איש חיי לילה – הקדמה

שמש, ציפורים מצייצות, ושעון מעורר עם מנגינה מעצבנת שאני לא מכיר.
"מה לעזאזל?" אני ממלמל בשקט, תוך כדי שאני מתעורר בחוסר הבנה.
אני מסתכל מסביבי מנסה לקלוט את מקור הרעש שעושה לי כאב ראש נוסף להנגאובר שגם ככה יש לי ואז אני קולט אותה, הכוכבת של המועדון שלי.
אני מחייך לעצמי, כמה התאמצתי שהיא תגיע לחדר המיטות שלי.
אין ספק שהיא יפייפיה, למרות האיפור המרוח על פניה אי אפשר לפספס שהיא נראת טוב.
אני בוחן אותה, פנים של בובה ושיער ארוך טבעי בלי תוספות בלונדיני כמו של ברבי שמגיע עד לישבן בדיוק כמו שאני אוהב.
אני מסתכל שוב על גופה המכוסה חלקו בשמיכה ומתעמק בחלק שפחות מכוסה.
"ידעתי שתגיעי לכאן, פעם הבאה אל תשחקי אותה קשה להשגה." לחשתי לה באוזן עם חיוך ניצחון תוך כדי שאני משחק בחתיכה משיערה, מנסה להעיר אותה בעדינות.
לאט לאט היא החלה להתעורר, בוהה בי בעיניה הירוקות בחיוך.
"בוקר טוב." מלמלה לי והתקרבה אליי לאט כדי לנשק אותי.
"הגיע הזמן ללכת, אני אזמין לך מונית או שתסתדרי לבד?" שאלתי והתרוממתי ישר מהמיטה לפני שתתקרב אלי.
"מה?" שאלה בחוסר הבנה.
"אני מבין, אזמין לך מונית." לקחתי את הנייד שלי מהשידה מיד לאחר שלבשתי את הבוקסר שלי.
הסתכלי לעברה שוב והתחלתי להתקדם לכיוון המטבח תוך כדי שאני מחפש את האפליקציה של המוניות.
"אני לא מבינה? מה מונית?" שאלה תוך כדי שהיא רודפת אחריי למטבח ומנסה לעטוף את גופה ברשלנות בשמיכה.
"את לא מבינה מה זה מונית?" שאלתי בהתחכמות בזמן שאני מכניס קפסולה למכונת הקפה שלי, לא מסתכל לעברה החוק הוא לא ליצור קשר עין.
"אני מבינה מה זו מונית, אני לא מבינה את מה שאתה עושה!" צעקה עלי, לא שוב אובססיביות.
"מה שאני עושה בעצם זה מכין לי קפה, ומזמין לך מונית כדי שתוכלי לחזור הביתה." עניתי בזלזול תוך כדי שאני מסיים להכין את הקפה שלי, רק ככה אני אצליח להיפטר ממנה.
"אתה שלושה חודשים רודף אחרי, מזמין אותי לדייטים ועכשיו כשזה סוף סוף קרה אתה פשוט ככה מעיף אותי?" שאלה והסתכלה עליי בעיניים בורקות.
הפעם הסתכלתי אליה בחזרה, פשוט חייכתי לעברה והנהנתי להסכמה תוך כדי שאני מתהלך בבית לכיוון הסלון.
מה בן אדם מבקש לשתות את הקפה שלו בבוקר בשקט?
"אתה אמיתי? אתה בדיוק כמה שאמרו לי שאתה!" צעקה והלכה לחדרי, סוף סוף היא הבינה הגיע הזמן לחזור הביתה אני לא אכסניה פה.
"חבל שלא הקשבת להם!" צעקתי לה בחזרה והתיישבתי בסלון תוך כדי שאני מדפדף בערוצים בטלוויזיה.
הטלפון צלצל מספר לא מוכר, זה בטח הנהג.
"אמילי נכון? הנהג שלך למטה תרדי מהר שלא תצטרכי לחזור באוטובוס." צעקתי לה מהסלון, לא מבין כמה זמן לוקח לה להתלבש חזרה זה לא שהיא הייתה כל כך לבושה אתמול.
שמעתי צעדי עקבים ברצפת הפרקט שלי, היא מתקרבת ליציאה.
"סוף סוף." מלמלתי.
לפתע היא נעצרה בדלת הבית מסתכלת לעברי בפרצוף עצוב, הלכתי לעברה ואחזתי בפניה בוהה בה בפעם האחרונה
למועדון שלי היא כבר לא תבוא.
"היה כיף אתמול תודה, דרך אגב את התשלום על אתמול שילמתי לך על המונית." חייכתי ופשוט פתחתי את הדלת כדי שתצא, והיא יצאה בבכי שלא היה אפשר לפספס.
"יעבור לה." מלמלתי וטרקתי את דלת הכניסה, שלא תטעו אין לי לב של אבן לפעמים יש לי טיפה של עקצוץ בלב שהן יוצאות בוכות מהדלת של הבית שלי אבל זה עובר באותו רגע שזה מתחיל.
הן יודעות לאן הן מביאות את עצמן, השם שלי הולך לפניי.
צלצול טלפון קטע את מחשבותיי, בול בזמן.
"אם אין לך משהו טוב לענות אני מנתק." בישרתי, תלמדו אם היחצן שלכם מתקשר אליכם בשעות בוקר מוקדמות לא תמיד זה מבשר בשורות טובות.
"תפתח ערוץ הבידור, יש עליך כתבה שי!" צעק בהתלהבות.
הלכתי בזריזות אל עבר הטלוויזיה, ופתחתי את ערוץ הבידור.
"שי קלימי, אושיית חיי הלילה של ישראל ומיקונוס פתח מועדון נוסף הישר בקליפורניה הרחוקה בלא פחות מעיר הכוכבים לוס אנג'לס.
יש לציין ששי מייצג את חיי הלילה הישראלים בחול בגאווה גדולה, איש חיי הלילה שלנו בנוסף נצפה לצד צעירה אלמונית לגביה נחזור בפרטים נוספים בהמשך." גלגלתי עיניים, כמה צעירות אלמוניות נהפכו למשהו מזה שנצפו לידי והופיעו בכתבות האלה
"שי מי זו הצעירה אלמונית?" קטע את מחשבוני אילן היחצן שלי.
"זו הבחורה שאסף הנהג מונית מגט בוכה בבוקר." מלמלתי, מתכונן לחפירה של בוקר.
"שי כמה פעמים אני צריך להגיד לך, השם שלך זה השם של המועדונים שלך תפסיק להתנהג ככה לפחות תגרש אותם יפה!" צעק, חפירה כבר אמרתי?
"אילן, לא תמיד הן מבינות יפה. בכל אופן היום בשעה שמונה בערב בנייט פגישת צוות נתראה." אמרתי וניתקתי לפני שישים לב, עכשיו הוצאתי מהבית כאב ראש אחד אין צורך בעוד.
לקחתי את כוס הקפה אל עבר הכיור, ושטפתי אותה.
"אני חייב מנקה." מלמלתי לעצמי, הלכתי אל עבר המקלחת לשטוף ממני את הבחורה של אתמול ולהתכונן לזאת של היום.
הדבר שאני הכי אוהב במקלחת זה הזמן שלי עם עצמי, המקום היחיד שאני יכול להתנתק בו מהכל.
שלא תטעו אני אוהב את החיים שלי.
אני רווק תל אביבי טיפוסי, אני חיי אורח חיים מבוסס, הגשמתי את המטרות שלי, שיקמתי את חיי המשפחה שלי והדרך שלי בעולם העסקים דיי מוצלחת.
אבל בתוך כל זה אני אוהב את השקט שלי, ובעולם שאני עובד בו אין את הפינה הזאת.
צלצול טלפון ברקע קטע את מחשבותיי, נשמתי עמוק לא יקרה כלום עד שאני אסיים להתרחץ.
לפתע עוד צלצול, וצלצול נוסף אחריו.
"לעזאזל מה קרה עכשיו?" יצאתי מהאמבט עטפתי את פלג גופי התחתון במגבת לבנה, ויצאתי מהמקלחת מלאת האדים בזריזות אל הטלפון שהיה זרוק בסלון.
"כן?" עניתי ברוגז, עד שאני מוצא לעצמי זמן של שקט מוצאים איך לקטוע אותו.
"היי שי, מדברת אביב קבענו פגישה בנוגע לנכס בלוס אנג'לס ואתה באיחור של חצי שעה. הכל בסדר? אתה מתכוון להגיע?" שיט.
"היי אביב, הכל בסדר אני בדרך פשוט הייתי תקוע בפקק." תירצתי תוך כדי שאני יושב בסלון חצי עירום, איזה תקוע בפקק ואיזה נעליים.
"אוקי, אני אשמח אם נוכל לדחות את הפגישה לשעה מאוחרת יותר כיוון שאני נכנסת לפגישה נוספת." יש לה קול פלצני, אני לא אוהב את זה.
"יש לי רעיון מעולה. תגיעי אליי היום בערב לנייט תביאי איתך אפילו חברה נכנס למשרד שלי נשב על הפרטים מה את אומרת?" שאלתי בקלילות, מנסה לרכך אותה בכל זאת היא מחזיקה בנכס שאני מאוד רוצה.
"אני לא חושבת שזה מתאים." שמעתי התלבטות בקולה, התלבטות זה אומר שאין החלטיות 1-0 לי.
"אני מתעקש, תבואי נפנק אותך בכל זאת עסקה גדולה תתגמשי קצת בשביל הלקוח." הפעלתי את הקסם שלי.
הייתה שתיקה של כמה שניות מהצד השני.
"אוקי, אגיע." היא קטעה את השתיקה, מצויין פגישה על אלכוהול בנייט נוריד לה קצת את המחיר ואולי עוד כמה דברים בהחלט עסקה משתלמת.
"אחלה נתראה." ניתקתי את השיחה מהר, כן אני עושה את זה הרבה ככה אני מונע מאנשים לעשות פעולות שאני לא מעוניין בהם כמו להתחרט.
רבצתי בספה, מסנן הודעות מבנות שחושבות שהן יכולות להיות האחת.
הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה לישיבת צוות מתקרבת, הלכתי אל חדר הארונות הוצאתי טי שרט לבנה חלקה עם וי בחלק העליון, ג'ינס שחור צמוד עם קרעים בברכיים ונעלי אולסטאר לבנות הלכתי לחדר השינה להתלבש וראיתי שהגברת השאירה לי תחתון שלה זרוק על המיטה כנראה בניסיון לפתות אותי בחזרה רק שהיא נפלה על הגבר הלא נכון.
הוצאתי את הנייד שלי, פתחתי את האינסטגרם וצילמתי אותו לסטורי תחת הכיתוב "לכל השואלים מקווה שזה רומז לכם מה היה עם הצעירה האלמונית שהייתה צמודה אליי אתמול נתראה בנייט עם עוד צעירות אלמוניות." ותייגתי אותה, אני ידוע כפרובוקטור.
פרובוקטור גדול אפילו, לא סתם הגעתי לאן שהגעתי.
התלבשתי, לקחתי את המפתחות של המרצדס החדשה שלי ויצאתי את עבר חניון בניין היוקרה שאני גר בו כרגע.
הנסיעה לנייט עברה עם הרבה התראות מהאינסטגרם בעקבות הסטורי האחרון שלי.
מה שבטוח הולך להיות חזק היום.
חניתי את הרכב בחניון עובדים מאחורה, יצאתי מהרכב ונכנסתי מהכניסה האחורית תוך כדי שאני מתקדם למשרד שלי אני שומע את אילן צועק בטלפון מסכן אני עושה לבחור הרבה עבודה קשה.
נכנסתי אל המשרד, עברתי קצת על המייל העובדים החלו להתכנס ברחבה הגיע הזמן לתדרוך.
"אז ערב טוב לתותחים שלי, אני אעשה את זה קצר. הערב נעשה משהו קצת מצחיק ומשוגע הערב יפתח כרגיל ובשעת השיא יחד עם הקונפטי יצאו מהתקרה תחתונים נעשה קצת הומור מהסטורי האחרון.
לגבי המלצריות אותן נהלים כמו תמיד לחשוף לחשוף לחשוף אבל לשמור על עצמכן לא לשתות מכוסות של בליינים, כשיש מגע לחצן מצוקה והמאבטחים אצלכם אותו נוהל עם הרקדניות.
ברמנים אין יותר מידי מה לתדרך שעת שיא ברמניות על הבר עם מפיות.
כל השאר תודרכו בנפרד, שיהיה לנו ערב מהנה חזק ומלא הכנסה וטיפים." חפרתי אני יודע, אבל אין מה לעשות צריך שהכל יהיה ברור עד הפרט הכי קטן.
פיזרתי את כולם להתארגן לקראת הערב, תכף פתיחה הכל חייב להיות מושלם.
נכנסתי למשרד שלי, ונכנסתי לחדר הצדדי שנמצא בו.
אם יש משהו שכל בעל מועדון חייב זה חדר צדדי עם מיטה.
שכבתי קצת ודפדפתי בטלוויזיה לפתע דפיקות בדלת, לא מבין מי לעזאזל מרשה לעצמו להיכנס למשרד שלי לפני פתיחה.
פתחתי את הדלת והיא עמדה מולי.
האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, הצייד הבא שלי.