אני שונאת לאהוב אותך – פרק 4.

Helena 20/03/2013 1046 צפיות 5 תגובות

במהירות התרחקתי ממנו והחזרתי את התחבושת והיוד אל תוך הארקה, התבוננתי באליל הכובש והמסעיר הזה מבט חטוף וכרגיל הוא נראה נינוח בזמן שיכולתי להישבע שפניי הכה מתוחות כפקעת אחת של עצבים לא יכלו להסתיר דבר.. עצם אור העובדה שהוא יזם כמעט נשיקה והתנהג עם כך כרגיל כה הרגיזה אותי וגרמה לי להרגיש מנוצלת אך שתקתי ולא אמרתי דבר.
“הוא חתך סלט ובמקום לחתוך את הגזר הוא חתך לעצמו את האצבע..!” קרצתי לקאט במהירות וחייכתי אליה. “למה מה חשבת?”
“נראיתם..” היא פלטה ברעד ולאחר מכן נשמה עמוק. “לא חשוב, ויש ריח של ביצת עין שרופה..”
שון פלט גיחוך וחשתי כיצד כפות ידיי מזיעות וקול הצחוק הקטן שלו פורט על גבי מיתרי נשמתי ומנציח אותי, התקדמתי בצעדים מהירים לכיוון הכיריים וכבתי את הגז. “כמעט נשרפה..” מלמלתי.
חשתי את קאט נאנחת, כיסא במעט רוחק ואת קול צחקוקה הילדותי כשהיא מנסה לחשוב על נושא שיחה טוב בעת ובעונה אחת שהיא משתדלת לא לאבד את הגבר שלה.. הנחתי על הביצה על גבי הצלחת וכמעט מעדתי במקומי.. שלה?! עיניי נקרעו לרווחה וחשתי כיצד דמי נוזל מפניי, דמי התפרע בעורקיי כתחושת קריעה וקרביי להטו במאמץ לא להסגיר דבר.. הוא לא שלה. בלעתי את רוקי וזה צרב.. עדיין.
הוא התמתח ולא יכולתי שלא לנשוך את השפה ממה שהוא מחולל בי, לגמתי ושאפתי אותו.. נצרתי וחרטתי אותו בעמקי זיכרוני וידעתי שמה שיש לי אליו יצא מכלל שליטה..
“אני אלך להתלבש..” הוא מלמל ועלה בגרם המדרגות, כששמענו דלת נטרקת קאט סמנה לי להתיישב לצדה, גלגלתי את עיניי, הנה זה מתחיל. “יש לך אובססיה קשה אליו”. היא הטיחה לי זאת בחוזקה והביצה נשמטה מהמזלג שלי. זקפתי את גבתי. “סליחה?”
“אני ראיתי איך הסתכלת עליו.. הסתכלת עליו במבט ‘תנשק אותי עכשיו’..” היא מלמלה ונשמעה במעט עצובה. “כבר קרה לי בעבר שרבתי עם חברה בגלל בחור.. זה היה נוראי, אני לא רוצה שזה יקרה לי ולך”.
חייכתי אליה חיוך רך. “קייטי, לא קיים הגבר שיגרום זאת וגם.. אני רק יום מכירה אותו, סך הכול חבשתי לו את האצבע.. למה את לא יכולה לסמוך עליי שאיני מתכוונת או רוצה לקחת לך את הגבר שאת מפנטזת עליו?” ובאמת לא רציתי.. היא מספיק פגיעה ושברירית, האנשים שהכי קרובים אליה מסמרו בעמקי נשמתה המיוסרת את הסכין החדה שבחדות, ואני כה מזדהה עמה, אבל זה חזק ממני. לכל הרוחות, לעזאזל עם הכול, רציתי את הנשיקה הזו יותר ממה שרציתי משהו כל חיי!
“שיהיה..” היא גלגלה את עיניה. “אנחנו צריכות לעבוד מוקדם, אולי עדיף שנוותר על הקלוריות שבגבינה וחלב, נתלבש בבגדי ים ונצא לעבודה שלנו?”
נאנחתי ודחפתי את הצלחת עד כמה רחוק שאפשר ממני. שומנים מיותרים.. איני רוצה שוב להקיא. “בסדר”. חייכתי אליה.

דבורה זמזמה לצד אוזני והכול היה כה לח ודביק, מה לא הייתי נותנת על מנת לגרש אותה ממני עד כמה רחוק שרק אפשר, אבל לא היה לי דבר לעשות ושכחתי את האוזניות בחדרי שבביתי. למרות שזה נתן לי מעט זמן, לפחות עד הלקוח הרגזן הבא, להיזכר בו.. עברו שלושה ימים מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה, שלושה ימים שאיני יכולה לדבר.. איני מסוגלת לאכול.. איני מצליחה לישון.. אני רק נזכרת בחזה החשוף שלו וכיצד הוא היה כה קרוב אליי, כיצד הוא.. נגעתי בקצות אצבעותיי ורפרפתי על גבי הלחי שלי, נשכתי את שפתי התחתונה וזה חלחל לי כה עמוק.. ראשי קדח בחוזקה כמטען חשמלי טעון, בטני נקשרה באלפי קשרים כפלונטר קשה לפיצוח והייתי קצרת נשימה.. רפרפתי לכיוון הסנטר.. איפה שהוא נעצר ובהה בי, קרב אותי עוד קצת אליו.. נשכתי את שפתי התחתונה והעברתי את האמה על גבי שפתיי, מדמיינת כיצד שפתיו קורסות על שלי.. כיצד אני נוגעת ומעבירה יד.. חשתי זאת, זה חלחל לי כה עמוק.. חשתי כיצד אני פקעת אחת של עצבים ורטט עז ומחשמל..
תחושה ל רטט בכיסי מכנסי הקפיצה אותי, קבלתי הודעה, שלפתי את הטלפון וכשראיתי שזה מדרק לא יכולתי לנשום. היה כתוב בה : ‘בואי למזרקה שמאחורי המזנון.. אני חייב לדבר אתך ואת לא רוצה שזה יהיה בפומבי מול כל הלקוחות שלך כי אני מסוגל’.
בלעתי את רוקי. “אני מיד חוזרת”. קראתי לכיוון קאט בלחץ, דרק המטורף והמשוגע הזה.. אלוהים אדירים, מה הוא רוצה? למה הוא לא מניח לי? הוא מי שפישל.. שיתמודד כמו גבר עם הטעויות שלו וימשיך הלאה!
“רק רגע..” חייכה קאט בנימוס ללקוחות ורצה לכיוון הדלפק. “מה קרה?”
נשמתי עמוק. “דרק, אני יספר לך הכול אחר כך.. רק חמש דקות בסדר?”
“קחי עשר אבל תזהרי!” היא זעקה בלחץ וקיבצה את ידיה לאגרופים. “אם הוא מנסה לנשק אותך או כל דבר אחר פשוט תצווחי ואני רצה אליו עם מגש!”
צחקקתי וחייכתי אליה, אני כל כך אוהבת את הילדה הזו ופשוט חבקתי אותה חיבוק חם ואוהב. “אני יודעת..” לחשתי ברוך, פיזרתי את שערי כך שנחת על גבי כתפיי וגבי בשחרור ופרמתי את הקשר של הסינר השחור, הנחתי אותו מתחת לדלפק ויצאתי מהדלת האחורית, לא היה לי מספיק זמן לחשוב וכבר ראיתי אותו שם, הוא חכה לי.. זר של וורדים היה מונח בידו ומבטו היה פגיע.. נשכתי את שפתי התחתונה, כיצד הוא יכול כך להיכנס לי ללב ולהמיס אותי..? לשרוף אותי..?
“מה קורה הלנה?” חייך אליי.
בלעתי את רוקי ולא עניתי לו, אין לי שמן או כוח לפטפוטים חסרי כל שחר, יש לי עבודה וגם.. איני רוצה שוב ליפול לזרועותיו כי זה יותר חזק ממני.. “מה?” שאלתי בקרירות וחרקתי את שיניי, אני חזקה, אני יכולה! דקלמתי לעצמי את המשפטים של הפסיכולוג של קאט.
“אני אוהב אותך, זה מה שקורה כאן, ואני מתגעגע אלייך, את חסרה לי מותק.. בבקשה, תני לי הזדמנות..” לחש והשפיל את ראשו אך עדיין נראה קשוח ומרוחק.
“אם הייתי מספיק חשובה לך לא היית בורח.. לעזאזל אתה יודע מה זה עשה לי? חשתי נורא, אני גם עכשיו חשה כך אבל פחות.. כי אתה לא שווה זאת”. אמרתי בארסיות ושלבתי את ידיי.
הוא נשם עמוק ונאנח. “אין כל סיכוי שאין לי עוד השפעה עלייך, זה לא הגיוני פשוט.. אעשה הכול בשביל לזכות באמונך.. רק תגידי לי מה?”
חייכתי אליו. “תסכים להיות רק ידיד שלי ולא יותר?”
“אבל אני מאוהב בך כל כך!” הוא השתנק והזר נשמט מידיו.
“אם אני באמת חשובה לך.. אתה תחכה, כי בינתיים, איני יכולה להיות עם מישהו שלא מקבל אותי כמו שאני באמת.. שבוגד בי..!” צעקתי עליו והייתי כה קרובה ברמת המתח והעצבים שלי לסתור לו כמו שהוא סתר לי בעוז כה רב ובגד בי בפנים.
“לעזאזל הלנה, איך אני יכול להיות ידיד של משהי כמוך.. מישהי שעברתי אתה את .. -” הוא פלט בכעס, הגבהתי את קולי. “ואתה עוד כועס? תתאמץ, בוא נראה אותך במעט תורם כמו שאני תרמתי ליחסים בינינו! תראה לי!”
הוא תחב את ידיו בשערו הפרוע והשחור ואז לפתע עיניו נקרעו לרווחה והוא הבזיק אליי חיוך. “להראות לך..?” חזר על שאלתו, אוי, שיט..!
ועוד לפני שהבנתי והכלתי למה הוא באמת מתכוון חשתי כיצד שפתיו נקרעות, קורסות, נאחזות ולופתות את שלי בכוח כה רב, בכאב מייסר ומחריד.. קרביי להטו ושריריי נמתחו בפעם אחת מורטת עצבים, צווחתי צווחה מחרישה להחריד בתוך עמקי נשמתי, צווחה שהדהדה בכל איבריי וחרבה אותי עד עפר.. ראשי קדח בחוזקה וחשתי כיצד ראשיי צורבות וגרוני חנוק.. שהקרקע נשמטת תחת רגליי, שאני לכודה, שחונקים אותי, מקבעים אותי.. שולטים בי.. עיניי נקרעו לרווחה.. נסתי למצוא אוויר לנשימה, נסתי לחשוב כיצד אני מתחמקת ממנו אך הוא מסמר אותי לקיר העץ שמאחורינו ומחשבותיי יצאו מכלל שליטה.. חשתי כיצד דמי מתפרע בכל עורקיי וצמרמורת מצליפה על גבי עמוד שדרתי.. אלפי כרסומים טרפו כל פיסת עור בגופי וגלי קור הכו בי בחוזקה.. חשתי כיצד אני עוד רגע מאבדת את ההשתנות.. כיצד אני עצמי נאבדת בנשיקה שכה לא אהבתי אותה.. שינינו התנגשו ולא סבלתי זאת..
עד שלפתע דרק לא היה שם עוד, הוא עף מטר וחצי ממני בערך.. לחיו סגולה ודם נוזל מאפו, הייתי קצרת נשימה ותחושת הבחילה טרפה אותי, רק עכשיו חשתי את טעם האלכוהול בפי והבנתי שהוא שיכור, בגלל זה הוא גם בא עם הצהרת האהבה הזו.. כי רק כך שיש לו אומץ להתמודד עם דברים.. בגלל זה הוא היה כה תקיף ואלים וכה שקט..
חיפשתי בעיניי אחר אותו האדם המסוים שהכה אותו וראיתי לא אחר מאשר את.. אלוהים אדירים.. שון!
הוא היה לבוש בגופייה ומכנס ג’ינס משופשף וקרוע שהגיע לו עד הברך וחשף במקצת את שולי הבגד ים התכול שלו..
פשוט נפלתי במקומי והקאתי את הנשמה, שן במהירות רץ ואחז בשערי מאחור, דרק ברך משם.. כששלולית דם נותרת כמזכרת ממנו.. חשתי כיצד אני מקיאה ולא יכולה להפסיק, הוא היה שיכור, הוא נישק אותי, הוא קרע אותי.. ועכשיו שון.. אותו גבר שלפני עשרים דקות פנטזתי עליו בטירוף ניצב מאחוריי בעת שאני מקיאה.. יש יותר מביך וגרוע מזה?
לאחר שלוש דקות מייסרות שלא חשבתי שייגמרו נאנחתי ונשענתי על הקיר, הוא הגיש לי את בקבוק המים שלו ושתיתי בשקיקה.
“הכול בסדר..?” שאל ברוך.
התבוננתי בו מוכת הלם. “למה עשית זאת?”
“היית מעדיפה שאני אתן לו לנשק אותך.. הוא היה שיכור באופן מחריד..” מלמל ומשך בכתפיו. “הוא החבר שספרת לי עליו?”
“כן..” לחשתי. “אני מצטערת שראית את זה..” הייתי כה נבוכה והסומק להט על גבי לחיי בעוז וכפות ידיי הזיעו במתח. “את ההקאה”. הסברתי.
“שכחי מכך, את נראית חיוורת.. רוצה ללכת לאן שהו?”
חייכתי אליו. “תודה אבל יש לי עבודה..”
“את עובדת במזנון עם קאט?” הוא שאל במעט הפתעה.
הנהנתי אליו. “למה אתה כל כך מופתע?”
“הייתי בטוח שאת רק רוכשת.. אני אוהב נשים עצמאיות שעובדות.. יש לך מטרה מסוימת?”
כן, לברוח מהעיר הזאת, למצוא לי בית משלי, להשלים חומר לימוד משנים קודמות.. “לא כל כך, חשוב לעבוד פשוט”. משכתי בכתפיי. “אתה עובד?”
“כן, במוסך ובמלקשייק החדש שכאן..”
מצמצתי בעיניי ורק תיארתי אותו כך, לפתע קאט הגיחה משום מקום ונשמה עמוק בכעס, אבל כשראתה את הקיא ואת הדם היא הסתערה עליי ועזרה לי להתרומם. “מה קרה לך?!”
“דרק נשק אותי בזמן שהיה שיכור.. שון הרביץ לו..” הצבעתי על הדם.
שון הצביע על גבי.. הקיא. “ואז היא הקיאה”. אמר בפשטות, כיצד הוא לא נגעל? אני כולי בושה אחת גדולה!
“את חייבת ללכת.. שון תוכל לקחת אותה לבית שלה או לרופא או לכל מקום אחר?” פנתה אל שון, קרקרפתי עקצצה ופשוט רציתי להסתער עליה בחיבוקים ונשיקות מכל הלב, היא מקנאת בטירוף ובכל זאת מסכימה לו לקחת אותי לכל מקום שירצה.. רק בגלל שקצת הקאתי? היא חברה אמתית וטובה.
“אין לי בעיה עם זה.. אבל היא אמרה שיש לה עבודה”. משך שון בכתפיו. “ואת תוותרי עליה, אל תחשבי על זה, תחשבי על מה שטוב לך עכשיו”. חייך אליי.
“תודה קאט”. מלמלתי וחבקתי אותה.
היא חייכה אלינו. “בבקשה, תתקשרי אליי יותר מאוחר.. אני כבר ידבר עם הבוס”. קרצה לי ורצה לעמדה שלה.
“אז לאן נלך?” שאלתי תוך כידי שאנו מתקדמים ליציאה, קשרתי את אצבעותיי האחת בשנייה.
“לאן שרק תרצי..” חייך אליי.
בלעתי את רוקי. הייתי בטוחה שהוא רק יגיד לי לביתי.. הוא רוצה לבלות עמי גם? רק תיארתי יום שלם לצדו.. וחשתי לרגע שכל מה שקרה מלפני כמה רגעים היה שווה זאת, רק בשביל יום בחברת הגבר הכובש והמסעיר הזה.

אני שונאת לאהוב אותך – פרק 4.
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (5)

יש לך כתיבה מקצועית :)
אהבתי מאוד את הסיפור ><
חשבת על להוציא ספר לאור ?

20/03/2013 10:42

וואו זה מושלם!! תמשיכי!

20/03/2013 10:56

תמשיכיייייייייייי .!!!

20/03/2013 11:18

תמשיכיי וואוו אהבתי

22/03/2013 16:40

תמשיכי דחווווווווווףף זה מושלםםם!!!

27/03/2013 12:45
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך