א

שחר.נ. 18/05/2016 481 צפיות אין תגובות

הלב.
רחוק מלהסכים עם השכל. סותרים אחד את השני. ויוצרים המון כאב, וגעגוע.
דמעות, של הלב. יוצאות מתגלגלות על הלחיים באיטיות נותנות לפה לטעום את מליחות הדמעות.
את כאב הלב, הצער. ויותר מהכל הגעגוע.
והתקווה.
מילה חסרת ערך עבורי, אין לאן לקוות.
אבל אפשר לחפש מקום אחר לאור.
לשלווה.
אולי כן מעט תקוה.
אולי מקום לדעת שאחרי שהזמן יחלוף אני יהיה איתו.
אולי.

א
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך