אהבה שנייה -פרק 34-

bl_bar 30/03/2019 236 צפיות אין תגובות

“לא, אתה לא עשית את זה באמת, נכון?” אביגייל שאלה בחוסר אמונה אחרי שליאם התקשר וסיפר לה על מה שעשה, “עשיתי” הוא מלמל בשקט, קולו שבור אבל היה ניתן להבין שהוא לא בוכה.

“אתה טיפש? אתה יודע עד כמה הוא התרגש מזה שהייתם בבוקר ביחד?” היא שאלה ברוגז, מסתכלת על אליסון המודאגת שהצליחה להבין מה קרה, מחייגת במהירות לטים שלא ענה לה.

“את אמרת לי בעצמך שזה יכול להיות טוב” ליאם הרים את טונו, “אבל תחשוב בהיגיון, טים השתנה, אתה שם לב לזה בעצמך” וורודת השיער אמרה, מביטה על אליסון שהתרוממה, “אני נוסעת לטים” שחורת העיניים אמרה במהירות והאחרת הנהנה אליה בהבנה, מסתכלת על איך שהיא שמה נעליים ולוקחת את מפתחות הרכב, יוצאת החוצה.

“הוא השתנה, אני יודע את זה” ליאם אמר ברצינות, “אבל הוא עדיין לא אוהב אותי, וגם אם הוא כן, אז הוא עדיין לא יודע את זה” ליאם מלמל, “אז אתה חושב שאם תפסיק את מה שיש בניכם הוא יבין?” ירוקת העיניים שאלה ברצינות, “כן” ליאם אמר, “אם הוא באמת מרגיש אליי משהו אז הוא יתגעגע” חום השיער אמר והאחרת בלגנה את שיערה, מנסה לחשוב אם ליאם עשה את הדבר הנכון.

“אתה לא תתקרב אליו יותר עד שהוא יבין מה הוא מרגיש?” היא שאלה, “לא יודע, כנראה” הוא אמר, לא בטוח, “אז לא וויתרת עליו עדיין” היא מלמלה בחיוך, “עדיין לא” ליאם לחש, לא יכול עדיין לחשוב על לוותר על טים, הוא אומנם אמר לו שזהו, אבל הוא מניח לעצמו שהוא לא יצליח להתמודד מול טים אם האחר יבוא אליו שוב.

“והוא לא יודע מזה?” אביגייל שאלה, “לא, והוא גם לא ידע מזה” הוא אמר בטון מזהיר והאחרת הבינה שהיא לא יכולה להגיד את זה לטים, “אתה פשוט אידיוט, אתה פוגע גם בעצמך” היא אמרה, “זה מה שיש” ליאם אמר, שוכב על המיטה בחוסר רצון לקום, שומע את האנחה הכבדה של האחרת.

*אחרי יותר משלושה שבועות*

“עוד ארבעה ימים הם מתחתנים” טים מלמל, מדבר עם אליסון כשהם אכלו בקפיטריה, “אני יודעת את זה כבר” אליסון אמרה בחיוך, “אני לא יודע מה להרגיש עם זה” כחול העיניים אמר ברצינות, “אתה עצוב?” אליסון שאלה, “אני לא חושב” טים מלמל, הלב שלו כבר כמעט והפסיק לכאוב משום מה מראיין, הוא עדיין היה מלא מהכאב שליאם השאיר אחריו אחרי שהם הפסיקו את היחסים בניהם אחת ולתמיד.

“ממממ, אני מבינה” אליסון מלמלה בלחש, מסתכלת על חברה הטוב שאכל בשקט, “אתה מתגעגע לליאם?” היא שאלה, מבחינה באיך שהוא נעצר, מפסיק לאכול, עיניו השבורות נגלו בפניה והוא נאנח לעצמו, “כן” הוא אמר בכנות, נוגס בשפתו התחתונה, הוא היה צריך את ליאם, השבועות האחרונים היו קשים לו, והכל בגלל ליאם, הוא הקשה עליו כל כך, הפרידה הכאיבה לו.

“אתה רוצה ללכת אליו?” היא שאלה בחיוך והוא הניע את ראשו לשלילה, “הוא אמר לי שהוא רוצה להכיר מישהו אחר, הוא אמר לי לא לבוא יותר, אין לי את הזכות להפריע לו” טים מלמל בלחש, “אבל אתה יודע שהוא עדיין אוהב אותך, נכון?” היא ביררה והוא הרים את כתפיו בחוסר ידע, “יכול להיות שהוא כבר לא אוהב אותי יותר” הוא לחש, עוצם את עיניו לכמה רגעים, רוצה להרגיע את עצמו, אין לו כוח עוד לבכות, זה סתם כאב, במיוחד כשלא היה לו לאן לברוח, מקום הבריחה היחידי שהיה לו, היה זה שגורם לו לבכות.

“אל תדבר שטויות, הוא אוהב אותך” אליסון אמרה ברוגז, “ברגע שאתה תתאהב בו בחזרה אני בטוחה שהוא יקבל אותך בברכה” היא הוסיפה וטים חייך קלות, “אתה עדיין לא חושב שאתה מאוהב בו?” היא שאלה והוא הרים את כתפיו שוב בחוסר ידע, עדיין מבולבל, מדי פעם עדיין קופצות לו מחשבות על ראיין, מדי פעם הוא חושב שהוא עדיין אוהב את ראיין בקטע רומנטי, אבל הוא מתרגש כשהוא חושב על ליאם, כואב לו כשהוא חושב על ליאם, כיף לו כשהוא חושב על ליאם, כל כך הרבה רגשות מציפים אותו כשהוא חושב על ליאם, והוא לא יכל להצביע עליהם בוודאות כאהבה, הוא היה צריך לברר עם עצמו מה הוא מרגיש.

“בכל אופן” אליסון אמרה, רוצה לשנות נושא, “איך המצב במסעדה?” היא שאלה, “בסדר, למרות שאפשר לראות את הלחץ של קריסטין וראיין, אני חושב שהם יפסיקו להגיע לעבוד לפני החתונה, בטח המסעדה גם תיסגר לזמן מה” הוא מלמל והיא הנהנה בהבנה, “קריסטין הזמינה אותי ואת אביגייל לבוא להתאפר ולהסתפר ביחד איתה ביום של החתונה” היא אמרה וטים הביט עליה בהפתעה, את זה הוא עדיין לא זכה להכיר, “באמת?” הוא שאל והיא הנהנה בחיוך, “נחמד מצידה” שחורת השיער אמרה והאחר הנהן בהסכמה, “אני צריכה להיראות גם יפה בפני ההורים שלך” היא הוסיפה, “נכון, הם עדיין חושבים שאנחנו ביחד” הוא אמר בחיוך עצוב, “אל תתרגשי אם הם חופרים לך להתחתן” הוא אמר והיא צחקקה, “תאמין לי שהם כבר חופרים לי בטלפון” היא השיבה והוא גיחך קלות, יודע עד כמה שההורים שלו נואשים כבר שהוא יתחתן ויביא להם נכדים.

“אתה תעשה משהו עם ראיין?” היא שאלה, “לא יודע, אולי נשתה קצת לפני, בטח הוא ירצה לעשות איזשהי מסיבה לפני החתונה” הוא מלמל והיא הנהנה, “אתה לא מפחד להשתכר לידו ולהיות לבד איתו?” היא שאלה ברצינות וטים חשב לעצמו, מניע לבסוף את ראשו לשלילה, אין לו כבר ממה לדאוג, הוא לא יאפשר לעצמו להתקרב יותר לראיין, ראיין עכשיו מושבע לקריסטין, זה הקו האדום שלו.

“הבנתי…” הנשית מלמלה, מסתכלת על טים שחזר לאכול, והיא חייכה לעצמה קלות, שמחה שטים הצליח להתחזק בזמן האחרון, הוא בכה לא מעט מאז הפרידה מליאם, ומדי פעם הוא בכה בגלל שראה את ראיין וקריסטין ביחד, אבל עם העזרה שלה ושל אביגייל הוא הצליח להתגבר לא מעט.
—–

ליאם נאנח כשנכנס לביתו, רואה את ג’וש יושב בסלון ואוכל, “חזרת” ג’וש מלמל כשהסתכל על אחיו חוזר מהעבודה, “כן, היה לי יום קצר היום” ליאם אמר, “עבדת היום?” הוא שאל, “כן” ג’וש השיב והאחר הנהן לפני שהלך אל החדר שלו, לא מוצא על מה לדבר עם ג’וש, אחיו הגדול עבר לדירה שלו לפני פחות משבוע ועדיין לא יצא להם באמת לדבר כמו שצריך, כנראה שגם לא יצא להם לדבר, זה מה שליאם האמין בו בחוזקה.

“פיליפ ופיטר היו כאן היום” ג’וש אמר כשליאם יצא מהמקלחת, “אה” ליאם אמר, הולך אל המטבח, וג’וש כחכח בגרונו והתרומם מהסלון, עושה את דרכו אל המטבח עם צלחת האוכל שלו, אוכל בזמן שהוא נשען על קיר הכניסה למטבח, “מי זה טים?” ג’וש פלט בשאלה, לועס ומביט על ליאם שהסתובב אליו עם מבט כועס, “מאיפה שמעת עליו?” ליאם שאל והאחר חייך מעט, שם לב לדאגה של האחר, “פיטר פלט” ג’וש אמר וליאם נאנח בכעס, “זה לא מישהו שאמור לעניין אותך” ליאם אמר, “למה לא? כי אתה אוהב אותו?” ג’וש שאל וליאם הסתובב, גבו לאחר, “החיים שלי הם לא עינייך, הם מעולם לא היו” ליאם אמר ברצינות, מכין לעצמו כוס קפה, הרעב שלו ירד.

“אתה מפחד שלא אקבל אותו?” ג’וש שאל וליאם נגס בשפתו התחתונה, מנסה להתעלם, “אתה יכול להכיר לי אותו, אשמח להכי-” ג’וש שתק כשליאם הסתובב ולקח ממנו את צלחת האוכל, מרוקן את האוכל לפח, “זה האוכל שלי” ליאם אמר בכעס, זורק את הצלחת והמזלג לכיור, “אין ביני לבינו כלום” ליאם הוסיף, מסתובב בחזרה אל כוס הקפה שלו וג’וש גיחך קלות, משלב את ידיו בזמן שהמשיך להביט על אחיו הקטן.

“אתה עדיין לא מאמין לי שקיבלתי אותך?” ג’וש אמר ברצינות, עיניו הירוקות סורקות את גופו האחורי של האחר, “לא אכפת לי אם אתה מקבל אותי או לא, אני לא מעוניין שתהיה חלק מהחיים שלי” ליאם אמר ברצינות, מוזג את המים החמים לכוס שלו, “אני אפשרתי לך לגור כאן רק כי אבא ביקש, אם תמשיך לחטט לי בחיים אני אעיף אותך עוד לפני שהתחילו להתרגל אלייך בעבודה החדשה שלך” ליאם אמר כשהסתובב, מביט אל תוך עיניו הירוקות של אחיו שהיו כהות יותר משלו, חזקות יותר משלו.

“פעם הסתכלת עליי בפחד, פעם חיפשת את האישור שלי לדברים” ג’וש אמר, “פעם” ליאם אמר בכעס, הולך אל הסלון ושותה את הקפה שלו, “אתה לא רעב?” ג’וש שאל, רוצה להעביר נושא אבל האחר התעלם ממנו והוא נאנח, מחליט להתיישב לידו על הספה, אחרי השיחה עם פיליפ ופיטר הוא הבין שכדאי לו לנהל שיחה רצינית עם אחיו.

“אני לא רוצה שתשנא אותי יותר” הגדול יותר אמר בכנות, “אה” ליאם אמר בבוז, מביט על הטלוויזיה, “אני יודע שהייתי נוראי אלייך, אני יודע שהפכתי לך את החיים לקשים יותר אחרי שיצאת מהארון” ג’וש אמר בכנות וליאם המשיך כאילו ולהתעלם, מדי פעם שותה מהקפה שלו, “אבל אתה אחי הקטן, דאגתי לך” הגדול יותר מלמל וכאן ליאם הסתכל עליו, מבט רושף ומזלזל היה בעיניו, “דאגת לי? אתה עושה ממני צחוק או מה?” ליאם שאל בכעס, “אחרי שהתעללת בי אתה אומר שדאגת לי?” ליאם המשיך לשאול וג’וש נאנח, “הייתי צעיר וילדותי, היה לי קשה לקבל את זה שאתה נמשך לבנים” בעל העיניים הכהות השיב ברצינות וליאם פשוט התרומם מהסלון, “אני לא מעוניין לדבר איתך” חום השיער אמר בכנות, “תחיה את החיים שלך בשקט ואני אחיה את שלי בשקט” הוא הוסיף, הולך לחדר שלו, לא מתכוון עוד לצאת, לא רוצה להתמודד למול אחיו, וג’וש בלגן את שיערו בייאוש, יודע שליאם לא יסלח לו בקלות.

טים מלצר בחיוך, מגיש לאנשים את האוכל שהם רוצים, שמח לראות שהם מרוצים.

“טים” ראיין לחש מאחורי גבו, והצעיר קפץ מעט בבהלה והסתובב אליו, “ראיין” הוא לחש והאחר גיחך, “בוא קח הפסקה, אני רוצה להגיד לך משהו” ראיין אמר, אוחז בידו של טים ולוקח אותו אל חדר המנוחה, מושיב אותו למולו.
“קרה משהו?” טים שאל בדאגה והאחר חייך והניע את ראשו לשלילה, “אני רציתי להגיד לך לפני כולם שממחר המסעדה תיסגר עד לחודש הבא, אני וקריסטין רוצים לעשות הכנות לחתונה ולאחר מכן לעשות לנו טיול של ירח דבש” ראיין אמר, “אה, הבנתי” טים אמר בחיוך, “אתה מתרגש?” הצעיר שאל והבלונדיני הנהן במרץ, חיוכו הזורח מרוח על פניו וטים נשם עמוק, נהנה לראות את החיוך המאושר של חברו הטוב, כנראה שהוא עשה בצדק שהוא ויתר על ראיין.

“תגיד, בא לך לעשות משהו מחר? גם ככה יום שישי מחר ואין לך לימודים” ראיין שאל וטים הנהן מבלי לחשוב פעמים, “אפשר” הוא מלמל, “יופי, מה דעתך שנשתה אצלי? קריסטין גם ככה נוסעת מחר להורים שלה, הם רוצים לתת לה כמה דברים לפני החתונה” ראיין הציע וטים הנהן שוב, הוא כבר הניח לעצמו שהם פשוט ישתו, “מעולה” ראיין אמר באושר, מלטף את שיערו של טים ומסדר לו את הסיכות על הפוני.

“תגיד…” ראיין מלמל כשהביט ברצינות על טים, “מה?” הצעיר שאל, “אתה לא בקשר עם ליאם יותר?” ראיין שאל, הוא לא מדבר הרבה עם טים על ליאם ככה שהוא לא באמת יודע מה המצב בין השניים, “לא, אנחנו לא בקשר יותר” טים אמר בחיוך עצוב וראיין חייך, מבחין במבט של האחר, “אתה בטוח שאתה לא אוהב אותו?” האחר שאל וטים הביט עליו לפני שנאנח, “אני לא יודע” הצעיר השיב, מביט על אהובו לשעבר, “היית מאוהב פעם שאתה יודע מה זאת התאהבות?” ראיין שאל וטים גיחך קלות, זה היה קצת אירוני לשמוע את השאלה הזאת מראיין, “כן, הייתי מאוהב, אהבה חד צדדית” טים השיב, “באמת? במי?” ראיין שאל בסקרנות וטים הביט עליו בשתיקה לכמה רגעים, “סתם מישהו” טים אמר לבסוף והאחר הבין שכנראה שלא כדאי לדבר על זה.

“אני לא יודע מי זה, אבל בכל אופן אני בטוח שהוא טיפש על שלא התאהב בך גם כן” ראיין אמר וטים צחקק קלות והנהן, “כנראה” הוא אמר בחיוך וראיין צחקק גם כן לפני שטפח על כתפו של האחר, “איך בלימודים?” הוא בירר, “בסדר” טים השיב, “אתה אוהב את הלימודים האלו? לאחרונה אתה מגיע מבואס לעבודה” ראיין אמר וטים חשב לעצמו, החשק ללמוד כבר עזב אותו ממזמן והוא המשיך ללמוד רק כי זה הבריח אותו מדי פעם מהמחשבות, זה היה אחד מהדברים שגרמו לו להתבאס, הדבר הנוסף שביאס אותו היה ליאם, והוא לא באמת יכל לברוח מהמצב, כי ליאם היה במחשבותיו רוב היום, גם כשהוא לא רצה הגבר הזה הופיע במחשבותיו והוא גרם לו להתחרט לא מעט על זה שהוא לא יודע אם הוא אוהב אותו או לא.

“אני בסדר עם הלימודים” טים ענה, “באמת?” ראיין שאל והאחר הנהן, “אם אתה לא רוצה ללמוד יותר אתה יכול לפרוש, אני בטוח שתמצא משהו שאתה אוהב באמת” הבלונדיני אמר וטים הנהן בהבנה, הלוואי והיה לו את האומץ לעזוב וללמוד בישול, הלוואי והיו לו את הכוחות להשקיע בזה, הלוואי והוא לא היה מפחד לעשות משהו שהוא אוהב.

“אני אחשוב על זה” טים השיב והתרומם מהכיסא, “רוצה קפה?” הוא הציע, “אשמח” ראיין אמר בחיוך וטים הלך אל מכונת הקפה בעוד שהאחר שלח הודעות לעובדים, מודיע להם שממחר ועד חודש הבא לא תהיה עבודה.
—-

טים שכב על המיטה, מביט על מסך הטלפון שלו, ההודעות שלו ושל ליאם מפעם נגלו בפניו והוא דפדף בהן באיטיות, מגחך קלות מהתגובות המזלזלות של ליאם, מחייך מהתשובות החדות והקצרות, שנים שהם ניהלו שיחות כאלו והוא לא תיאר לעצמו שליאם מאוהב בו, “ממתי התחלת לאהוב אותי בכלל?” טים שאל את המסך, “אני לא שווה את אהבה שלך” הוא הוסיף בעצב, ממשיך להסתכל על ההודעות, הגעגוע לליאם אכל אותו, כל יום שעבר היה לו קשה יותר, אומרים שהזמן מרפא את הכל, אבל זה לא מה שקרה עם טים, הזמן רק הקשה עליו יותר, הוא רק בלבל אותו יותר, הלוואי והיו לו את הכוחות לנוח מהכל, הלוואי והוא היה יכול לקחת הפסקה מכולם ולחשוב עם עצמו, הוא רצה להכיר את רגשותיו, הוא רצה להבין אחת ולתמיד מה הוא מרגיש, אבל הכל היה לחוץ, הכל היה קשה, אין מצב שהוא יבין בזמן הקרוב את מה שהוא צריך להבין בשביל שחייו יהיו נוחים יותר בשבילו לחיות בהם.

אהבה שנייה -פרק 34-
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך