גולשת- פרק 28

LovE12 08/08/2015 1042 צפיות 4 תגובות

בכל פעם שניסיתי להוריד את עיניי מהדלת בקצה המועדון, הרגשתי רצון עז לחזור להסתכל, אך הוא עדיין לא יצא.
הייתי צריכה לדבר איתו שזה מפריע לי, אבל לא הייתי בטוחה שזה באמת יקרה, לעזאזל. חשבתי שהוא לא עומד המועדון בסוף, אבל הופתעתי לגלות שהוא כן. חלק בי אמר שאני צריכה לדבר על זה, בזמן שהחלק השני האמין שהוא יעלה את הנושא מה שלא קרה.
ציפיתי שהוא לא ילך בסופו של דבר, לא רציתי להאמין שזה מה שיקרה, מכיוון שהוא לא העלה את הנושא, הייתי בטוחה שאין על מה לדבר. אך הופתעתי לגלות שזה לא מה שקורה, ויותר מי זה הופתעתי להבין כמה כאב גופי ברגע שהבנתי שטעיתי. הרגשתי את גופי מתכווץ כשדילן הציגה את עצמה בפניי העובדים במועדון אתמול בלילה. לא יכולתי להסיר את עיניי ממנו, הוא אפילו לא שם לב.
“בבקשה,” חייכתי ללקוח שחיכה לכוס הקטנה מעל חמש דקות, זאת הפעם הראשונה שזה קרה לי, שעשיתי כל הרבה טעויות.
הוא הניח את ידו על הבר, חושף לעברי כמה שטרות ירוקים, “הטיפ בשבילך, אני ממליץ לך לקחת הפסקה.” הוא העביר את מבטו לעבר הרצפה שנצצה עקב רסיסיי הזכוכיות שעל גביה, “את צריכה אותה.”
“כן, זה לא ממש אפשרי, אבל תודה.” למרות שידעתי שהוא מנסה לעזור, לא יכולתי לשמור על איפוק, וזה גרם לו ללכת מהר כדי לחזור לחבריו.
העברתי מבט מתוסכל לעבר הרצפה, מעולם לא הפלתי כל כך הרבה כוסות רק בגלל מחשבות. התכופפתי ומשכתי אותם אל תוך הכוס ששימשה לי בתור, “קיבינימט!”
הדם נזל מידי מיד לאחר ששלפתי את הזכוכית הקטנה, רק לי זה יכול לקרות, חשבתי לעצמי. נעמדתי במקומי כמול עניי נעמדו מרקו ומיה בשילוב ידיים ומבט דואג על פניהם. “מה עכשיו?”
“אל תגידי לי מה עכשיו!” מיה התפרצה לפתע, למרות שהמבט המודאג נשאר על פנייה, מרקו אחז בידה וזה גרם לה להירגע, “אולי פשוט תלכי לנייט ותאמרי לו שאת לא רוצה שהוא יעזוב, אתם ביחד, זה אמור להיות קל.”
נחרתי בבוז, הכאב בידי התחלף בכאב מצמרר שהתחיל לבעור בבטני, “את באמת חושבת שזה קל?”
מרקו הניח את ידו על כתפי באנחת יאוש, מרפרף את מבטו לעבר מיה ומחזיר לכיווני לבסוף, “אני חושב שיש לו השפעה רבה עלייך.”
“עם זה.. אני בהחלט מסכימה, עכשיו אם לא אכפת לכם, אני אלך לשטוף את היד.”
לא חיכיתי שהם יענו, עם זאת התשובה שלהם לא ממש עניינה אותי, גם הם לא חידשו לדברים, ידעתי על ההשפעה של נייט מהרגע שפגשתי אותו, הוא גרם לכעס להתעורר בי מבלי ששלטתי בזה.
שנאתי את הרגשות המעורבים שהתפתחו בי שהייתי איתו, הקנאה, הכעס, הבלבול והכי גרוע היה הגעגוע, שלא יכולתי להפסיק אילו רציתי.
“אז, את ונייט?” קול ערמומי נשמע מאחוריי.
זינקתי במקומי בבהלה, הרמתי מבט חטוף לעבר המראה בשביל שאוכל לראות מי עומד מאחורי זה, לאחר שהבנתי, סגרתי את המים, והפניתי מבט חד לעברה, “מה את רוצה ,שרלוט?”
“אם זה רציני, את יודעת שאני די דלוקה עליו מהרגע שהוא נכנס.”
נחרתי בבוז, והזיכרון הכה בראשי, בזמן שאני הייתי הקנטתי את נייט בנוגע לכל דבר שאמר, לא יכולתי לסבול אותו. שרלוט דאגה להחמיא על המראה שלו ללא הפסקה, כמובן שבזמנו זה לא גרם לי להזיז עפעף, רק שהזמנים עברו וישתנו. שרלוט אומנם נראית ילדה טובה, אבל היא בין הבנות הכי ארסיות שפגשתי פה, “טוב, מעולם לא עניין אותי על מי את דלוקה.”
“את גם ככה לא אוהבת אותו, הוא גם עומד לעזוב, מה אכפת לך להשאיל אותו ללילה.”
אף על פי העובדה שהשתדלתי לא להתעצבן, או לכעוס, יכולתי להרגיש את דמי בוער מתחת לעורי, הייתי צריכה לחפש אחרי כל כוח כדי לעצור את עצמי מהתפרצות, אבל כנראה שלא מצאתי. נעלתי את עיניי לעיניה והתקדמתי כמה צעדים אטיים לעברה, “אני אשאיל לך את היד שלי, היא תבוא בכל מהירות לפנים שלה, שאת תצטרכי ניתוח פלסטי.”
היא נחרה בבוז בזמן שנתקלתי בכתף שלה, לא החשבתי לזה חשיבות, למרות שזה רק גרם לי להתעצבן יותר. בשעה שפתחתי את הדלת ראשי נתקל בגוף כלשהו, הרגשתי מסוחררת לרגע, והייתי צריכה לייצב את מבטי כדי להבין בבירור מי עומד מאחוריי. “יש לי עבודה.”
אני אפילו לא יודעת מאיפה מצאתי את הכוח לעלים את הגעגוע, להמשיך ללכת לעומת הרצון שלי לעצור ולזנק עליו. זרועותיו הקשחות הופנו לעברי מיד, נרתעתי לאחור בתגובה, הוא ראה בזה הזמנה והצמיד את גופי אף יותר לגופו. הרגשתי את רגליי רועדות כשפיו נחת לעבר אוזניי, “סיכמנו שאת מפסיקה לברוח ממני.”
“יש לי עבודה.” אמרתי בזמן שניסיתי להרחיק את זרועותיו.
הוא נחר בבוז, “אז אני אקח אותך בכוח.”
מה לעזאזל?
לא לקח לי הרבה זמן להבין למה הוא התכוון, כי אחרי כמה שניות, גופי נחת על בטנו, הדבר היחיד שיכולתי לראות היה את הרצפה, או את גבו, שלא הפסקתי להכות.
נעלי עקב אדומות ומוכרות הופיעו מול עיניי, הרמתי מבט חטוף לגלות שאני צודקת, ואכן צדקתי. סשה חייכה לעברי חיוך ממזרי, “היי, מה זה החיוך הזה? זאת חטיפה לעזאזל.”
נייט טפח על ישבני בשעה שהרוח הכתה בי, רגליי נחתו על הרצפה, וידיו עברו בין תלתליי עד שיגעו לסופם, ועברו למותני שהם מצמידות אותי אליו, “תהיי בשקט כבר.”
עיניי ננעלו על שלו, צבעם הכחול עטף אותי בחום, כמו שתמיד היו עושות וקברתי את ראשי אל תוך חזהו הקשיח. הוא נישק את מצחי והרים את ראשי כדי שאוכל להביט בו שוב, הפעם המבט היה שונה, הוא נראה די אבוד, אפילו מבולבל. קדימה קים, תשאלי אותה מה קרה, זה לא כל כך קשה, פלטתי אוויר בניסיון למצוא את האומץ, “מה קרה?”
“לא הבנתי מה אמרת, אולי תדברי יותר לאט.”
עיניי רפרפו לשלו, יכולתי להרגיש את הפחד מעקצץ בתוכן, הרכנתי את ראשי כלפי מטה, “מה קרה?”
“את מוכנה להסתכל לכיווני, ולא כלפיי מטה?” הוא שאל וידו נשלחה לסנטרי וישרה את מבטי לעברו, הוא חייך חיוך מתוק, הוא התכופף לנשק את פי, “אני רק רוצה להראות לך את המתנה שקניתי לך.”
“יש לי מתנה?” שאלתי באושר, כשהוא התקדם לעבר המכונית שלו, יכולתי להרגיש את החיוך המשועשע על פניו למרות שגבו הופנה לעברי.
הוא פתח את הדלת למכונית שלו, “הגברת רוצה לראות אותה?”
הנסיעה עברה די מהר, היא הייתה שקטה, את האמת לא דיברנו בכלל. נייט נראה די אבוד, כשמבט מקווה כיסה את פניו, בזמן שאני חשבתי מה המתנה, בהתחלה חשבתי שהוא נוסע לביתו, אך התפלאתי לגלות שהוא נוסע לצד השני.
נרתעתי לאחור ברגע שיצאתי החוצה, רגליי רעדו שהבטתי במקום המוכר והיפהפה שנחשף מול עיניי, לא ציפיתי זאת תהיה ההפתעה שלי. הצליל המוכר של התנגשות הגלים אחד בשני, הריח הטוב של החוף, המראה המהפנט, זה גרם לי לרעוד, להתכווץ.
ברגע שידו של נייט הונחה על כתפי, הרגשתי מין תחושת ביטחון מוכרת, הפניתי את מבטי לעברו, אגודליו נעו על לחיי בחמימות, “זה היה הבית שלך, אני יודע את מפחדת, אבל אני לא יכול לתת לך לאבד דברים, כשאני יודע שאני יכול להחזיר אותם.” הוא אמר ופנה לעבר תא המטען של המכונית, “אני רוצה להראות אותך עושה את זה, כי את
עיניי נפערו שהבטתי בגלשן שהחזיק בין ידיו, “נייט…”
מבטי הופנה לעבר הים, והרגשתי את הגלים קוראים את שמי, המשיכה המוכרת שתמיד הרגשתי כשהסתכלתי לעברם, כאילו כל העולם נעלם, ועכשיו נשארנו רק אני והים. זאת הייתה הרגשה מענגת, הרגשה מלאה באדרנלין, שלא האמנתי שאני ארגיש. לא האמנתי שאני אוכל להרגיש אותו שוב.
הפחד שלי שרף את עורי, אבל ברגע שעיניו הכחולות- אפורות ננעלו לשלי הפחד נעלם כאילו לא היה קיים, הדבר היחיד שנשאר היה הביטחון שהוא העביר לי, כאילו הוא ישמור עליי, ידעתי שהוא ישמור עליי.
לא יכולתי לסרב לזה אילו יכולתי, ראיתי לפתע צעדיו הקטנים של אבי המובלים אל הים שם אבא שלי נחשפו מול עיניי, ראיתי את הבית הישן שלי, נזכרתי איך הוא עטף אותי בצבע כחול יפהפה תחת השמים הכחולים.
הרגשתי את המגע של הגל, רק מלהביט בו, למרות שהייתי רחוקה, יכולתי להרגיש אותו, יכולתי להרגיש את קור המים חודר לגופי, למרות שבכלל לא נכנסתי.
“אני אעשה את זה.”
הוא הרים את ידו באגרוף ניצחון, “יש!”

נזכרתי איך הייתי רצה מהמכונית לעבר הים, כאילו סופה נמצאת מאחורי, ואם אני לא ארוץ, אז אני לא אגלוש, כל כך פחדתי להפסיק, והיום פחדתי להמשיך.
שוב הרגשתי את הסופה מאחוריי, רגליי נעו במהירות לעבר הים, לפתע העולם יסתובב מולי והדבר היחיד שהיה נמצא בראשי הוא הים, לא הייתי צריכה אף אחד, חוץ ממנו.
נעצרתי שהרגשתי את המים הקרים ברגלי, שוב, האדרנלין התפרץ בתוכי ורציתי אל תוך המים שרגליי נלחמות במים המלוחים שנעו לכיוון אחר.
נשכבתי על הגלשן, דוחפת אותו כלפי מלעלה, נושפת את האוויר. עיניי בערו בגלל מי המלח שצרבו אותן כי הן נשארו פקוחות, אהבתי להביט בצבע הכחול שצללתי, להעביר את היד בחולות, שנייה לפני שאני עולה כדי להתיישב על הגלשן. אהבתי להרגיש את הרטיבות על גופי, שלמרות שהיא כל כך קרה, היא מחממת אותי.
אהבתי את היכולת שלי להרגיש את הגלים, עוד לפני שהם באים, אהבתי להתחיל לחתור במהירות שגל נמצא מאחוריי, ויותר מי זה אהבתי להיכנס לתוכו ולהרגיש שכבשתי גם אותו.
אבל הפעם שהייתי עטופה בתוך המערה החשוכה הזאת, הפעם חיכיתי לראות את האור שבקצה המנהרה. הפעם העולם לא יסתובב סביבי. זה לא היה רק אני והים יותר, לא הרגשתי שאני משחררת הכל, לא הרגשתי שום דבר את האמת.
ברגע שירדתי מהגלשן, לאחר שכבשתי עוד גל, לא הרגשתי שזה עוד זיכרון שאני רוצה לחרוט בתוכי.
הפעם הסופה באה מכיוון הים, מיהרתי לצאת ממנו בהירות, שחררתי את אחיזת הגלשן ברגלי, וזרקתי אותו על החולות הרטובים.
התנשמתי בכבדות שהגעתי לעברו והנחתי את ידי על ברכיי.
הוא כיווץ את גבותיו במבט מודאג, “קרה משהו? זה היה אדיר, קים, אבל הכל בסד..”
הנחתי את ידי על פי, קוטעת את דבריו, כשאני מתיישבת ממולו על החולות הרכים, “בדרך כלל שהייתי נכנסת אל תוך צינור, הייתי מאמינה שהוא מעין מערה חשוכה, שבסופה יש אור. אך בכל פעם שנכנסתי לתוכו, לא רציתי לצאת אל האור, רציתי להישאר בתוך המקום החמים שהפך להיות הבית שלי.”
“אז למה הפסקת?”
“כי זה לא מה שאני מרגישה עכשיו,” אמרתי שאושר נוצץ בעיניי, “אני רציתי לצאת מהמערה. לא הרגשתי שזה רק אני והים, הרגשתי אותך, הרגשתי שגם אתה פה. אומנם בהתחלה הגעגוע עיוור אותי, אך ברגע שנכנסתי אל תוך המים, הבנתי שזה לא הבית שלי, זה לא יכול להיות, כי הבית שלי זה אתה! אני יודעת שזה נשמע מוזר, ואולי גם לא הגיוני וסליחה שהרסתי לך את ההפתעה אבל ז…”
“את אומרת שאני הבית שלך?”
גירדתי בראשי, “כאילו, כן, נראה לי, אתה רוצה? כלומר זה בסדר?” אלוהים, אני חייבת לשתות, אני לא רגועה.
“אני לא מבין אפילו למה את ממלמלת פתאום, מבחינתי את הכל, גם בית אם צריך, תפסיקי לחשוב שאני רוצה משהו אחר.” ידו נשלחה לעבר שערי הרטוב שכיסה את פניי, הוא הניח אותו מאחורי האוזן, “את כל כך מדהימה. כל מה שאת אומרת מפתיע אותי מחדש, מהרגע שפגשתי אותך, לא הפסקת להקניט אותי, בהתחלה חשבתי שאת סתם מעצבנת, ואז כשהסתכלתי אלייך בפעם הראשונה, לא הצלחתי לפצח אותך, הרגשתי שהעולם מסתובב ורק אנחנו לא זזים. את לא הפסקת להטריף אותי, כל כך ניסיתי לשנוא אותך בגלל שהזדקקתי להרגיש אותך, אני יודע שזה נשמע די פתטי ולא אמין, אבל זה היה מוזר, כאילו היה מין חשמל כזה באוויר.” הוא אמר בחצי חיוך, “אני יודע שאת הבית שלי מהשנייה שראיתי אותך.”
פי נמחץ לשלו, וגבו הוטח על גביי החולות בשנייה שלאחר מכן.
המילים שלו נשלחו כמו חצים, גרמו לי להשתוקק עליו מחדש, לא הייתי מאמינה לכל אחד שהיה אמור את זה, אבל הפעם הרגשתי שזאת האמת, שאין לי שום דרך למצוא אותה.
לא היה אכפת לנו שאנחנו נמצאים במקום ציבורי כשהלשונות שלנו התערבבו בכמיה.
שחררתי את הנשיקה ראשונה, “מעולם לא ציפיתי להתאהב במישהו שילך לים עם חליפה.”
“מעולם לא ציפיתי שיעמוד לי כמו בתול, בגלל נשיקה, כנראה שדברים משתנים.”
הרמתי את רגלי, הנחתי אותו בצד של מותניו, כך שיכולתי להרגיש את זקפתו בין רגליי, “אז, מה דעתך על ללכת לדירה שלך?”
“אני חושב שאני בעד.”
כיווצתי את אפי, “חושב?”
הוא נישק אותי ברכות ושנייה לאחר מכן, מצאתי את עצמי על החולות, “את כזאת יפה, שזה עושה אותי בטוח.”
הוא שלח את ידו לעברי, והתעלמתי ממנה, נעמדתי במקומי, “אני יכולה לבד.”
“אני יודע.” הוא לחש לאוזני והטיח את ידו בישבני בחוזקה, שנאלצתי לפלוט צווחה.

אחזתי בסדין המוכר שלו כשנייט הניח אותי על מיטתו המוכרת, הוא זרק את התחתונים שלי על הרצפה, והעביר את לשנו עד לעבר החזה שלי. “יש לך טעם של ים, אבל אני אוהב את זה עלייך,”
הרגשתי את הרטיבות בוערת בין רגליי. שילבתי את רגלו בין רגלי, הוא נפל על בטנו ועליתי מעליו ומשכתי את תחתוניו מרגליו.
גבו הקשוח ושרירי היה חשוף לעיניי, העברתי את ציפורניי ננעצו בגבו, בשעה שפי עבר בין כתפו לעבר התנוך שלו, “אני אוהבת שאתה בתוכי.”
נייט נהם מעליי בשנייה שאני מרגישה את הלהט בוער בעיניו, “הכל חוזר אליך, מותק.”
הוא נכנס לתוכי באיטיות, הרגשתי שוב את גופי מתהדק לעברו במגע צורב, תפסתי את צווארו באנחה. נייט נכנס לתוכי שוב ושוב.
“נייט, “לחשתי אך זה נשמע כמו גניחה, בגלל הכאב הנעים בין רגליי, “אני רוצה שתזיין אותי חזק, נייט, הכי חזק.”
בכל פעם שאמרתי את שמו, זה דרבן אותו.
לשונו נחתה על השד הימני שלי וליקקה כל חלק שבה בזמן שידו מענגת את השד השני, עיניו נצצו כשהוא הרים את מבטו לעברי.
צווחה נפלטה מפי שהוא נכנס לתוכי עד הסוף בהפתעה, העונג גרם לי להטיל את ראשי לאחור ולזעוק שוב ושוב. זה לא היה מהיר, זה היה פראי, הוא נכנס עמוק כל כך שהרגשתי את כל גופי פועם.
הוא הניח את ידיו על ירכיי ונכנס לתוכי חזק, כשהוא מצמיד את ירכיי וכך מושך את גופי יותר חזק.
הלהט בעיניו גרם לכל גופי לתאווה, עדיין יכולתי להרגיש את הגעגוע מאותו הערב, הוא גרם לי לכל הרבה רגשות מטלטלים שפשוט סחפו אותי.
אהבתי את זה.
הוא נכנס לתוכי שוב ויצא, ואז נכנס חזק כל כך, שאורגזמה התפרצה ממני ועדיין יכולתי להרגיש את עצמי בוערת סביבו, בכמיהה.
הוא פשוט מזיין טוב, זה סקס טוב, כל סקס איתו הוא הכי טוב שהיה לי.
הוא קרס ונישב לצדי, העברתי את ידי בבטנו, ולא יכולתי להתאפק יותר, הוא גרם לי להרגיש בטוחה, אני צריכה לומר מה שאני חושבת, אני לא צריכה לפחד, לעזאזל. “אתה באמת מתכוון ללכת לעיר אחרת?”
הוא סובב את ראשו לעברי, “בגלל זה כל כך כעסת היום?”
“לא!” מחיתי בצעקה, הפניתי לעברו את האצבע הקטנה בעלת החתך היותר קטן, “אני נחתכתי מזכוכית.”
הוא נישק את האצבע שלי, נשיקה מוכרת, ואז הרים את מבטו לעברי, “העיקר שאת לא כועסת.”
“אני לא כועסת נייט, אני לא מבינה למה אתה עוזב את מיאמי פשוט.” אמרתי והפניתי את גבי לעברו.
“לעזוב? מי אמר משהו על לעזוב?” הוא אמר ומשך את כתפי עם ידו, גבי נחת על המיטה, ופניו של נייט הופיעו מולי,”לכמה זמן את חושבת שאני טס?”
נאנחתי לעברו, “לתמיד?”
הוא צחק בגיחוך, והעביר את ידו בפניי, “אני טס לשבוע וחצי.”
“אה,” כיווצתי את גבותיי בלבול, וחייכתי חצי חיוך, “כן, טוב, זה בסדר.”
“זה לא הכל אבל,” הוא מלמל, עיניי הופנו לעברו בבלבול, “יש לי עוד מתנה בשבילך.” לאחר שסיים לדבר, הוא נעמד במקומו והלך לעבר השידה שממול למיטה שלו. יש לו ישבן כזה יפה.
הוא התקדם בחזרה והתיישב על המיטה, בזמן שאני נשענתי עליה, הוא העביר שוב את ידו בשערי, כמו שאוהב לעשות, עיניו נצצו באהבה כשהופנו לעברי, “אחרי שחזרנו, אז ניסיתי לדמיין איך אני אעבור שבוע וחצי מבלי לדעת בשער שלך, או מבלי לשמוע את הערות הציניות שלך, ובכללי מבלי לראות אותך. אחרי כמה זמן, אמרתי לעצמי שאני פשוט יביא אותך איתי, את האמת שלא ממש אמרתי לעצמי, פשוט קניתי.”
“כל עוד אני לא צריכה לבוא איתך לכל מני אירועים וללבוש שמלות לא נוחות, אני אבוא.”
הוא נחר בבוז, “אני הרגע אמרתי לך, שאני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדייך, ואת אומרת לי שאת תבואי רק אם לא תלבשי שמלות.”
הנחתי את ידי על פניו, שזיפיו דוקרים את אצבעותיי במגע מוכר ונעים, “הערות ציניות.”
“קים…”
“מה?”
הוא עלה מעליי, ונישק את צווארי, לשונו התערבבה על גביו, ושנייה לאחר מכן שיניו ננעצו בעורי בחוזקה. “כלום.”
“זין!”
“את אוהבת אותי.”
“שונאת,” תיקנתי אותו.
הוא יישר את מבטו לעברי, והרגשתי את הכעס מעורבב עם חרדה בעיניו, “את אוהבת אותי.”
“אני אוהבת אותך,” נאנחתי כשהוא נישק את פי וזינק מעליי.
“תצעקי את זה שנזדיין במקלחת, כן?” הוא שלח את ידו כדי לעזור לי לקום.
נישקתי את פיו ברכות, “כל עוד גם אתה.”
“אני יכול לומר את זה עד מחר,” הוא אמר ונעמד מאחורי, שאני מתחילה להרגיש את זקפתו בין ישבני, ידיו עטפו את בטני החשופה וראשו הונח על כתפי, “אני אוהב אותך.”

גולשת- פרק 28
דרוג הסיפור 4.9 | 7 מדרגים

תגובות (4)

מושלם מושלם מושלם פשוט מושלם!!! תמשיכי עכשיו!

08/08/2015 20:25

יאייייייי אני אוהבת אותםםם! מה זה אוהבת? מכורהה! והכתיבה שלך כל כך סוחפת! מחכה להמשך..

08/08/2015 22:33

דייייי! הם כאלה יפים דאמטטטט
כבר חשבתי הוא הולך להציע לה נישואין (הפתעה 2)
יאאאא אני מאוהבת ביפים האלההההה
תמשיכיייי

08/08/2015 22:59

מתי את ממשיכה?!

12/08/2015 18:16
26 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך