אוויר לנשימה- פרק 5

Noa and adi storys 30/04/2015 672 צפיות תגובה אחת

פרק 5:
~ערב~
נקודת המבט של בר:
הייתי בבית שלי יושבת על הספה שרגלי מונחת על כרית “עוד שניה וזה מוכן” אמרה לי לורן, היא הייתה במטבח מנסה להכין לי משקה שאמור לעזור לכאב ברגל שלי, אחרי אתמול בערב שפגשתי את תומר לא הפסקתי לבכות לא מאמינה שאני עם סדק בעצם בגללו, שאני לא ישתתף בתחרות בגללו. אבל היום אני כבר יותר רגועה, אולי הטיסה הזאת פשוט לא הייתה אמורה לקרות מבחנתי, אולי הייתי צריכה להישאר בבית ולהיות עם החברים שלי בחופש. “הנה” אמרה והביאה לי כוס שהמיץ בה היה אדום ושתיתי “אלוהים מה שמת שם?” אמרתי עומדת להקיא “מה את רוצה? מתכון של סבתא שלי” אמרה והנחתי את הכוס על השולחן. “כמה קיבלת במבחן במתמטיקה שעשינו בסוף שנה?” שאלה מנסה לשנות נושא “100” עניתי “נו ברור” אמרה ונאנחתי. “אל תהי מבואסת” אמרה “איך אפשר שלא?” שאלתי “לכי תדעי מה היה לך מחר” אמרה “פתאום הרגל תחלים” הוסיפה וצחקתי “לא יקרה”.
יצאתי מהמקלחת יושבת בסלון רואה טלוויזיה אחרי שלורן כבר הלכה, לפתע נשמעה דפיקה בדלת “רגע” אמרתי אמא ואבא שלי לא בבית חשבתי שזה הם פתחתי את הדלת וראיתי אותו, את תומר, הוא נשען עם ידו על המשקוף “מה אתה צריך?” שאלתי בקרירות למרות שהייתי די בהלם לראות אותו שוב “להביא לך משהו” ענה והסתכלתי על השקית שהייתה בידו, הכנסתי אותו וישבנו על הספה “מה זה?” שאלתי והוא הוציא קופסא “אטרופלצין” הוא אמר מתקרב אליי הסתכלתי עליו עדיין לא מבינה “גם לי קרתה פעם הפציעה הזאת ברגל, וקניתי את המשחה הזאת” אמר מחייך אלי, החיוך שלו היה מדהים כולו היה מדהים…”היא עזרה לי נורא, אומנם זה לא ריפא את הסדק אבל זה עוזר לכאב” אמר וחייכתי אליו חיוך ענקי שהבנתי שזה בשבילי ושראה אותי חייך גם “קחי” אמר ושם את הקופסא בידי “תודה” אמרתי לו לא מאמינה “כמה זה עלה?” שאלתי כדאי להחזיר לו את הכסף והסתובבתי כדי לקחת את הארנק שלי “לא לא לא” אמר והחזיק בידי, ידו הייתה שרירית וחמה ושהתיישבתי עדיין החזיק בה “התאונה הזאת קרתה באשמתי וגם הפציעה שלך” אמר ובלי ששמתי לב ליטף את אצבעותיי אבל לא אמרתי מילה שיחקתי כאילו לא שמתי לב, אבל התמכרתי להרגשה, למגע שלו, לנוכחות שלו איתי, לריח שלו לכולו… “את לא תפספסי את הנסיעה הזאת בגללי” אמר וחייכנו אחד לשני, “השלמנו?” שאל והביא את ידו ללחיצה “השלמנו” אמרתי מחייכת ולחצנו את ידנו.
השעה הייתה כבר שתיים עשרה בלילה ושכבתי במיטה מתלבטת אם לשים או לא לשים את המשחה, בכול זאת אני לא מכירה אותו ואף פעם לא נתקלתי במשחה כזאת, אבל הייתה לי הרגשה שאני יכולה לשים אותה, שאני יכולה לסמוך עליו. פתחתי את הקופסא שמתי על רגלי והלכתי לישון, מקווה שהיא תעזור.

אוויר לנשימה- פרק 5
דרג את הסיפור

תגובות (1)

תמשיכע אני מכורה לסיפור הזה

30/04/2015 18:26
סיפורים נוספים שיעניינו אותך