Noa and adi storys
תודה לכולם על הצפיות ולעדי שרביט על התגובות אוהבת:)

אוויר לנשימה- פרק 6

Noa and adi storys 02/05/2015 646 צפיות תגובה אחת
תודה לכולם על הצפיות ולעדי שרביט על התגובות אוהבת:)

פרק 6:
~בוקר~
קמתי בעשר בבוקר משפשפת את עייני ומורידה את השמיכה בתנופה מעליי. קמתי לשירותיים וצחצחתי את שייני משחזרת את הפגישה שלי ושל תומר אתמול, כשלפתע הכתה בי התודעה “אני הולכת” אמרתי שפי מלא במשחת שיניים, הסתכלתי על רגלי מזיזה אותה מצד לצד למעלה למטה, היא לא כואבת. המשחה עזרה! אני יכולה ללכת, אני ישתתף לתחרות!! אחרי שצחצחתי שיניים מהר רצתי לאיפון שלי והתקשרתי לאמא, “ברוש מתוקה מה קורה?” היא שאלה “אמא” אמרתי מתרגשת עדיין לא מעכלת שבלילה אחד המשחה הזאת עזרה לי “מה מאמי?” שאלה “אני טסה ללונדון”.
נקודת המבט של תומר:
“מצאתי את זה” יונתן נכנס לחדרי עם התיק “יופי” אמרתי וקמתי מהמיטה מתחיל להכניס את כול הבגדים שהיו לי בארון לתוך התיק “אתה לוקח גם תיק גב כן?” אמר והביא את התיק גב שלי “כן” עניתי וחיפשתי את המעיל שלי “מה?” שאלתי מסתכל על יונתן שעדיין היה בחדרי “אתה בטוח שאתה רוצה לטוס?” שאל “אני יכול להסתדר עם החובות האלה” אמר “יונתן, רחמים אמר בפירוש שאם אנחנו לא מביאים לו את כול הכסף עוד חצי שנה זה הסוף שלנו” אמרתי “תרתי משמע” הוספתי והמשכתי להכניס את חפציי, הוא נאנח ויצא מהחדר. שכבתי על המיטה חושב על הנסיעה, יש לי הרגשה טובה לגביה. עם כול ההתרגשות הזאת חשבתי על הפגישה שלי עם בר אתמול, היא הייתה יפיפייה כמו תמיד והחיוך הזה שלה…רציתי פשוט לנשק אותה, אני מקווה שהמשחה עזרה לה אבל עכשיו אני טס ללונדון אני לא הולך לראות אותה חצי שנה. בעצם, מי אמר שהינו נפגשים שוב אם הייתי נשאר בארץ, זה אומנם העציב אותי קצת שהפגישה שלי איתה אתמול הייתה גם האחרונה, אבל החובות שלי ושל אחי יותר חשובים לי.
נקודת המבט של בר:
“אמרתי לך! אמרתי לך שאת לא צריכה להתבאס סתם” לורן אמרה לי שהינו בחדרי מכניסות דברים אחרונים למזוודה שלי “הוא כמו מלאך מהשמיים ירד אלייך” הוסיפה וחיוך עלה על פניי “איך קוראים לו שכחתי?” שאלה לורן “תומר” עניתי והיא הנהנה, נזכרתי בפגישה שלנו, במגע שלו, בעיניים שלו שהיו בשלי…אני לא יראה אותו יותר. “את מוכנה” אמרה לורן והוציאה אותי ממחשבותיי “הכנסתי לך את המשחה גם אם תכאב לך הרגל שוב” הוסיפה וחייכתי אליה “אני לא יספיק לראות אותך מחר” אמרתי בעצב “אני נוסעת בארבע לפנות בוקר” הסברתי והיא חיבקה אותי “את מדברת איתי בסקייפ כל יום שמעת?” אמרה שאנחנו עדיין מחובקות “ברור” אמרתי “אני יתגעגע אלייך” הוספתי מנסה לא לבכות “גם אני אלייך” אמרה.

אוויר לנשימה- פרק 6
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

תמשיכי

02/05/2015 12:39
סיפורים נוספים שיעניינו אותך