורם לליאם להסתכל עליו במבט לא ברור, “זה איום?” ליאם שאל לבסוף ודין צחקק, “לא” דין השיב, לוגם מהקפה שלו, “יותר בכיוון של אזהרה” הוא השיב וחום השיער חייך לעצמו קלות לפני שלגם מהקפה שלו, אומנם דין לא הטעם שלו, אבל הוא די מעניין.

“קרה משהו?” דין שאל כשהם התיישבו בשולחן קטן, “לא” ליאם השיב במהירות, מבטו נראה די קריר, כמעט ונעול, אבל דין הצליח להבין שיש שקר שמסתתר מאחורי הקרירות של ליאם, “ריב אוהבים?” דין שאל לפתע וליאם הרים גבה, “אתה וההוא, רבתם?” הצעיר הוסיף וליאם נאנח, מסתכל על הקפה שלו, “לא, סיימנו את מה שיש בנינו, ככה שהוא לא מפריע לי יותר” ירוק העיניים אמר, מרגיש אי נעימות מלהגיד את המילים האלו, אחרי הכל טים עדיין מפריע לו.

“באמת? אז אתה פנוי עכשיו לחלוטין?” בעל העיניים הבהירות שאל בחיוך וליאם הנהן, “כן” הוא אמר ודין נגס בשפתו התחתונה, “אחרי הפגישה ביום ראשון, אתה יכול לבוא אליי” הצעיר לחש, וליאם הבין למה הוא התכוון, “אני אחשוב על זה” הוא השיב ודין חייך והנהן בהבנה, “אני מבטיח להיות שונה ממנו, אני אעריך אותך” דין לחש וליאם הסתכל עליו לכמה רגעים נוספים לפני שהוא חזר להסתכל על הקפה שלו, אז זהו, שזאת הבעיה העיקרית, ליאם לא רוצה משהו שונה מטים והוא לא באמת יודע למה.

טים חייך ללקוח נוסף לפני שחזר לעמוד בפינה, הוא עמד בשקט, כפות ידיו נמצאות מאחור על גבו התחתון, נראה רשמי ביותר למרות שהוא שיחק בעצבנות עם אצבעותיו, המחשבות כמעט והרגו אותו, אוכלות אותו מבפנים, מאיימות עליו, וברגעים האלו הוא התחרט על שנפרד מליאם, ברגעים האלו הוא רצה לסיים את העבודה ולמצוא נחמה בליאם, בגבר היחיד שיכול להשכיח ממנו את ראיין לכמה רגעים, אבל זה מאוחר מדי, הוא לא יכול להיות חלש מדי, הוא צריך לעמוד על שלו, לפחות עד יום ראשון, הוא צריך להחזיק מעמד עד יום ראשון, עד שהוא יתוודה בפני ראיין.

יום העבודה נגמר לבסוף וטים נאנח בהקלה, מתחמק מראיין וקריסטין ומצליח לתפוס מונית עוד לפני שהזוג יוצא, הדבר האחרון שהוא רצה זה להיות בחברתם כרגע.
—-

לבסוף הוא מצא את עצמו שוכב על המיטה שלו בשתיקה מוחלטת, מותש לחלוטין מכל היום הקשוח הזה, כל מה שהוא יכל לעשות זה רק לעצום את עיניו ולנסות להירדם מוקדם, אבל זה לא הצליח לו, כי הוא מצא את עצמו בוכה שוב, אין לו דרך אחרת לפרוק את הכאב חוץ מדמעות, ובזה הוא היה די טוב, בכיין מקצועי.

ליאם נאנח כשנכנס לבית של הבנות, “טים לא עונה” אליסון נשמעה מודאגת ברקע בזמן שאביגייל ליוותה את ליאם לסלון, מגישה לו שתייה מתוקה, “הוא בטח עייף מהעבודה, תתני לו לנוח” ורודת השיער אמרה בחיוך, רוצה להרגיע את בת הזוג הלחוצה שלה.

“תגיד ליאם, טים היה נראה בסדר כשהוא סיים את היחסים בניכם?” שחורת השיער שאלה בחשש וליאם הנהן, “הוא היה נראה בסדר גמור” ליאם מלמל ושחורת העיניים נאנחה והתיישבה לצידו, מניחה את ראשה על הכתף הקרובה שלו, “יהיה בסדר ליאם, אני בטוחה שטים יבין בסופו של דבר את הרגשות שלך” היא מלמלה והוא כחכח בגרונו, ואביגייל חייכה והתיישבה לידו, מחבקת את זרועו ומניחה גם היא את ראשה על כתפו האחרת, “אנחנו כאן תמיד בשבילך” היא מלמלה והוא צקצק אבל חייך לעצמו, לא נותן להן באמת לראות את החיוך מלא ההקלה שלו, לפחות הוא לא צריך להיות לבד בכל המצב הזה.

“בכית?” אליסון שאלה לפתע, “לא” ליאם מלמל בכנות, גורם לאליסון להרים את ראשה ולהביט עליו, “אתה יכול לבכות אם אתה רוצה” היא אמרה בחיוך, “אני מבטיחה לך שזה יעזור” היא הוסיפה ואביגייל גיחכה קלות, “ליאם הוא לא אחד שבוכה בקלות” ירוקת העיניים מלמלה, “למעשה, ממזמן לא יצא לי לראות אותו בוכה” היא הוסיפה והרימה את ראשה, מסתכלת על ליאם שחייך לעצמו בשקט, “תבכה” היא לחשה והוא הסתכל עליה, “אתה יכול” אליסון אמרה והוא הסתכל עליה גם כן לפני שהוא השעין את ראשו אחורנית על הספה, “אני לא אבכה” הוא מלמל, “אם אני אבכה זה אומר שזה באמת נגמר” הוא מלמל ושתי הבנות הסתכלו עליו בסקרנות, “אז זה אומר שאתה לא מתכוון לוותר?” אביגייל שאלה בתקווה והוא הניע את ראשו לשלילה, “אני לא אלחם עליו אם הוא לא רוצה בכך” ליאם הניח לעצמו שהוא לא יעשה את זה, “אבל ברגע שהוא יבוא אליי שוב, אני אקבל אותו” הוא מלמל והבנות הביטו זו על זו, מחייכות אחת לשנייה לפני שהן חזרו להניח את ראשן על הכתפיים של הגבר.

“אנחנו תומכות בכם” אליסון אמרה בחיוך, “אומנם אני מכירה את ראיין ואני אוהבת אותו, אבל אני יודעת שקריסטין מתאימה לו יותר מטים, הוא לא יצליח להתמודד עם השיגעון של הקטנצ’יק הזה” היא אמרה וליאם צחקק, אליסון לא משקרת, לא כולם יצליחו להתמודד עם טים, גם אם מדובר בחבר הכי טוב שלו.

“למשוגע מתאים רק משוגע אחר” אליסון אמרה, שומעת את הצקצוק של ליאם ומצחקקת לעצמה לפני שהיא התאפקה שלא להיאנח, היא לא יכלה להתכחש לכך שכואב לה על ליאם, היא לא יכלה להתכחש לכך שכואב לה על טים, היא לא יכלה לשכוח מהדאגה שלה לחברה הטוב.

“יהיה בסדר” ליאם מלמל ושחורת השיער חזרה לחייך, היא לא באמת ידעה אם ליאם שם לב לרגשות שלה, אבל היא שמחה שהוא אמר את זה, אם זה מגיע ממנו אז הכל באמת יכול להיות בסדר.
—-

ראיין חייך כשישב בסלון ביחד עם קריסטין, צופים בטלוויזיה, “תגיד בייב…” קריסטין מלמלה, “מממ?” ראיין השיב, “טים התנהג קצת מוזר היום, לא ככה?” היא מלמלה בדאגה, אחרי הכל טים הוא חבר טוב שלה גם כן, זה מה שהיא מאמינה.

“באמת?” ראיין שאל, לא באמת שם לב לזה, טוב, יכול להיות שזה בגלל מה שהוא סיפר לו, “כן” היא מלמלה והוא חייך לעצמו ונשק למצחה, “אני עוד אקנא” הוא מלמל והיא צחקה, “לחשוב שאת חושבת עליו בזמן שאת נמצאת כאן איתי” הוא הוסיף, גורם לה לצחוק חזק יותר לפני שהיא חיבקה אותו בחוזקה, “תפסיק להתנהג כמו ילד קטן, אתה יודע שלעולם לא יהיה לי מישהו אחר ממך” היא אמרה בכנות מאוהבת והוא חייך והחזיר לה חיבוק, נושק לשקע צווארה לפני שהביט בחיוך לאופק, שמח לחשוב שהכל הולך כמו שצריך.

“אני אוהב אותך” הוא מלמל והיא חייכה והתרחקה, “גם אני אוהבת אותך” היא אמרה לפני שנשקה לשפתיו.

“אני אוהב אותך” טים מלמל לאוויר הריק, ממשיך לבכות, “אני אוהב אותך ראיין, כל כך” הוא הוסיף.

‘אני אוהב אותך טים’ ליאם חשב לעצמו בעוד ששתי הבנות היו קרובות אליו, נשענות עליו והוא עצם את עיניו, צריך להרגיע את עצמו.

אהבה שנייה -פרק 18-
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך