אהבה שנייה -פרק 30-

bl_bar 13/03/2019 616 צפיות אין תגובות

"מה?" ליאם אמר כשדין הסתכל עליו ארוכות בזמן שהם שתו קפה ביחד, נחים ממספר הרצאות, "אני לא יודע אם אתה נראה מאושר יותר או עצוב יותר" דין אמר וליאם גיחך קלות, לוגם מהקפה שלו, "כנראה ששניהם" ליאם מלמל ודין צחקק בשקט.

"רוצה לאכול היום ביחד?" דין שאל וליאם הניע את ראשו לשלילה, יש לו את האוכל שטים הכין עוד בבית, "אתה עסוק?" דין שאל, "אפשר להגיד" ליאם השיב, עסוק בטים.

"מממ" דין מלמל בהבנה, "הציעו לי לצאת לדייט מחר, מה אתה חושב שכדאי לי לעשות?" הוא אמר, מסתכל על ליאם שהביט עליו, "תשאל את עצמך מה כדאי לך לעשות, אם אתה רוצה אז תצא עם אותו אחד" ליאם אמר בחיוך ודין גיחך, לוגם מהקפה שלו, כנראה שלליאם באמת אין שום רגש אליו, "כן…" הצעיר מלמל, ממשיך לשתות בשקט את הקפה שלו ביחד עם ליאם, שניהם היו עמוק בתוך המחשבות של עצמם.

"אביגייל באה לכאן" אליסון אמרה כשיצאה מהחדר של טים, מספרת לה באישור של טים כמובן, את מה שקרה עם הצעיר, ואביגייל לא ידעה באמת איך להגיב חוץ מזה שהיא תגיע אליו, היא הופתעה שטים ישן ביחד עם ליאם יותר משהיא הופתעה מזה שראיין נישק אותו.

"טוב" טים השיב, מסתכל על אליסון שחזרה להתיישב לידו בסלון, "איך היא הגיבה?" טים שאל בחשש, "אז זהו, היא לא" אליסון אמרה, "אני חושבת שהיא כל כך מופתעת שהיא לא ידעה מה להגיד" היא הוסיפה, וטים הנהן בהבנה, "היא בטח מופתעת בגלל ליאם, אחרי הכל הוא חבר טוב שלה" טים השיב, "כנראה" אליסון אמרה, "אבל גם מה שקרה עם ראיין זה לא הדבר הכי פשוט לעיכול" שחורת העיניים מלמלה ברצינות, "תספרי לי על זה" טים השיב, משחק עם אצבעותיו, "אני לא יודע מה לעשות" הוא הוסיף, "איך אני אמור להתמודד איתו? אני צריך להזכיר לו את הנשיקה? אני צריך להגיד לו שיספר לקריסטין את האמת?" הוא שאל ואליסון חיבקה אותו אליה, "אתה צריך פשוט לדבר איתו ברצינות, אני בטוחה שהוא יקשיב לך, הוא כבר לא יהיה שיכור והשיחה בניכם תהיה רצינית" היא אמרה, "אם אתה רוצה אני אבוא איתך" היא הוסיפה, מרגישה איך שטים מניע את ראשו לשלילה.

"אני אדבר איתו לבד" הגדול יותר אמר והצעירה הנהנה בהבנה, טופחת על גבו, "קטן שלי, עברת הרבה אתמול" היא אמרה בעצב והוא חייך ועצם את עיניו, מאפשר לעצמו ליהנות מהמגע החמים והדואג שלה.

"איך העזתם לא לספר לי כלום עד עכשיו?" אביגייל שאלה ברוגז לטלפון, מדברת עם פיליפ ופיטר, "אופס" פיטר מלמל בשעשוע, "אופס תגיד אחרי שאני ארביץ לך" היא אמרה בכעס, יושבת ברכב שלה אחרי סיום יום העבודה, "שכחנו מזה, זה היה כל כך מרגש" פיליפ אמר בכנות, "היית צריכה לראות את המבט בעיניים של ליאם כשהוא ראה את טים" הוא המשיך בחיוך, "והדרך שהוא סילק אותנו מהבית גרמה לי לפרפרים בבטן" הוא הוסיף בחיוך, מתרגש רק מלחשוב על זה ואביגייל נאנחה, נשענת לאחור על המושב.

"את בטח יודעת מה קרה, נכון?" פיטר שאל, "הם שכבו" אביגייל השיבה, "הגיוני" פיטר אמר, רוצה לשמוע משהו שהוא לא יודע, "הם שכבו הרבה, הרבה" היא מלמלה בחיוך, מתחילה להתלהב גם היא אחרי שהכעס עליהם פג ממנה, "ואז טים ישן איתו!" היא כמעט וצעקה, "באמת? הם ישנו ביחד?" פיליפ היה נרגש גם כן, "כן" אביגייל אמרה בחיוך, מכחכחת בגרונה ומנסה להרגיע את עצמה, "אני יודעת שבבוקר טים בישל לו והלך, יותר מזה אני לא יודעת, לא יצא לי לדבר עם ליאם" אביגייל מלמלה, "אתם כאלו רכלנים" פיטר מלמל, שוכח מזה שהוא זה שדרבן את אביגייל לפרט, "מה שתגיד" פיליפ אמר, מכה אותו קלות בכתפו, "אתה זה שהכי רוצה לדעת את הדברים האלו, ככה יהיה לך איך להציק לליאם" הוא הוסיף ברצינות נרגזת ופיטר גיחך והתרומם מהסלון, "צודק" הוא אמר לפני שהתכוון ללכת למטבח, להכין משהו לאכול, אבל אז הוא נעצר, מסתכל בערמומיות על פיליפ שהביט עליו בשאלה.

"בוא נלך לאכול אצל ליאם" פיטר מלמל בערמומיות ופיליפ הבין למה הוא מתכוון, "אביגייל אני מנתק" פיליפ אמר במהירות וניתק את הטלפון, קם מהסלון גם כן, "נתארגן?" הוא שאל ופיטר גיחך והנהן, הולך מהר אל החדר הזוגי שלהם, רוצים לאכול מהאוכל של טים.

אביגייל הייתה צריכה למחוק את החיוך שלה לפני שהיא פתחה את דלת ביתו של טים, "טימי~" היא זימרה ונכנסה פנימה, רואה את אליסון וטים צופים בטלוויזיה, "היי" טים אמר, "שלום לך יפתי" אליסון אמרה בחיוך, מסתכלת על אביגייל שהתקדמה אליה ורכנה מטה, נושקת לה בחיוך לפני שהיא התרחקה, מלטפת את פניה של אליסון והולכת לשבת ליד טים, מסתכלת עליו בסקרנות.

"אז…" היא מלמלה, "איך היה עם ליאם?" היא הוסיפה וטים הסמיק קלות, צובט בחולשה את הירך שלה והיא צחקה ובלגנה את שיערו, "ואתה עוד מאמין שאתה לא מאוהב בו?" היא שאלה, "אביגייל" אליסון אמרה, מבקשת עם עיניה שהיא תהיה עדינה.

"אני לא מאוהב בו" טים מלמל, "פ-פשוט, זה פשוט קרה" הוא הוסיף, "מה פשוט קרה?" אביגייל שאלה, "ה-הפרפרים והצמרמורת, הדפיקות לב ו-ו…והכל" הוא לחש והיא החזיקה את עצמה מלהיות צווחנית ונרגשת, "ליאם יודע מכל זה?" היא שאלה והוא הניע מהר את ראשו לשלילה, "והוא גם לא ידע" הוא אמר, מזהיר את אביגייל עם עיניו, יודע שהיא הכי מסוכנת כרגע, "טוב טוב, הוא לא ידע" ירוקת העיניים אמרה בגיחוך, צובטת את לחיו של טים.

"ומה אתה מתכוון לעשות עם ראיין?" היא שאלה, רוצה לדעת, "לא יודע" הוא אמר בכנות, "אתה לא יכול לא לעשות כלום, ראיין הוא חבר טוב שלך, אתה גם אוהב אותו, לא?" אביגייל אמרה, מסתכלת על המבט המבולבל של טים, "כ-כן" הוא השיב, כמעט ולא מאמין לעצמו, לא מאמין לרגשות הוותיקים שלו.

"תיפגש איתו היום?" אליסון שאלה, "לא" טים מיהר להגיד, "לא היום" הוא הוסיף, הוא צריך להיות מספיק אמיץ בשביל לדבר עם ראיין, ועכשיו הוא רחוק מזה, כל כך רחוק שהוא לא רואה את האומץ באופק.

"מחר?" אליסון שאלה, "גם לא" הוא אמר, גורם לשתי הבנות להיאנח, "ברגע שאדע מה להגיד לו" הוא מלמל, "אז אני אפגש איתו" הוא הוסיף ברצינות, "ואם ליאם אתה תיפגש?" אביגייל שאלה ברצינות וטים הביט עליה בשקט, חושב עם עצמו, מתחבט בעצמו, והוא לבסוף הרכין את ראשו למטה, "לא יודע" הוא מלמל בלחש, "כנראה שלא" הוא המשיך ואביגייל נאנחה ברוגז, "אז רק כשאתה נפגע מראיין אתה תלך אליו? אתה לא חושב שזה אגואיסטי?" אביגייל שאלה בכעס.

"אביגייל לא שוב" אליסון ניסתה להרגיע, לא רוצה שוורודת השיער שוב פעם תכעס על טים, "אני חושב שזה אגואיסטי, אני אגואיסטי, אני יודע את זה" טים השיב, "א-אבל אני לא יכול להשלות את ליאם, במיוחד כשהוא גילה לי שהוא אוהב אותי, אני לא יכול לשחק ברגשות שלו אם אני לא בטוח בעצמי" טים אמר, רוצה שאביגייל תבין אותו, מדבר בכנות על מחשבותיו.

"אתה לא חושב שאתה כבר משחק ברגשות שלו?" אביגייל שאלה, לא כועסת, מנסה להבין מה הוא חושב, "יכול להיות שאני כבר משחק" טים אמר בעצב, מחזיק בחוזקה את בד החולצה של ליאם, "ב-בגלל זה אני לא יכול להרשות לעצמי לראות אותו כל הזמן" טים מלמל, "אני לא יכול לשנוא אותו יותר" הוא הוסיף, "רק ברגעים שאני לא יכול יותר אני אראה אותו, עד שהוא יגיד לי לא לבוא אליו יותר אני אראה אותו" כחול העיניים אמר בעצבות, עיניו דומעות בזמן שהוא הביט על אביגייל.

"אתה באמת חושב שהוא יגיד לך לא לבוא אליו יום אחד?" ירוקת העיניים שאלה, מתקשה להאמין שזה יקרה, "לא יודע" טים מלמל, "אני מקווה שעד אז הכל יהיה בסדר" אליסון נכנסה לשיחה, מלטפת את שיערו של טים, "בוא נקווה שעד אז אתה תדע את מה שאתה לא יודע, שעוד לפני שהוא יגיד לך לא לבוא, אתה כבר לא תהיה מבולבל" שחורת השיער לחשה וטים חייך והנהן אליה, מקווה שהיא צודקת ושיום אחד הוא יפסיק להילחם ברגשות שלו.

ליאם הרים גבה שואלת משולחן האוכל כשפיליפ ופיטר נכנסו בחיוך אל תוך ביתו, "מה אתם עושים כאן?" הוא שאל, לועס את האוכל, "סתם" פיטר אמר והלך אליו, "חשבנו לבוא" הוא הוסיף, "כן…" פיליפ מלמל ונעמד גם כן לצידו של ליאם שעוד ישב והסתכל עליהם בחוסר הבנה.

"אם זה לגבי מה שראיתם אתמול, הייתי שמח אם לא תדברו על זה איתי" ליאם אמר, לוקח כף נוספת ומתכוון להכניס אותה לפיו, אבל פיטר היה מהיר יותר והוא אחז בידו, לוקח ממנו את הכף ומכניס מהר לפיו, מזעזע את ליאם ואת פיליפ גם כן- אחרי הכל הוא לא האמין שפיטר כזה אגואיסטי.

"היי, למה לא נתת לי גם?" פיליפ שאל, מסתכל על בן זוגו שלעס באושר את האוכל, "טים הזה יודע לבשל" פיטר אמר בחיוך מתגרה, מביט על ליאם בשעשוע, "תביא לי את זה!" ליאם אמר בכעס, רוצה לקחת את הכף, אבל הפעם פיליפ היה זה שגנב את הכף מפיטר, מכניס אותה לאוכל ובמהירות מכניס את המזון לפיו, "מממ" הוא אמר באושר, רק אז הוא החזיר לליאם את הכף.

"אתם נורמליים?" ליאם שאל בצעקה, מסתכל על הזוג המאושר שהתיישב לידו בשולחן האוכל, "אנחנו רעבים" פיטר אמר, "תביא לנו לאכול" הוא הוסיף, "תאכלו בבית שלכם" ליאם מלמל ברוגז, מסתכל עליהם באיום וחוזר לאכול, מונע משני האחרים לקחת שוב את הכף שלו.

"בטח יש עוד אוכל במקרר" פיטר אמר ונעמד באחת, קורץ לפיליפ והולך מהר אל המטבח, מה שגרם לליאם להפסיק לאכול ולעמוד גם כן, הולך אחריו במהירות ומנסה לחסום אותו מלהגיע למקרר, מה שליאם לא ידע, זה שהוא נתן לפיליפ את ההזדמנות לאכול את האוכל שבצלחת.

"אל תהיה קמצן" פיטר אמר, "תיתן לנו גם לאכול" הוא הוסיף, מנסה לדחוף את ליאם, "יש לכם מספיק אוכל בבית" ליאם מלמל ופיטר נאנח, חושב על משהו לפני שהוא התרחק מליאם.

"אם תיתן לי ולפיליפ לאכול, אז אני אספר לך למה טים בכה והגיע אלייך אתמול" פיטר אמר, משקר, וליאם הסתכל עליו בשקט, "איך אתה יודע?" ליאם בירר, "אביגייל" פיטר ענה, אמין במיוחד, "היא אמרה לי ולפיליפ הכל" הוא הוסיף, מסתכל ברצינות אל תוך עיניו של ליאם, מנסה לשכנע אותו.

ליאם כחכח בגרונו לפני שזז באיטיות מהמקרר, מאפשר לפיטר גישה והאחר חייך, פותח את המקרר ומוציא משם את קופסאות האוכל, "עכשיו תגיד לי" ליאם אמר בסקרנות, "כשנסיים לאכול אני אגיד לך" פיטר אמר, לוקח שתי צלחות, "בינתיים תבדוק שפיליפ לא אכל לך הכל" הוא הוסיף וליאם פער את עיניו, יוצא מהמטבח, ורואה את הצלחת הריקה שלו, מסתכל בחוסר אמונה על פיליפ שחייך אליו באושר, "היה טעים" פיליפ מלמל.

"לעזאזל" ליאם אמר ברוגז, לוקח את הצלחת הריקה מהשולחן, שולח מבט נרגז לפיליפ לפני שהלך בחזרה אל המטבח, שם לעצמו מנה נוספת בזמן שהסתכל על כמות האוכל שפיטר שם בצלחות, לא מרוצה מהעניין שהאוכל שטים הכין לו הולך לקיבתם של חבריו.

הם אכלו בשקט, ליאם מדי פעם זרק להם מבטים רושפים בעוד שהם התגרו בו עם עיניהם, אוכלים ברצון את האוכל שהיה שייך לו.

"קדימה" ליאם אמר כשהם סיימו לאכול, "תספר לי למה טים בכה אתמול" ליאם אמר, "מה?" פיליפ מלמל בחוסר הבנה, מסתכל על פיטר, "אתה יודע למה טים בכה אתמול?" פיליפ שאל וליאם הביט עליו בחוסר הבנה, "אביגייל לא אמרה לכם למה?" ליאם שאל את פיליפ שכיווץ את גבותיו בבלבול.

פיטר כחכח בגרונו והתרומם משולחן האוכל, מרים את הצלחת שלו, "שיקרתי" הוא אמר, גורם לליאם להסתכל עליו במהירות, "אתה מה?" הוא שאל, "אם לא הייתי משקר לא היית מרשה לנו לאכול" פיטר אמר באדישות, מרים את כתפיו בחוסר אכפתיות לפני שהוא הסתובב, הולך אל המטבח, רק אז הוא גיחך בניצחון.

"אתה הולך למות!" ליאם אמר בכעס, לא מאמין שהוא נפל לפח של פיטר, והוא נעמד במהירות, הולך אל המטבח עוד לפני שפיליפ הצליח לעצור אותו.

"חתיכת…" ליאם מלמל בנעילת שיניים, אוחז בצווארון חולצתו של פיטר המשועשע, "איך יכולת?" הוא שאל ופיטר נאנח בייאוש, "תשאל את אביגייל מה קרה" פיטר אמר, מזיז את ידיו של ליאם, "היא יודעת מה קרה, דיברנו איתה באמת" פיטר הוסיף וליאם נאנח ובלגן את שיערו, "לעזאזל איתך פיטר" הוא אמר באכזבה, הוא כל כך רצה לדעת מה קרה.

"תפסיק להיות דכאוני כאילו חרב עולמך" פיטר אמר ברצינות, מסתכל על פיליפ שהסתכל עליהם מפתח המטבח, כנראה שהוא דאג לו, "אביגייל תספר לך הכל אם תשאל" הוא אמר, טופח על גבו של ליאם לפני שיצא מהמטבח, מחייך אל פיליפ, "ליאם, תכין לנו קפה" פיטר אמר בחיוך, הולך אל הסלון בעוד שפיליפ נכנס אל המטבח, מניח את הכלים המלוכלכים בכיור לפני שהוא חיבק בחוזקה את ליאם, טופח על גבו.

"אני יודע שקשה לך" פיליפ אמר בעדינות, רוצה לתת לליאם להרגיש טוב יותר, "אבל תהיה חזק, אני חושב שטים מתחיל להתקרב אלייך יותר" הוא אמר ברצינות, שומע את האנחה של ליאם לפני שהאחר החזיר לו חיבוק, הוא היה צריך את המגע החם הזה, "תודה" ליאם לחש בכנות ופיליפ חייך, ממשיך לחבק אותו לעוד כמה רגעים לפני שהתרחק ממנו.

"בוא נכין קפה" הוא לחש, מפעיל את הקומקום ומחמם את המים בעוד שליאם החליט לשטוף את הכלים, וביחד איתם הוא ניסה לשטוף את הייאוש שלו.

ראיין התהלך בבית, מכרסם את ציפורניו, לא יודע כבר מה לעשות, טים לא עונה לו וגם קריסטין לא עונה לו, הוא זכר טוב מאוד את מה שקרה אתמול, מאוכזב מעצמו עוד יותר כשהוא התפקח, יודע עד כמה שהוא טעה והוא לא יכל להתמודד עם העובדה שהוא פגע בטים, הוא רוצה להסביר את עצמו, הוא רוצה לשמוע מטים את האמת, הוא רוצה שהם יחזרו להיות חברים טובים, הוא רוצה שהכל יחזור להיות כמו פעם.

והוא לקח את הארנק, יודע שהוא לא צריך לחכות יותר מדי, מחליט לקחת מונית.

הוא חייב ללכת לדבר עם טים, גם אם זה מביך, גם אם מה שקרה אתמול עדיין טרי במחשבותיו, הוא חייב לדבר עם טים, הוא צריך את החבר הטוב שלו בחזרה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך