time machine123
אם אתן רוצות את העונה השנייה

בובות – פרק 14 פרק אחרון לעונה!!!

time machine123 28/06/2017 517 צפיות אין תגובות
אם אתן רוצות את העונה השנייה

“אביטל… את יודעת מה את עושה לי?” המבט בעיניו היה מיוסר מרוב תשוקה אליה..
היא השפילה את מבטה ואז הרימה אותו לאט לאט וחיוך מבויש הופיע על פניה היפות..
“קח אותי” אמרה ופרשה את זרועותיה הוא הביט בעיניה הנוצצות ואז בגופה היפהפה..
הוא התקרב אלייה ונישק אותה שוב ושוב ושוב..
בשפתייה, בלחייה, בצווארה, בעיניה ואז תפס ברעב לא יתואר את פיה ולשונו גרמה לה כמעט למות מרוב כמיהה אליו..
לאט לאט הוא ירד לצווארה ואז התבונן בה בהערכה עצומה וגופו כבר כאב ודאב מרוב שרצה אותה..
הוא פתח חזיית התחרה שלה לאט לאט מלטף ומנשק כשהחזייה נפלה הוא התבונן בה בהערצה גלויה כשליטף את שדיה..
“את כל כך יפה שאני מרגיש בגן עדן שאני רואה אותך אבל האש ששורפת אותי מרוב תשוקה אלייך חזקה כמו גיהנום..”
היא עצרה לרגע וכול אהבתה השתקפה בעיניה, והיא נשקה לו באהבה פראית וערגה אליו…
והיא ידעה, שלעולם לעולם לא תאהב גבר כמו שהיא אוהבת אותו..
ספיא עצר אותה לרגע והביט בעיניה..
“אביטל.. אני ..אני לא יכול להעניק לך את כל מה שמגיע לך אני לא גבר של אישה ובית, רק אלוקים יודע כמה אני רוצה אותך אבל אני לא יוכל לאכזב אותך , כי כל מה שאני יכול לתת לך זה רומן חופשה קצר.. אז בבקשה, תגידי לי לפני שיהיה מאוחר מדי..”
היא אחזה את פניו בשני ידיה והביטה עמוק בעיניו..
“הכול.. כל מה שיש לך לתת לי אני איקח..
הוא החליק את תחתוניה הקטנים מעל רגליה הארוכות ואז ירד על ברכיו, מנשק אותה בכל מקום..
מבהונות רגליה ועד ברכיה ולירכיה.. רגליה רעדו מתשוקה והיא נאחזה בו בייאוש כשליטף אותה באינטימיות…
“אהובה.. את הורגת אותי…” הוא קם על רגליו והיא ליטפה את חזהו הרחב, שותלת נשיקות לכל גופו המרהיב…
“בחיים שלי לא הרגשתי ככה, עם אף אחת מהנשים שלי, לעולם לא .. את.. את יפה כמו מלאך..”

הם נגעו ואהבו ונישקו בצורה שלא ידעו שקיימת..
ספיר חשב שהיא היצור הכי יפה שפגש מעודו, הוא רוצה לעשות לה דברים שבחיים אפילו לא חלם עליהם.. רגש מוזר מלבד תשוקה שלא חש בעבר מילא את ליבו..

כשנכנס לתוכה אביטל חשה עונג שלא ייאמן כאילו טסה לגן עדן ובחזרה..
וידעה שתמיד תמיד תרגיש ריקה בלעדיו אחרי הרגש העז שחשה עכשיו, ליבה עלה על גדותיו מרוב אהבה אליו..
ושניהם, נשיהם ידעו שלנצח ינצרו בליבם את הרגע המדהים הזה…
לאחר מכן כשחיבק אותה בעוז הוא הרגיש דמעות חמות על לחייה….
“היית בתולה.. הכאבת לך?.. הייתי צריך להיות יותר עדין. למה לא אמרת לי…?”
הוא הביט בעיניה בדאגה כנה והיא הרגיעה אותו בכך שנשקה לשפתיו המתוקות ולחשה:
“אני בוכה מאושר…תודה, תודה על שהענקת לי את הרגע המדהים בחיי..”
“אביטל…” הוא נאנח בשקט ואש בערה בעיניו..
ואז לקח אותה בזרועותיו ועשה איתה אהבה שוב…
גבריאל הביט בבית המפואר שעמד מול עיניו זה היה בית דו קומתי עשוי משיש יקר ופניו הזדעפו.
כמה זמן המטורף הזה תיכנן את זה בשביל להספיק לבנות בית כזה בתוך יער לא נודע?
הוא הרגיש זעם עצום מתעורר בתוכו, הוא לא ידע אם יהיה יכול לעצור את עצמו מלהרוג את האיש במכות…
הוא פסע בצעדים שקטים על העשב הפראי והבחין שהאור באחד החדרים בקומה העליונה דלק
הוא הגיע לדלת הכניסה וטען את האקדח שהיה מתחת לג’קט העור שלבש, הלב שלו דפק בקצב מטורף..
והוא פחד, לא פחד למה שעתיד לקרות לו אלא פחד שמשהו קרה לה…
שאם משהו ישתבש משהו יקרה לאהבת חייו, לאישה היחידה שתמיד יאהב.
הוא נזכר בפניה המושלמות- בעיניה הכחולות שנצצו כאבן חן, בשפתיה המלאות היפהפיות בצבע אדום עשיר, בנמשים המתוקים ובאפה הסולד, בסומק שהיה בלחייה אחרי הנשיקה שלו…
וערגה וגעגוע שטפו אותו..
ואז נזכר בגוף הסקסי ועוצר הנשימה שלה.. ותשוקה עזה מילאה אותו..
ואז נשם עמוק וידע ,הוא יהיה מוכן להרוג –ולמות, למען האישה הזאת.
הוא לחץ את ידית הדלת בדממה מוחלטת,להפתעתו, הדלת נפתחה בקלות..
המבואה כמו כן כל הבית היה מפואר ושידר יוקרתיות ורוגע..
הוא ערך חיפוש מהיר בקומה התחתונה –כל החדרים היו ריקים ואז הבחין בגרם המדרגות הארוך
והוא טיפס במעלה המדרגות בצעדי פנתר
הרצפה בקומה העליונה הייתה מכוסה שטיח עבה…
הוא הבחין שהדלת באחד החדרים הייתה פתוחה לכדי חריץ זעיר ואור בקע מתוכה הוא החזיק באקדחו
במתח עצום ופסע לאורך המסדרון הוא פתח את הדלת עוד מעט והציץ פנימה…
הוא ראה קצה של מיטה גדולה, שטיח פרווה לבן מכסה את רצפת העץ ושתי שידות עץ קטנות..
הוא פתח עוד מעט את הדלת ואז ראה את המיטה במלואה…
כותונת משי קרועה נחה על השמיכה הלבנה שכיסתה כנראה שני בני אדם..
ליבו עצר לרגע, הגבר הזה.. הוא בטח אנס אותה..הוא טימא את יופייה…
רק המחשבה על מה שעברה גרמה לו לרצות להרוג אותו..
הוא נכנס לתוך החדר וכבר לא היה אכפת לו מה יקרה לו..
החדר היה גדול וכשהגיע למיטה ראה אותה…
עיניה פקוחות לרווחה ידיה מגוננות על גופה העירום ודמעות קטנות זולגות מעיניה..
“מלאך שלי…” דמעות החלו לזלוג לעיניו למראיה היא הביטה בו ועיניה נפערו בהלם…
“גבי” היא התרוממה על מרפק אחד ותזוזה באה מהצד השני של המיטה ואז הבחין גבריאל בגבר..
ליאל התבוננה בו באימה… הוא רצה למות כשראה את הפחד שלה.
“הוא.. הוא לא ייתן לי ללכת.. הוא מבחין בכל דבר..” אמרה כמעט משותקת מאימה.
“נסיכה שלי.. אני לא עוזב בלעדייך גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי אני לא אשאיר אותך כאן..
הוא הסיט את השמיכה והיא הסמיקה כשהבחין במערומיה וכיסתה את עצמה..
“לא..” אבל גבריאל כבר הבחין בחבלות שפייר גרם לגופה..
“לא..” היא התחילה להתייפח בשקט ..
גבריאל הרים את מבטו וליטף את לחייה..
“אני לא אפגע בך, אף אחד בחיים יותר לא אפגע בך..”
הוא הרים אותה מהמיטה בזרועותיו והיא רצתה למות מרוב בושה…
גבריאל הסתכל במה שהבן זונה הארור עולל לגופה היפהפה..
עורה הרך והמשיי היה חבול..
” מה הוא עשה לך..?” שאל בחרדה והיא רק התייפחה..
הוא עטף אותה בכתונת הלילה הקרועה ואז לקח שמיכה שנפלה לרצה וכיסה את כל גופה בה..
ולפני ששם לב פייר נעמד מולו.

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר ואביטל שמעה את הדפיקות הדחופות על הדלת שלא פסקו היא נכנסה לנעלי הבית שלה וירדה עודה ישנונית לקומה התחתונה, מיכאל היה בנסיעת עסקים והא היה אמור לחזור רק בבוקר.. אולי הוא הקדים..
כשחיוך על פנייה בגלל מחשבה זו היא פתחה את הדלת…
דניאל עמד מולה כולו חיוור ומתוח כפי שהתרגלה לראותו מאז שאחותו נעלמה..
החיים עבור כולם היו קשים בתקופה זו, הם לא רצו להודיע לאביטל כי ידעו שהיא תתחרפן מדאגה ותחזור מיד.. ואם ימצאו את ליאל בריאה ושלמה זה היה לשווא..
אם… המילה ניקרה במוחה והיא לא הפסיקה להתפלל ולייחל שהכול באמת יהיה בסדר ושהמלאך שלהם תחזור אליהם.
“דניאל..קרה משהו?” היא זזה ואפשרה לו להיכנס..
“אבי..” הוא אחז בפרקי ידיה בחוזקה, והיא ראתה את הדאגה בעיניו..
“מצאו אותה.. יודעים איפה היא נמצאת, איזה מטורף אחד השתגע אחריה וחטף אותה.. טוש גבי יצא לחפש אותה.. הוא יצא והם לא יודעים מה יקרה..”
לבה נכמר בקרבה למראהו…
“היי יהיה בסדר, תתעודד, אני יודעת שהכול יהיה בסדר.. אני יודעת..”
היא ליטפה את ראשו בעדינות אין קץ ודניאל נפל על ברכיו..
היא כרעה על הרצפה לצידו והוא התייפח כמו תינוק קטן..
היא המשיכה לחבק אותו ככה עד שקול בכיו גווע מעט, גם על לחייה זרמו דמעות חמות..
הוא הרים את פניו אליה ולשבריר שניה היא ידעה שהוא עומד לנשק אותה…
והוא נישק אותה לא מתוך תשוקה אלא מתוך רצון לנחמה ,לאהבה..
ואז הדלת נפתחה ומיכאל נכנס פנימה, הנשיקה התמימה שלהם נקטעה…
“מיכאל.. זה לא מה שאתה חושב..” היא קמה על רגליה באחת ופסעה לעברו..
דניאל קם גם הוא..
” מיכאל באמת.. אני בכלל לא נמשך לנשים..”
מיכאל הביט בו במבט זועם..
“דווקא נראה לי שלאישה לי כן”
דניאל השתתק.
“מיקי.. בבקשה אתה מאמין לי..?” בקולה של אביטל הייתה תחינה..
“האמת שברגע זה.. לא..” הוא הסתובב על עקביו ויצא מהדלת..
אביטל הביטה בג’ובאני בעצב..ודניאל חיבק אותה..
“אל תדאגי הוא יחזור..”.לחש לה.

היא יצאה מהמכונית הקטנה והאדומה שלה וגופה החל לרעוד מעט בגלל הקור והסמטה האפלה..
נקישות עקביה על אבני המדרכה ברחובות השוממים נשמעו היטב..
היא אחזה בתיקה בחוזקה וראתה לימינה את הדלת הכבדה שאליה הייתה צריכה להיכנס.
איש שחור וגדול ממדים בחן אותה ואפשר לה לעבור..
“אני צריכה את דוב” אמרה את שם הקוד שנאמר לה להגיד..
האיש בחן אותה עוד כמה רגעים ואז אמר “ישר במסדרון השמאלי”
היא הנהנה בתודה וצעדי הדוגמנית שלה ניכרו בה..
“דוב” היה ישראלי שחום מאוד ורזה בערך בגיל העמידה והבעת פניו הייתה מעט מאיימת…
“אז הנה את.. חשבתי שכבר לא תבואי..” הוא קם מכיסא העור השחור עליו ישב ונעמד מולה..
“הבאת את הכסף?” היא הנהנה בפחד והגישה לו חבילת שטרות עטופה היטב הוא קרע את העטיפה וספר..
לאחר מכן הוא פתח ארונית קטנה ואפרה בצדי החדר והגיש לה חבילה חומה..
“תיזהרי, זה פצצה מתקתקת, פשוטו כמשמעו.”

בובות – פרק 14 פרק אחרון לעונה!!!
דרוג הסיפור 2 | 4 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך