אני אהיה העיניים שלך -פרק 53-

BLUE41 03/09/2018 71 צפיות אין תגובות

“איאן” ג’ואי לחש אחרי שהוא נשאר עם איאן בחדר הקבלה לבד בסוף היום, אומר לג’אק ולדני שילכו לפניו כי הוא צריך לשאול את איאן משהו.

“מממ?” איאן שאל בחיוך, מתקדם אל ג’ואי ושולח את ידו אליו, נודע בלחי הרכה שלו, “אני חושב על ללכת לבקש סליחה מהזוג ג’ונס” הצעיר מלמל, מרגיש איך שהאגודל של איאן מלטפת את הלחי שלו בעדינות, “אלו שפרצת אליהם?” איאן בירר וג’ואי הנהן, נותן לו להרגיש את הנעת ראשו, “ואתה רוצה שאני אבוא איתך?” העיוור כבר הבין וג’ואי הנהן שוב, גורם לאפור העיניים לחייך לפני שהוא חיבק אותו אליו.


“אני אבוא איתך” איאן אמר, וג’ואי הנהן כנגד כתפו לפני שהוא החזיר לו חיבוק.

שניהם לא קיימו את מה שהם הבטיחו, כנראה שקשה להם להיפרד אחד מהשני אפילו במקום העבודה.

ג’ואי יצא ראשון מהמרכז, מחייך אל לוק שחייך אליו לפני שהוא הלך אל הרכב, מפתיע את לוק כשהוא התיישב במושב האחורי, “אתם לא אמורים להתרחק אחד מהשני?” הנהג שאל, וג’ואי צחקק, “ששש” הוא השיב, מניח אצבע אחת על שפתיו בזמן שקרץ למבוגר ממנו בהשתובבות, נותן ללוק להבין שהם לא מתכוונים לעשות את זה.

“תשלח לאמא שלך הודעה, שהיא תדע שאתה לא תחזור היום” הנהג אמר וג’ואי הנהן לפני ששלח לאימו הודעה שהוא יהיה היום אצל איאן.

אחרי כמה דקות של שקט, מליסה שלחה לו הודעה, ‘תשמור על עצמך’ זה הדבר היחידי שהיה כתוב וג’ואי חייך קלות, יודע שמליסה עדיין לא שלמה עם היחסים בינו לבין איאן, אבל היא לפחות נותנת לו את האפשרות להחליט בעצמו מה לעשות, ‘אשמור’ הוא השיב בהודעה לפני שהסתכל החוצה אל החלון, רואה את איאן יוצא מהמרכז עם מקל נחייה.

לוק צפצף קלות ואיאן חייך והתקדם אל אזור הרעש, פותח את הדלת האחורית ונכנס פנימה, “אנחנו לא נוסעים הביתה כרגע” איאן אמר ולוק הרים גבה שואלת, “לאן נוסעים?” הנהג בירר, “ג’ואי כבר יכוון אותך” איאן השיב ועיניהם של השניים האחרים הצטלבו וג’ואי חייך קלות אל לוק, “תיסע לבינתיים ישר” הצעיר אמר ולוק הנהן לפני שהתניע את הרכב, מתחיל לנסוע ומאפשר לג’ואי ולאיאן להחזיק ידיים בשקט.

“זה כאן?” לוק בירר ועצר את הרכב למול בית קרקע גדול, “כן” ג’ואי לחש והביט על הבית המוכר, מרגיש את הלחץ בליבו והוא נאנח, “אולי כדאי שאוותר?” ג’ואי שאל, “לא” איאן השיב במהירות, מהדק את אחיזת הידיים לפני שהוא פתח את הדלת ומשך את ג’ואי החוצה, לא רוצה שהצעיר יתחרט, “אתה הולך לעשות את זה” הבלונדיני אמר ברצינות, מסתכל בעיוורון על הצעיר שהביט עליו, “אני כאן איתך” הוא הוסיף בחיוך וג’ואי חייך אליו, “אוקיי” שחור העיניים מלמל בשקט ואיאן הנהן ברצון.

“אני אחכה כאן!” לוק קרא ואיאן הנהן, “תכוון אותי” הבלונדיני ביקש מבן זוגו וג’ואי ניתק את אחיזת הידיים רק בשביל לשלב את זרועותיהם ביחד, ככה שאיאן יהיה קרב יותר אליו, לפני שהוא צעד קדימה, מאפשר לאיאן לעקוב אחריו בביטחון.

ג’ואי נשם עמוק כשהם הגיעו אל פתח הדלת והוא אחז חזק יותר בזרועו של איאן המחוייך לפני שהוא הסתכל על פניו הנאות, מאפשר לעצמו לקבל את הכוחות בשביל לתקתק בדלת.

“רק רגע” הוא שמע קול של מבוגרת וליבו פעם בחוזקה, “יהיה בסדר, אתה אחרי הכל יוצא עם עיוור” איאן אמר וג’ואי צקצק וצבט קלות את מותנו של איאן, “אני יוצא איתך וזה לא משנה לי מה אתה” הצעיר אמר ברצינות והבלונדיני חייך אליו.

דלת הבית נפתחה, וג’ואי קפא במקומו כשראה את האישה המבוגרת בעלת השיער האדום עומדת בפתחה, “כן?” היא שאלה וג’ואי לא ידע מה להגיד, “מי זה?” העיוורת ביררה, לא יודעת מי עומד מולה.

“היי” איאן היה זה שדיבר, יודע שג’ואי כנראה צריך חיזוק לביטחון שלו, “שלום” המבוגרת השיבה בבלבול, “שמי איאן, אני האחראי על ג’ואי” הוא הציג את עצמו והצעיר הביט עליו, נזכר שהוא ואיאן צריכים לא לדבר על הזוגיות שלהם.

“ג’ואי?” היא שאלה, “הצעיר שפרץ אלינו?” היא ביררה וג’ואי בלע את רוקו בחשש, “כ-כן” הצעיר השיב, “או” היא אמרה בהפתעה כששמעה את קולו המוכר, “לידיה, מי אלו?” קול מבוגר נשמע מתוך הבית, “אנדרו, ג’ואי כאן עם האחראי עליו” היא קראה והצעיר הרגיש את החשש שלו, הם כנראה יצעקו עליו.

“ג’ואי?” אנדרו שאל כשנעמד ליד אשתו, שיערו שחור ועיניי הזכוכית שלו הביטו על הצעיר בריקנות מוחלטת.

“היי” ג’ואי לחש ושני המבוגרים גיחכו קלות, “ב-באתי להתנצל” הוא הוסיף ולידיה הנהנה בהבנה, “אתם יכולים להיכנס” היא אמרה לבסוף, “תודה” איאן השיב, “תכוון אותי ג’ואי” הוא הוסיף, “לכוון אותך?” אנדרו שאל את הקול הלא מוכר בבלבול, “אני עיוור גם כן” איאן השיב, “באמת?” לידיה שאלה בהפתעה, “כן” העיוור השיב, “אז אתם כפליים מוזמנים להיכנס” המבוגרת אמרה בחיוך וג’ואי המופתע המשיך להיות צמוד לאיאן, לא מבין למה הם מתנהגים ככה.

ג’ואי כחכח בגרונו בחוסר נעימות כשנכנס אל תוך הבית, מביט עליו ונאנח קלות כשנזכר במה שעשה.

“תיקח אותו לסלון” אנדרו אמר לצעיר, “אוקיי” ג’ואי השיב בזמן שהוא ואיאן הלכו אל הסלון הגדול, “אתה יכול לשבת” ג’ואי אמר ושחרר את האחיזה מאיאן, מסתכל על איך שהבלונדיני מתיישב והוא נשאר לעמוד, מביט על אנדרו ולידיה שהתיישבו גם כן בסלון.

“ובכן” לידיה התחילה לדבר, “לקח לך זמן להגיע לכאן” היא הוסיפה, “כן” ג’ואי מלמל בלחש וגבותיה התכווצו בבלבול כשהיא שמעה את קולו מלמעלה, “למה אתה לא יושב?” היא ביררה, “א-אני…” הצעיר מלמל, לא באמת נעים לו לשבת בנוח בבית הזה.

איאן חייך לעצמו לפני ששלח את ידו מעט למעלה, אוחז בחולצתו של ג’ואי ומושך אותו באחת לישיבה, “הוא יושב עכשיו” העיוור אמר בצחקוק והמבוגרת גיחכה קלות, “מצויין” היא השיבה.

“רוצים לשתות משהו?” אנדרו שאל, “אוי, טיפשה שכמותי” לידיה אמרה, “הייתי צריכה להציע כבר מההתחלה” היא הוסיפה והתכוונה לקום, “לא צריך” ג’ואי ענה מהר, “א-אם זה לא מפריע לך, אני יכול להביא” הצעיר אמר והמבוגרת חייכה והנהנה.

“תוציא שתייה מהמקרר, יש כוסות בארון השמאלי שעל הקיר” היא אמרה וג’ואי הנהן, “א-אני לא אגנוב כלום” הוא הודיע והזוג צחקק, “לא חשבתי גם” אדומת השיער השיבה והצעיר נגס בשפתו התחתונה לפני שהלך אל המטבח, פותח את המקרר ומוציא משם בקבוק של מיץ תפוזים לפני שהוא פתח את הארון העליון, מוציא כוסות זכוכית והולך במהירות אל הסלון, מניח את השתייה על השולחן.

“הבאתי מיץ תפוזים” הצעיר מלמל, ” תמזוג” אנדרו אמר, “כן” ג’ואי השיב ופתח את הבקבוק, מוזג את השתייה הקרירה לכוסות ומגיש לזוג את כוסות השתייה- הוא לא היה מופתע מכך שהם לקחו את הכוסות בקלות ממנו, אחרי הכל הוא כבר הבין שלהיות עיוור זה לא משהו שמונע ממך לעשות דברים נורמליים.

“תודה” איאן אמר כשהרגיש את הכוס נוגעת בזרועו והוא לקח אותה מידו של ג’ואי שהתיישב לצידו, “למה לא מזגת לעצמך?” איאן בירר וג’ואי הרים גבה מופתעת, “א-איך ידעת?” הוא לחש ואיאן צחקק, “שמעתי אותך מוזג רק לשלוש כוסות” הבלונדיני אמר וג’ואי נאנח לפני שהביט על הזוג המבוגר.

“אין צורך להתבייש” אנדרו אמר בכנות, “אתה יכול לשתות בחופשיות” הוא הוסיף ולידיה הנהנה בהסכמה, “קח, אני אמזוג לעצמי” איאן אמר והגיש לג’ואי את מיץ התפוזים, “זה בסדר” הצעיר אמר והבלונדיני צקצק, “קח” הוא הוסיף, “אני לא צמא איאן” ג’ואי מלמל במבוכה, “ג’ואי” איאן לחש ברוגז סמכותי והצעיר נאנח ולקח את הכוס לבסוף, מאפשר לאיאן לחייך ברצון.

הבלונדיני שלח את ידו אל השולחן, מחפש קלות את הכוס ואת בקבוק השתייה, וכשהוא הגיע אליהם, הוא הניח אצבע אחת כמה סנטימטרים בתוך הכוס לפני שהוא אחז בבקבוק, מסובב את הפקק ופותח אותו לפני שהוא מזג את השתייה אל תוך הכוס, וכשהמיץ נגע בקצה האצבע- הוא סיים את המזיגה והניח את הבקבוק במקומו, נותן לג’ואי להביט על התהליך בהיפנוט, מופלא בכל פעם מחדש מאיאן.

“איך בעבודה?” לידיה שאלה בסקרנות וג’ואי כחכח בגרונו, “בסדר” הוא השיב, “אתה מתנהג כמו שצריך?” המבוגר שאל, “הוא משתדל” איאן השיב והמבוגרים צחקקו בעוד שג’ואי שלח לאיאן מבט נרגז, אומנם איאן לא ראה את זה, אבל הוא יכל לתאר לעצמו שהצעיר לא מביט עליו בחיוך כרגע, במיוחד כשג’ואי צבט אותו קלות.

“יש לנו גם נכד בעייתי, אז אנחנו יכולים להבין את המצב” שחור השיער אמר ואיאן צחקק קלות, “א-אני לא בעייתי” ג’ואי מלמל לעצמו, “כן בטח” איאן השיב בהתגרות והצעיר נאנח, “טוב, אולי קצת” שחור העיניים מלמל והבלונדיני הנהן בהסכמה.

“אז ג’ואי, באת לכאן בשביל להתנצל, נכון?” לידיה שאלה, “כן” הצעיר השיב, לפני שלגם קלות מהמיץ תפוזים, מנסה להרגיע את עצמו.

“אני יודע שטעיתי” הוא התחיל לדבר וכולם היו קשובים לו, “אני מצטער על מה שעשיתי, לא התכוונתי שזה יצא ככה” הוא המשיך לדבר, מרגיש איך שאיאן אוחז את ידו ברוגע, משלב את אצבעותיהם יחדיו, מה שנתן לו את האומץ להמשיך ולדבר.

“תודה שביקשתם עונש קל, אני שמח שבזכותכם שלחו אותי לעבוד במרכז לעיוורים” ג’ואי אמר בכנות והזוג העיוור חייך אליו בשקט, “למדתי שם לא מעט ואני בטוח שאמשיך ללמוד, אני מקווה שתסלחו לי ושתדעו שאני לא אעשה שוב פעם משהו כזה” שחור העיניים אמר לבסוף, “אנחנו סלחנו לך אז אין לך ממה לחשוש” לידיה אמרה בכנות, “אולי אנחנו לא נראים כאלו אבל כשהיינו צעירים עשינו לא מעט שטויות” היא הוסיפה בצחקוק וג’ואי גיחך קלות ביחד עם איאן.

“אני שמח שהמקום שאתה נמצא בו הוא טוב” אנדרו אמר בכנות, “תשתדל לא לשתות יותר מדי” הוא הוסיף ולידיה צחקקה, “אתה צודק יקירי, ג’ואי צריך לא לשתות” היא השיבה והצעיר חייך קלות, מסתכל עליהם ואז על איאן המחוייך לפני שהוא השעין את ראשו על כתפו של איאן, מפתיע את בן זוגו מעט, אבל איאן לבסוף חזר לחייך, מאפשר לג’ואי להמשיך במעשיו, אחרי הכל אף אחד לא רואה אותם.

“אז איאן, מה הסיבה שבאת לכאן?” לידיה שאלה בסקרנות, “ג’ואי חשש לבוא לבד” איאן ענה בכנות, “איאן…” הצעיר מלמל ברוגז והזוג המבוגר חייך לעצמו.

“אני שמחה שהצלחתם להתחבר” העיוורת אמרה לפתע וג’ואי הביט עליה, “הוא אחראי טוב” שחור העיניים אמר והיא הנהנה קלות, “אפשר להבין זאת” אדומת השיער השיבה, “לא כולם מצליחים להסתדר עם הבוס” אנדרו אמר בשעשוע, “אתה צודק” איאן אמר וג’ואי הביט עליו, “אבל ג’ואי משתדל לעשות את העבודה שלו כמו שצריך, אז הוא אפילו מנסה להסתדר איתי” הבלונדיני אמר בשעשוע וג’ואי הרים את ראשו מכתפו רק בשביל לנגוס בה קלות בכעס ואיאן התאפק שלא לצחוק, מרגיש איך שראשו של האחר חוזר לנוח עליו.

“זה נשמע כאילו ואתה מרוצה מכך שג’ואי מנסה להסתדר איתך” לידיה אמרה ואיאן חייך לעצמו, “צודקת” הוא השיב וג’ואי הסמיק וחייך, נותן לאיאן להרגיש את הלחי המחוייכת כנגד כתפו, מה שגרם לו לחייך עוד יותר.

“אז אתם חברים גם מחוץ לעבודה?” אנדרו שאל בסקרנות, “אפשר להגיד שכן” הבלונדיני השיב, “זה מעולה” לידיה אמרה בשמחה, “נחמד לדעת שג’ואי רכש לעצמו חבר עיוור, זה איכשהו סוגר בשבילי את המעגל” היא מלמלה בכנות, מרוצה מכך שג’ואי למד לקח.

“בן כמה אתה איאן?” לידיה שאלה לפתע, “20” איאן השיב והיא הנהנה, “יש לי נכדה נפלאה” היא אמרה בחיוך ואיאן חייך, מרגיש איך שג’ואי מזדקף לישיבה לידו, הוא התאפק שלא לצחוק כשהצעיר הידק את ידיהם ברכושניות קנאית, “היא בת 19 וחצי והיא רווקה” העיוורת רמזה וג’ואי כחכח בגרונו בחוסר רצון.

“ואת רוצה להכיר לי אותה?” איאן שאל וג’ואי הביט עליו בזעזוע, יכול להיות שאיאן יסכים? “כן, אתה נשמע כמו בן אדם טוב, היא אומנם יכולה לראות, אבל אני בטוחה שאתה תמצא חן בעיניה” היא אמרה, “נכון אנדרו?” לידיה שאלה, “צודקת, איאן נשמע כמו בחור טוב” הוא השיב.

“תודה על ההצעה, זה נורא מחמיא לי” איאן אמר וג’ואי קפא במקומו בחוסר אמונה, מתכוון לנתק את היד שלו מהיד של איאן, אבל כשהעיוור הרגיש זאת, הוא אחז בידו של ג’ואי בחוזקה, גורם לצעיר להביט עליו בשאלה.

“אבל אני כבר יוצא עם מישהו, והוא נפלא ככה שאני מסודר” הוא השיב ופרצופו של ג’ואי התרכך והצעיר חייך בהקלה, “הוא?” אנדרו מלמל בבלבול, “אני יוצא עם גבר” איאן אמר, “או” לידיה מלמלה בהפתעה.

“אני כל כך מצטערת, אני בטוחה שהבן זוג שלך מרוצה ממך, אתה נשמע כמו בן זוג טוב” המבוגרת אמרה בחיוך, “אני מקווה” איאן אמר, מרגיש את מצחו של ג’ואי כנגד כתפו, מה שאישר לו את זה שג’ואי מרוצה ממנו והוא חייך לעצמו באושר.

“ולך ג’ואי, יש חברה?” אנדרו שאל וג’ואי בלע את רוקו והביט על הזוג המבוגר בשקט, “כן” הוא השיב, “יש לי חבר” הוא אמר לפתע ואיאן הרים את גבותיו בהפתעה, הוא לא ציפה שג’ואי יצא בפניהם מהארון.

“רגע…” לידיה מלמלה וכיווצה את גבותיה לפני שהיא נשמה בהפתעה, פותחת מעט את פיה כשהבינה מה קורה, “יכול להיות שאתם ביח-מממ” לידיה חסמה מהר את שפתיו של בעלה, “אני מניחה לעצמי שזה עדיין סודי, אז אל תדאגו, זה יישאר שמור אצלנו” המבוגרת אמרה בחיוך, מורידה את היד משפתיו של בעלה כשהוא השתתק אחרי שהבין שלא צריך לדבר על כך.

“כן” ג’ואי מלמל והסתכל על פניו המופתעות של איאן, כנראה שהעיוור לא תיאר לעצמו שבכזאת קלות ג’ואי יחשוף אותם ככה, “תודה שאתם בוחרים לא לספר” הוא הוסיף ולידיה הנהנה, “תיהנו כל עוד אתם יכולים” היא השיבה בחיוך וג’ואי חייך, “אנחנו נהנה” הצעיר השיב ברצינות, גורם לזוג המבוגר לצחקק קלות.

“כבר מאוחר” איאן אמר לפתע, “באמת?” ג’ואי שאל, מרגיש חופשי פתאום להיות שם והוא לא באמת רצה לעזוב, לא יודע שאיאן רוצה ללכת משם כמה שיותר מהר רק בשביל לנשק אותו כמה שאפשר.

“כן, כבר מאוחר” לידיה אמרה בחיוך, היא הניחה לעצמה שלתגובה הפתאומית של איאן יש סיבה מוצדקת ודי משעשעת, “אנדרו ואני צריכים ללכת לישון” היא הוסיפה, “מה פתאום, יש לנו עוד זמן עד שנלך ליש-מממ” לידיה שוב פעם חסמה את שפתיו של בעלה, “הוא מדבר שטויות כשהוא עייף” היא אמרה בחיוך תמים וג’ואי הביט עליה בבלבול לפני שהוא נאנח לעצמו.

“אז כנראה שנצטרך ללכת” הצעיר אמר ולידיה הנהנה במהירות לפני שהיא התרוממה, “אני שמחה שבאת לכאן” היא אמרה בחיוך לפני שהתקדמה באיטיות אל המקום שבו היא הניחה שג’ואי נמצא, “אני יכולה לתת לך חיבוק?” היא שאלה וג’ואי חייך וחיבק אותה בהפתעה, גורם לה לגחך ולטפוח על גבו, “תודה לך” היא אמרה בכנות, “אני זה שצריך להגיד תודה” ג’ואי אמר כשהתרחק, “לא חשבתי שתסלחו לי” הוא אמר בכנות ואנדרו חייך והתרומם, הולך אליהם גם כן, “אנחנו לא נכעס עלייך לעד” המבוגר אמר ברצינות, שולח את ידו קדימה וג’ואי לחץ לו אותה, “כולנו עשינו טעויות” הוא הוסיף וג’ואי חייך, מסתכל על איך שאיאן מחבק את לידיה המצחקקת לפני שהוא לחץ גם כן את ידו של אנדרו בחום.

“תבואו לבקר מדי פעם” לידיה אמרה בכנות כשג’ואי ואיאן יצאו מהדירה, “אנחנו נבוא” ג’ואי אמר בחיוך, “תשמרו על עצמכם” היא הוסיפה, “תודה, גם אתם” איאן השיב לפני שאחז בידו של ג’ואי, שומע את צפצוף המכונית של לוק והוא לקח את הצעיר מהר אל המכונית.

“איך היה?” לוק שאל כשהם התיישבו פנימה, “תעצום את העיניים” איאן אמר לפתע ולוק הביט עליו בחוסר הבנה, אפילו ג’ואי לא הבין למה איאן מתכוון.

“מה?” לוק שאל, “לא משנה” איאן אמר לפני שאחז בראשו האחורי של ג’ואי המופתע, מושך אותו אליו.

ומבלי לחכות יותר מדי הוא נישק אותו, גורם ללוק להיאנח בחיוך ולצאת מהרכב בשביל להשאיר להם פרטיות בעוד שג’ואי פער את עיניו לכמה שניות לפני שהן נעצמו במהירות והוא נישק את איאן בחזרה, הוא לא ידע מה הסיבה לכך שאיאן היה כל כך להוט לנשק אותו, אבל זה לא באמת שינה לו, כי הוא גם רצה לנשק אותו- ללא שום סיבה.

אני אהיה העיניים שלך -פרק 53-
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
23 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך