אני לא ממש יודעת איך להגדיר את זה. זה שיט וכתבתי את זה בסטלה גרועה. אבל... זה נוגע בנקודות כל כך ספציפיות אצלי. לא יודעת אם אפשר להבין מה קורה פה

הבית שלנו

03/08/2019 125 צפיות אין תגובות
אני לא ממש יודעת איך להגדיר את זה. זה שיט וכתבתי את זה בסטלה גרועה. אבל... זה נוגע בנקודות כל כך ספציפיות אצלי. לא יודעת אם אפשר להבין מה קורה פה

אמרתי שאני בסדר וצחקתי. צחקתי

הצלילים היו מוזרים, כאילו דיברתי מעמקי האוקיינוס בגרוני.

אני לא אוהב לעשן, זה עושה לי חרדות: ידייך ידיי משפטים חסרי פשר ואז שקט, עמקי האוקיינוס המהדהדים.

ישבנו בבית: היה לך סנדוויץ’ ביד שהכנת לעצמך עם שאריות הגבינה והקצה של הלחם, העבה

לי היו ניירות מקומטים

הבית הסריח מקנאביס.

‘מחר נסדר,’ אמרת, דוחף עוד ביס לפה, עינייך מזוגגות

חשבתי, מחר נשב באותן פוזיציות ונשתוק את השעות שעוברות.

בבית שלנו יש ריח של וויד ופיצה ולפעמים של כביסה

הייתה שבת ולא רצינו שתהיה, רצינו יום חול, שנינו שונאים מזכרות

הבעיה המקורית היא בבית שלנו אבל אנחנו שותקים את הכאב ומדליקים עוד ג’וינט

לפעמים בשבת חברים באים, אני ואתה מביאים חלות וסלטים מהשוק ובקבוק וודקה ואקסלים וכולנו עושים כוסות וצוחקים על כמה ערסים נהיינו.

אני ואתה, אתה יודע, שנינו באותה צרה באותו בית באותה פינה באותה שעה בשבוע הלוואי שיכולתי להפסיק להרגיש

פעם השגנו אופיום ריסקנו את הכדורים והסנפנו כמו מקצוענים

כשהרמתי את ראשי אליך מהצלחת צחקנו צחוק היסטרי: עליינו על המצב על הפחד

אני ואתה עוד לא הצלחנו להבין

איפה נח הגבול בין בית למקום לינה

אבל כשאני אומר, אמא שלי מתקשרת שוב, אתה מחבק אותי בלי לומר מילה.

אמרתי, חשבת פעם כמה אלוהים היה מסטול כשהוא יצר את החיות, אתה צריך רק להסתכל על ג’ירפה כדי להבין.

צחקת, אמרת, בני אנוש הם היצירה המוזרה מכול: הם הפוכים הפוכים הפכים מהופכים אני ואתה נניח, אנחנו הזיה מטורפת, מי חשב על השיט הזה.

אני ואתה עוד לפעמים נבהלים כשאלוהים עולה בשיחה: כשמישהו שואל אם אתה מאמין אתה מתכווץ לתוכך ושותק. עונה משהו, אבל אתה שותק. אני תמיד אומר שלא, בנחרצות, אלוהים ברא עולם בשבע ימים בחר עם סגולה קרע את הים אבל אני לא מאמין בו, אני לא, אני לא מסוגל

בחגים זה שקט: זה אני ואתה ושלוש גרם לארבע שעות: מכססים מגלגלים ומניחים בצד, אני לא אוהב לעשן בכל מקרה

אני ואתה, אלוהים לא אוהב אותנו, אני ואתה זה לרוץ לרוץ לרוץ, בלי כיוון, בלי יעד, רק כדי להתרחק מנקודת המוצא; אני ואתה זה להתנשק לפעמים רק בשביל להוכיח נקודות, אני ואתה זה בלי מילות חיבה, מילות חיבה זה ללילות שיכורים ודומעים.

אמרת: מחר נסדר פה, אתה תראה, נפתח חלונות ונאוורר.

פרורים פרורים של גבינה ולחם על השולחן.

ישבנו. צחקתי; צחקתי כאילו זה טבעי, כאילו זה אני, כאילו זה הבית, בית, בית

הבית שלנו
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך