בובות – פרק 12

time machine123 27/06/2017 419 צפיות אין תגובות

אלמוג ישבה במשרדה, שעונה על מרפקיה, ראשה בין שתי ידיה.
היא הייתה מתוסכלת, היא לא ידעה מה לעשות,היא התקשרה כבר לכל העולם המשטרה מחפשת בכל מקום אבל היא לא יכלה לעכל היא לא יכלה אפילו לחשוב על זה , שלמלאך שלה יקרה משהו..
היא עצמה עיניים והזכרונות צפו להם יחד עם רגשי האשמה המוכרים..
“גברת לוי, את רוצה לראות את הבת שלך עכשיו..?”
אלמוג פקחה עיניים בקושי, גופה דאב וכאב עוד מחבלי הלידה אך היא חייכה לאחות..
“כן, בבקשה..” אמרה בקול חלש
האחות הנהנה וחזרה כמה דקות מאוחר יותר כשחבילה קטנה ועטופה שמיכה ורודה בזרועותיה..
אלמוג והרימה את זרועותיה בבקשה אילמת לאחוז בביתה. והאחות הגישה לה אותה..
היא הייתה היצור הכי מקסים בעולם, עיני תכלת ענקיות וצוחקות ופרצוף כל כך יפה, ו..מלאכי
“בת יפהפייה שלי.. אמא בחיים לא תעזוב אותך.. בחיים לא תעזוב אותך”

“בחיים לא..” אמרה אלמוג הרימה את תיקה ויצאה מהחדר..

פייר רכן על ברכיו לידה והחל ללטף את פנייה..
ליאל הסבה את פנייה..
“מצטער מלאך שלי שהוא נסה לגעת בך, הוא ישלם על זה..”
אמר פייר בקול חרישי..
“מה.. מה אתה רוצה ממני?” ליאל נשאה אליו את מבטה בחשש, פייר אסף אותה אל חיקו..
“ששש. מלאך שלי אין לך מה לחשוש, את פה איתי ואני לעולם לא אעזוב אותך אני אשמור עלייך לנצח..”
ליאל התרחקה ממנו..
“פייר..תן לי לחזור הביתה.. על מה אתה מדבר..?” עיניה הכחולות המדהימות נצצו ,והביעו דאגה ובלבול..
“זה עדיין לא הזמן בשבילך לחזור הביתה, מלאך שלי את מבינה אני אטפל בך ואשמור עלייך
את תראי, את תראי שאנחנו צריכים להיות ביחד.. הכנתי לנו מקום שקט אף אחד לא יימצא אותנו שם, רק אני ואת, אני יפנק אותך אני מבטיח.. מלאך שלי..”
דמעות נקוו בעיניה והיא קמה על רגליה..
“פייר, אני מתחננת אל תעשה את זה, פייר בבקשה תן לי ללכת..”
פניו של פייר התקשחו וגם הוא קם על רגליו..
“את לא מבינה עכשיו מלאך.. את שלי..שלי..”
הוא תפס בידה והחל להוביל אותה לעבר היציאה..
“פייר בבקשה..!” היא התחננה ונלחמה בו אך הוא רק המשיך למלמל..
“שלי..שלי..את לא מבינה.. שלי..”

אביטל התעוררה ומצאה שהיא לבדה באוהל, המיטה של ספיר הייתה סתורה, מה שאומר שהוא ישן כאן אבל הלך כבר.. אולי הוא כל כך לא רצה לראות אותה והלך לבלות עם הזנזונת שלו..
אביטל התמלאה חימה כשנזכרה בתמונות מאתמול..
היא נשמה עמוק, היא יכולה ליהנות עכשיו, לקחת פסק זמן מכל הרעש ולנוח ..
היא פתחה את המזוודה שאלמוג שלחה איתה ובדקה מה יש שם.
היא הוציאה 7 חזיות בקיני בכל הצבעים,חמש תחתוני בקיני,חזיות ותחתונים וסקסיים במיוחד..
ממשי ותחרה,כמה זוגות של מכנסיים קצרים בכמה צבעים, המון גופיות סבא , כמה שורטים וחלוצות רחבות לשינה,שתי שמלות יפהפיות, נעלי חוף ונעלי עקב מדהימות, היה שם גם תיק רחצה עם כל מוצרי הקוסמטיקה שאפשר לחלום עליהם..
אביטל חייכה, אלמוג ממש השקיעה..היא תזכור להודות לה על זה אחר כך רק שחבל שהיא הרסה את הכול עם נוכחותו של הבן המעצבן שלה!
היא יצאה מאוהל עם בקיני,מגבת ותיק הרחצה שלה לעבר המקלחות, היא מצאה בניין קטן בצבע לבן שהכיל כמה מקלחונים היא נכנסה לשם ועשתה מקלחת ארוכה לאחר מכן הרגישה מעולה , ורעננה מתמיד ..
היא לבשה את הבקיני השחור, החזירה את הדברים לאוהל ויצאה לחפש חדר אוכל..
היא נכנסה לבניין החום הגדול שראתה אתמול ושמה לב לפקידה הקטנה שעזרה לה אתמול..
“שלום, סליחה,איפה חדר האוכל כאן?” היא שאלה בחביבות.
בדיוק כשהפקידה הרימה את עיניה מהמסמך שקראה בו נשמע קול מאחורי אביטל..
“אז, הנסיכה התעוררה סוף סוף..”
אביטל הסתובבה לאט והניחה את ידיה על מותניה, היא הביטה בכריסטופר כשקרח בעיניה.
“הו,הנה אדון לוי, אל תפריע לעצמך אתה יכול לחזור לבלונדינית הקטנה שלך..”
היא אמרה בקול ציני ומתנשא..
ספיר הביט בה בהרמת גבה..
“טוב, מה שתגידי אני גם הולך לאכול, את באה?” שאל.
אביטל זקפה את סנטרה והלכה אחריו בלי להחליף איתו מילה,
כל הגברים בדרך העבירו עלייה מבטים חוקרים ומעריכים, מתפעלים ושולחים לעברה קריצות ורמיזות..
ספיר הרגיש שהוא רותח מזעם, אביטל שמה לב וחייכה בשביעות רצון, כשאדם עבר לידה וחייך
באושר ואמר לה “בוקר טוב יפהיפיה” היא עצרה, חייכה אליו ושתלה על לחיו נשיקה כשמבט שובב בעיניה..
עכשיו כולם יכלו להרגיש שספיר רותח, הוא אחז בידה והוביל אותה קדימה..
“עזוב אותי!” היא אמרה והשתחררה מאחיזתו..
“שמעי אביטל.. אני רק רוצה להגיד לך שממש אין לי כוח שתהרסי לי את החופשה ואני לא מתכוון לשמור עלייך
וגם את בכלל לא תהני פה, פה כל היום צוללים ואין פה אנשים מפונקים כמוך, והאוכל פה הוא ממש לא דל קלוריות והירקות לא אורגניים או מה שאת לא אוכלת. אז כדאי שתחזרי הביתה באמת, למעשה ממש עכשיו אנחנו נלך להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שהרעיון הזה ממש גרוע.. אולי היא אפילו תארגן לך טיסה לפריז. או משהו כזה..”
ספיר עצר והתבונן בה, בעיניה היה מבט זועם ונעלב, ואפילו ככה היא הייתה כל כך יפה..
מה הוא יגיד לה?
שאת כל הלילה הוא בילה בלהסתכל עלייה שהוא מהופנט מיופייה, שהמראה שלה עכשיו זועמת ורותחת בביקיני שחור גורם לדם שלו לבעור?
“אדון ספיר לוי!” אני ממש לא אמורה להפריע לך בחופשה שלך ואני בכלל לא רוצה לראות את הפנים שלך ומצידי אתה יכול ללכת להתמזמז עם כל השרלילות שעל החוף הזה ואני לא סובלת אותך, ורק שתדע שאני לגמרי לא מפונקת וזה שאני דוגמנית לא אומר שאני מפונקת או טיפשה או מתנשאת או..” אביטל סיימה את דבריה בצרחת תסכול
ספיר רק הביט בה, לבסוף הוא חייך חיוך קטן תפס אותה בשתי ידיו החזקות הצמיד את פיו לפיה ונתן לה את השניקה של החיים שלה..
בהתחלה היא נלחמה בו והתנגדה אבל לבסוף התמוססה לתוך פיו והניחה את ידיה על עורפו..
אביטל נסחפה בקסם הרגע וניסתה להגיד לעצמה שהוא צבוע ושקרן ושהיא שונאת אותו אבל משום מה הדבר היחידי שהיה לה במוח זה כמה הטעם שלו מתוק והשפתיים שלו רכות..ושהנשיקה הזאת היא הנשיקה הכי מדהימה שהייתה לה בחיים..

“דניאל,תירגע!” אביטל צעקה על דניאל שישב על השולחן בסלון שלה, פכר את ידיו בעצבנות וכסס ציפורניים..
“טוש.. זה ממש לא מצחיק את מבינה, אחותי יכולה להיות עכשיו באיזשהו חור עם מטורף חולה נפש והוא יכול לפגוע בה.. בה.. באחותי הקטנה, אני חייב לעשות משהו!”
אביטל התבוננה בפניו הלחוצים והדאגה נשקפה בעיניו, גם היא דאגה גם היא לא יכלה לישון בלילה וגם היא לא יכלה להפסיק לחשוב על מה יכול לקרות לנסיכה שלהם..
אבל היא ראתה את המצוקה בעיניו וכרעה ברך לצידו, היא החזיקה את שתי ידיו בין ידיה ונשקה למצחו,
דניאל השעין את ראשו על כתפה ואביטל חיבקה אותו..
“היי, דני, אתה מכיר את ליאלי שלנו היא לא מוותרת אני מבטיחה לך שהיא תהיה בסדר, אני יודעת שהיא תהיה בסדר, בבקשה אתה רק צריך להאמין..אתה יודע שאם היא הייתה כאן היא הייתה אומרת לך להאמין, אסור לנו ליפול אנחנו נמצא אותה והכול יהיה בסדר..”
היא הרגישה את דמעותיו על בד חולצתה וליטפה את שיערו..
“היא כל מה שיש לי בעולם הזה טוש, היא אחותי הקטנה, היא הדבר הכי חשוב שיש לי.. אני לא יכול לתת למשהו לקרות לה.. אני לא יכול טוש..”
“אני יודעת.. אני יודעת..” אמרה ,והחזיקה את ראשו בין שני ידיה..”אני יודעת..”

“אני לא יודע גברתי, אני לא יודע מה להגיד לך,אנחנו עושים כמיטב יכולתנו , חצי מהכוחות שלי מגויסים
למבצע הזה, אנחנו לא מוצאים לה זכר”
אלמוג הביטה במפקד המשטרה המתוסכל במבט זועם..
“לא מוצאים לה זכר?כלום?!” היא שאלה בקול מזועזע
השוטר ניענע בראשו..
“אני לא יודע מה להגיד לך.. כולי תקווה שבקרוב נמצא קצה חוט אבל בינתיים אין כלום”
אלמוג נאנחה בעצבים..
היא פתחה את תיקה הקטן והיוקרתי והוציאה ממנו פנקס צ’קים ,היא רשמה סכום מסוים חתמה והגישה לשוטר
היא קמה על רגלייה באלגנטיות כשהשוטר הביט בצ’ק-המום..
“גברתי זה..” הוא גימגם ונותר ללא מילים
“עכשיו אתה תכניס עוד חצי מהכוחות שלך למבצע הזה ותחזיר לי אותה בריאה ושלמה..
אתה לא באמת רוצה את זה זעמה של מדינה שלמה על שאיבדו את המלאך שלהם בגלל שלא עשית מספיק, נכון?”
אלמוג הפנתה לו את גבה ויצאה מהמשרד….

“מה לאלף עזאזל אתה חושב שאתה עושה?”
אביטל ניתקה מספיר ברעש גדול והניחה את ידיה על מותניה בהבעת זעם מעושה..
ספיר הביט בה וחייך..
“אני עושה? דווקא לי נראה שאת שיתפת פעולה מצוין..לא טוש?”
“אל תקרא לי ככה!” היא הסיטה את שיערה מפנייה בעצבים והתרתחה עוד יותר כשהבחינה במבט המשועשע שעל פניו..
הבטן שלה עדיין עשתה סלטות בקרבה בגלל עוצמת הרגשות שחשה בגלל הנשיקה שלו..
ובשבילו, בשבילו הכול היה משחק, היא חשובה בשבילו כמו כלום, עוד בחורה לנשק..
היא נזכרה במה שראתה אתמול, והתמונות העלו בה זעם חדש…
ספיר התקרב אלייה והניח יד על ידה, היא הרחיקה את ידה ממנו כמו מאש..
“שלא תתקרב אליי יותר בחיים שלך!” דמעות זעם נקוו בעיניה וספיר כבר לא היה משועשע..
היא הלכה משם בצעדים דרמטיים וספיר קרא אחריה.. היא לא ענתה..
“אביטל..” הוא נאנח בייאוש והלך משם..

אביטל ברחה מהמבנה הארור כל עוד רוחה בה היא רצה וחיפשה מקום שקט ללקק בו את פצעיה..
היא בחיים לא הרגישה ככה, אפילו לא משהו קרוב לזה, היא בחיים לא רצתה אף אחד כמו שהיא רוצה .. אותו.
והיא רוצה אותו, היא יכולה לנסות להכחיש את זה עד מחר, אבל סערת הרגשות בתוכה הוכיחו את זה, היא מאוהבת בו , מאוהבת עד מעל הראש, בכל הלב .. אבל היא לא הבינה, אנשים תמיד אומרים שאהבה זה נעים , שבלי אהבה אי אפשר לחיות, אבל עד עכשיו לא היה לה אהבה והיא חיה, חיה טוב, ועכשיו שהיא אוהבת, אוהבת עד פחד היא רוצה רק..למות.

בובות – פרק 12
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך