הגולשת- פרק 8 ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁ(+16)

אחרי אותו היום, נייט לא צלצל או שלח הודעה. בהתחלה הרגשתי סוג של הקלה שזה לא קרה, אבל אחריי זה, חלק בי רצה שהוא יצלצל. אני אפילו לא יודעת למה, פשוט הנשיקה שלו, ההרמוניה שהייתה בינינו, גרמה לכל גופי צמרמורת אין סופית. לא רק באותו הרגע, גם ברגע שאחריי. שאח שלו אמר לי שהוא לא יוותר, זה הפחיד אותי, אבל שוב זה גם החמיא לי. הרגשתי שאני נתקעת בפיצול אישיות מוזר. זה לא הפעם הראשונה שאני מנהלת יחסים זמינים בלבד, לצורך סיפוק, היה לי את דום. שאני עדיין לא בטוחה למה אני לא נפגשת איתו.

הרגשתי שהכל מסתבך לי, שאני נכנסת לכל מני מקומות אבודים שבכלל אני לא צריכה להיכנס. נייט לורן אמור להיות המנהל השחצן שלי, כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו. רציתי להרגיש את השנאה שהרגשתי, אבל היא נעלמה ברגע שראיתי את פניו. זה אפילו לא היה הגיוני.
המועדון התחיל להתרוקן, בשעה שש וחצי בבוקר, אנשים התחילו לצאת החוצה שיכורים עם חיוך מרוח על פניהם. המוזגים התחילו לנקות את הכוסות, ולחלק את הטיפים בניהם. רפרפתי את מבטי במועדון הריק, עיניי ננעלו ברגע, הבטתי בזוג, בזמן שהגבר הניח את ידו בצד ראשה ורכן לעברה שהוא לוחש לה משהו. שערו השחור היה פרוע, בגלל שהיא לא הפסיקה לשחק בו.עכשיו הבנתי למה הוא לאצלצל, הוא עסוק בבחורה החדשה אחריי הכל.
למה אני בכלל מופתעת?
הפניתי את מבטי במהירות, התעלמתי מהעבודה שהרגשתי כאבי בטן איומים, והמשכתי לנקות ולשטוף את הכוסות, שריח האלכוהול עדיין נפלט מהם ומתמזג עם האוויר.
"היי, את לא רוצה את הטיפ שלך?" מרקו נעמד מאחורי, כשהוא מצליף בישבן שלי, כמו כל יום.
סימנתי לו שעוד כמה שניות, הוא הנהן לעברי בקריצה, מסרתי לו נשיקה באוויר בזמן שהוא נכנס לחדר העובדים והניח את ידו סביב כתפייה של מיה.
סובבתי את ראשי בחזרה, כדי שאוכל להמשיך לנקות, צווחה נפלטה מפי באימה , הבטתי בנייט שלפני כמה שניות היה עסוק בסשה בשאלה, הוא התעלם מהמבט שלי ונעץ את עיניו בשלי. "מה אתה רוצה?"
"מה זה היה?" הוא שאל בטון די כועס, מפנה אצבע מאשימה לעבר חדר העובדים שבו מרקו נמצא.
משכתי בכתפיי בתור תשובה מזלזלת, המשכתי לנקות את הכוסות, "אני חושבת שזה מרקו, שמצליף לי בישבן."
"ישבן?" הוא כיווץ גבותיו בשאלה כשהוא מגחך טיפה, חיוך קטן נמתח על שפתיו הבשרניות וחשף לעברי שיניים לבנות לצד הגומות שלו. "בדרך כלל אני משתמש במילה תחת."

"אז אני לא."
החיוך שלו נמחק בשנייה, כמו שהוא הופיע בשנייה, וקמט קטן הופיע בין גבותיו והוא חזר להיות כועס, לפחות ככה זה נראה. "אמרת לי שבינך לבין מרקו לא קורה שום דבר."
"אני לא מתעניינת בך ובבחורה החדשה שלך, אז אתה לא צריך להתעניין בי ובמרקו." אמרתי בנימה רגועה. למזלי הייתה לי יכולת שבה יכולתי להסתיר כל דבר שהפריע לי, למרות שמילים הראו אחרת. ידעתי לשלוט בטון דיבור שלי, ותמיד חשבתי כמה צעדים קדימה לפני שפעלתי.
הוא נחר בבוז, "זאת חברה של סשה."
"מה זה משנה?" שאלתי והנחתי את הכוס על הבר.
"אני מתכוון חברה חברה."
עייני נפערו בפליאה והבטתי לעבר סשה ואותה הבחורה שדיברו בינהן בחיוכים והעבירו מדי פעם נגיעות. החזרתי את מבטי לעבר נייט, "סשה לסבית?"
"כן, כבר כמה שנים שהיא מחוץ לארון."
משכתי בגבותיי תוך כדי הנהון, "היא לא נראית."
נייט הרים את ידו למעלה ושלל את דבריי, "עכשיו אל תשני נושא, מה היה הקטע שלך עם מרקו."
"מרקו הוא ידיד טוב שלי, כבר אמרתי לך. עכשיו אם לא אכפת לך, אני רוצה להתארגן וללכת." לא חכיתי שנייט יענה, או יגיב בדרך כלשהי. פשוט פרצתי לתוך חדר העובדים, ושוב פעם הרגשתי את הבחילה שהייתה לי בבטן, רק שהפעם נוסף גם צמרמורת בין הרגליים, רציתי שיפסיק. אחרי שסיימתי להתארגן, מרקו ומיה הציעו לי לראות סרט בדירה של מרקו, כמו שהם היו עושים כמעט בכל פעם לאחר העבודה. מדי פעם הייתי הולכת איתם, אבל הפעם הרגשתי שאני רוצה להיות לבד, פשוט לבד. מרקו עצר את מיה שעמדה לשאול שאלות כמו- 'מה קרה?' בכך שהוא משך אותה לבחוץ.
הקור הכה בגופי ברגע שעשיתי את צעדי הראשון בחוץ מחוץ למועדון. יכולתי לראות את השמש זוהרת מתחת לכמה עננים. אחזתי את המעיל שלי בניסיון לחמם את גופי, הרמתי את ידי וחכיתי שאחת המוניות תעצור.
לפתע הרגשתי יד קשוחה מושכת את ידי איתה, ומצאתי את עצמי במושב הקדמי לצד הנהג. מה לעזאזל קורה כאן? הבטתי בנייט שהתיישב במושב מקדימה בטבעיות, מכניס את המפתח וחוגר את החגורה שלו. הוא לא הסתכל להביט בי, הוא פשוט נהג והתעלם מהעבודה שאני פה לצידו.
הבנתי שעד שאני לא אשאל מה קורה כאן, נייט לא עומד להסביר לי מה אני עושה במכונית שלו, ובכלל לאיפה הוא לוקח אותי. "מה שאתה עושה כרגע, נחשב לחטיפה." אמרתי ושילבתי את ידי שאני נעשנת על המושב המרופד של המכונית שלו.
"תחגרי חגורה." הוא אפילו לא הביט בפניי כשהוא אמר את זה, ממשיך להתעלם מדבריי כאילו הם חסרי משמעות.
נחרתי בבוז, וחגרתי את החגורה. חשבתי לעצמי שכדי לי כבר לפתוח את הדלת ולקפוץ, אבל את האמת שזה לא היה שווה את הסיכון לאבד את חיי. "לפחות תגיד לי לאיפה אנחנו נוסעים, טוב?"

"לדירה שלי."
עיני נפערו ברגע והבטתי בו באימה, למרות שהוא היה עסוק בלנהוג. "אני לא רוצה ללכת לבית שלך."
"חשבתי שאמרת שמה שאני עושה זה חטיפה, לא?" הוא הפנה את מבטו אלי לראשונה, עיניי נפגשו בעיניו הכחולות אפורות, ומהר מאוד הפנתי את מבטי בחזרה לכביש.
"נכון, זה חטיפה." השענתי את ראשי על החלון באנחה, מביטה לעבר העצים הגבוהים ממולי.
"אם זאת חטיפה, אז אני לא שואל אותך אם את רוצה לבוא."
לא היה לי אפילו כוח לענות לו, אז פשוט הנחתי לו להמשיך לנסוע, בתקווה שאני אתעורר והבין שזה רק חלום וכל מה שקורה כאן לא אמיתי. בכל פעם שהנחתי לראשי לחשוב מה יקרה בדירה שלו, הרגשתי מין רטיבות בין רגליי, לצד ההתקשחות של החזה שלי.
זין. אני חייבת להפסיק את זה. במהירות.
הרמתי את ראשי ומצמצתי בעיניי, לעבר הבניין המוכר שכבר הייתי בו. נייט פתח את הדלת, ומשך אותי מהמכונית. הוא אפילו לא חיכה שנייה, שאני אוכל להבין מה קורה, הוא פשוט משך אותי אל תוך הבניין, כשהוא אומר לשומר שלום, ומתקדם מהר אל המעלית.
נעמדנו שנינו, בצדדי המעלית, רחוקים אחד מהשני, אבל למרות הכל הרגשתי כל כך קרובה עליו. חום כבד התפשט על גופי. הנסיעה במעלית הייתה ארוכה. מזווית העין, ראיתי את נייט נשען על המעכה שזהר בצבע זהב יפהפה. פניו הקשוחות של נייט נראו אבודות והוא השקיע את מבטו לעבר הרצפה. היה נראה שהוא חושב אם הוא עשה טעות. הוא גירד בלחייו שכוסו בזיפים שחורים וקצרים בבלבול. כאילו הבלבול שבער בתוכי עבר אליו, והמשיכה שפעמה בתוכו חדרה אל תוך גופי בעוצמה. לא יכולתי להתאפק, יותר נכון לא רציתי להתאפק. לפני שנייט הספיק להרים את מבטו ולהבין שאני עומדת ממולו, כרכתי את ידי סביבי צווארו, נעלתי את ציפורניי בחוזקה שם, הוא נהם בלחש אל תוך האוזן שלי. אחרי שנייה, לשונו חדרה אל תוך הפה שלי, שהיא יוצרת ההרמוניה שהרגשתי בפעם הקודמת. שפתיו טיילו לעבר כתפיו, בזמן שידיו העבות משכו את הז'קט מגופי וזרקו אותו על הרצפה. צליל המעלית נשמע. נייט כרך את רגליי סביב מותניו במהירות, ובעט בז'קט שלי מחוץ למעלית.
לשונו החמימה הונחה על צווארי, כשהוא פתח את הדלת לדירה שלו. המגע של הלשון שלו שם העביר רעד מצמרר על כל חלק מהגוף שלי וגרם לי להחסיר נשימה. שיניו ננעצו בצווארי בחוזקה ולאחר מכן לשונו לקקה את המקום ומצצה כל חלק שם. התחלתי לפתוח את כפתורי החולצה שלו, שלאט נחשפת לעברי הבטן הקשוחה של נייט. העברתי מגע קל בין הקוביות הקשות שלו בצבע החום מהפנט לצד החזה הקשוח שלו.
גבי הונח על הספה הלבנה והמרופדת של נייט, בזמן שהוא זחל לעבר מותני, פותח את כפתורי מכנסיי ולאחר מכן את הרוכסן, בשנייה שהמכנס נמשך מגופי, מבטו של נייט הפך למשתוקק יותר, הוא משך את רגליי סביב מותניו כך שישבתי מעליו, ונישק את הפלג העליון של החזה שלו. ידיו הונחו על קצה חולצתי, בזמן שאני הצמדתי את ראשו קרוב יותר לפני, ושפתיו נגעו בשלי ברכות. הוא משך את הגופיה שלי מגופיה והעביר מבט בוחן אל עבר גופי.
"את בהחלט D, ולא C." אמר בחיוך קטן שהוא נזכר בפעם שבה הוא בא עם חבריו, ונכנס לחדר העובדים בזמן שהתלבשתי כשהוא שואל עם אני מידה C.
החזרתי לו חיוך קטן, דחפתי את כתפו בחוזקה, וגובה הוטח לעבר הספה, הוא לא התנגד ונתן לי לזחול לעבר המכנסיים שלו, משכתי אותם מרגליו, כשאיבר הגדול שלו נחשף לעברי. לפני שמשמתי לב, נייט הוריד את החזייה שלי, ושדיי התקשחו במהירות, כמו שגבי הוטח במהירות שנייט גוהר מעלי. להבדיל ממני, הוא לא הוריד את התחתונים שלי, הוא פשוט קרע אותם מגופי בחוזקה.
גניחה נפלטה מפי, עצמתי את עיניי בחוזקה כשהרגשתי את אצבעותיו של נייט חודרות לתוכי. הוא משך את פניי אל פניו וכיוון אותם לעברו, "אני רוצה שתסתכלי אליי." הקול שלו נשמע כמעט ומתחנן, ולא יכולתי לסרב. פתחתי את עיניי ושקעתי אל תוך עיניו המהפנטות שלו. נעצתי את ציפורני בגבו בחוזקה, שאצבעותיו נכנסנו עמוק יותר.
"נייט," גנחתי אל תוך האוזן שלו.
אצבעותיו יצאו מגופי במהירות והוא נישק את פי ברכות, מבט מופתע התפרס על פניי, "מה?"
הוא פתח את המגירה של השולחן של הסלון, ופתח את הקונדום אל תוכו, ברגע שהוא מתח את הקונדום על הזין שלו, הוא זינק מעליי, "תגידי את זה שוב,"
הרמתי את גבותיי בלבול "מה להגיד?"
שוב הרגשתי את אצבעותיו בתוכי, "את השם שלי." הוא רכן לעבר ראשי ויצא מתוכי שוב פעם, שאחרי שנייה, האיבר העבה שלו, נדחק לתוכי. הקושי להכניס אותו גרם לרגלי לרעוד.
"נייט," פלטתי לפתע שהוא חיזק את העוצמה שלו.
הוא הניח את ידיו מתחת לגבי והרים אותי ואז שוב הניח אותי אל הספה. פיו הונח על שד שלי בזמן שהוא מעביר את חום לשונו ומוצץ כל חלק מגופה, אחרי זה הוא עשה את אותו הדבר לשד השני, שכבר התחיל להתקשח.
הוא התחיל לחזק את המהירות שלו, כשהוא יוצא ונכנס. לסתו ננעלה ועיני הופנו לעברי, הרגשתי שהוא מעביר לתוכי את כל מה שעובר בתוך הגוף שלו במבט אחד. זה היה מפחיד, כובש, מרעיד, מצמרר, וחזק.
"אלוהים אדירים!" צווחתי כשהוא נדחק לתוכי עמוק כל כך שהוא היה צריך להשעין את היד שלו בצדדי ראשי.
הוא גנח אל תוך אוזניי בזמן שהוא תחב את עצמו בכוח, הנחתי את ידי על כתפיו בזמן שאני מנסה להפסיק לזעוק מהכאב הנעים שהרגשתי בין רגליי.
"תגמרי בשבילי קים," הוא לחש אל תוך אוזני, כשהשם שלי יצא מפיו ברעד הרגשתי את החום מתחיל להתפשט מגופי. הרגשתי את האדרנלין פועם בתוך גופי.

זעקה נפלטה מפי במהירות שהרגשתי אותו נלחץ בתוכי עמוק יותר מהפעם הקודמת. "נייט," מלמלתי בגניחה, בזמן שאורגמה מטורפת יוצאת מגופי.
הנשימות שלו חזרו למקומם, תוך כדי הניסיון שלו להירגע. הגוף שלי התחיל להיות דביק יותר, עקב החום גוף שהם פלטו. זה היה סקס מדהים, הכי מדהים, סקס שפלט ריח של זיעה מענגת שתערבב עם הבושם הנעים והגברי של נייט. הוא העביר נשיקה קלה אל פי, "בואי נלך לישון."
"מה?" שאלתי בצעקה ודחפתי את גופו מגופי, הוא נאנח אל תוך צווארי והרגשתי את הנשימות שלו חודרות לתוך אוזניי. "אני לא מתכוונת לישון כאן." שללתי את דבריו בזמן שהוא התחיל לנשק את צווארי.
"קודם כל," הוא נעמד במקומו, "את לא רבה איתי אחריי סקס." פלטתי נחירת בוז, והוא התעלם ממנה כרגיל, "שנית כל אני חטפתי אותך."

"אה." מלמלתי ולפני ששמתי לב גופי הונח על כתפיו הרחבות של נייט. נאנחתי אל תוך גבו, לא היה לי כוח להילחם נגדו ובכלל לריב איתו, אז פשוט הנחתי לו להשכיב אותי על מיטתו.
"מחר את באה גם?" הוא שאל ונשכב לצידי במיטה.
הורדתי את ידו מכתפיי, "זאת פעם אחרונה נייט."

"פעם אחרונה," הוא הנהן, "להיום." החיוך הזדוני והקטן שלו, גרם לי להנחית על פניו מכה קלה.
"לתמיד."
הוא הניד בראשו, "אני רוצה אותך במשך כמה חודשים."
"לא."
"ארבעה חודשים?"
"לא."
"שלושה, אז?"
"אין מצב."
הוא נחר בבוז, "שניי חודשים, ואין ויכוח." נייט לא נתן לי להגיב ונישק את פי נשיקה קצרה שמשאירה אותי מגורת. "אני שמח שאת מסכימה."
"אני לא הסכמתי."
הוא נכנס אל תוך המיטה, ומשך את גופי לעברו. "כן, מה שתגדי."
הבטתי אל תוך פניו היפות, שעיניו התחילו להעצם, למה הוא חייב להיות כל כך יפה, הוא לא יכול לקום מכוער? שאלתי את עצמי בזמן שהעברתי ליטוף קטן על פניו. שאני יודעת שנכנסתי אל תוך צרה גדולה ואני צריכה לצאת ממנה מהר.