אהבה שנייה -פרק 29-

bl_bar 06/03/2019 148 צפיות תגובה אחת

ליאם כיווץ את גבותיו בעיניים עצומות, מרגיש את הגוף החמים שנצמד אליו, הוא היה עייף, במיוחד כשהנגאובר קטן היה חי בתוכו, כנראה מהאלכוהול אתמול.

“מממ” צליל נשמע וליאם פקח את עיניו באיטיות, מביט לתקרה לפני שהוא הזיז את ראשו הצידה, מסתכל על השיער השחור שנגלה לפניו והוא נאנח בחיוך, שמח לדעת שטים עוד כאן, קרוב אליו, מרגיש כאילו והם זוג.

הם שכבו לא מעט אתמול, פורקים אנרגיות ורגשות רבים, הם היו צריכים זה את זה והם העניקו זה לזה את כל מה שהאחר רצה.

ליאם שלח את ידו אל השיער הרך, מלטף אותו ומסתובב על צידו, מזיז קלות את טים רק בשביל לזכות לראות את פרצופו הישן.

ליאם חייך בשקט, נוגע בריסים הארוכים של טים לפני שהוא עבר אל אפו, מלטף אותו לאורכו עד שהיד נפלה על השפתיים המעט פתוחות של טים והוא בהה בהן מעט, עד שהן נסגרו במהירות, נראות מובכות.

ליאם הרים את עיניו, מסתכל אל עיניו של טים שהיו פקוחות, עיניים כחולות וביישניות נגלו לפניו, וירוק העיניים הזיז את ידו משפתיו של הצעיר, מכחכח בגרונו בזמן שהמשיך להסתכל עליו.

הייתה שתיקה, ארוכה במיוחד, הם לא ידעו מה להגיד ואיך להגיד, הם לא ידעו אם זה בסדר לדבר כרגע, הם מעולם לא היו במצב כזה בעבר, זה חדש להם, לא שזה רע כמובן, זה פשוט לא מוכר.

ליאם הביט עמוק אל תוך עיניו הכחולות והכהות של האחר, רואה את דמותו בתוך האישון של הצעיר, והוא התקדם מעט יותר לטים, רוכן אליו בשביל לנשק אותו, וזה לא היה נראה שטים הולך להתנגד.
טים הבין, הוא ידע למה ליאם מתקדם, והלב שלו פעם בחוזקה, הוא כבר לא שיכור, הוא כבר חסר אנרגיות, הוא זכר את מה שקרה אתמול, עם ליאם וגם עם ראיין.
ראיין, החבר הטוב שלו, הוא בכבודו ובעצמו נישק אותו, ראיין רוצה לספר לקריסטין את האמת, הם נפרדו בגללו.

טים התרחק לאחור כשליאם היה סנטימטרים ספורים משפתו, הוא לא יכל, הוא עדיין מבולבל, הוא לא יכול לתת לליאם אמונות סתמיות, הוא בעצמו לא בטוח אם הוא מרגיש משהו לליאם חוץ מהגנה.

ליאם נעצר, מסתכל על פניו של טים שהיו רחוקות ממנו והוא עצם את עיניו בייאוש לפני שהוא הסתובב על גבו, מביט על התקרה בשקט, אז הנה זה הגיע, טים בטח לא מרוצה ממה שהם עשו אתמול, טים התפקס וביחד עם זה הכעס שלו כנראה חזר אליו.

“מ-מה השעה?” טים שאל לפתע, מקבל את האומץ לדבר בזמן שהוא כיסה את כתפיו, מכסה את עצמו עד צווארו, יודע ששניהם ערומים.

“11” קולו של ליאם נשמע, אדישות קלה בקולו וטים פער את עיניו בהפתעה, מחפש את התיק שלו עם עיניו, הטלפון שלו שם, והוא נאנח לעצמו כשנזכר שהוא זרק אותו ליד דלת הכניסה של הבית, אין פלא שהוא לא שמע את השעון המעורר שלו.

“אתה מאחר ללימודים” ליאם אמר וטים הנהן, “כ-כנראה שלא אלך” טים השיב, גם ככה אין לו חשק ללמוד כרגע, “אני עוד מעט צריך ללכת לעבוד” ליאם מלמל וטים הביט עליו, “אתה הולך להרצות?” הוא שאל וליאם הנהן, מסתכל עליו בחזרה, “תודה” טים אמר בחיוך והאחר הרים את גבותיו בחוסר הבנה, על מה תודה?

“תודה שאתה ממשיך לעשות את זה, זה בטח עוזר להרבה נערים” טים אמר בחיוך, זוכר את הימים שההרצאות של ליאם הצליחו לעזור לו מעט, “אין צורך להודות לי, אני אוהב לעשות את זה” ליאם אמר, מזיז את ראשו מטים, חוזר להביט על התקרה, “מתי אתה תעשה את מה שאתה אוהב?” הוא שאל לפתע וטים החסיר פעימה לפני שהוא כחכח בגרונו והזיז את ראשו גם כן, מביט על התקרה, “לא יודע” הוא מלמל, לא יודע אם יום אחד הוא יעסוק בתחום הבישול כמו שהוא אוהב.

“אני הולך להתקלח” הצעיר אמר לפתע מתיישב על המיטה, חושף את גבו ומעט מישבנו לליאם שהסתכל עליו ללא מילים, רואה איך שטים מתרומם מהמיטה, חושף את כל גופו האחורי לפניו, הוא היה יפה.

“יש בארון מתחת לכיור מברשות שיניים חדשות ומגבות, אתה יכול להשתמש במה שתבחר” ליאם אמר, רואה את ראשו האחורי של טים מהנהן אליו, כנראה שלצעיר לא היה אומץ להסתובב או להביט עליו, “אני אכין לנו משהו לאכול” חום השיער אמר והתיישב על המיטה גם כן, “לא” טים אמר במהירות, “א-אני אבשל כשתתקלח” הצעיר מלמל לפני שיצא מהחדר, לא נותן לליאם אפשרות להתווכח, אפילו שהשרירי לא התכוון לכך.

טים עצם את עיניו מתחת לזרם המים, מנסה להרגיע את גופו הנרגש, ליבו המשיך לפעום והרגשות שלו המשיכו להכות בו, לא מרפות ממנו, לא נותנות לו מנוחה, טים ניסה להבין את עצמו, להבין את הרגשות הכנים שלו, אבל הוא לא הצליח, הכל היה קשה להבנה.

ואז הוא נזכר במה שקרה אתמול עם ראיין, הוא גילה שהוא גיי, הוא גילה שיש לו משהו עם ליאם, הוא נישק אותו, הוא פאקינג נישק אותו מתוך שכרות מלאה, “לעזאזל” טים אמר, מחליט להתיישב על הרצפה, מרגיש חלש מלעמוד, נותן למים להמשיך לשטוף אותו בזמן שהוא בכה בשקט, לא רוצה לתת לליאם לשמוע, הוא צריך להתמודד עם הכל לבד, איך הוא יעשה את זה הוא לא באמת יודע, אבל הוא פשוט צריך לקפוץ לאש מבלי שום תכנונים.

ליאם שם עליו את הבוקסר שלו כששמע את זרם המים פוסק, מניח לעצמו שטים עומד לצאת והוא הלך לארון שלו, מחפש את הבוקסרים הכי קטנים שהוא יכל למצוא, לוקח גם מכנס וחולצה, רוצה לתת אותם לטים.

טים יצא מהמקלחת עטוף במגבת, מקפץ קלות כשראה לפניו את ליאם, “קח” ליאם אמר, מגיש לצעיר את הבגדים הנקיים וכחול העיניים הסתכל עליו לפני שהסתכל על הבגדים, בולע את רוקו ולוקח בהיסוס את הבגדים לפני שנכנס בחזרה למקלחת, סוגר את הדלת וליאם נאנח, “בכית” הוא מלמל לעצמו בלחש, מזהה את העיניים האלו של טים, גם אם הוא ינסה להסתיר את זה ממנו, זה יהיה כמעט ובלתי אפשרי שליאם לא ישים לב לכך.

טים נגס בשפתו התחתונה בזמן ששם את הבגדים של ליאם, הם אומנם היו מעט גדולים עליו אבל למזלו של טים היה שרוך במכנס, ככה שהוא יכל לקשור אותו צמוד בשביל שהמכנס לא ייפול ממנו.

הוא הביט על עצמו במראה, רואה איך הוא נראה עם בגדיו של ליאם והוא הסמיק קלות, זה נראה כמו בסרטים, שהבחורה שמה את הבגדים של בן הזוג שלה.

הוא לבסוף ניער את ראשו, מבריח ממנו את המחשבות הטיפשיות, מסתכל על הזרוע שלו והוא נאנח בעצב, נוגע בסימנים הכחולים שלו, אותם סימנים שראיין עשה, בפעם הראשונה הסימנים הכואבים מראיין נגלו לעין ולא רק נשארו בתוך ליבו ואולי זה מה שגרם מעט לטים להשתחרר קלות, הוא לא צריך לשמור את הכאב בליבו, כולם יכולים עכשיו לשים לב לזה.

טים יצא שוב מהמקלחת, רואה את ליאם שעדיין עמד ליד הדלת, מסתכל עליו, “הבגדים בסדר?” ליאם שאל, לוקח מטים את המגבת המלוכלכת, “כן” טים לחש וליאם הנהן, “אני אכנס להתקלח” הוא אמר לבסוף לפני שעקף את טים ונכנס פנימה למקלחת, רואה את המברשת של טים עדיין מונחת על הכיור והוא חייך, מרים אותה ומניח אותה ליד מברשת השיניים שלו, מרגיש נכון לעשות זאת לפני שהוא הניח את המגבת של טים בתוך סל הכביסה, הולך לצחצח שיניים ולהתקלח.
—-

טים התחיל לבשל ארוחת צהריים חמימה ומלאה, רוצה לתת לליאם את האפשרות לקבל אנרגיות לפני העבודה, הוא רצה להודות לו כמה שהוא יכול, והדרך הכי טובה שהוא הכיר זה לבשל, הדבר היחידי שהוא יכול לעשות בשביל ליאם מכל הלב.

האוכל היה מוכן, טים שם את הכמות המתאימה בצלחת, מכין לליאם את המנה שלו ויוצא מהמטבח, מניח את האוכל על השולחן לפני שהוא הלך לחדר של ליאם, לוקח את הבגדים שלו ושם נעליים, יוצא החוצה מהחדר ועוצר כשדלת המקלחת נפתחה, וממנה יצא ליאם עם מגבת על מתניו, השרירי הסתכל עליו בבלבול, רואה את הבגדים בידיו.
“אתה הולך?” ליאם שאל וטים כחכח בגרונו, בורח מעיניו של ליאם, “כ-כן” הצעיר אמר, “י-יש אוכל” הוא הוסיף, מתכוון ללכת אבל ליאם אחז בזרועו, איפה שהיו הסימנים מראיין, “תאכל איתי” ליאם אמר, “א-אני לא רעב” טים מלמל, עדיין לא מביט בעיניו של האחר, “ת-תודה על הכל” הצעיר הוסיף וזז רחוק יותר, מפסיק את המגע של ליאם.

“אין צורך להודות לי” ליאם אמר ברצינות, מעט כועס על טים שהוא מודה לו על מה שעשה, הוא רוצה שטים כבר יבין שהוא עושה את זה כי הוא באמת רוצה, לא רק בשביל לעזור לו.

“אני אחזיר לך את הבגדים” טים מלמל, “אין צורך” ליאם אמר, גורם לטים לשתוק למספר שניות, כנראה שהוא חושב לעצמו “להתראות” טים לחש לבסוף לפני שהלך, משאיר את ליאם להביט עליו עד שהוא נעלם, וליאם שמע את הדלת נפתחת ונסגרת והוא עצם את עיניו, “לעזאזל” הוא מלמל לעצמו בייאוש, הולך אל החדר שלו ומסתכל על המיטה המבולגנת, מעידה על כל מה שקרה בניהם במשך הלילה והבוקר.
הוא פשט את המגבת, מתחיל להתלבש לפני שהוא החליף מצעים.

ליאם הביט על שולחן האוכל, רואה את הצלחת שלו והוא נשף החוצה בייאוש, מתיישב בשולחן האוכל ומתחיל לאכול בשקט, מקבל את האנרגיות שטים רצה להעניק לו.

“טעים” הוא מלמל לעצמו, ממשיך לאכול עד שסיים, לא מרגיש שבע והוא קם והלך למטבח, מביט על הקופסאות שטים סידר לו, שם את האוכל בצורה מסודרת על השיש והוא חייך לעצמו, “אתה מטומטם אם אתה חושב שלא אתאהב בך יותר אם תמשיך להתנהג ככה” ליאם מלמל והלך אל הקופסאות, פותח אותן ושם לעצמו מנה נוספת, אוכל.

טים הגיע אל ביתו, רק שם הוא קיבל את האומץ להסתכל על הטלפון שלו, רואה את השיחות הרבות שלא נענו מאביגייל, אליסון וראיין, את ההודעות האין סופיות מהם והוא נאנח, מוחק את הכל מבלי לקרוא, הוא צריך את השקט כרגע.

היום הוא לא ילך לעבוד, אין לו את האומץ לעבוד, מה אם ראיין פתאום יגיע לעבודה? מה אם הוא יחפש אותו? הוא לא יצליח להתמודד איתו, הוא לא ידע מה לעשות, במיוחד כשזה יהיה במקום עם הרבה אנשים.

טים שלח הודעה לאחד מהטבחים, מודיע לו שהוא לא יגיע היום, הוא לא הסביר למה ולא התכוון לפרט, מכבה את הטלפון שלו לפני שהוא הלך אל המטבח, שם לו קורנפלקס בצלחת עם מעט חלב, הולך אל הסלון ומדליק טלוויזיה, לא מתכוון להחליף בגדים, מרגיש מוגן כשהניחוח של ליאם הציף את אפו, כל עוד הוא יכול, הוא ימשיך ללבוש את הבגדים.

אליסון התקשרה שוב ושוב לטים, מודאגת לו, היא לא יודעת מה קרה עם ראיין ואין לה את האומץ להתקשר לראיין בשביל לגלות, היא עדיין מרגישה אשמה שהיא שיקרה לו על הזוגיות עם טים, היא גם לא רצתה לברר אם הוא סיפר לטים שהוא יודע או לא, כי אם היא תגלה שהוא לא סיפר זה יהיה די מביך.
“פאק” היא אמרה לבסוף, מתייאשת לחלוטין, היא לא התכוונה ללכת לאכול, יושבת בכיתה הריקה.

“הלו” אביגייל ענתה לשיחת טלפון מאהובתה, “נו, הוא ענה לך?” אביגייל הוסיפה, “לא” אליסון ענתה בעצב, “אני אלך למסעדה של ראיין אחרי הלימודים, אדבר עם טים שם” היא אמרה, מניחה לעצמה שטים יעבוד שם היום, “אוקיי” ורודת השיער אמרה, “אני אגיע אחרי שאסיים לעבוד” ירוקת העיניים אמרה, “טוב” אליסון השיבה, חסרת כוחות, “בייבי, יהיה בסדר, אל תדאגי יותר מדי” אביגייל אמרה ברצינות, לא רוצה שאליסון תשקע בתוך הדאגה שלה, “אני מפחדת עליו” אליסון אמרה בכנות, “אני יודעת” אביגייל השיבה, מכירה את בת הזוג שלה טוב מאוד.

“רוצה ללכת אליו עכשיו?” אביגייל אמרה לפתע, “לעזוב את הלימודים וללכת?” אליסון שאלה, “גם ככה את אמורה לסיים עוד מעט, אם את כל כך מפחדת אז תלכי” ורודת השיער הציעה ואליסון נעמדה באחת, לוקחת את התיק שלה, “אני הולכת אליו” היא אמרה ברצינות, “תלכי” אביגייל אמרה בחיוך, שמחה שאליסון תוכל להפסיק את החששות שלה בקרוב.

“נתראה במסעדה” אליסון השיבה במרץ לפני שרצה קלות מחוץ לאוניברסיטה, “נתראה” אביגייל אמרה, “אוהבת אותך” אליסון אמרה, “גם אני” האחרת השיבה בחיוך לפני שהשיחה התנתקה והיא נאנחה, לוקחת את המכחול בחזרה, מציירת בריכוז את השיער השחור של אליסון, מחליטה לצייר את אהובתה בזמן ההפסקה שלה, מנשנשת מדי פעם את הכריך שלה.

אליסון נכנסה במרץ למסעדה, מחפשת את טים בין כל המלצרים אבל היא לא יכלה למצוא אותו והיא כיווצה את גבותיה בבלבול, נכנסת לחדר המנוחה, מקווה שטים יהיה שם, אבל הוא לא היה שם, היו שם רק עובדים אחרים.

“אליסון?” טבח אחד שאל, “היי” היא אמרה במרץ, “איפה טים?” היא שאלה מבלי להתמהמה, “הוא לא הגיע לעבוד היום” הטבח אמר, “הוא כנראה לא מרגיש טוב, את לא יודעת בעצמך? אתם הרי זוג” הוא מלמל בחוסר הבנה ואליסון רק הביטה עליו לכמה רגעים, טופחת על כתפו, “תודה” היא אמרה לפני שיצאה בריצה החוצה, תופסת במהירות מונית אל ביתו של טים, משאירה את הטבח ואת העובדים להביט זה על זה בבלבול, לא יודעים מה קורה.

טים כיבה במהירות את הטלוויזיה כששמע דפיקות בדלת, מפחד שזה אולי ראיין, הוא לא רצה שהוא ידע שהוא בבית, “טים זאת אני, תפתח לי!” קולה המודאג של אליסון נשמע והוא התרומם מהר מהסלון, הולך אל הדלת ופותח לה, “מה את עושה כאן?” הוא שאל, “הלימודים לא נגמרו” הוא הוסיף, מאפשר לה להיכנס.
“דאגתי לך, אידיוט אחד” היא אמרה בכעס, מסתכלת על הבגדים הגדולים והלא מוכרים שטים לבש, “למה לא ענית לי?” היא שאלה, מסתכלת בבהלה על הסימנים הכחולים, “קרה משהו עם ראיין?” היא שאלה בלחץ, נוגעת קלות בזרוע של האחר, “בואי תשבי” טים מלמל לבסוף, מוביל את אליסון לסלון, שם הוא סיפר לה את הכל, את מה שקרה עם ראיין ואת מה שקרה עם ליאם, נותן לה להבין שהבגדים האלו הם של ירוק העיניים והיא לבסוף מצאה את עצמה מחבקת את טים בחוזקה.

“אוי טימי שלי” היא מלמלה בעצב וטים נאנח בחיוך, מחבק אותה בחזרה, מרגיש טוב לפרוק את הכל בפניה, מקבל ממנה את הכוחות שהוא היה צריך.

אהבה שנייה -פרק 29-
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (1)

נהיה פה מעניין

07/03/2019 20:48
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך