אהבה שנייה -פרק 60- אחרון

bl_bar 07/02/2020 109 צפיות תגובה אחת

ליבו של ליאם פעם בחוזקה כשהוא פקח את עיניו, מסתכל על הגבר הישן לצידו.

ליאם נשם עמוק לפני שרכן אל טים, נושק למצחו למשך מספר שניות ארוכות, עוצם את עיניו ומתרכז בניחוח המשכר של אהובו. “אני אוהב אותך” הוא לחש בכנות, מתרחק ומלטף את לחיו של כחול העיניים עם חיוך קטן על פניו.

“טים” ליאם הגביר את הלחישה, “מממ” טים מלמל בעייפות, “אני הולך לעבודה, ניפגש בערב” ליאם מלמל וטים הנהן, “אני אבשל כמו שצריך” הצעיר לחש, רוצה שליאם יבין שהוא לא שכח שהוא אמור לבשל למסיבת הקבלה. “אני יודע” ליאם השיב, צובט קלות את לחיו הרכה של טים לפני שהוא יצא מהמיטה, מתחיל להתארגן.

הוא פתח את ארון הבגדים, מסתכל במבט חטוף על טים בשביל לראות שהוא עדיין ישן, וכשהצעיר היה עמוק בתוך שנתו, ליאם התכופף ושלח את ידו לחלק התחתון של הארון, מוציא משם את הקופסה הקטנה שהסתתרה לה בנוחות מתחת לבגדים חמימים.

ליאם חייך לפני שהכניס את הקופסה מהר אל תוך תיקו. “בהצלחה” הוא לחש לעצמו, מסתכל שוב על טים שהמשיך לישון. גבו החשוף של הצעיר נגלה מולו והוא לא יכל שלא ללכת אל הגבר שלו, נושק לגבו בחמימות לפני שהוא כיסה את טים כמו שצריך. “תישן טוב” הוא לחש והתרחק מטים, מלטף את שיערו השחור לפני שהוא ניתק את המגע ממנו, עדיין מביט בו לכמה רגעים, ורק אחרי מספר שניות ליאם יצא מהחדר, עושה את דרכו אל היציאה. יום ארוך לפניו.

—–

טים פקח את עיניו כשהתעורר לאחר זמן מה מאז שליאם עזב, מסתכל על המיטה הריקה בזמן שידו ליטפה את האזור שהיה שייך לליאם. “בהצלחה בעבודה” טים אמר בשקט, מחייך לעצמו בנינוחות לפני שהתמתח בחוזקה, מותח את שריריו על המיטה החמימה.

הצעיר לבסוף יצא מהמיטה, יוצא מאזור השינה והולך אל השירותים והמקלחת, מתעורר.

“טים!” אליסון קראה כשהיא וראיין עמדו בפתח הדלת עם שלל שקיות מצרכים כפי שטים ביקש מהם מבעוד מועד, דופקת על הדלת הנעולה עם רגלה. “אני בא!” טים אמר בהתרגשות, יוצא מהמטבח והולך מהר אל הדלת, פותח אותה לחבריו.

“ואוו תודה!” טים אמר בחיוך מאושר כשראה את כל השקיות, לוקח כמה מאליסון ועוזר לה להכניס את הכל אל אזור המטבח. “יש כבר מים חמים בסירים?” ראיין שאל וטים הנהן, “כן, כבר הכנתי מראש, הם על הגז” הצעיר אמר בחיוך והבלונדיני הנהן בהבנה, מניח את השקיות שבידיו גם כן לפני שהוא בלגן את שיערו של חברו הטוב. “אנחנו הולכים לבשל את האוכל הכי טעים בעולם עכשיו!” ראיין אמר וטים הנהן, “לחלוטין” הצעיר אמר בחיוך. “אני אשתדל לעזור כמה שיותר למרות שיש לי אפס ידע במטבח מקצועי” אליסון אמרה, “אל תדאגי, את רק צריכה להיות יפה ולעזור לנו בדברים קטנים” ראיין אמר ואליסון צחקקה, “אז זה קל” היא קרצה בהשתובבות וטים צחק בשקט לפני שנשם עמוק. “יאללה” שחור השיער אמר, “יש לנו הרבה עבודה” הוא הוסיף ושני האחרים הנהנו, מתחילים להוציא את המצרכים מהשקיות, מתחילים בהכנות.

“אני מתרגש” ליאם לחש כשהתיישב באחת על אחד הכיסאות שבאולם. “תביא לו מים” אביגייל אמרה לדין שהנהן במרץ והלך במהירות אל בקבוק מים. “מה אם הוא יגיד לא?” ליאם לחש בכנות לוורודת השיער שגיחכה בזמן שהתכופפה על ברכיה למולו, אוחזת בברכיו. “הוא בחיים לא יגיד לך לא, אתה יודע עד כמה שהוא אוהב אותך ועד כמה שהוא רוצה לחיות איתך לעוד זמן ארוך” אביגייל השיבה, רצינית לחלוטין, וליאם נשם עמוק, מסתכל על דין שהגיש לו כוס מים, “תודה” הוא אמר בחיוך ולקח את הכוס, שותה ממנה במהירות לפני שבחן את האולם המקושט, כל כך הרבה תמונות שלו ושל טים היו מודבקות על הקירות, כמעט ומכסות את כל קירות האולם.

“הוא יהיה כל כך שמח כשהוא יראה את זה” דין אמר בחיוך כשהבחין בעיניים של ליאם, יודע לאן הוא מסתכל, וליאם נשך את שפתו התחתונה בתקווה, כל כך רוצה לשמוע את אמירת החיוב מטים.

“די, בוא נפסיק להיות בלחץ, יש לנו עוד הרבה דברים לעשות ובקרוב הנערים יגיעו ויעזרו לנו גם כן. אתה לא רוצה שהם יראו אותך מודאג, נכון?” אביגייל אמרה, מעט קשוחה, אבל היא ידעה שזה מה שיאפשר לליאם לצאת מהבועה שלו, וליאם הסתכל עליה והנהן, הוא לחלוטין לא ירצה שהם יראו אותו דואג, במיוחד לא על משהו שקשור לאהבה וזוגיות.

“יאללה” ליאם אמר והתרומם לעמידה, נושם עמוק, “בואו נמשיך” הוא אמר והם הנהנו אליו, ממשיכים לעזור לסדר את המקום. עם הזמן פיליפ ופיטר גם הצטרפו לעזרה, ואפילו קריסטין הגיעה עם ג’ולייט לעזור, מאפשרת לתינוקת שלה לקשקש על דף גדול ולבן, מתנה לטים ממנה.

—-

“תבדקי מה עם הלזניות” ראיין אמר לשחורת השיער כשהוא וטים היו עסוקים בללוש בצק ללחם שום שהם יכניסו בקרוב לתנור. “סגור” אליסון אמרה ופתחה את התנור, מפיצה לחלל המטבח את הניחוחות הנעימים. “אני חושבת שהן מוכנות” היא אמרה וטים הוציא את ידיו מהבצק, הולך אליה ומציץ לתוך התנור, “כן, תוציאי אותן בזהירות ותניחי אותן על מגש המתכת שעל השיש” הוא אמר והיא הנהנה לפני שהוא חזר ללוש את הבצק.

“עכשיו לפה” ראיין אמר כשהוא הגיש לטים שלוש תבניות כסף, “מעולה” טים ענה בחיוך, מתחיל לכדרר את הבצק לכדורים לפני שהוא הניח אותם אחד ליד השני במגש, מלטף אותם עם שמן, שום ותבלינים. “הם עוד יהפכו לעננים, אפשר כבר לראות” ראיין אמר וטים הנהן, מסכים איתו.

“תיזהרי” טים לחש לאליסון כשהוא לקח את המגש הראשון אל התנור, מניח אותו בעדינות בתוך אזור האפייה לפני שהוא לקח את המגש השני, מכניס אותו גם כן פנימה, אחריו גם השלישי נכנס. טים סגר את התנור.

“הניוקי נראה לי מוכן גם כן” אליסון אמרה וראיין הסתכל על הסיר הגדול. “כן, צודקת” הוא אמר ושטף את ידיו לפני שהוא כיבה את הגז, לוקח כפפות עמידות לחום ומחזיק את צידי הסיר לפני שהוא לקח אותו מהר אל הכיור. טים פעל במרץ והניח את המסננת מתחת, מאפשר לראיין לשפוך את תכולת הסיר אל תוך המסננת שרוקנה את הניוקי ממעטפת המים החמימה.

“בום” אליסון אמרה בחיוך כשהביטה על איך שהניקוי בהכנת היד צוללים אל תוך רוטב השמנת ערמונים ופטריות שראיין וטים הכינו מבעוד מועד. “איך בא לי לאכול את הכל” אליסון אמרה באהבה וטים חייך, “אל תדאגי, את תוכלי לאכול כל מה שבא לך בערב” טים אמר בחיוך ואליסון הנהנה במרץ. “צריכים עזרה נוספת? אולי עם הרוטב לברוקולי?” היא שאלה, “תערבבי את הרוטב בינתיים, אני אוציא את הברוקולי מהמים ואכניס אותם פנימה” טים אמר בחיוך ואליסון הנהנה במרץ, מתחילה לערבב את רוטב הסילאן המתוק-חריף שטים המציא באחד המתכונים שלו למסעדה העתידית שתהיה לו. ממשיכים לבשל.

“ואוו” ליאם אמר בחיוך לג’ולייט שהייתה שקועה בלקשקש ברצון על הדף הגדול, כמעט ומסיימת את כולו. “מי יודע, אולי יום אחד היא תהיה כמו אביגייל” קריסטין אמרה בחיוך ואביגייל צחקקה למשמע האמירה, “מבטיחה לך שאם החלום שלה יהיה להיות ציירת או אומנית, אני אדאג לה באופן אישי ופרטני” ורודת השיער אמרה, רצינית מאוד עם מילותיה והבטחתה, מסתכלת בחיוך על התינוקת הבלונדינית שצחקקה לעצמה בזמן שהמשיכה לתת את כל כולה למול הדף הצבעוני.

“מממ” ג’ולייט מלמלה בחיוך כשהסתכלה בעיניים שמחות על ליאם, דוחפת מעט את הדף הגדול אליו, “זהו סיימת?” ירוק העיניים שאל בחיוך ולקח את הדף, “ואוו” הוא אמר שוב באושר וקריסטין מחאה כפיים לפני שגם ג’ולייט ואביגייל מחאו כפיים. מצחקקים יחדיו.

“אני בטוח שטים יאהב את זה יותר מהכל” הוא מלמל, כנות מלאה נשמעה ממנו, אחרי הכל טים כל כך קשור לג’ולייט. “נתלה את זה בקיר מול דלת הכניסה” הוא אמר ולקח את הדף, לוקח גם דבק לפני שהוא הלך אל הקיר המדובר, מדביק את הציור המבולגן והצבעוני שג’ולייט ציירה ממש מתחת לבלונים הכסופים שיצרו בעדינות את השאלה ‘התנשא לי?’ על הקיר. “אני אעזור לך” פיטר אמר והלך ביחד עם ליאם, מציק לו מדי פעם עם אמירות מלוכלכות כאלו ואחרות, במיוחד מיניות.

“תפסיק להציק לו” פיליפ אמר ברוגז כשהוא ודין המשיכו לקשט את המקום, שם לב לאיך שבן זוגו גורם לפרצוף הנרגז של ליאם לגדול עוד ועוד. “אל תדאג, אני רק מציע לו הצעות נחמדות למה הוא יכול לעשות עם טים בעתיד!” פיטר אמר וקרץ לבן זוגו שצקצק בייאוש, מניע את ראשו לשלילה בחוסר אונים.

“הוא ישרוד את זה” דין אמר ברוגע לפיליפ, “ליאם אומנם נראה כאילו והוא נרגז, אבל תאמין לי שבתוך תוכו הוא רושם את כל מה שפיטר מציע לו” כחול העיניים מלמל בגיחוך ופיליפ הסתכל על ליאם לפני שהוא צחקק קלות, “יש מצב כשחושבים על זה” פיליפ השיב, “ליאם לא כזה תמים” הוא הוסיף ודין הנהן בחיוב לפני שהם המשיכו בשלהם.

“אולי כדאי שאני כבר אסע לבית ואקלח את ג’ולייט לפני ההצעה?” קריסטין שאלה את וורודת השיער שהנהנה אליה, מסתכלת על התינוקת המלוכלכת ולאחר מכן על איך שקריסטין מרימה את ג’ולייט ומתלכלכת בסופו של דבר גם בעצמה כשג’ולייט החזיקה בבגדיה. “ליאם אנחנו נלך להתקלח!” קריסטין אמרה לליאם שהיה עסוק בלתלות את הציור, “אין בעיה!” ליאם אמר בחיוך, מסתכל עליהן.

“תיסעי בזהירות” הוא אמר והיא הנהנה, “אני אאסוף את ג’רי וחן משדה התעופה כשהם ינחתו” האמא הזכירה וליאם הנהנן אליה בחיוך תודה לפני שהיא נופפה לכולם, הולכת ביחד עם ג’ולייט החוצה.

“זהו” טים ישב באחת על הספה לפני שגם אליסון וראיין התיישבו לצידו, מחליטים לנוח בזמן שעוד מאכלים התבשלו להם בתוך התנור.

“אני אהיה חייב למצוא צוות של עובדים אם אני רוצה לפתוח מסעדה” כחול העיניים מלמל לעצמו, “לחלוטין” ראיין אמר, מבין בנושא הזה יותר טוב מאליסון. “אתה חייב אנשים שיעזרו לך, לא משנה כמה אתה טוב בבישול, לבשל לבד לכמות נכבדת של אנשים שוב ושוב זה כמעט ובלתי אפשרי, וגם אם זה אפשרי זה ממש קשה ומעייף. אני מאמין שלא באמת יהיו לך את הכוחות והרצון לעשות את זה לבד” ראיין אמר וטים הנהן, הוא צודק, “אני אעזור לך למצוא אחלה של צוות” הבלונדיני אמר, כן.

“באמת?” טים שאל בהתרגשות, “באמת!” ראיין אמר ובלגן את שיערו השחור של טים, “תסמוך על החבר הכי טוב שלך” ראיין אמר ואליסון צקצקה, מה שגרם לשני הבנים לצחוק, “אני החבר, את החברה, לא צריך להיות דרמטית” ראיין הרגיעה ואליסון חשבה לכמה רגעים לפני שחיבקה את טים אליה. “אני חברה עם הטבות, אל תשכח שהייתי בת הזוג של טים למספר שנים” היא אמרה בחיוך, “בת זוג, כן ממש, חוץ מנשיקות עלובות לא עשיתם משהו מיוחד” חום העיניים עקץ ואליסון הוציאה לו לשון, מחליטה להתעלם ממה שהוא אמר ולהמשיך בשלה.

“טוב טוב” טים אמר והסתכל עליהם, “בואו נשתה קפה ולא נדבר על דברים מיותרים כרגע” הוא אמר בעייפות, מפהק.

“מה דעתך ללכת לישון, אני ואליסון נמשיך כאן” ראיין הציע וטים הסתכל עליו במחשבה לפני שהסתכל על אליסון שהנהנה, מסכימה עם ראיין. “אתם באמת בסדר עם זה?” הוא שאל והם הנהנו במרץ, גורמים לו לחייך בהקלה, “אז אני אלך לנוח בינתיים, תעירו אותי בזמן, אני צריך להתקלח ולהתארגן” הוא אמר והם המשיכו להנהן במרץ. טים צחק וקם מהספה, מנופף אליהם והם נופפו לו בחזרה לפני שהוא הלך אל החדר המשותף שלו ושל ליאם, הולך לנוח כמו שצריך.

“קפה?” אליסון הציעה וראיין הנהן, “בדחיפות” הוא אמר והיא צחקה, “אני מביאה גם עוגיות” היא הוסיפה, “תעשי כרצונך” הבלונדיני השיב לפני שהרים את הטלפון שלו כשהמכשיר הסלולרי ניגן צלילי הודעות. ראיין הסתכל על ההודעות מקריסטין והוא חייך לעצמו, רואה את התמונות של ג’ולייט המחוייכת בתוך אמבטיית קצף עם צעצועים רבים.

“ג’ולייט, אבא אוהב אותך!” ראיין הקליט, יודע שג’ולייט תזהה את הקול שלו דרך ההודעה הקולית. לאחר מכן נשלחה הקלטה מקריסטין וקולה של האם הצעירה נשמע, אומרת לג’ולייט לדבר והתינוקת התחילה למלמל כל מיני מילים, זורקת מדי פעם את המילה ‘אבא’, וליבו של ראיין התמלא באהבה.

“אוי היא כזאת מתוקה!” אליסון אמרה בקול רם מהמטבח בהתרגשות כששמעה את ג’ולייט, נמסה ממנה בכל פעם מחדש. “היא אחד הדברים הכי טובים שקרו בזכות זה שטים שחרר מראיין” היא לחשה לעצמה בשקט מהמטבח, ממשיכה לשמוע את ההקלטות המעומעמות בזמן שהיא חיכתה שהקומקום ירתח.

“תודה” ראיין אמר בחיוך כשאליסון התיישבה לצידו והגישה לו את כוס הקפה שלו, מניחה בשולחן הסלון שלפניהם את קופסת העוגיות. ראיין הניח את הטלפון בחזרה לצידו, שותה ברצון את הקפה שלו בזמן שהוא ואליסון התלחשו בשקט על ההצעה שהולכת להתרחש בעוד מספר שעות בודדות.

—-

“תינוקי הגיע הזמן לקום” אליסון אמרה כשהתיישבה לצידו של טים שהמשיך לישון, מלטפת את שיערו. “כבר?” הוא שאל והיא צחקקה, “כן טימי עוד שעה וחצי אנחנו צריכים לצאת לשם” היא אמרה וטים פקח את עיניו והתמתח. “טוב, אני אקום להתקלח” הוא מלמל והיא הנהנה אליו, “סיימתם לעשות את הכל?” הוא בירר, “ראיין עכשיו מכין את הסלטים” היא אמרה והוא פלט “מממ” מבין לפני שהתרומם לישיבה.

“אני אלך לבית להתארגן ואבוא לאסוף אותך” היא אמרה, “אוקיי, תגידי לראיין שהוא יכול ללכת גם, אני אמשיך בעצמי. הייתי רוצה לסיים אני את הבישול” הוא אמר, “אין בעיה, אני אגיד לו” היא אמרה וקמה המיטה, נושקת למצחו של חברה הטוב לפני שהיא יצאה מהחדר, מאפשרת לטים להתחיל להתעורר.

“ואוו” חן אמרה בהפתעה כשהיא נכנסה ביחד עם ג’רי, קריסטין וג’ולייט אל האולם המקושט במלואו. “זה נראה חלום!” היא אמרה בהתרגשות לפני שהלכה במהירות אל ליאם שנופף להם, מחבקת אותו בחוזקה. “התגעגעתי מלא!” היא אמרה באושר וליאם חיבק אותה בחזרה, “אתם ממש חסרים לי” היא הוסיפה וליאם נאנח בחיוך, טופח על גבה.

“היי” ג’רי אמר כשהלך אל ליאם, טופח על כתפו בחברותיות, “היי” ליאם אמר וחיבק קלות את ג’רי אחרי שחן שחררה ממנו, “אתה מאמין שאתה הולך להציע לטים סוף כל סוף?” ג’רי שאל וליאם הניע את ראשו בשלילה, “אני לא מאמין שזה באמת קורה” השרירי השיב.

“הוא הולך להגיד ‘כן’ בטוח” חן אמרה בהתרגשות, מכירה את טים טוב, יודעת עד כמה שטים אוהב את ליאם. “אני מקווה” הוא השיב, “הוא יגיד ‘כן’, אין מה לקוות!” דין אמר ברצינות נרגזת, לא אוהב לשמוע את הפקפוק ואת חוסר האמונה בקולו של ליאם, “בדיוק!” אביגייל השיבה ברוגז גם כן.

“נו באמת ליאם, כולנו כבר יודעים עד כמה שטים לא יכול כבר לחיות בלעדייך” פיטר אמר, “ולהפך” פיליפ הוסיף וכולם הנהנו, “אתם הולכים להיות זוג מאורס ומאושר, אז תפסיק לחשוב שלילי” קריסטין אמרה וליאם נשם עמוק, מרגיש איך ששוב פעם ליבו מתכווץ בהתרגשות, הרגשות הרבים שיש לו לטים הציפו אותו באחת. “אני צריך לשבת שוב” הוא אמר ואביגייל צחקקה ולקחה אותו למקום ישיבה, ודין שוב הביא לו מים, טופח על גבו בעוד שהאחרים הסתכלו עליו בחיוך לפני שסרקו את האולם.

לאט לאט נערים רבים הציפו את האולם, מביטים בהתרגשות על המקום, חלקם כבר התחילו לבכות ולחבק את ליאם הנרגש שניסה להיות חזק ולא לבכות, רואה עד כמה שהם מאושרים.

ההורים של טים, ליאם וחבריו הגיעו גם הם, נרגשים לא פחות, גם ג’וש הגיע, מתחיל להציק לאחיו הקטן והנרגש.

קולות רבים הציפו את האולם, וגם שהיו שם עשרות אנשים, הקול של טים עדיין היה חסר ברקע, וליאם לא יכל כבר לחכות לשמוע את הקול הנעים של בן זוגו שימלא אותו.

—–

טים שטף את ידיו אחרי שהוא סיים לסדר את כל האוכל במגשים רבים, מסיים להכין את הכל בעצמו והוא חייך והתמתח. “אני מקווה שהם יאהבו את הכל” הוא מלמל לעצמו בזמן שבירר שכל המגשים והקופסאות סגורים כמו שצריך.

הוא התיישב בספה לפני שהחליט להתקשר אל ליאם, הוא לא דיבר איתו בכלל כל היום והוא דואג שהכל בסדר איתו.

ליאם רץ במהירות מחוץ לאולם הרועש כשצלצול הטלפון שלו נשמע, מסתכל על המסך ומבין שזה טים.

“היי בייב” ליאם ענה אחרי שהסדיר את נשימותיו, “ליאם” טים לחש באנחת הקלה, שומע את האנחה של האחר, שניהם היו צריכים לשמוע אחד את השני.

“האוכל מוכן” טים אמר בחיוך, “איזה יופי, תודה רבה על העבודה הקשה” ליאם אמר בחיוך, “הנערים כבר הגיעו?” הצעיר שאל, “לא” ליאם שיקר, “מצוין, פחדתי שהם יבואו לפני האוכל” טים אמר בחיוך וליאם צחקק קלות.

“אתה בטח עייף” ליאם השיב, “לא, ישנתי באמצע היום אז אני מלא באנרגיות” שחור השיער אמר, “אבל אתה בטח עייף” הוא הוסיף, “אני ערני יותר מתמיד” ליאם אמר, איך הוא יכול להיות עייף כשכל האדרנלין זורם בגופו הנרגש?

“אחרי שנסיים אני מבטיח לפנק אותך במסאז’ נעים בכל הגב!” טים אמר בחיוך, גונב גיחוך מרוצה מליאם, “אני לא יכול שלא לצפות לזה” השרירי אמר, מסתכל על הנוף בעוד שליבו המשיך לפעום בחוזקה.

“אני אוהב אותך” ליאם אמר לפתע, “גם אני” טים השיב, “ממש ממש” הוא הוסיף, “גם אני ממש ממש” ליאם החזיר וטים צחק חלושות, נושך את שפתו התחתונה בשמחה.

“עוד מעט אליסון תבוא לקחת אותי ואז נבוא ישר לשם, אז תחכה בסבלנות ואל תתגעגע יותר מדי” טים היה ציני, “אני אשתדל לשרוד את הגעגוע” ליאם השיב, ציני ורציני בו זמנית.

“ליאם~” קול מזמר ונרגש נשמע, אחד הנערים צעק כשהוא הגיע עם חבורה גדולה של נערים נוספים. “מי זה?” טים שאל בסקרנות כששמע את הקול של האחר, “א-אממ” ליאם מלמל, רואה איך שהנערים רצים אליו בשמחה והוא ידע שזה מסוכן להמשיך ולדבר עם טים בטלפון.

“הגיעו כמה נערים” ליאם אמר, “כבר?” טים שאל בלחץ, “כן, אני אדבר איתך!” ליאם אמר במהירות, “אוקיי” טים השיב לפני ששיחת הטלפון התנתקה והצעיר נאנח, “הוא היה נשמע לחוץ” טים מלמל לעצמו, מנסה לחשוב מה הסיבה.

“זה היה קול של מישהו אחד לא של כמה נערים” טים המשיך למלמל לעצמו, מתחיל לחשוב מחשבות לא רצוניות לפני שהוא הניע את ראשו במהירות בשלילה. “תפסיק!” הוא אמר לעצמו ברוגז, “הוא לא יתראה עם אף אחד אחר חוץ ממך” הוא הוסיף לפני שהתרומם מהספה, מסדר את עצמו שוב למול המראה, מסיח את דעתו כמה שהוא יכול.

“למה אתה נראה לחוץ?” אליסון אמרה כשנכנסה אל ביתו של ליאם כשטים פתח את הדלת, “סתם” טים מלמל, מכחכח בגרונו, “נו מה, תגיד לי, אני מכירה אותך יותר מדי טוב בשביל לדעת שזה לא סתם” שחורת השיער אמרה והגדול יותר חשב לעצמו לפני שהוא סגר אחריה את הדלת.

“נראה לך שהגיעו כבר נערים לאולם?” הוא בירר ואליסון חשבה מה להגיד, “יכול להיות שכן” היא אמרה והוא הנהן, נאנח בהקלה כשהוא קיווה לשמוע את התשובה הזאת ממנה. “למה מה קרה?” היא שאלה, “דיברתי עם ליאם ואז שמעתי קול של גבר קורא לו וליאם היה קצת בלחץ, ואז-“, “ואז חשבת שאולי ליאם העז להיות עם גבר אחר?” אליסון קטעה את טים שהסתכל עליה בעיניי כלבלב אשם, יודע שזה לא נכון לחשוב דבר כזה. “הוא לעולם לא יהיה עם גבר אחר” אליסון אמרה בביטחון, “תפסיק לחשוב דברים מטופשים” היא הוסיפה, נוגעת עם קצה האצבע הדקה שלה במצחו של טים, רוצה שהוא יכניס את דבריה למוחו.

“ראיין בטח יגיע אחרינו” טים מלמל, מחליט לשנות נושא והאחרת הנהנה, מסתירה את השקר בזמן שהיא הלכה לכיוון המטבח, רוצה לעזור בדברים האחרונים. “נשאר רק לסדר את הכל בשקיות” המאורס לעתיד אמר ושחורת העיניים הנהנה בהבנה, מתחילה לעזור לו.

—-

“הכל טוב?” ראיין שאל בקול נרגש כשהוא נכנס אל האולם הרועש, מסתכל בפליאה על המקום המקושט כשהתקדם פנימה אל האנשים המוכרים לו, לוקח את ג’ולייט מידיה של אשתו, נושק למצחה של קריסטין לפני שהוא נישק רבות את לחייה של ביתו המצחקקת שהצביעה על הציור הגדול שהיה על הקיר.

“היא ציירה” קריסטין הסבירה בגאווה את פשר התרגשותה של התינוקת לגבי הציור הצבעוני שעל הקיר, וראיין הסתכל על ביתו בפליאה, “ואוו, זה כל כך יפה” הוא אמר בקול גבוה, מאפשר לביתו להמשיך לצחקק.

“איך טים? הוא מנחש משהו?” ליאם נדחף לשיחה, רציני ומודאג, “לא, הוא לא יודע כלום! הוא היה מרוכז באיך שהאוכל יצא הכי טעים שאפשר” ראיין השיב, “תהיו מוכנים לאכול מלא אוכל, טים הכין כמויות ענקיות ומגוונות” הוא הוסיף וליאם חייך בהקלה, רוצה שטים כבר יגיע לכאן ויגיד לו ‘כן’.

“הגענו” אביגייל אמרה בקול כשהיא קראה את ההודעה מאליסון. “הם הגיעו!” וורודת השיער אמרה בלחץ, “הם פה?” ליאם שאל בחשש והיא הנהנה במרץ, “כולם להיות בשקט!” דין הפציר בכולם, צועק בקול וגורם לכל הנערים ולכל הנוכחים הנרגשים להיות בשקט.

“תעמוד במרכז” דין אמר ודחף את ליאם למול הדלת בעוד שכולם נצמדו לקירות הצדדים. קריסטין כיבתה את האור ושיחקה עם ג’ולייט בדממה בשביל שהתינוקת לא תרעיש ותהרוס את ההפתעה. מחכים בהתרגשות לבואו של הגבר המיוחל.

“אוי אני מת” טים אמר כשסחב מלא שקיות בידיו, יוצא מהרכב ביחד עם אליסון. “נעשה את זה בנגלות” שחורת השיער אמרה כשנשארו עוד לא מעט שקיות ברכב, “בסדר” טים אמר, מתחיל לצעוד עם אליסון אל פתח האולם.

“למה כל כך שקט?” טים שאל כשלא שמע אנשים מדברים בפנים, או בכלל- אנשים, “גם נראה שחשוך שם” הוא אמר כששום אור לא בצבץ מהפתח התחתון של הדלת הסגורה. ליבה של האחרת פעם בחוזקה, לחוצה נורא מהסיטואציה, לא רוצה שטים יהיה חשדני, “בטח עדיין לא הגיעו הרבה אנשים, הם יגיעו מאוחר יותר” היא אמרה, “מממ” טים מלמל בהבנה. אז למה ליאם אמר שהגיעו נערים אם הוא לא שומע אף אחד? אז מי זה הגבר ההוא שהוא שמע ברקע שקרא לבן זוגו?

“תפתח” אליסון אמרה כשהם עמדו ליד הפתח, “אני עם מלא שקיות” הוא אמר, יוצא ממחשבותיו, והיא צקצקה, “תביא לי חלק” שחורת העיניים אמרה בזמן שלקחה מידו הימנית את כל השקיות, מאפשרת לו לאחוז בידית הדלת ולהוריד אותה מטה. פותח את הדלת ודוחף אותה קדימה. מביט אל החושך.

“את בטוחה שהם לא שינו מקום-” , “הפתעה!” קול צעקה נשמע כשהאור נדלק באחת וטים הביט בבלבול על ליאם שעמד למולו ואז על כל הנערים והאנשים שקפצו מהצדדים, מריעים. לו?.

“מ-מה קורה פה?” טים הסתכל אל אליסון, רואה שהיא דומעת לפתע. “מ-מה?” הוא מלמל שוב לפני שהסתכל בחזרה אל ליאם שחייך אליו עם עיניים דומעות גם כן, וטים כיווץ את גבותיו בבלבול, מתחיל להסתכל על הקירות המקושטים בחוסר הבנה, מסתכל על הבלונים הכסופים.

“התנשא לי?”
הוא לחש לעצמו את הכתוב לפני שהוא חזר להביט בעיניו הדומעות והירוקות של ליאם.

“ליאם” טים מלמל וליאם נשם עמוק והתקדם אליו, אוחז בידו הפנויה של בן זוגו. “אני אקח את זה” ראיין אמר במהירות, לוקח מידו השמאלית של טים את השקיות לפני שהתרחק, מאפשר לטים ולליאם להיות לבד.

“אני לא מבין” טים אמר, “אתה תבין” ליאם אמר בזמן שלקח את טים קדימה יותר. “יש לי כמה דברים להגיד לך” ליאם התחיל, אוחז גם ביד האחרת של טים, סוגר את המעגל.

“אני אוהב אותך” ליאם אמר בקול רועד, וטים, שכאילו ונפל לו האסימון בשניות אלו, התחיל להבין מה קורה פה. מבין שהשאלה המתנוססת מאחורי ליאם מכוונת אליו, והוא פלט צפצוף נרגש והמום. “א-אתה הולך להציע לי?” טים שאל וליאם חייך, “קודם תיתן לי לדבר” הוא אמר וטים הנהן, דמעותיו מתחילות להתקיים.

“אני אוהב אותך יותר מהכל, יותר מהשמש החמה בבוקר, יותר מהירח שמעיר את הלילה החשוך, יותר מהאוויר שגורם לי להתקיים. אני אוהב אותך יותר מהמים שמשקים אותי, יותר מהאוכל שעוזר לי להתחזק, אפילו יותר מהאוכל שלך, ואתה יודע כמה שאני אוהב את האוכל שלך” ליאם אמר וטים גיחך והנהן, דמעה יורדת מעיניו בעוד שהדמעות של ליאם כבר התחילו ממזמן לצנוח לאיטן על לחייו.

“אני אוהב אותך עד כדי שגעון. אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך, אני לא יכול להפסיק ולרצות אותך, אני לא יכול להפסיק להיות זקוק לך. אתה הכל בשבילי טים, ואני יודע שאני לא יכול להתקיים בלעדייך, אני לא יכול לחיות בשמחה בלעדייך, אני לא יכול לדמיין את החיים שלי כשאתה לא שם” ליאם אמר, מנתק את ידיו מידיו של טים רק בשביל לנגב את הדמעות השקטות של הגבר שהוא כל כך אוהב.

“אני אוהב אותך כל כך” הוא לחש וטים חייך, “אני אוהב אותך כל כך” טים השיב בלחש וליאם נשם עמוק ועצם את עיניו, מתחזק מטים לפני שהוא התרחק מהגבר האחר רק בשביל להוציא מכיסו את קופסת הטבעת.

הוא כרע ברך למול טים שהניח את ידיו על שפתיו בהתרגשות. זהו, זה הרגע המכריע, זה הרגע שישנה את החיים שלהם מקצה לקצה. זה או כן או לא.

“כן” טים אמר, “כן” הוא אמר שוב, וכולם צחקו במהירות, מנגבים את דמעות השמחה שלהם. “אפילו לא שאלתי” ליאם אמר וטים ניגב את דמעותיו, “אתה תינשא לי?” טים שאל וליאם צחק, “ואתה לי?”, “אתה תינשא לי טים?” ליאם הוסיף לשאול, “ביחד?” טים שאל, רוצה ששניהם יגידו יחדיו את התשובה המשותפת שלהם. “שלוש, ארבע ו-כן”, “כן” טים וליאם אמרו את מילת האישור יחדיו וצעקות השמחה פרצו באחת בזמן שליאם התרומם ופתח את הקופסה, מוציא את הטבעת ולוקח את ידו של טים, משחיל את הטבעת באצבע הדקה של ארוסו הטרי לפני שהוא חיבק בחוזקה את טים שצחק באושר.

“אני אוהב אותך” טים אמר והזיז את ראשו אחורנית רק בשביל להסתכל על ליאם שפרץ בבכי לפני שהוא רכן קדימה וניקר את שפתיו של ליאם, נושק לו שוב ושוב עד שליאם נשם עמוק ואפשר להם להתנשק עמוקות, לפחות עד שכולם קפצו עליהם והפריעו להם עם חיבוקים ונשיקות.

המוזיקה התחילה להתנגן והצחקוקים השתלטו על חלל האולם בזמן שליאם המשיך לנגב את דמעותיו כשאנשים רבים התנפלו עליו בחיבוקים ואמירות ‘מזל טוב’ רבות, וטים לא הפסיק לחייך כשאליסון בהתה ביד המקושטת שלו, מחבק ללא סוף אנשים רבים, מוכרים ופחות מוכרים שהיו שמחים כל כך על האירוסין שלו ושל ליאם.

“בוא” ליאם אמר ומשך את טים מהאנשים שסביבו, מחבק אותו בחוזקה. “אתה שלי עכשיו” הוא לחש, “הייתי שלך עוד לפני” טים השיב, “עכשיו זה חתום בטבעת, אף אחד לא יעז להתקרב אלייך” ליאם אמר וטים צחקק, “אז שמת לי טבעת רק בשביל שלא יתקרבו אליי?” הוא שאל בציניות, “רק בגלל זה” ליאם השיב בציניות גם כן והם התחילו לצחוק ביחד, ממשיכים להתחבק.

מעכשיו הם ידעו שמצפה להם עוד הרבה דברים לחוות ולעבור, הם גם ידעו שהכל יהיה טוב יותר מתמיד, שהם לא ייפרדו לעולם, ושתמיד השמות שלהם יהיו זה לצד זה בשיחות של אנשים.

מעכשיו הסיפור שלהם התחיל להיכתב, שניהם הסופרים הראשיים של חייהם, מעכשיו הם אלו שאחראים על החיים המשותפים שלהם. רק הם, ועוד מאות אנשים שאוהבים אותם.

ליאם וטים המשיכו להתחבק, אוהבים אחד את השני עד שהמתיקות של האהבה תהפוך את חייהם לקינוחים טעימים. מתחילים להקים מסעדה שלמה של עשרות מנות שיהיו כלולות בתפריט החיים שלהם.

אהבה שנייה -פרק 60- אחרון
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

מחכה כבר להבא : )

16/02/2020 01:15
39 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך