אני שונאת לאהוב אותך – פרק 3.

Helena 18/03/2013 1152 צפיות 5 תגובות

"אני מצטער על זה, את בסדר..?" מלמל בדאגה ושלף חיוך שהשרה בי ביטחון בין רגע, חיוך כה קורן ומאיר, כה מחזק וכובש נגלה לפניי, זוג גומות מושלמות שנדמות וחרוטות בחוזקה על גבי טווי פניו העשויים בשלמות ללא כל חת אך גם בעדינות וברכות כה טהורה ועדינה.. מי הוא?
הוא נשך את שפתו התחתונה וגרם לי בין רגע לנשוך את שלי, שפתיים מלאות.. כה מגרות.. קרביי להטו וכל כולי נהפכתי לפקעת אחת של עצבים ושיכרון , חשתי כיצד לבי הולם בחוזקה וכל שרייריי נמתחים בפעם אחת קורעת מורטת כל קצה עצבים, בטני התהפכה מספר פעמים וגרמה לי לקוצר נשימה מטריף.. אוי.. עיניים שנדמות כמקור אור ליופי ולביטחון עצמי, שיער.. אוי.. ידי צרבה וגל של רטט הכה בי בחוזקה, כה רוצה להעביר יד בשיער הזה.. כמו, לכל הרוחות, כמו שהוא העביר עכשיו, השפתיים הללו..
שאפתי, לגמתי את כל כולו.. ופשוט נמסתי, התפוררתי, נרחבתי ונשכחתי עד עפר.. בין רגע.
"אני בסדר, תודה.." נסתי למצוא את המילים שנעלמו, חשתי כיצד אני רועדת ומראהו מכה בי בחוזקה, הטון דיבור הכה גברי הזה מהדהד בראשי ומטריף את שפיות דעתי, רציתי לצווח ולהשתחרר מהתחושה הזו שנכלאתי בה אך לא יכולתי.. זה היה פשוט חזק ממני וגרם לי לנהוג כל כך שונה.
"אני שון, ואת?" אמר בעת ובעונה אחת שעזר לי לקום וכשהוא נגע בקצה אצבעותיי, כשחשתי את מגעו, עור אל עור, הוא גמר עליי.. חשתי כיצד רטט חשמלי עז צורב את ידי וכובש את כל כולי בכרסומים מורטי עצבים. נסתי למצוא אוויר לנשימה.. המגע שלו חלחל לי כה עמוק וגרם לדמי לנזול מפניי. לא יכולתי להשתחרר ממנו.
"קים.." לחשתי.
הוא שלב את ידיו וחזר להתיישב עם כל החברים שלו. "אז שנזמין פיצה ונתחלק?" צחקק.
"אני אשמח". חייכה אליו קאט ושלחה לכיווני מבט עוין למדי, התכווצתי במקומי.. מה היא רוצה? מה עשיתי לה?
"הייתי בטוח שאת שקטה.." מלמל אחד מהבנים.
שון צחקק צחוק כה ממכר וטהור שגרם לי לחייך. "כן, היא בהחלט שקטה".
"אתם יכולים לומר לי זאת בפנים.." מלמלתי בזמן שקאט כבר דברה בטלפון.
"עם מה אתם רוצים את הפיצה?" שאלה אותנו וזקפה את גבתה על מנת להאיץ אותנו, שחקתי באצבעותיי האחת בשנייה, אבל אני אפילו לא אוהבת פיצה.
"זיתים". פלט שון בלי לשאול אף אחד. "זיתים שחורים, תזמיני שלושה מגשים, אני משלם".
"זה בסדר אנחנו נשלם.." מלמלה קאט. "אנחנו המארחים לא?" קרצה לו, הוא במעט נאנח לאחור ונשף על השיער שנחת על גבי טווי פניו בדרך כמעט מושלמת, מה לא הייתי מוכנה לעשות על מנת לנשוף לו על גבי השער ולנשק אותו בחטף על..
"את גם רוצה זיתים?" שאלה אותי קאט. הנהנתי לה קצרות, התעלמתי מטיילור שחזר להתיישב על גבי אחד מהכיסאות עם שאר החברים שלו, הצצתי בארבעתם מבט חטוף ונמסתי.. שון נראה כה שונה מהם, כולם נדמים כנעל בית ישנה לצדו.. הוא מיוחד, יש בו משהו ש..
לכל הרוחות על מה אני מדברת?! גלגלתי את עיניי, קאט תהרוג אותי. התיישבתי על גבי הכורסה בסלון וסכלתי את רגליי האחת בשנייה, שלבתי את ידיי ונסתי להאיץ את נשימותיי אבל חשתי עדיין כה מתוחה ולחוצה, כה חנוקה אך גם.. טוב, כן, חשתי מאושרת שבכלל דברנו, גם אם זה אומר כמה משפטים פשוטים חסרי ערך, עליו הם לא ישפעו.. למה שישפיעו עליי?
קשרתי את אצבעות ידיי האחת בשנייה, ולפתע הלב שלי האיץ את פעימותיו וחשתי כיצד שרירי בטני מתכווצים בכאב יוקד ומחניק, מעורר בחילה.. צמרמורת הצליפה והכתה בי בחוזקה ופלטתי אנקת ייאוש.. פערתי את עיניי לרווחה וראיתי אותו יושב לצדו, לכל הרוחות, אלוהים אדירים, מה זו ההשפעה הזו עליי?
הוא נראה שלו ונינוח כהרגלו וזה פשוט עצבן אותי והרתיח עד אימה אך גם חשתי כיצד חבל נקשר לי סביב האגן ורק מושך ודוחק בי אליו.
"למה אתה לא עם החברים שלך..?" שאלתי בלחש והשפלתי את ראשי, רק לא להתבונן בעיניים הירוקות הללו ובשער הפרוע בצבע המתכת הזה.. רק לא זה..
"יש לך חברה נחמדה, מחמיא לי שהיא רוצה אותי אבל זה לא הדדי והמצב נהיה מביך כשאנחנו ביחד". הסביר בצחקוק.
"היא יפהפייה, מה יש לך להפסיד?" הקנטתי אותו. "הרי היופי זה הדבר הראשון שאתם בוחנים לא?"
עיניו נקרעו לרווחה והוא נראה נחרד. "לא". פלט בהשתנקות. "אולי בעבר אבל כיום, אני מחפש משהו הרבה יותר מפנים יפות.. גם רוב החברות שלי לא היו כל כך יפות, הכי חשוב זה האופי לא?"
התבוננתי בו בפה פעור. "טוב, אתה ממש לא נראה אחד כזה.."
"הו, באמת?" גחך ונראה משועשע. "אז כמו מה אני נראה?"
"כמו אחד שחושב שהוא הכי טוב עם ביטחון עצמי מופרז". פלטתי בלי חשיבה ושלבתי את ידיי האחת בשנייה, הוא מצמץ בעיניו. "לחבר שלך יש מזל.."
כשהוא אמר את המילה 'חבר' התכווצתי במושבי ונשמתי עמוק. "אין לי חבר.." לחשתי.
"אני מבין שהוא פישל". פלט בכאב.
"איך אתה בדיוק יכול לדעת?" שאלתי בלגלוג ולאחר מכן משכתי בכתפיי. "אני לא אוהבת לדבר על חיי האהבה שלי, אבל אם כבר מדברים על זה.. בטח החברה שלך יוצאת אתך רק בגלל שיש לך פנים יפות".
"יש לך פה די גדול אמרנו לך פעם?" אמר במעט כעס ובמבט נוקשה שהרתיע אותי. "בכל מקרה, נפרדתי ממנה, בדיוק בגלל מה שאמרת.."
"והיא בעצמה לא הייתה יפה.. כנראה היית תכשיט שלה, יש המון בנות כאלו.." מלמלתי, אני הייתי אחת כזו, אפילו דרק היה בהתחלה לא יותר מחתיכת בשר בשבילי, מהתכשיט היפה שלי שהפך אותי במעט מיוחדת במציאות שלי, בעולמי.. עד שהתאהבתי. דמעות עמדו בעיניי אך סלקתי אותן. לא עכשיו! הכרחתי את עצמי.
"הכול בסדר..?" לחש ותקרב אליי במקצת, סוגר את הפער המורט כל קצה עצבים. הנהנתי אליו, הוא נשך את שפתו התחתונה ושלף את האייפון מכיסו. "כך היא נראית.."
עיניי נקרעו לרווחה, היא הייתה הרבה יותר גבוהה, מחוטבת ורזה ממני, היה לה שיער ארוך וחלק במיוחד בצבע חום כאדמה, עיניה היו תכולות כקרח והיה לה חיוך קטן וחמוד. "והיא לא יפה?" השתנקתי.
"אין לה אישיות יפה.. מה שווה לי חברה אם אין לי על מה לשוחח אתה?"
"לפחות היא הייתה נאמנה לך, אני באמת לא מבינה מה הקטע של הבנים בפשוט לגרום למשהי להתאהב בכם ואז לנטוש אותה אחרי תקופה די ארוכה".
"כי כנראה שהטיפש הזה, פשוט לא מתאים לך.. כנראה שאת יותר מידי טובה בשבילו, את בהחלט נשמעת כמשהי די קשוחה אבל..-"
התנערתי מהכורסה והעברתי קצוות שיער מרדניות למאחורי אוזניי "אין לך מושג עד כמה.." מלמלתי.
"זה בסדר, אני מניח שגם אני לא ממש בוני לחברה.. אני טיפוס די בודד, איזה טיפוס את?" שאל בחצי חיוך והתנער קצת מהכורסה בעת ובעונה אחת שסדר את הכריות.
"הייתי בטוחה שגם שפטת אותי שאני לא קלה.." לחשתי.
הוא לפתע נעצר והתבונן בי היישר בעיניים. "את יודעת שלא התכוונתי לזה, התכוונתי שהבן זוג שלך הבין שאת הרבה יותר טובה ממנו, בגלל זה גם הם נוטשים או בוגדים, מפחד".
"תודה רבה על כך שאמרת שהחבר לשעבר שלי מפחד ממני.." גלגלתי את עיניי. "כמה זמן אתה החזקת עם הברונטית?"
"שנה". חרק את שיניו. "בדיוק שנה מחורבנת אחת".
צחקקתי. "סבלת שנה שלמה..?"
"כמה זמן את בדיוק סבלת? או יותר נכון הוא..?" הוא מנסה להקניט אותי? חשתי כיצד משהו מתלהט בי וחזי צרב, גרוני היה חנוק וראשי קדח בחוזקה כמטען חשמלי טעון, רק אני סבלתי בזוגיות הזו כי היא הייתה שקרית לגמרי. אבל בדיוק נשמעה דפיקה על הדלת וכולם הסתערו לכיוונה על מנת לשלם על הפיצה.
לבסוף שון שלם עליה ונצח את טיילור בוויכוח ביניהם, חייכתי לעצמי.. קשוח, מתוק ומסובך למדי שכמוהו.

"על מה דיברתם כל הזמן הזה?" שאלה אותי קאט בכעס בזמן שהתיישבה לצדי, היא השאילה לי את הפיג'מה שלה כי שלי כנראה נראתה גברית מידי לטעמה.
"מי?" שאלתי בתמימות.
היא גלגלה את עיניה. "תפסיקי, את ושון, כשראית אותו נראית מסוחררת ואבודה.. אף פעם לא ראיתי אותך כך ליד גבר אפילו לא ליד דרק, מה קורה כאן?"
"הוא נראה טוב.." הודיתי. "אבל לא יותר מזה, אמרת בעצמך שקשה להתעלם מהיופי שלו לא?" שאלתי שוב בתמימות עם עיני כלב גדולות וירוקות.
"תפסיקי כבר את המבט הזה.." דחפה אותי במעט ובצחוק. "אבל את לא מתאהבת בו..נכון? כי אני כבר כמה חודשים מכירה אותו ולא יצא לנו לדבר.. זה פוגע". מלמלה.
לבי נצבט ברגשות אשמה ותהיתי אם כדאי לי לומר לה את מה שהוא אמר לי לגבי כך שהוא אינו חש אליה דבר, ידעתי שזה ישבור אותה ועדיף שהיא תגלה בעצמה.. אני תמיד אהיה כאן לתמוך בה. "הוא היה עם החברים שלו קאט, תרגעי, הוא אינו חייב לך כלום את יודעת.."
"כן ברור, אבל הוא דבר אתך!" היא עקמה את אפה, לפתע עיניה נקרעו לרווחה. "לעזאזל!"
"מה קרה?!" שאלתי בדאגה וקפצתי במקומי.
היא נראתה חרדה וחרקה את שיניה. "מה שדאגתי.. הוא בטח יתאהב בך".
"אל תדאגי, הוא מעדיף ברונטיות, האקסית שלו דומה לך.." קרצתי לה. "אני די בטוחה שהוא לא יאהב משהי בעלת שיער זהוב ושופע כמו שלי.." צחקקתי.
היא נחרה נחירת בוז. "יופי, תמשיכי להקניט אותי". מלמלה. "איך את יודעת זאת אבל?"
"בשיחה שלנו הוא הראה לי תמונה שלה.. גם דברנו על דרק.." קשרתי את אצבעותיי האחת בשנייה, נשמתי עמוק. "אבל לא יותר מזה". למרות שהשיחה הייתה הרבה יותר עמוקה ואישית מכך, גם אם הוא בעצמו לא שם לבך לכך, אבל אין סיכוי שהיא תשמע זאת ממני.
"טוב.." היא פהקה. "אז אתם ידידים?"
"לא". אמרתי בארסיות. "ואת עייפה, לילה קאט".
"לילה טוב קימי.." מלמלה וצנחה על המיטה.

קמתי די מוקדם בבוקר וחשתי כיצד שריריי כאובים לי במיוחד, בלתי נסבל לחלוק עם קאט מיטה.
שטפתי את פניי וצחצחתי את שיניי, סרקתי את שערי בקפידה ושלחתי מבט לראי, מה הוא מוצא או ימצא בך אי פעם..? שאלתי את עצמי, לבי התכווץ בכאב מיסר, אני לעולם לא אדע את התשובה.
כשירדתי למטה בגרם מדרגות הקרמיקה המצוחצחות ראיתי את שון במטבח, הוא שלף ביצה מהמקרר וקערית לבנה מהארון שמעל ראשו, הוא נראה כה חינני כשנע בגמישות ללא כל טיפת מאמץ אך מה שהכי כשף אותי וגרם לכל שריריי להתכווץ בכאב מורט עצבים ולדמי ללהוט בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים, מה שגרם לבטני להקשר באלפי קשרים כפלונטר קשה לפיצוח ולראשי להסתחרר וכמעט לכשול במקומי הייתה אור העובדה שהוא היה בלי חולצה.. נותן לי לצפות בשריריו המוצקים, בשערות שבצבצו בחזהו ובמעלה בטנו.. התכווצתי במקומי ופלטתי אנקת ייאוש.. זה חלחל לי כה עמוק.. חשתי כיצד כל סערותיי סומרות וידיי לחות..
ולפתע, הביצה נשברה, הוא לחש קללה ונראה במעט אבוד.
"לא הצליח?" צחקקתי.
הוא התבונן בי וחייך. "כנראה.. בוקר טוב קים".
"בוקר טוב". מלמלתי. "רוצה עזרה?"
"בשמחה". נענה ברצון, הוא אינו לבש חולצה ונתן לי להיות קרובה אליו, לחזהו השרירי חסר כל טיפת שומן מיותרת בזמן שאני בגופייה ומכנס קצרצר למדי וכל המצב הזה נראה לי כה מורט עצבים ומשכר.. מטריף.. נהפכתי בין רגע לפקעת אחת של עצבים.
בזמן שהוא חתך סלט אני שברתי את הביצה, שקשקתי בצלוחית ושפכתי למחבת בעל השמן שכבר רתח. כל זה נדמה לי כזוג רגיל שרק מכין ארוחת בוקר ביחד..! המחשבה הזו העלתה לי חיוך.
"את טובה במבטח.." מלמל.
"גם אתה לא רע". קרצתי לו. "אוי.. תזהר..!" זעקתי ועיניי נקרעו לרווחה אך היה מאוחר מידי.. קצה אצבעו פגשה בסכין ונחתכה, שובל של דם אדמדם טפטף על השיש.
"לעזאזל.." פלט. "אני מגושם".
לא האמנתי למה שהוא אמר אחרי המופע הנסתר שזכיתי לראות אבל במהירות שלפתי את ערכת עזרה הראשונה מהמגירה התחתונה וגררתי אותו להתיישב על גבי השולחן.
היינו כה קרובים אחד לשני בזמן שחבשתי לו את האצבע, הוא במעט התפתל כילד קטן עקב הכאב המייסר שביוד על גבי הדם, צחחקתי בשקט, הוא כה חמוד.
חשתי כיצד כל גופי נכבה ומתפוגג, נחרב עד עפר.. חשתי כיצד זה מכה בי בחוזקה ואני קצרת נשימה, לבי הלם בחוזקה וקרביי להטו..
הוא נגע בקצה אצבעותיו הפנויות על גבי הלחי שלי, רפרף על הלחי.. חשתי כיצד כל סערותיי סומרות וראשי קודח בחוזקה, גל של צמרמורת ורעד גלש בכל גופי, אלפי כרסומים כרמסו כל פיסת עור בגופי.. הוא קרב אותי אליו במעט כשסיימנו והייתי מוכנה כל כך..
"מה אתם עושים?!" צעקה קאט.


תגובות (5)

תמשיכיי!!

18/03/2013 05:43

חובשים לו את האצבע , זה מה שהם עושים חח :P
תמשייכייי XD

18/03/2013 05:52

תמשיכייייי !!!!!

18/03/2013 05:59

ואוו תודה מדהימות אני ממש אמשיך :)
ודנה הם כמעט התנשקנו אבל בסדר חחחח D:

18/03/2013 12:53

חחח לא שקים תגיד לקאט שהיא חובשת לו את האצבע בקול לא מופתע חח

18/03/2013 12:56
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך