הבת של השטן -חדש -פרק 1(ניסיון )

פרק 1 :

הגשם ירד בחוץ בלי סוף ומעט ממנו חדר לתוך ביתה הנטוש של אבריל , אומנם הוא לא היה בית של ממש אבל זה היה עדיף על פני שינה ברחוב . אבריל נשענה על קיר אחד של הבית , הרהרה בשקט שעטף אותה , היא לא שמעה דבר מלבד הגשם והטיפות שדלפו דרך הגג הרעוע .
"למה …? "נשמע קול מהדהד פתאום , אבריל לא נרתעה ולא זזה , היא זיהתה את הקול אשר רדף אותה בחלומותיה וגם מחוץ להם .
"מה אתה רוצה ?" היא שאלה בלי לזוז .
"למה שלא פשוט תצטרפי אלי? בכל מקרה לא תחסרי לאף אחד " קולו היה ארסי , מהפנט, ממגנט אבל אבריל ידע להתנגד.
"אני לא אצטרף אליך לעולם . תפסיק להפריע לי !" היא אמרה עדיין בנימה רגוע אך מצווה. היה אסור לה לחשוף את רגשותיה יותר מידי ,הוא יודע לנצל את זה .
"את בכל מקרה לא תחסרי לאף אחד " המילים הדהדו וחדרו ישר אל תוך ראשה ,שהיה כבר ועייף מלילות רבים חסרי שינה .
"לך כבר !" קולה הדהד ברחבי הבית הנטוש והיא ידעה שהיא נוטרה לבדה .
"בקרוב הם יגיעו …" אמר עד קול ,גם אותו הכירה אבריל מחלומותיה ומחוץ להם אבל בקול הזה היה משהו אחר , מרגיע ,מלטף .
"אני יודעת "מלמלה אבריל ושפשפה את עיניה . "אני חייבת לעשות את זה?" שאלה את חלל האוויר הריק .
"אין לך ברירה , זה יעדך" אמר הקול שהיה כאילו בתוך ראשה .
יעוד …
אבריל שמעה את המילה הזו כל כך הרבה פעמים , היא הבינה מה הוא יעודה אבל לא הבינה למה היא זו שצריכה לבצע אותו .
"אני מבינה " לא היה כל טעם להתווכח עם הקול.
אנשים רבים חשבו שאבריל משוגעת , הנערה שמדברת לעצמה וצריכה לקחת תרופות , אלה לא היו תרופות אלה המזון שלה ,בלעדיו היא הייתה מתה ובוודאות לא הייתה יכולה למלא את היעוד שלה . הם לא מבינים שהיא הסיבה שהם יכולים לישון בלילה , או שאולי היא הסיבה לזה שהיא לא יכולה לישון בלילה .
רשרוש נשמע מהקומה התחתונה של הבית ואבריל נדרכה .
"בהצלחה …" לחש הקול בראשה והיא שוב ידע שהיא לבד , לבד עם היצור .
בכל לילה זה היה אותו הדבר , אבריל הייתה נטענת מחדש בכוחות שלא ידע שיש לה ושנועדו לדבר אחד , להחזיר את היצורים אל שערי הגיהינום .
בכל לילה הופיעה יצור חדש ,לפעמים אפילו שתיים , וניסו לצאת מהשער שהיה במרתף הבית , בכל לילה אבריל החזירה אותם לשערי הגיהינום וסגרה את השער באופן זמני .
בכל לילה הוא היה נפתח מחדש ויצורים חדשים היו יוצאים מהגיהינום ורוצים להשליט טרור בעולם הזה , אבריל הייתה עוצרת אותם ,תמיד . זה היה היעוד שלה .
"תראה את עצמך ,פחדן !" היא קראה אל חלל האוויר ונעמדה , אבריל ניערה את מכנסיה הישנים מהאבק שהיה עליהם והתחילה לרדתי לכיוון הקומה התחתונה .
היא לא הייתה צריכה לחקות יותר מידי כי עד לפני שסיימה לרדת במדרגות הבלתי גמורות היא יכלה לשמוע את הנהמות של היצור ולראות את גופו ,שהזכיר מעט חזיר בר ,רק שהיו לו כנפיים שחורות וגדולות של אטלף , לא , לא של אטלף אלה שטן .
היצור הבחין באבריל ושאג לגיוון , הדבר היחיד שבו הבחינה אבריל היה ריח הפה המחריד שלו .
"השטן צריך ללמד את היצורים שלו לצחצח שיניים " אמרה אבריל בציניות, נשאה היה שזה מעצבן את היצור והוא התכונן לתקיפה .
אבריל עצמה את עיניה והתרכזה , היא נתנה לעצמה להטען באנרגיה שהגיעה עליה בכל פעם שהיה בה צורך , עיניה נפקחו והיו אדומות כמו דם . היצור רפרף בכנפיו ושאג , הוא התנהג כמו שור שמתכונן לתקוע את הקרניים שלו באיזה אדם חשר ישע ,אבל אבריל לא הייתה אדם חסר ישע ולו לא היו קרניים . אבריל הרימה את ידה הימנית באוויר , כדור אור לבן התחיל להיבצר שם יש מעין. הכדור הלך וגדל ככל שהחזיר המעופף התקרב כשהיה קרוב מספיק ,במרחק סנטימטרים ספורים ממנה, אבריל שחררה את הקדור שפגע נשר בבטנו , הכדור התמזג עם היצור ואחרי רגע הוא הפך בחזרה לחזיר רגיל .
אבריל שמעה יללה , צללית שוחרה בעלת כנפיי שטן עופפה מעליה .
"לך מכאן , תודעה לשטן שהוא שוב הפסיד !" צעקה אבריל לכיוון הצללית .
הצל ציית וירד לכיוון המרתף , אבריל שוב הייתה לבד בבית הגדול והנטוש .
עכשיו כשהאנרגיה נעלמה אבריל הרגישה עייפה וכמעט התמותה ,בשארית כוחותיה היא עלתה במעלי המדרגות לקומה השנייה אל המקום שהיה מעין מיטה עבורה , אבריל צנחה על המצעים המלוכלכים ונתנה לעיניה להיעצם בתקווה שלא יהיו עד יצורים הלילה .