אהבה שנייה -פרק 33-

bl_bar 29/03/2019 218 צפיות אין תגובות

“יש לך בית גדול” דין אמר בחיוך כשנכנס אל תוך ביתו של ליאם, השרירי הזמין אותו לאכול אצלו אחרי שהוא הציע שהם יאכלו ביחד, “תודה?” ליאם השיב בחיוך, נכנס פנימה אל ביתו.

“מה אתה רוצה לאכול?” ליאם שאל, “לא אכפת לי” הצעיר אמר בכנות, “בוא פשוט נבשל ביחד” הוא הוסיף וליאם הסתכל עליו, מה זאת אומרת לבשל ביחד? דין יכנס למטבח? ומה עם טים? זה הרגיש לליאם כאילו והוא בוגד בשחור השיער.

“אתה לא צריך, תשב ואני אבשל משהו” ליאם מלמל, מנסה להוריד את האחר מהנושא, “מה פתאום, אני רוצה לעזור לך לבשל” דין אמר בחיוך תמים, וליאם התאפק שלא להיאנח, הוא לא יכול להגיד לדין שהוא לא רוצה לבשל איתו בגלל שבדרך כלל מי שבמטבח הוא טים, זה ישמע טיפשי במיוחד.

“איך שאתה רוצה” ליאם אמר לבסוף, מכחכח בגרונו לפני שהלך אל המטבח, מאפשר לאחר לעקוב אחריו לפני שהוא פתח את המקרר, “או, יש לך אוכל” דין מלמל, מסתכל על הקופסאות שבמקרר, “אתה הכנת?” דין שאל בחיוך וליאם בלע את רוקו, מתלבט אם לספר את האמת, “טים הכין” ליאם אמר, “או” דין מלמל בהבנה, “הוא מבשל לך?” הצעיר שאל וליאם רק שתק והוציא מצרכים מהמקרר, והאחר הבין שהוא כנראה שלא רוצה לדבר על זה, מחליט שלא לדבר, מסתכל בשקט על ליאם.

טים עלה במעלית אל הדירה של ליאם, נרגש במיוחד, הוא שמח למצוא תירוץ מתאים בשביל לפגוש את ליאם, הוא היה צריך אותו, ועכשיו, כשהוא פגוע מראיין, זה הדבר הכי טוב בשביל ללכת אל ליאם.

הצעיר עמד למול פתח הדלת, נושם עמוק ומחזיק בחוזקה את תיקו לפני שהוא תקתק בדלת.

“אני אלך לפתוח” ליאם אמר, מסתכל על דין שחתך את הירקות, “אוקיי” בעל העיניים הבהירות אמר בחיוך, מביט על איך שהשרירי יוצא מהמטבח והוא חייך לעצמו קלות, שמח שיוצא לו להיות קרוב לליאם.

“ט-טים” ליאם גמגם בהפתעה כשראה את הצעיר עומד בפתח הדלת, “ליאם” טים מלמל, “מה אתה עושה כאן?” ליאם שאל, מביט לאחור, מפחד שדין יצא מחוץ למטבח, הוא לא רצה שטים יבין משהו לא נכון.

“אני צריך אותך” טים לחש, “ר-ראיין וקריסטין מאורסים עכשיו” הוא הוסיף וליאם החזיר אליו את עיניו, נאנח לעצמו, “אתה רוצה לשכב איתי?” ליאם שאל, לא מסנן את מילותיו, “כן” טים השיב, “אני רוצה לישון אצלך גם היום” טים המשיך, ליבו פעם בחוזקה.

“ליאם, סיימתי לחתוך את הירקות, להתחיל לבשל את ה-” דין נעצר מלדבר, מסתכל על ליאם וטים שעמדו בפתח הדלת בעוד שטים הביט עליו בהפתעה, “אתה לא לבד?” טים שאל כשחזר להביט על ליאם שעצם את עיניו בייאוש, “ה-הוא גם מבשל לך?” טים מלמל בשקט, נשמע פגוע, וליאם פקח את עיניו, “זה לא מה שאתה חושב” ליאם אמר ברצינות, רואה איך שטים צועד אחורנית.

“א-אני אלך, מצטער על ההפרעה” טים לחש, מרגיש את הבטן שלו מתכווצת בכאב לפני שהוא הסתובב, מתחיל לדמוע בזמן שהלך במהירות אל כיוון המעלית.

“רגע טים” ליאם אמר, מתכוון ללכת אל הצעיר שאהב, אבל דין עצר אותו, אוחז בידו, “אני אסביר לו” דין אמר ברצינות לפני שעקף את גופו של ליאם, רץ אל טים שכבר נכנס למעלית והוא עמד על פתח המעלית, מונע מהדלתות להיסגר, מביט אל תוך עיניו הדומעות של טים.

“מה אתה עושה?” טים שאל, מנגב את עיניו, מביט בכעס על האחר, אחרי הכל הוא לקח לו את ליאם, “אני רוצה להגיד לך מה קורה פה” דין אמר ברצינות, “אני לא רוצה לשמוע כלום, תלך אליו ותבשלו לכם ביחד” טים מלמל ברוגז, פגוע כל כך ודין גיחך, “אני לא אקח לך את ליאם אם אתה כל כך חושש מזה” דין אמר בחדות, “מה אכפת לי אם תיקח אותו או לא” טים השיב, לא שלם עם מילותיו, “אני וליאם רק ידידים מהעבודה, אנחנו בסך הכל מבשלים לנו ארוחה כמו כל זוג חברים טובים” דין אמר ברצינות, “ליאם אוהב אותך, אני יודע את זה” הוא הוסיף, וטים הביט עליו בשקט, אז גם דין יודע שליאם אוהב אותו.

“א-אין בניכם כלום?” טים מלמל חלושות, “כלום” ליאם נשמע, מקפיץ את טים שהביט אל מאחורי דין, מסתכל על ליאם שנעמד מאחורי הגבר האחר.

“אין בנינו כלום, הוא מאוהב בך יותר מדי בשביל להיות עם מישהו אחר” דין אמר ברצינות, מסתכל על ליאם שכחכח בגרונו, מובך מעט, וטים ניגב שוב את עיניו, מתחיל להירגע.

“אני אלך” דין אמר לבסוף וליאם הסתכל עליו, “האוכל” הוא מלמל, “תכין עם מי שאתה באמת רוצה להכין” בעל העיניים הבהירות לחש לפני שנכנס אל תוך המעלית, דוחף ללא אזהרה את טים החוצה, “תיהנו” הוא אמר בחיוך בזמן שהדלת נסגרה, נאנח לעצמו בשקט כשהמעלית ירדה מטה, אין לו את הזכות למנוע מליאם להיות עם מי שהוא באמת אוהב.
—-

טים הביט על דלת המתכת הסגורה, מרגיש כל כך מובך וטיפשי, לא מאמין שהוא התנהג בכזאת ילדותיות, לא מאמין שהוא חשף את הקנאה שלו בפני ליאם, “בוא ניכנס פנימה” ליאם אמר, אוחז בכף ידו של טים ולוקח אותו אל תוך הבית, סוגר את הדלת אחריהם.

“אז הגעת לכאן בגלל שראיין וקריסטין התארסו?” ליאם מלמל בזמן שעשה את דרכו אל המטבח וטים שיחק עם אצבעותיו בזמן שהלך אחריו, מסתכל על המטבח ולאחר מכן על ליאם שחזר לבשל, “א-אנחנו לא נשכב?” טים שאל, וליאם גיחך קלות, “אני רעב” ליאם אמר, “אחרי שאשבע אשכב איתך” הוא הוסיף, מסתכל לאחור על טים, “אם תבשל איתי זה יהיה מהיר יותר” הוא אמר, חוזר להביט על האוכל בחיוך וטים נגס בשפתו התחתונה לפני שהתקדם, נעמד לצידו של ליאם ובשקט הוא התחיל לעזור לליאם, לא רק בגלל שהוא רצה כבר לשכב איתו, אלא בגלל שהוא הרגיש את הצורך לבשל, בישול עוזר לו לחשוב ולהירגע וליאם ידע את זה, לא סתם הוא הציע לו לעזור לו.

“זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבשלים ביחד” טים לחש בזמן שהאוכל התבשל, “נכון” ליאם אמר, מסתכל על האחר, “למה אתה לא בוכה כהרגלך?” ירוק העיניים שאל, “מה זאת אומרת?” טים שאל, מסתכל עליו, “אחרי הכל אתה אמור לבכות על זה שראיין כבר לא יכול להיות שלך” ליאם מלמל והצעיר נשם עמוק והביט על האוכל המתבשל, “לא יודע” טים השיב בכנות, “אני באמת לא יודע למה אני לא בוכה” הצעיר הוסיף, מזיז קלות את ליאם מהגז רק בשביל לערבב את האוכל.

“הוא נישק אותך” ליאם אמר לפתע, “אהבת את זה?” הוא שאל, מקנא, וטים חייך קלות, יכול להבחין בקנאה, “אני לא יודע מה הרגשתי באותו הרגע” טים אמר ברצינות, “אבל ידעתי שהוא לא אוהב אותי, ידעתי שזה לא אמיתי מבחינתו” טים לחש, “הנשיקות איתך אחרות” הוא פלט, שוכח לסנן את מילותיו והוא נעצר באחת, “מה אמרת?” ליאם שאל בחיוך, שומע את כחכוח הגרון העצבני של טים והוא צחקק קלות, “אתה אוהב את הנשיקות איתי?” ליאם שאל, מתגרה באחר, “ל-לא” טים מלמל, משקר.

“אה באמת” ליאם מלמל לפני שסובב את טים אליו רק בשביל לרכון ולנשוק לשפתיו הרכות, בהתחלה זאת הייתה רק נגיעה לפני שהוא הניע את שפתיו, וטים עצם את עיניו ושקע לנשיקה, מתחיל להניע את שפתיו כנגד השפתיים של האחר, אוחז בכף הערבוב בחוזקה בידו בעוד שעם ידו הפנויה הוא אחז בחולצתו של ליאם, מצמיד אותו אליו, רוצה אותו עכשיו.

אבל אז ליאם ניתק את הנשיקה במהירות, “חשבתי שאתה לא אוהב את הנשיקות איתי” ליאם לחש, נוגס בשפתו התחתונה שלו ברצון וטים הביט עליו בזעזוע לפני שדחף אותו והסתובב, מסתיר את הלחיים הסמוקות שלו בזמן שחזר לערבב את האוכל, לא מאמין על עצמו שהוא חלש כל כך לליאם.

ליאם חייך והביט על ראשו האחורי של טים, מבלגן קלות את שיערו של הצעיר ממנו, שמח להבין שטים כנראה מפתח אליו משהו, לא בטוח אהבה, אבל רגש חיובי כלפיו שמעולם לא באמת היה נוכח אצל טים עד עכשיו.

“אני אסדר את השולחן” ליאם אמר לבסוף לפני שיצא מהמטבח, משאיר את טים לעצום את עיניו בזמן שניסה להירגע מהרגשות המבולבלים שלו.

הם ישבו לאכול, אוכלים בשקט בזמן שהמבטים בניהם היו אלו שדיברו, האווירה בניהם הייתה סוערת, וטים החזיק את עצמו מלקפוץ עליו, הוא החזיק את עצמו מלנשק אותו, מלגעת בו, מלהרגיש אותו, הוא אכל בשתיקה, מבוייש עד חנק מהמצב.

וליאם אכל ברצון, אוהב את הטעם הייחודי של הבישולים של טים, מסתכל אל תוך עיניו הכחולות של טים, יודע שבתוך הנפש הקטנה של האחר מסתתר לא מעט כאב, והוא ידע שגם אם טים מסתיר את זה כרגע, עדיין ליבו כואב מראיין, הוא עדיין לא שלם עם הכל, ליאם ידע שטים כרגע לא יכול להיות שלו לחלוטין, גם הוא יבוא אליו מיליוני פעמים, גם אם הוא יבשל לו אין סוף פעמים וגם אם הוא ישכב איתו, טים עדיין לא ירגיש שלם, טים עדיין לא יצליח לפתח רגשות אהבה אליו.

“מה?” טים שאל כששם לב למבט המשונה של ליאם, “כלום” ליאם אמר בחיוך קטן, חיוך עצוב, וטים ניסה לחקור את המבט הלא ברור, “אחרי האוכל נעשה את זה?” טים שאל, לא שוכח מזה, הוא צריך לפרוק את הכאב איכשהו, הוא צריך להרגיש את ליאם, הוא צריך לשכוח מראיין וקריסטין.

“כן” ליאם השיב, “כמה שאתה רוצה” הוא אמר בכנות, “אז אני יכול לישון כאן?” טים שאל וליאם הנהן לפני שהוריד את ראשו מטה, מסתכל הפעם על הצלחת והאוכל, לא מסוגל להביט על טים, כי הוא הבין שאולי באמת כדאי להקשיב לאביגייל, שאולי צריך באמת לקחת את הסיכון, שהוא צריך להגיד לטים שהוא רוצה להפסיק את היחסים בניהם.

“יופי” טים לחש, מנסה למצוא את המבט של ליאם, אבל הוא לא הביט עליו יותר והוא נאנח קלות, חוזר לאכול בזמן שזרק מבטים לליאם, רוצה להסתכל על עיניו הירוקות שכבר לא נגלו בפניו.

הם לא שטפו את הכלים, הם השאירו את הכל על השולחן, הם היו כבר חסרי סבלנות והם הלכו ישירות אל חדר השינה, שוכבים, ואז שוב פעם שוכבים ושוב ושוב ושוב, טים מצא בליאם נחמה בעוד שליאם אחז בטים כמה שהוא יכל, רוצה לזכור את תחושת גופו של הצעיר, הוא לא יזכה להרגיש אותו בקרוב, אם בכלל.

והלילה המשיך לעבור, עוד שעה עברה ואז עוד אחת והם לא ישנו, נמצאים זה עם זה, מתאחדים כמה שהם רצו, כמה שהם יכלו.
—–

השעון מעורר של טים צפצף, מנסה להעיר את הרדום אל העבודה שלו, אבל הצעיר רק נצמד אל גופו של ליאם, הוא היה חסר שעות שינה, מותש מכל האקט שהיה במהלך הלילה.

ליאם היה זה שהתעורר, מכבה את השעון לפני שהביט על הצעיר שנצמד אליו, והוא חייך, מלטף את שיערו השחור של טים לפני שהוא נשק לכתפו החשופה, מכסה אותו לאחר מכן.

ירוק העיניים הזיז באיטיות את טים ממנו לפני שהוא התרומם מהמיטה, מחליט להתקלח, הוא צריך להתרענן מהעייפות שבגופו, הוא צריך להתעורר ולהבין שהוא הולך להגיד לטים שזהו, הגיע הזמן שלהם להפסיק את מה שהולך בניהם, זה הכי טוב בשביל שניהם, הם צריכים הפסקה, אם הוא ימשיך עם מערכת היחסים הזאת אז שום דבר לא ישתנה, טים עדיין יראה אותו כמין מנחם, טים לא ייקח אותו ברצינות, אולי הוא אפילו יפחד לפתח אליו רגשות אם הם ימשיכו להיות ככה.

כשליאם יצא מהמקלחת, נקי ולבוש בבגדי בית הוא יכל לשמוע את הקומקום עובד והוא כיווץ את גבותיו והלך אל כיוון המטבח, רואה את טים לבוש ועומד ליד קומקום המים כשלצידו שתי כוסות קפה.

“התעוררת?” ליאם שאל, מקפיץ קלות את טים שהסתובב אליו, “כ-כן” טים מלמל, מגרד מעט את עורפו, “שלחתי לראיין הודעה שלא אגיע לעבוד היום” טים מלמל, מנסה לחמוק מעיניו של ליאם, הוא הרגיש חוסר נעימות מביכה מדי, זה הרגיש לו כאילו והוא וליאם כמעט זוג, והוא די פחד מזה.

“אני מבין” ליאם אמר, “אתה יכול ללכת להתקלח ולצחצח שיניים, אני אמשיך מכאן” ליאם אמר וטים הנהן לפני שהלך משם במהירות, הוא היה צריך להרגיע את ליבו הנרגש, לא מצליח להאמין שהוא לא ברח מהבית של ליאם כמה שיותר מהר כמו שהוא תמיד עשה.

ליאם נאנח לעצמו בייאוש, מחליט להכין להם ארוחת בוקר, רוצה הפעם לבשל הוא לטים, אם זאת תהיה הארוחה האחרונה שלהם ביחד, ליאם היה רוצה שטים לפחות יטעם מהבישולים שלו.
—–

“אני אצל ליאם” טים לחש לטלפון, מדבר עם אליסון כשהוא יצא מהמקלחת והלך אל החדר של ליאם, “באמת?” אליסון שאלה בהתלהבות, מסתכלת על אביגייל המחוייכת ששמעה את השיחה גם כן, “שכבתם?” אביגייל שאלה, וטים שתק, ועם השתיקה שלו הן הבינו שכן, שני הבנים שכבו, וכנראה שלא מעט.

“טוב, מה אתה מדבר איתנו בטלפון? תלך אליו” אביגייל אמרה, “ט-טוב” טים לחש לפני שוורודת השיער הנרגשת ניתקה את הטלפון, מדרבנת את טים ללכת, “איזה כיף!” אליסון אמרה באושר, מחבקת את אביגייל, “הכל טוב איתם” היא הוסיפה בחיוך מאושר ואביגייל החזירה לה חיבוק בזמן שהיא צחקקה בשמחה, “אני כל כך שמחה בשבילם” ירוקת העיניים אמרה ברצינות.

טים הביט בפליאה על השולחן, “הכנת הכל לבד?” הצעיר שאל, מסתכל על ליאם שכבר ישב בשולחן האוכל, שותה מהקפה שלו, “כן” ליאם השיב, וטים חייך והתיישב מולו, לוקח את כוס הקפה שלו ולוגם ממנה לפני שהוא היה הראשון להתחיל לאכול, אומנם זה לא היה כמו הבישולים של ראיין, אבל טים לא יכל להתכחש שהאוכל של ליאם גרם לו לחייך באושר.

“טעים?” ליאם שאל וטים רק הנהן במבוכה, “יופי” ליאם אמר, לוגם מהקפה שלו, לא מרגיש רעב, “למה אתה לא אוכל?” טים שאל, “תאכל אתה” ליאם אמר, לא עונה על השאלה של האחר.

“הכל בסדר?” טים שאל, מרגיש טון משונה מהאחר, “כן” ליאם אמר, “באמת?” טים שאל והאחר נשם עמוק, “אתה רוצה שאני אעשה את זה עכשיו או אחרי שתסיים?” ליאם שאל והצעיר הביט עליו בחוסר הבנה, “מ-מה?” טים שאל, מנסה להבין, “עכשיו או אחר כך?” ליאם שאל, ממשיך לבלבל את טים.
“ע-עכשיו?” טים שאל, לא יודע אם זאת התשובה הנכונה, “אוקיי” ליאם אמר, מביט בחוסר רגש על טים, “בוא נסיים את מה שיש בנינו” ליאם אמר בקרירות, מרגיש נכון לעשות את זה ככה, “למה אתה מתכוון?” טים שאל, מביט על ליאם, “אני רוצה שתפסיק לבוא אליי בכל פעם שראיין מכאיב לך, אין לי כוחות לזה יותר” ליאם אמר, “בוא לא ניפגש יותר, ככה הכי טוב” ליאם אמר, מפתיע את טים שהביט עליו בשקט.

“א-אתה רציני?” טים שאל, מתרומם מהכיסא, “כן” ליאם אמר, “אני יותר מרציני” הוא הוסיף, “אני לא מעוניין יותר להיות המשחק שלך” ליאם אמר, מאוכזב מעצמו, שונא את עצמו על זה שהוא מכאיב לטים ללא סוף, אבל אין לו ברירה אחרת, “ל-ליאם” טים לחש, עיניו דומעות, הוא לא ציפה מליאם להגיד את זה, “אתה כבר לא אוהב אותי?” הוא שאל בשברון לב וליאם גיחך, “אני כן, אבל אתה אוהב אותי?” הוא שאל וטים שתק, לא יכול לענות לו על השאלה הזאת, הוא בעצמו לא יודע את התשובה.

“אתה עדיין אוהב את ראיין, נכון?” ליאם הוסיף וטים לא יכל להתכחש לזה, הוא עדיין מרגיש רגשות אהבה לראיין.

“בוא נפסיק” ליאם אמר לבסוף, מתרומם גם הוא מהכיסא, “אתה יכול ללכת” הוא הוסיף בזמן שעשה את דרכו לחדרו, אבל טים עצר אותו, אוחז בפרק כף ידו, “ליאם” טים אמר, “אתה אומר לי את האמת?” הוא שאל וליאם הנהן, “אין לי כוח לנחם אותך יותר, הגיע הזמן שאכיר מישהו רציני” ליאם אמר, מזיז את ידו של טים ממנו, הולך אל חדר השינה שלו כמה שיותר מהר, משאיר את טים להילחם עם דמעותיו לפני שהצעיר לקח את כל דבריו, יוצא כמה שיותר מביתו של ליאם, והוא רץ, רץ עד שכוחותיו אפסו.

הוא הגיע לביתו, בוכה בחוזקה, את הבכי שהוא לא בכה על ראיין, הוא הצליח לבכות על ליאם, כשהוא הבין שליאם כבר לא יכול להיות איתו, ליבו נשבר והוא לא באמת האשים את ליאם, הוא האשים את עצמו, הוא האשים את רגשותיו.

אהבה שנייה -פרק 33-
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך