אהבה שנייה -פרק 50-

bl_bar 01/08/2019 273 צפיות תגובה אחת

ליאם התעורר במהירות, משפשף את עיניו. הוא לא באמת ישן כמו שצריך בלילה, מדבר בטלפון עם טים אחרי שהצעיר התקשר להגיד שהוא נחת בשלום, והם דיברו במשך רוב הלילה, מתרגשים מזה שהם יפגשו בקרוב.

השרירי ירד מהמיטה, מתמתח לפני שהוא עשה את דרכו אל המקלחת. מתעורר על עצמו לפני שהוא הוסיף דברים שהוא שכח למזוודה, מוודא שהוא הכניס את הכל לפני שהוא נעל סופית את המזוודה.

“אתה לא בעבודה?” ליאם שאל בבלבול כשראה את אחיו בסלון, “לקחתי חופש, אחרי הכל אח שלי הולך לטוס היום” הוא אמר בחיוך וליאם גיחך בייאוש לפני שהוא הלך אל המטבח, רוצה להכין לעצמו קפה. “תעשה עוד אחד על הדרך” ג’וש אמר וליאם הנהן, מוציא שתי כוסות קפה מהארון, מכין להם שתייה חמה.

“הטיסה שלך בשש בערב?” ג’וש שאל כשליאם הגיש לו את הקפה שלו, מתיישב לצידו, “כן” ליאם אמר, לוגם מהקפה, “אז אתה תגיע לשם בערך בשבע בבוקר לפי השעון שלהם?” הגדול בירר וליאם הנהן, “בערך, אולי אפילו שבע וחצי” הוא מלמל, “ופה יהיה אחד בלילה?” האח הגדול שאל וליאם הנהן.

“אתה תנחת כשטים יהיה ביום הלימודים הראשון או השני שלו?” ג’וש בירר, “הראשון, הוא נחת והלך לישון. לא היה לו שיעור על היום הראשון שהוא נחת” ירוק העיניים השיב והאחר הנהן בחצי הבנה, הבדלי השעות בלבלו אותו.

“התעוררת?” ליאם שאל בחיוך כשטים התקשר אליו, “כן” הקול העדין של האחר הציף את אוזניו, “ישנת טוב?” ליאם שאל, “כן ולא, אני עדיין מתרגש” הצעיר אמר בכנות וליאם חייך באהבה, טים כל כך חמוד בעיניו. “הכל יהיה בסדר, זה טבעי להתרגש” חום השיער אמר ברכות, שומע את מלמול התקווה שיצא מטים. “אצלך שש בערב עכשיו?” ליאם שאל, מסתכל על השעון המקומי שלו, עכשיו 12 בצהריים, “כן” טים מלמל, “מממ” ליאם מלמל, מסתכל על ג’וש שהסתכל עליו בשעשוע והוא גלגל את עיניו לפני שקם מהסלון, עוזב את אחיו והולך אל חדרו.

“ליאם?” טים שאל כשהיה שקט לזמן רב, “אני כאן” ליאם אמר, מתיישב על המיטה, “אני רוצה לראות אותך” הגדול יותר אמר, “עכשיו?” טים שאל, “עכשיו” ירוק העיניים השיב לפני שניתק את הטלפון, מבצע לאחר מכן שיחת וידיאו.

“היי” טים אמר בחיוך למסך הטלפון כשפניו של ליאם נגלו אליו, “היי” ליאם השיב, מצחקק כשהוא שם לב שטים לובש את החולצה שלו, “מה מצחיק?” טים שאל, “כלום, אתה פשוט כל כך מקסים” ליאם לחש וטים הסמיק, מאוהב עמוקות.

“אני לא יכול לחכות כבר שתגיע” טים אמר בכנות, “גם אני לא יכול” ליאם אמר, כן. “מתי מתחיל השיעור שלך?” ליאם בירר, “ב8 וחצי בבוקר, אתה תגיע לפני זה, נכון?” טים שאל, “אני מאמין שכן” ליאם אמר וטים חייך באושר, הוא יצטרך לראות את ליאם לפני שהשיעור הראשון שלו יתחיל, הוא צריך לקבל כמה שיותר אומץ ממנו.

“אני אוהב אותך” ליאם מלמל לפתע, רואה איך שהחיוך הביישני של טים נמרח על פניו וליבו פעם בחוזקה, הוא רוצה לחבק את טים ברגע זה. “גם אני אוהב אותך” טים השיב, “אני רוצה לנשק אותך” הוא הוסיף וליאם נגס בשפתו התחתונה, אוי כמה שהוא רוצה לנשק את טים גם כן. “אני רוצה להריח אותך, אני רוצה להרגיש אותך, אני צריך אותך איתי” טים המשיך, משגע את ליאם כמו שרק הוא יודע, “אוי טים מה שאתה עושה לי” ליאם אמר, מחורפן כולו, רוצה לאחוז בטים כמה שיותר חזק ולא לשחרר לעולם.

“כשאני אגיע, אתה לא תוכל להתחרט על זה שהתגרית בי כרגע” ליאם לחש באיום ערמומי, וטים הבין את הכוונה, מצחקק. “אני לא אתחרט על כלום” טים לחש בהתגרות, “או כן?” ליאם בירר, “כן” טים מלמל בחיוך וליאם גיחך, “אתה משגע אותי” הוא מלמל, “לכבוד הוא לי” טים השיב ושניהם צחקו ביחד, אוהבים את הרגעים המתוקים האלו שלהם, הרגעים האלו נתנו להם להעריך עוד יותר את האהבה הפשוטה, את המילים הרכות, את טון הדיבור האוהב, את המבט המאושר ואת החיוך המשתוקק. הדברים הפשוטים האלו היו הדברים הכי יקרים בזוגיות שלהם, הדברים הקטנים האלו אפשרו להם לנהל את הזוגיות שלהם בדרך הכי נכונה להם.


“אתה לא רעב?” ליאם שאל, “קצת” טים מלמל, “אז תכין לך משהו לאכול” ליאם אמר וטים הנהן, “יש לך מצרכים? יש בכלל מטבח בחדר?” ירוק העיניים שאל וטים הנהן, “יש לי מצרכים, הם מילאו לנו את החדר באוכל, באמת שיש לנו הכל בחדר, גם מטבח, אני אראה לך” טים אמר בהתלהבות, מתחיל להראות לליאם את אזור השינה שלהם, יש להם שם מיטה זוגית גדולה, טלוויזיה ושידות, יש גם ארון עץ רחב, בצד הימני של החדר יש דלת שמובילה אל השירותים והמקלחת ובצד השמאלי יש את המטבח ופינת האוכל.

שם הם הולכים לגור במשך שנתיים, שניהם לבד, ליצור זיכרונות לעתיד שלהם. ליאם מצא את עצמו מתרגש מהמחשבות האלו, הוא הולך לחוות את טים ורק את טים במשך שנתיים שלמות, הם הולכים לחיות ביחד, לישון ביחד, לאכול ביחד, ללמוד להכיר אחד את השני טוב יותר, לאהוב זה את זה כמה שיותר, לצבור ותק של אהבה זה כלפי זה.

טים התחיל לבשל, שם את הטלפון על השיש ככה שליאם יראה אותו, מדי פעם הוא זרק לו מבט מאושר, מראה לליאם שהוא עוד מרוכז בו.

“אתה גם צריך לאכול” טים אמר, “נשאר לך עוד אוכל?” הוא בירר וליאם הנהן, “נשאר עוד, כשתסיים לבשל אני אוכל ביחד איתך” ליאם אמר וטים הנהן, מבשל מהר יותר, לא רוצה שליאם יגווע ברעב.

ג’וש הסתכל על אחיו, רואה איך שליאם שקוע בטלפון בזמן שהוא עשה את דרכו אל המטבח. “אתה מכור” ג’וש אמר, וליאם התעלם, הוא יותר נכון לא שמע את מה שג’וש אמר בשביל באמת להתעלם. טים היה כבר בשלבי סיום וליאם מיהר לחמם את האוכל שנותר, רוצה לאכול ביחד עם טים.

ג’וש כיווץ את גבותיו בחוסר הבנה כשליאם הניח את הטלפון מולו בזמן שהוא התיישב בשולחן האוכל, והוא התרומם מהסלון, מתקדם אל אחיו רק בשביל להסתכל על הטלפון, רואה את טים יושב גם הוא בשולחן אוכל, “אתם שני הזויים” ג’וש מלמל וטים צחקק כששמע אותו, “אפשר להגיד” הצעיר אמר, ממשיך להסתכל על הדמות של ליאם שהתגלתה במלואה על מסך הטלפון שלו.

“בתאבון” ליאם אמר, “בתאבון” טים השיב, מתחילים לאכול, שניהם במדינות שונות, בשעות שונות, אוכלים יחדיו, המרחק לא יעצור בעדם.
—-

“נו, דיברת איתו בטלפון?” אביגייל שאלה כשליאם פתח לה את דלת הבית, כבר אחת וחצי בצהריים והם צריכים לצאת לשדה התעופה. “הוא דיבר איתו יותר מדי” ג’וש אמר, “הוא עדיין מדבר איתו” הוא הוסיף, מצביע על שולחן האוכל, מראה לה את הטלפון.

“טים מה שלומך?” אביגייל אמרה בחיוך, הולכת מהר אחרי ליאם אל שולחן האוכל, “אני בסדר, איפה אליסון?” טים השיב, מסתכל על איך שאביגייל מתיישבת לצידו של ליאם, מזיזה את הטלפון טיפה אליה, “מה את עושה?” ליאם שאל ברוגז, “שקט, אתה עוד מעט תראה אותו כל יום, תיתן לי לדבר איתו קצת” ורודת השיער אמרה בחיוך, עיניה הירוקות שמחות, וטים חייך אליה, ממשיך לאכול.

“אליסון נשארה בדירה, היא די עצובה מזה שעזבת והיא אמרה שיהיה לה קשה להיפרד גם מליאם” היא השיבה על השאלה, מסתכלת על טים שהחזיר לה מבט עצוב, הוא לא אהב את זה שחברתו הטובה עצובה בגלל שהוא עזב.

“נו, יצא לך לראות כבר אנשים?” היא שאלה, רוצה להחליף נושא, מספיק לה להתמודד עם אליסון, היא לא רוצה להתמודד גם עם טים העצוב. “קצת, אבל הלכתי לישון כשהגעתי אז לא באמת יצא לי להכיר אותם” הוא אמר, “ויש שם בנים חמודים?” היא קרצה בהשתעשעות, מקבלת צקצוק לא מרוצה מליאם שהסתכל עליה בכעס לפני שהוא הביט באזהרה על טים המשועשע.

“יש כמה חמודים” הוא מלמל בהתגרות, רואה את המבט הכועס של ליאם והוא החזיק את עצמו מלצחוק בחוזקה, “מגניב” אביגייל לחשה בהתגרות. “תשמור על טים, שלא יחטפו אותו ממך” ורודת השיער אמרה לחברה הטוב והלא מרוצה, “אף אחד לא יחטוף אותי” טים אמר, רוצה להרגיע את ליאם אחרי שהוא התעלל בו כבר מספיק, “אני איצמד לליאם תמיד, ככה שלא יהיה לאף אחד סיכוי” הוא אמר בחיוך, רואה את החיוך הקטן והמרוצה של ליאם. “אם כבר אני זה שצריך לחשוש שיחטפו אותו ממני” הוא אמר ואביגייל צחקה, “ליאם אפילו לא ייתן לעצמו לחטוף אותו ממך, תאמין לי” היא אמרה, כנות מלאה יוצאת ממנה, וליאם לא התכחש לכך, מאפשר לטים לחייך באושר.

“טוב, טימי בייבי, אנחנו צריכים לנתק כי הגיע הזמן לקחת את ליאם אל שדה התעופה” אביגייל אמרה לבסוף, “נכון, אתה אמור להיות בשדה בשלוש” טים אמר, “תנתק” הוא הוסיף במהירות, “תנתק אתה” ליאם מלמל, לא רוצה לסיים את השיחה, “אתה” טים השיב וג’וש נאנח, קם מהסלון והולך שוב לשולחן האוכל. “אם תמשיכו ככה ליאם לא יספיק לטיסה” הוא אמר, “ביי טים” הוא המשיך לפני שניתק את הטלפון, מקבל מבט רושף מליאם. “אתה צריך להודות לי על זה” האח הגדול אמר, “עכשיו תקום ותיקח את המזוודה שלך ותעוף כבר מפה אליו” ג’וש הוסיף וליאם נאנח והנהן לעצמו, כן, הגיע הזמן ללכת.

“אתה מתרגש?” אביגייל שאלה, מסתכלת על ליאם שישב לצידה ברכב. “בטח שהוא מתרגש” ג’וש השיב במקומו מהמושב האחורי, “טוב, זה הגיוני להתרגש” אביגייל אמרה, “אם אני מתרגשת, אז אני כבר מתארת לעצמי עד כמה שאתה חסר סבלנות” היא אמרה, טופחת על כתפו של חברה הטוב.

“אני אתגעגע” היא אמרה בכנות וליאם הסתכל עליה בחיוך, “גם אני” הוא אמר, “אני יודעת” היא הוסיפה, נאנחת מעט, יהיה לה קשה בלעדיו, אבל היא ידעה שהדבר הכי טוב בשבילו זה לטוס ולהיות עם בן הזוג שלו. לה יש את אליסון, היא תתנחם בה והיא תיעזר בה.

“תמיד יש שיחות טלפון” ג’וש אמר, “אתם תוכלו לדבר בטלפון כמה שאתם רוצים” הוא הוסיף ושניהם הנהנו בהסכמה, מזל שהם נמצאים בעידן הטכנולוגי.

“דין לא יכל להגיע, נכון?” אביגייל שאלה כשליאם קיבל הודעה מהמדובר, “לא, הוא עובד, אבל הוא שלח לי הודעה שהמנהלים עושים בירורים לגבי קבוצות נוער בפריז שמחפשים שם מרצה דובר אנגלית” ליאם מלמל בחיוך כשקרא את ההודעה. “מהמם!” אביגייל צעקה באושר, “אתה רוצה להרצות שם?” ג’וש שאל וליאם הנהן, אחרי הכל זאת העבודה שלו, וכשטים יהיה בלימודים הוא לא ירצה להשתעמם בחדר לבד, וזה גם יכול לעזור להם כלכלית, טים בסופו של דבר לא עובד ואין לו הכנסה מסודרת. אז אם הוא יכול לעזור ולבסס אותם כלכלית, הוא ישמח לעשות את זה, במיוחד בעבודה שהוא אוהב לעשות.
—–

“זהו” אביגייל אמרה כשהם עמדו בכניסה לשדה תעופה, “זהו” ליאם לחש ונשם עמוק, מסתכל על הכניסה לכמה רגעים לפני שהסתובב אל חברתו הטובה ואחיו, “אני צריך ללכת” הוא מלמל והם הנהנו אליו. “אל תשכח לשמור על קשר” ג’וש אמר לפני שחיבק את אחיו הצעיר, “אל תהרוס את הבית כשלא אהיה” ליאם אמר, טופח קלות על גבו של האחר לפני שהוא דחף אותו ממנו, “מספיק עם המגע המיותר” הוא אמר בצחקוק לפני שחיבק את אביגייל.

“בהצלחה” אביגייל לחשה, “תודה” ליאם השיב, מלטף את שיערה. “את החברה הכי טובה שיכולתי לבקש” הוא אמר, כנות מלאה נשמעת מטונו, ואביגייל צחקקה, עיניה דומעות והיא במהירות נשמה עמוק, לא רוצה להיות בכיינית. הם עוד יפגשו, זה לא סוף החברות שלהם, אומנם המרחק יהיה מכשול, אבל הם יצליחו להתמודד איתו, היא יודעת.
—-

“להתראות” ליאם נופף להם לשלום, “להתראות!” השניים צעקו, מחזירים לו נפנוף לפני שהוא עשה את דרכו פנימה עם המזוודה הגדולה שלו. הגיע הזמן לטוס לפריז, לפגוש את אהבת חייו, יום אחד שהם לא ראו אחד את השני היה קשה לו, יום אחד היה יותר ממספיק.
—–

ליאם הביט בחלון המטוס, רואה את העננים ואת השמיים שהלכו והתכהו, שמיים כחולים כהים, כמו העיניים של טים, והוא חייך לעצמו, נושם נשימה עמוקה לפני שעצם את עיניו, שינה גורמת לזמן לעבור מהר יותר, את זה הוא ידע, וגם טים ידע זאת, וזאת הייתה הסיבה ללמה טים מיהר להירדם, מחכה שהבוקר יגיע, שהאור יפציר, שליאם יעמוד מולו ויתחיל איתו את החיים החדשים והלא מוכרים.
—–
מדינה זרה, אנשים זרים, שפה זרה, ליאם ירד מהמטוס אחרי הנחיתה הרכה, נוחת בבום אחד למדינה לא מוכרת והוא היה צריך להתמודד לבד, והוא הצליח, הוא ידע איך לשרוד לבדו, שנים של אימונים הצליחו לחסן אותו גם לזה.

הוא חיכה למזוודה באי סבלנות, מסתכל על השעון, כבר שבע וחצי בבוקר, עוד שעה טים מתחיל ללמוד והוא באמת מקווה להגיע בזמן, על פי דבריו של טים הנסיעה למגורי הלימודים לא אמורה להיות ארוכה וליאם התפלל שלא יהיו פקקים, רוצה לראות את טים לפני שהשיעור שלו מתחיל.

המזוודה הגיעה ואז הכל הפך להיות מהיר, ליאם הלך במרץ ליציאה, תופס במהירות מונית אל הכתובת המתאימה לפני שהטלפון שלו כבה כשנגמרה לו הסוללה, מקלל את עצמו על ששכח להטעין אותו כשהוא יכל.

הוא לא באמת הצליח להנות מהנוף, הוא לא באמת הצליח לעכל את הסיטואציה, הוא לא באמת הצליח להבין איפה הוא נמצא, כל מה שהוא חשב עליו זה שהוא רוצה לפגוש כבר את טים, לחבק אותו, לנשק אותו, להגיד לו בהצלחה, לעודד אותו, להיות שם לצידו. טים ועוד טים ועוד, הוא מילא את ראשו.

טים צחקק ביחד עם כמה אנשים שהוא הצליח להכיר בזמן הקצר שהוא היה מחוץ לחדר, יושבים בסלון המשותף, מכירים זה את זה. הוא לא התבייש להגיד לכולם שהוא גיי כששאלו זה את זה אם יש להם בני או בנות זוג, והוא הופתע לגלות שחלקם גם אוהבים בדיוק כמוהו את השותפים שלהם לחיים.

הוא נאנח בהקלה, זה נראה כאילו והולך להיות טוב שם, האנשים נחמדים והאווירה זורמת, הוא רק חיכה שהחלק האחרון וההכי חשוב יגיע, הוא חיכה לליאם שיבוא כבר, שימלא את הריק.

“אז בן הזוג שלך אמור להגיע?” בחורה בלונדינית שאלה בחיוך וטים הנהן, “כן, הוא יגור איתי כאן” טים השיב, “כיף לך, הלוואי עלי שבן הזוג שלי היה בא” בחורה נוספת אמרה, “לחלוטין” בחור בעל משקפיים הוסיף, וטים חייך, “אני מאמין שגם מרחוק תצליחו לאהוב” הוא מלמל, קל יותר להגיד את זה לאחרים מאשר לעצמו, הוא לא באמת יכל לשכוח את המחשבות העצובות והמעיקות שמילאו אותו בזמן שהוא היה בטוח שהוא וליאם הולכים להיפרד.
—-

כבר שמונה ועשרה, טים הביט על השעון שלו בלחץ, עוד עשרים דקות השיעור מתחיל וליאם לא עונה לו בטלפון, וזה הפחיד אותו, מה אם קרה לו משהו? מה אם הטיסה התעכבה? מה אם המטוס התרסק? לא, אין מצב, הכל בסדר.

טים הכריח את עצמו לנשום עמוק, מנסה להרגיע את ליבו הפועם. “הכל בסדר?” הבלונדינית שאלה כשהבחינה במבט המודאג של חברה החדש ללימודים. “הוא לא עונה לי, הוא כבר אמור היה להיות פה” הוא מלמל בדאגה, “הכל בסדר, בטח נגמרה לו הסוללה, אל תכניס לעצמך דאגות מיותרות” היא אמרה בחיוך וטים הביט עליה, שואב ממנה את הכוח להאמין שהכל טוב.

ליאם רץ ביחד עם המזוודה שלו אל תוך בניין המגורים אחרי שנעזר בתלמידים שהסתובבו בחוץ. הוא תפס את המעלית הראשונה לפני שעלה מעלה, מסתכל על השעון שלו, כבר שמונה ורבע.

ואז המעלית נפתחה, והוא יצא החוצה, שומע צחקוקים. הוא התקדם פנימה, מסתכל בחוסר ידע על האזור הלא מוכר, ממשיך להתקדם עד שהוא נעצר כשראה את חבורת האנשים שישבו בסלון.

“טים?” הוא שאל כשזיהה את גבו של בן זוגו, ובמהירות הגבר המדובר התרומם לעמידה, מסתובב אליו, “ליאם” טים לחש בחיוך לפני שעלה על הסלון עם רגליו, לא שולט בעצמו. “תיזהר” ליאם צחקק והתקרב אליו במהירות, עוזב את המזוודה כשטים עלה על קצה משענת הגב לפני שהוא קפץ עליו במהירות.

“דאגתי כל כך” טים אמר, עוטף את גופו של ליאם בחיבוק עם רגליו וידיו, וליאם צחק, מחזיק בטים בחוזקה. “אני יודע, מצטער” הוא אמר בלחש, מלטף את שיערו של טים שהתרחק מעט עם ראשו רק בשביל לנשוק לשפתיו של האחר, מנקר אותן שוב ושוב עד שהוא נעצר על שפתיו של ליאם, מניע את השפתיים שלו ברכות כשליאם החזיר לו נשיקה חמימה ואוהבת, נושם את הריח שלו כשהוא שאב בחוזקה את האוויר לראותיו.

הם לא באמת שמו לב לצחקוקים של האחרים, לקולות התרגשות שנשמעו ברקע, הם היו מרוכזים זה בזה, וזה היה הכי חושב. מתנשקים באיטיות כל עוד הם יכלו, מתאפקים לא לעשות שום דבר מעבר לזה, כרגע האהבה הפשוטה צריכה להתקיים.

אהבה שנייה -פרק 50-
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

אני מתה❤️

01/08/2019 23:21
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך