Arianatorily
הסיפור מתורגם, קריאה מהנה! ♡

הבייביסיטר – פרק 1

Arianatorily 01/03/2020 1122 צפיות 2 תגובות
הסיפור מתורגם, קריאה מהנה! ♡

"או, שיט!"

אני מסתכלת על קרטון החלב שפג תוקפו בגועל, ואז בגושים הלבנים הצפים שנמצאים עכשיו בתה שלי.

נהדר, עכשיו אין לי חלב לא לתה שלי או לקורנפלקס.

שיט.

קורנפלקס זה הדבר שאני הכי אוכלת. כלומר, זה מושלם. לוקח רק שתי דקות להכין את זה וזה טעים. איך אפשר שלא לאהוב קורנפלקס?

אני לוקחת את קרטון החלב לפח הזבל הקטן שבפינת המטבח וזורקת אותו, מתעלמת מהריח החמוץ.

עליי לשפוך את החלב בכיור או משהו, כי אחרת יתחיל להסריח פה.

אני לוקחת את ספל התה ושופכת את התכולה בכיור, ואז מכניסה את הספל למדיח.

אני הולכת בחזרה לסלון ולוקחת את הטלפון. אני שולחת לאמא שלי הודעה ומבקשת ממנה לקנות חלב בדרך מהעבודה.

אמי עובדת כאחות בבית החולים המקומי שלנו. היא יוצאת מוקדם עוד מלפני שאני יוצאת לבית הספר, וחוזרת הביתה כמה שעות אחרי שסיימתי בית הספר.

מכיוון שאין לי חיי חברה, אני בדרך כלל מבלה את זמני לאחר הלימודים בללמוד או בצפייה בזאב

צעיר או מחשבות פליליות.

כן, אני די בודדה. למרות שמעולם לא הייתי, עד שאחי ג'ואי נסע בשנה שעברה לקולג'.

ג'ואי ואני מסתדרים די טוב, למרות כל הריבים שלנו. אני כן מתגעגעת לראות אותו בסביבה, ולראות אותו רק בחגים פשוט לא מספיק לי.

אחרי שצפיתי במשך כמה שעות בזאב צעיר, אני סוף סוף שומעת את אמי נכנסת וצועקת עליי את השלום המוכר שלה.

אני נכנסת למטבח ואני רואה אותה מניחה שקית מהמכולת על שולחן המטבח העגול.

"היי אמא". אני אומרת תוך כדי שאני מוציאה את החלב הטרי מהשקית ומכניסה אותו למקרר.

"איך היה בבית הספר?" היא שואלת ולוקחת את השקית, וזורקת אותה לפח האשפה.

"אני מניחה שהיה בסדר."

"קרה משהו מעניין בבית החולים?" אני שואלת, בתקווה לאיזה רכילות עסיסית.

"הממ, ובכן הייתי צריכה לעזור לרופא להסיר יבלת מגב של מישהי."

אני מכווצת את פניי, "דוחה".

היא צוחקת. "אה, וחברתי מהעבודה שאלה אותי אם את יכולה לעשות בייביסיטר על הבן שלה." היא ממלא את הקומקום במים ואז מדליקה אותו.

"אממ, בטח. מתי?"

"מחר בלילה, בשעה 8."

"אוקיי. אבל כמה ישלמו לי?"  הרמתי את גבותיי וחייכתי.

"אני לא יודעת, אמה." היא אומרת בטון מעט מעצבן. אני שואלת את השאלה הזאת בכל פעם שאמא שלי מספרת לי על הצעה.

אבל היי, מי יכול להאשים אותי?  אחרי הכל אני עושה את זה בשביל הכסף.

מי ירצה לדאוג בחינם לילדים בעייתים? אל תבינו אותי לא נכון. אני אוהבת ילדים. לפעמים הם חמודים ומתוקים, אבל אני לא אוהבת אותם מספיק כדי לעשות את זה בחינם.

"תצטרכי לחכות ולראות. היא גברת נחמדה מאוד."

"אני אשלח לה הודעה והודיעה לה שהסכמת." היא מוציאה את הטלפון שלה מתיק העור השחור שלה שעל השולחן.

היא מקלידה בטלפון, בזמן שאני מוציאה שניי ספלים מהארון ומכניסה תיון לכל אחד מהם, ואז אני שופכת פנימה מים חמים מהקומקום הרותח.

אני לוקחת את החלב שאמא שלי קנתה מהמקרר, ושופכת קצת לכוס התה של אימא שלי, ואז קצת לכוס שלי.

היא מחייכת חיוך אסיר תודה כשהיא מביטה אליי, ואז מושכת את תשומת לבה בחזרה אל הטלפון שלה.

אני לוקחת את כוס התה שלי ועולה דרך המדרגות אל חדרי, מטפסת בזהירות על כל צעד ומנסה לא לשפוך את התה שלי.

אני שמה את הכוס על שולחן העבודה שלי ואז מתיישבת, ומדליקה את המחשב הנייד שלי, מוכנה ללילה מלא בלימודים.

לוקח לי בערך כחמש דקות להבין שאני רעבה.

אני רצה למטה במהירות ומכינה לעצמי קערה של קורנפלקס.

החלב הזה לא הולך לשרוד זמן רב איתי.

——————

אני דופקת בדלת הבית, איפה שאני אמורה לעשות בייביסיטר על הילד הקטן.

אמא שלי מסרה לי את הכתובת. ומסתבר שאוולין, החברה של אימא שלי, גרה מעבר לפינה לא רחוק מאיתנו.

הדלת נפתחת, ואישה יפייפיה בעל שיער מתולתל בצבע חום כהה וחיוך ידידותי עומדת מולי.

"היי! את בטח אמה." היא מברכת בעליזות.

"אני אוולין, בואי תיכנסי." היא פותחת את הדלת לרווחה בכדי שאני אכנס, ואחריי שאני נכנסת היא סוגרת את הדלת מאחוריי. הבית שלה די דומה לשלי.

היא מבחינה בזה שאני מסתכלת מסביב, אז אני אומרת במהירות משהו בשביל לא להיראות כמו איזה מוזרה.

"נכון, לא? הייתי בבית שלך רק פעם אחת ושמתי לב לזה."

"היית אצלי בבית?"

"כן. לפעמים אמא שלך ואני נוסעות ביחד, והיא הזמינה אותי להיכנס לקפה." היא מביטה בשעון כף היד שלה.

"כדאי שאתחיל לזוז, הבן שלי נמצא שמה." היא מובילה אותי דרך הסלון שלה ואני עוקבת אחרייה.

"הבייביסיטר כאן."

"את רצינית, אמא?" אני מזהה את הקול, הוא עמוק וגברי. זה בהחלט לא יכול להיות קול של ילד קטן. אבל מאיפה אני מכירה את הקול הזה?

אני נכנסת לסלון ומסתכלת מסביב, ואז אני מגלה למי שייך הקול הזה.

זאק מילר.

הידוע בתור הבאד בוי הכי גדול של בית הספר. וגם הבאד בוי הכי חתיך…

לא. למעשה, הוא פשוט הבן אדם הכי חתיך בכל בית הספר.

"אמה, זה הבן שלי, זאק."

עיניו פוגשות את שלי ובין רגע אני מסמיקה.

הבחור הכי פופולרי בבית הספר מקדיש לי מעט מתשומת הלב שלו.

אבל אז אני קולטת…

רגע, אני אמורה לעשות עליו בייביסיטר? לא. זה לא יכול להיות הוא. בטח יש לה בן נוסף, נכון?

אוולין צועדת לכיוון זאק ונותנת לו נשיקה על המצח. "תתנהג טוב אל הבייביסיטר, זאק."

אני לא מאמין שאת באמת עשית את זה." הוא אומר.

"אחזור בסביבות עשר וחצי."
היא אומרת כאשר היא פונה בחזרה לדלת.

"אסור לו להזמין חברים או לצאת מהבית." היא מודיעה לי ואני מהנהנת.

היא נותנת לי חיוך לפני שהיא יוצאת מהסלון. "תעשו חיים!" ואז אני שומעת את דלת הכניסה נסגרת.

"אממ…" זה כל מה שאני מצליחה לומר.

הוא מסתכל עליי ואז מזיז את רגליו מהספה, ומתיישב כמו שצריך.

אחרי רגע הוא נאנח ומביט בי. "נו? את פשוט הולכת לעמוד שם או מה?"

איזה אידיוט.

אני מתיישבת על הספה לידו.

"אני מבולבלת" אני אומרת.

"כן, אני יכול להגיד לפי הפרצוף שלך."

אני מגלגלת את עיניי בהתנהגותו המעצבנת.

"את הולכת לאותו בית ספר כמוני, נכון?" הוא אומר זאת בנימה נחמדה יותר.

"כן, אני בשיעור הכימיה שלך."

חיוך מעושה עולה על שפתיו.

"מה?" שאלתי.

"שום דבר." הוא מכחכח בגרונו, חיוך מעושה עולה על פניו.

"אז אממ, למה בדיוק אתה צריך בייביסיטר?"

הוא מגלגל את עיניו. "אמא שלי גילתה שעשיתי סמים במסיבה. היא לא סומכת עלי שאשאר לבד בבית יותר, אז היא עשתה את זה. זה חלק מהעונש שלי."

אני לא יכולה שלא לשים לב כמה שהוא נראה מושך כשהוא כועס. הוא באמת יצירת אמנות.  שערו הכהה ועיניו החומות היפות, סוג העיניים שאתה יכול ללכת לאיבוד בתוכם אם אתה בוהה יותר מדי זמן.

וקו הלסת שלו…

דאמ.

אני מנערת את ראשי ממחשבותי, אני צריכה להפסיק לחשוב עליו ככה. הוא בסך הכל אידיוט שחושב שהוא טוב יותר מכולם.

הוא קם מהספה. "עדיף שלא תספרי על זה לאף אחד." הוא אמר וקם מהספה.

ואז הוא ניגש אליי וניצב מולי, אני קמה גם כן מהספה, אבל כשאני קמה אני מבינה עד כמה הפנים שלנו קרובים.

"איי, למה לא? אני בטוחה שמועדון המעריצות הנואשות שלך ישמחו לדעת שנסיך החלומות היקר שלהם זקוק לבייביסיטר." חייכתי אליו בחזרה בתמימות.

"אני רציני, חנונית. אני יכול להפוך את חייך לגיהינום."

"היי, שמור על הפה שלך. אני לא רוצה לומר לאמא שלך שהייתה ילד רע."

הוא בוהה בכל סנטימטר בפנים שלי. אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה מכוער אני בטח נראת כל כך מקרוב.

לחיי מתחילות להתחמם, אז אני משפילה את מבטי ומניחה לשיער שלי ליפול לצידי גופי כדי להסתיר את הסומק שלי.

"את יכולה לעזוב עכשיו כשאת יודעת שזה הכל בולשיט." הוא לוקח צעד אחורה ומעביר את ידו בשערו המושלם.

"למה שאני אעשה את זה? אני צריכה לעשות את העבודה שלי כדי להרוויח כסף."

"מה שלא יהיה, חנונית. אני עולה למעלה." הוא עושה את דרכו מחוץ לסלון.

"כדאי מאוד שלא תתגנב החוצה, מילר! או שאני אצטרך להעניש אותך!"

הוא מרים את אצבעו המשולשת אלי כשהוא יוצא מן הסלון ועולה למעלה.

אני מתקרבת אל הספה ומתיישבת עלייה, לוקחת את השלט וסורקת דרך כמה ערוצים.

אני לא מאמינה שמשלמים לי על לשבת כאן ולוודא שזאק לא יעזוב את הבית. לא שיכולתי לעצור אותו גם אם הוא כן היה מנסה לברוח.

אני גם לא יכולה להאמין שמכל הבנים בבית הספר, זאק הוא במקרה הבן של אוולין.

יכולתי לגמרי להביך אותו בבית הספר עם זה. לעזאזל, יכולתי להרוס את כל השם הטוב שלו.

או אולי לא. בנות אובססיביות לגביו. אני לא יכולה ללכת יום אחד בבית הספר בלי לשמוע נערה אומרת את שמו. הייתם חושבים שהם יראו שהוא אידיוט אגואיסטי שמשחק בלבבות של בנות ואז זורק אותם לזבל. לא מזיז לו על אף אחד חוץ מעצמו ושני חבריו הטובים ביותר, שגם הם אידיוטים.

'אני רציני, חנונית. אני יכול להפוך את חייך לגיהינום.'

הוא בטח משקר. מה הוא בדיוק יכול לעשות? לפתות אותי ולשכנע אותי לישון איתו, ולתת לי מחלת מין?

ובכן זה לעולם לא יקרה כי אין שום סיכוי שבעולם שאני אכנס למיטה איתו.

זה בחיים לא הולך לקרות.

אז אין לי ממה לפחד.

נכון?

———
בקרוב פרק 2 יוצא…


תגובות (2)

מדהים… תמשיכי

01/03/2020 22:33

בעוד כמה ימים פרק 2 עולה… ♡

02/03/2020 22:04
סיפורים נוספים שיעניינו אותך