מאז שנתקלה בעיניו והוא בעיניה חייהם לא יהין אותו דבר

ההתנגשות- חלק 3

05/09/2020 65 צפיות אין תגובות
מאז שנתקלה בעיניו והוא בעיניה חייהם לא יהין אותו דבר

עליתי לחדר שלי במלון מהורהרת כל כך מהנשיקה של הירו, אני לא יודעת למה אבל כל הדרך לחדר לא הצלחתי להפסיק לחייך ולחשוב על הנשיקה הזו. צלצול טלפון העיר אותי מהאופוריה שנכנסתי אליה, ראיתי את השם של אלי על הצג. שיט! איך אספר לה עכשיו שלא הצלחנו להגיע לראיון של ווג ולבית מחסה של אותם ילדים תמימים. היא בטח כבר יודעת כי למי יתקשרו אם לא אליה שלא הגענו, באמת היה מוזר שעד עכשיו היא לא התקשרה אלי. “הלו? ” עניתי בחשש. “או מי גאד מריצה! תודה לאל שאת עונה, שלחתי לך מיליון הודעות, הגעתם בשלום? ”
“מה? ” עניתי בבלבול, איך היא יודעת?
“הירו סיפר לי, הוא שלח לי הודעה עם המיקום שלכם ושנתקעתם ושאני אודיע לווג ולכל מי שצריך לדעת, ושלחתי לך הודעות לוודא שאת בסדר ולא חזרת אלי. ” כשהיא אומרת את כל זה אני בודקת בטלפון שלי לראות אם היא שלחה הודעות ואני רואה באמת 10 הודעות שלא נקראו מאלי, איך לא שמתי לב אליהם. “כן כן אני בסדר, תודה על הדאגה אלי אני לא שמתי לב להודעות שלך, הייתי כל כך מותשת מכל הנסיעות האלה ומכך שנתקענו. ” אמרתי לה.
“אני יכולה לתאר, אני מצטערת ששלחתי אותך לא ככה רציתי שתייהיה הפעם הראשונה שלך מייצגת אותנו. ”
החמיא לי שביאס אותה שלא הלכו הדברים בשבילי. “זה בסדר, באמת, אני שמחה ששלחת אותי למרות הכל. “ ברור שאני שמחה, קיבלתי נשיקה מדהימה בסופו של היום. “אוקי, נדבר ביום שני שיהיה לך סופש נעים! ” “תודה גם לך” חייכתי לטלפון וניתקתי את הטלפון.
עליתי למיטה כשאני כבר מוכנה לשינה ועדיין לא קיבלתי את השיחת טלפון שהירו הבטיח שיעשה לי, מצד אחד גם לא הבנתי איך הוא יתקשר אלי כי הוא לא לקח את המספר אבל היום לא חסר דרכים להשיג מישהו עם הטכנולוגיה, אני בטוחה שהוא יתקשר. אני מודה שבמשך השלוש שעות האחרונות לא הפסקתי לבדוק את הטלפון שלי, אבל אני כבר נהייתי עייפה מהיום הזה, והגיע הזמן לישון. לקחתי את הטלפון שלי להציץ עוד פעם אחת לראות אם הירו הראה נוכחות, ושוב התאכזבתי. שום דבר שמזכיר את שמו לא הופיע על המסך. עלה לי רעיון ולחפש את הירו בגוגל. הקלדתי את שמו וכמובן אינספור כתבות מצהובונים ומידע בויקפידיה ישר הופיע לי, נכנסתי לקרוא את המידע מויקפידיה עליו. בן 26, נולד ב4.8.1994 בלונדון בריטניה, החשיפה שלו הייתה בגיל 17סוכן מוזיקה אמריקאי גילה אותו ששר בבר שכונתי בלונדון. ממש סיפור סינדרלה חשבתי לעצמי. הסתכלתי לראות איזה עוד מידע ויקפידיה יכולה לתת לי, הוא זכה במספר פרסי גראמי בז’אנר הרוק, הסתכלתי לראות את רשימת השירים המוצלחים שלו, ואז הגעתי לחיים האישיים שכתבו עליו, בויקיפדיה מצויין לפחות 5 דוגמניות ושחקניות שהוא יצא איתן, את הזמן שהתחילו לצאת והזמן שנפרדו הבחורה האחרונה ברשימה הייתה סטייסי, ואם אני לא טועה ואני חושבת שאני יכולה להיות בטוחה זאת אותה סטייסי שאלי דיברה עליה, לפי ויקפדיה רשום שהם נפרדו אבל בכל זאת לא יודעת למה אבל הרגשתי את הצורך להיכנס ולראות מי זו סטייסי. כשהקלקתי על שמה ראיתי תמונה של הבחורה מהבר שלחשה להירו משהו באוזן ובשבילה הוא עזב אותי הופיע. ברור, בכל התמונות היא נראת כזו ברבי, ברור שהוא יעזוב אותי בשבילה. טוב די אני מתחילה להמעיט מערכי יותר מידי בגללו ויכול להיות שאני סתם הגזמתי לגבי הכל והנשיקה הזו הייתה סתם נשיקה, מה שבטוח אני כבר מתחילה לחשוב יותר מידי ולא משנה מה אני עברתי ואני עוברת תהליך של דימוי עצמי ולא באתי לניו יורק כדי שמישהי או מישהו יוריד אותי, אז לא משנה אם הוא התקשר או לא אני ממשיכה בשלי. כיביתי את הצג של הטלפון ועצמתי את עייני כדי לישון.
***************
יום ראשון הגיע, ובמשך כל היומיים האלו שעברו לא שמעתי דבר מהירו. אני מודה, זה איכזב אותי, כל כך ציפיתי וכל כך רציתי שהפעם זה יהיה אחרת, באמת לרגע חשבתי שהדברים הולכים להשתנות ואולי הוא לא מי שחשבתי שהוא, אבל טעיתי מסתבר. הוא בדיוק מי שחשבתי שהוא, ואני נתתי לו להנות מההרגשה שהוא יכול להשיג כל מה שהוא רק רוצה. אני מרגישה כל כך מטומטמת, יותר מטומטמת מאותו ערב במסיבה. במשך כל השבת הייתי בעיקר בחדרי במלון ותפרתי לעצמי את הקולקצייה שאני רוצה להציג כדי להתחיל להתקדם למטרה שלשמה באתי לכאן, עלה לי רעיון לעשות תצוגת אופנה עם הקולקצייה שאני מכינה, תצוגת אופנה בחינם שבסופה הבגדים ימכרו. אני רק צריכה למצוא את המקום הנכון, כמה דוגמניות, את האנשים והאישורים הנכונים לכך. נשמע פשוט לא? בכל מקרה זה לפחות הצליח להסיח את דעתי לכמה רגעים מהירו.
היום החלטתי לקחת יום חופש לגמרי, וללכת להתפנק בקצת קניות ובקפה טוב. בדיוק שבאתי לצאת אלי התקשרה. “היי” עניתי. “היי, אני בדיוק יוצאת עם סברינה לקניות רוצה להצטרף? ” האם יש טלפתיה ביני לבין אלי? כי צירוף מקרים כזה מטורף עוד לא יצא לי. “אני אשמח, אני בדיוק תכננתי לעשות את זה, ועם חברה זה נשמע יותר מהמם. ” “נפלא! אז תיהיי מוכנה 20 דק’ אני אצלך. ” “מעולה” אמרתי מחוייכת. איזה כיף שאלי ואני התחברנו ככה, וגם החברות שלה נורא נחמדות ככה שבאמת אני שמחה שיש לי עם מי לבלות את יום ראשון כאן בניו יורק.
אחרי 20 דקות כמו שאלי אמרה היא התקשרה לומר שהיא למטה, בחוץ היה די נעים והחלטתי להתלבש די פשוט, שמתי חולצת טישרט צמודה לבנה ומכנסי גינס פדלפון גבוהים, גלגלתי את השיער שלי לפקעת עם סיכה וענדתי עגילי חישוק בנוניים. יצאתי מהמלון ואלי חיכתה לי ליד מושב הנהג באוטו של סברינה, נכנסתי לאוטו אלי הסתכלה עלי ואמרה “גם בטישרט את מהממת. ” אלי תמיד מחמיאה לי, אני כן מרגישה שאני נראת טוב לא חשבתי בזמן האחרון שלא, אני מתאמנת ומשתדלת להיראות במיטבי, אבל תמיד כיף לשמוע מהסביבה בשביל לחזק את הביטחון. כשהייתי בתיכון הייתי מרגישה בלתי נראת, הייתי מרגישה שהבנים היו רואים את כל חברותיי שמסביבי ואותי לא, עד שמשהו השתנה יום אחד, אני לא יודעת מה זה בדיוק, אבל אני התחלתי לראות את עצמי, וכשאני התחלתי לראות את עצמי ככה גם אחרים התחילו לראות אותי. אבל עדיין מחמאות זה תמיד משהו שמתקבל. “תודה גם אתן תמיד מהממות! ” אמרתי בחיוך מלא. נסענו לקניון והתחלנו את מסע הקניות שלנו, אני מודה שלא הגבלתי את עצמי ובכל חנות אפשרית שמצאתי משהו שאהבתי קניתי. החלטנו לסיים את מסע הקניות שלנו בסטארבקס עם קפה ומאפה, סברינה הלכה להזמין לנו את . הארוחות כשאני ואלי הלכנו לתפוס מקום כי המקום היה מפוצץ. כשהתיישבנו אלי הסתכלה עלי ואמרה לי “אני מצטערת על יום שישי עם הנסיעה להמפטונס, לא חשבתי לרגע שיקרה דבר כזה. ” החזקתי את ידה של אלי ואמרתי “זה בסדר באמת, למה את מצטערת כל כך? ”
“אני הייתי אמורה לנסוע, והייתי גמורה אני מודה. היו המון אירגונים לתצוגת אופנה ואני יודעת שאת לא בדיוק מחבבת את הירו. ” מאין היא הסיקה את זה? אני יודעת שהיא ראתה כמה תקלים שלנו אבל… ”למה את חושבת ככה? ”
“לא צריך להיות גאון גדול, אחרי הדברים שאמר לך. ”
כבר שכחתי מכל מה שהיה לפני הנשיקה, הרגיש לי כיאלו אני והירו עברנו כל כך הרבה דברים שבסך הכל אנחנו נכיר ממחר שבוע. אבל זה טוב שתחשוב שאני לא אוהבת אותו, כמה שפחות יהיה דיבורים ככה אולי יהיה לי יותר קל לשכוח ממנו ולראות אותו רק כעמית לעבודה.
“כן.. טוב זה לא נעים לשמוע, אבל בסדר הוא לא מעניין אותי כל כך, בסך הכל חבר לעבודה. ”
סברינה הגיעה עם מגש ובו הקפה שלנו והמאפים, מהמם כי אני גוועת ברעב וטוב שהיא הפסיקה את השיחה הזו.
סברינה התיישבה עם חיוך ואמרה “הכוכב של התצוגת אופנה שלך מככב בצהובונים. ”
“מה זאת אומרת? ” שאלה אלי בחוסר הבנה.
סברינה הניחה את המגזין על השולחן ובו תמונה של הירו מתנשק עם סטייסי. אני מודה, הרגשתי צביטה בלב. ידעתי שאני סתומה אבל זו סטירה מצלצלת כי בזמן שאני מחכה לשיחה ממנו, הוא בעצם זיין את הכלבה הבלונדינית בעלת הרגליים הארוכות.
“תמיד מופיע בכותרות המתוק הזה. ” גיחכה אלי. ולקחה שלוק מהקפה שלה.
כל התאבון שהיה לי נעלם.
הבנות התחילו לדבר על כל מיני כתבות שהיו במגזין ואני נשארתי עם עצמי ניסתי לצחוק איתן ולהצטרף אליהן אבל הידיעה הזו פשוט הרגיזה אותי והשאירה אותי חסרת מנוחה.
“הכל בסדר? ” שאלה אותי אלי כשהייתי יותר מידי זמן בשקט.
“כן אמרתי” בחיוך מאולץ. ולקחתי שלוק אחרון מהקפה. “המאפה לא טעים לך? לא נגעת בו. ”
“אני פשוט לא רעבה כבר. הכל בסדר באמת. ” אגרתי את כל הכוחות שלי וחייכתי את החיוך הכי שקרן שלי לאלי. אלי הנהנה והמשיכה להסתכל בעיתון עם סברינה.
*****************
הירו-
השעון צלצל והשעה הייתה 8:30, אני צריך להגיע למשרדים של ריצ’רדס למדידות לתלבושת שהם מכינים לי לתצוגת האופנה, ולעבור על רשימת השירים שהם רוצים שאשיר. אם לומר את האמת אני תשוש, אבל אני ממש רוצה לראות את מריצה, הייתי כל כך מבולבל אחרי אותה נשיקה שאני באמת לא יודע מה נכנס בי באותה שניה, אבל לא לקחתי ממנה את מספר הטלפון שלה. אני יודע שהיא בטח מעוצבנת שככה נעלמתי, למרות שעברתי עם האוטו כמה פעמים ליד המלון שלה כדי לראות אם אתקל בה, אבל בכל הפעמים שעברתי בסופש לא נתקלתי בה. אני יודע שיכולתי לנסות קצת יותר, אבל בכל זאת לא ידעתי מה הולכת להיות התגובה שלה או שלי. אז העדפתי להשאיר את זה שניפגש בעבודה כדי למנוע מבוכה כלשהי אם תיהייה. קמתי למטבח וביקשתי משרה העוזרת בית שלי להכין לי משהו לאכול. בזמן שישבתי על האי וחיכתי לאוכל ג’ון נכנס לפנטאהוז שלי. “אחי אתה מופיע בכל העיתונים” הוא אמר וצחק. “מה? ” אמרתי לא מבין כלל למה אני מופיע בכל העיתונים כשניסתי כל הזמן הזה להתרחק מפאפרצי, רק אל תגידו לי שהם צילמו אותי עם מריצה במארקס אוכלים המבורגר. הסתכלתי על העיתון וראיתי תמונה שלי עם סטייסי מתנשקים במועדון. זה מאותו הערב שאני ומריצה רקדנו, הייתי שיכור יותר מידי ושכחתי בכלל שזה קרה שסטייסי אמרה לי שנכנס צלם פאפרצי והלכנו לרקוד למקרה שיצלם אותנו והוא ידע בדיוק מתי לתפוס את התמונה. איך תמיד סטייסי מצליחה להחזיר אותי למקום הזה, כל פעם שאני אומר לה שזה נגמר כל התרגיל היחצני הזה, ואני מודה זה היה כיף כל הסיקור התקשורתי הזה גרם להכרה שלי בעולם כולו מעבר לרק אמריקה או לונדון, ויותר מזה שאני יודע שסטייסי רוצה אותי באמת, והיא מתה על זה שאני מזיין אותה, אם לומר את האמת היא גם טובה במיטה לא פחות ממני אבל חוץ מדוגמנית לא הצלחתי למצוא בה משהו מעבר, סטייסי אוהבת להופיע על הצהובונים, אני מתפלא על עצמי שמרוב שהייתי שיכור נתתי לה מה שהיא רצתה, זה עזר לי אבל זה כבר לא בשבילי להופיע על כל הצהובונים בכתבות חסרי משמעות, במהלך הזמן הזה שאני עושה מוזיקה הבנתי שאני רוצה שהמוזיקה שלי תיהיה עם משמעות, עם מסר ולא סתם כוכב רוק מסחרי, זה קל מאוד להיות שם במקום הזה, הייתי שם, רק עוד חלק מהתעשיה הזו שמגלגלת מליארדי דולרים, הייתי בורג קטן במערכת שעזר למסחר הזה, אבל עכשיו בזמן האחרון לקחתי צעד אחורה, אני כמה שיותר מסתתר מהפאפרצי, ועושה את הדברים שבאמת אני חושב שבעלי משמעות ושווים את זה. לפעמים אני הולך לאירועי יחצנות בשביל סטייסי, באיזשהו מקום אני חייב לה, היא עברה איתי תקופה מאוד קשה שהייתי בה ועדיין יש בי שרידים ממנה, אני מרגיש שאני חייב לה על שסבלה אותי ועזרה לי ומצאה לי גם את העזרה שהייתי צריך, אז אני עושה את זה בשבילה לפעמים, כנראה שבאותו ערב לא הצלחתי לעמוד על שלי, או בכללי לעמוד לא יודע בכלל איך הגעתי הביתה באותו היום, אני מקווה שמריצה לא ראתה את זה. קימטתי את העיתון “תזרוק את זה” אמרתי לג’ון. “לא ידעתי שחזרת לסטייסי. ” “אני לא” אמרתי. “אז? ” שאל אותי ג’ון.
“לא יודע, הייתי שיכור, היא יודעת שזה סתם. מה זה משנה. ”
“אוקי.. טוב יאלה תיהיה מוכן צריך לצאת לריצ’רדס. ”
“אתה בא איתי? ”
“כן. צריך לעבור על הזמן שאתה מופיע ועל הסכום. ”
“חשבתי שסגרנו סכום. ” אמרתי.
“אנחנו בדרך לשם. יאלה קדימה תתארגן. ”
שמתי את הגי’נס הסקיני השחור שלי, חולצה מכופתרת לבנה עם הדפס מעוינים שחורים עליה, קיפלתי אותה עד למרפק, ענדתי את השעון שלי, הטבעות שלי, נעלתי את נעלי האולסטאר השחורות הגבוהות שלי. נתתי לשיער שלי להישאר פרוע, באתי לקחת את המפתחות של האוטו וג’ון אמר שנוסעים באוטו שלו.
נכנסנו לריצרד’ס, השומר לקח את המכונית להחנות אותה ואנחנו עלינו במעלית כשנפתחו דלתות המעלית ישר חיפשתי בעיני את מריצה לראות אותה, אלי קיבלה את פנינו. “הירו, ג’ון, כיף לראות אותכם פה תמיד. “ חייכתי לאלי וגם ג’ון.
“טוב ג’ון נלך לדבר לגבי העניינים שלנו? עוד רגע יצטרף גם מנהל מחלקת החשבונאות אבל נוכל להתחיל אם תרצה. ” “אין בעיה” אמר ג’ון. “טוב אני אשתה קפה בנתיים עד שתגידו לי מי לוקח לי מידות. ”
“אתה לא רוצה להצטרף לישיבה? ” שאל אותי ג’ון.
“אני סומך עליך” אמרתי לו והאמת היא שרציתי ללכת לחפש את מריצה.
התחלתי ללכת לכיוון המטבח והדלת הייתה מעט פתוחה, ראיתי את מריצה יושבת שם עם אותו בחור שהיא דיברה איתו ברחבה במועדון והם התחבקו, היה ברור לעין מאוד שהוא נמשך אליה באותו היום, ניסתי לשמוע אותם מדברים. הם דיברו על ענייני עבודה, והוא ניסה לספר לה כל מיני דברים לא מצחיקים והיא צחקה מהם. למה היא צוחקת ממנו? מה בדיוק מצחיק במר חליפה מזויינת? “אז קבענו היום בשמונה? ” היא שאלה אותו. “כן. ” הוא חייך אליה וליטף את ידה שהונחה על השולחן. מה בדיוק מר חליפה דפוקה קבע איתה? לאן בדיוק הם מתכוונים ללכת ולמה הוא מניח את היד המזדיינת שלו עליה? לא יכולתי יותר לסבול את המראה הזה ונכנסתי למטבח, פתחתי את הדלת בחוזקה, הלכתי לכיוון מכונת הקפה ומריצה נבהלה וראיתי את הבעת פניה שהיא ראתה אותי. בדיוק מר חליפה דפוקה קיבל טלפון. “כן כן אני מגיע עכשיו אלי סליחה. ” הוא אמר וניתק את הטלפון. מריצה והוא קמו ביחד מהשולחן “אז היום, ניפגש. ” הוא אמר למריצה ויצא בחיפזון מהמטבח. שמריצה קמה היא פשוט הייתה מהממת, היא לבשה שמלת מיני קצרה סגורה עם שרוולים קצרים עם הדפס זברה עליה, נעלה נעלי עקב גבוהות שחורות אם אני לא טועה זה אותם נעלי עקב שנעלה במסיבה ואיך שראיתי את הרגליים הארוכות שלה עמד לי והדבר היחידי שרציתי לעשות זה לזיין אותה על השולחן במטבח הזה. היא התעלמה ממני לגמרי, הניחה את הכוס שלה על השיש כשאני עומד לידו וחלפה על פני מבלי לומר מילה. היא באה לצאת מהמטבח ושאלתי אותה “מה קבעת עם מר חליפה מזויינת? “ היא נעצרה בדלת והסתובבה “סלח לי? ” “שמעת מה שאלתי” אמרתי והסתכלתי עליה וניסתי להימנע מלהסתכל על כמה היא כוסית בשמלה הזו. “אני לא חושבת שאני צריכה לתת לך הסברים על מה קבעתי ועם מי. במקום לשאול אותי למה שלא תשאל את חברה שלך? ”
חברה שלי? על מה היא מדברת? או. היא ראתה את התמונה בעיתון. אבל אם אני אדע על מה היא מדברת אצטרך להצטער. עדיף שלא.
“על מה את מדברת? ”
“אל תנסה לעשות ממני מטומטמת הירו, אני לא עוד אחת מהבנות שאתה חושב להביא ללילה חד פעמי מצטערת לבשר לך. אז תשחרר ממני. “
חריפה הבחורה הזו.
“אני אף לא חשבתי את זה. ” למה שתחשוב שזה מה שאני רוצה ממנה? אני מודה שרוב הבחורות עד עכשיו שהתחלתי איתן היו ללילה אחד, אבל משום מה אני לא יודע למה אבל מריצה היא לא הכיוון הזה בכלל, יש בה משהו אחר מכל הבנות האלה… משהו שונה שלא מוסבר, היא לא כמו כל הבחורות שהכרתי עד עכשיו. היא כועסת עלי אני יודע, אבל אני לא יודע בדיוק איך להצטער ואיך לגרום לה לסלוח על שאני אידיוט שלא התקשרתי אליה ועל התמונה הזו בעיתון.
היא גיחכה. “אתה פתטי. ” היא באה לצאת מהמטבח ברוח סערה ואלי בדיוק נעמדה מולה. “או טוב שאני מוצאת את שניכם, מריצה אני אצטרף שתחליפי את המודדת היום היא לא הגיעה היא נתקעה בפקק וצריך לשחרר את הירו. ” חייכתי שהיא אמרה את זה, מריצה נוגעת בי כשהיא כועסת עלי, לא יכלתי לבקש טוב יותר מזה. “את בטוחה שאת רוצה שאני אעשה את זה? ” מריצה שאלה את אלי בקול חלש כדי שלא אשמע. “את יודעת למדוד ואני צריכה אותך בבקשה? ” אמרה אלי למריצה.
היא חייכה למריצה “תודה! ”היא חיבקה אותה.
מריצה הסתובבה אלי כשמבטה כעוס. “זה הגורל בייבי. ” אמרתי וחייכתי אליה. היא גילגלה אלי עיניים כמו שאני אוהבת היא יצאה מהמטבח ואני אחריה תוך כדי שאני בוהה בתחת המושלם שלה איך שהוא בולט מהשמלה הזו.
**************
מריצה
איך? איך כל פעם אני נופלת ונתקעת איתו? זה ממש צחוק הגורל, אני מנסה להתרחק ממנו וכל פעם הוא מתקרב אלי יותר. ואני לא רוצה! בטח לא אחרי מה שראיתי ושהוא אפילו לא ניסה לדבר איתי במשך כל הזמן הזה ויותר מזה הוא מתנהג כיאלו לא קרה כלום, אני לא מצליחה להבין אותו ​​​הוא לא מסתדר לי בראש פשוט לא מסתדר לי בראש, קשה לי איתו. מי מי הוא חושב שהוא? ועוד הוא מתעסק בעניינים שלא שלו כשהוא שואל אותי מה קבעתי עם בריידן, לא ראיתי חוצפן, גס רוח, מניאק כזה עוד בחיי.
נכנסנו לחדר המדידות. ולא מספיק הוא היה נראה הדבר הכי מושך שראיתי בחיי עם החולצה המכופתרת הזו כשהוא פתח כמה כפתורים והיא חשפה מהחזה שלו יותר ממה שצריך וככה ראיתי את הקעקועים שעל החזה שלו, היה לו קעקוע של פרח פורח גדול מעל החזה השמאלי שלו שבצבץ מהחולצה, לעומת הידיים שלו שהיו מכוסות בקעקועים החזה שלו היה די נקי. לקחתי את סרט המדידה שהיה באחת המגירות. כשהסתובבתי הוא היה ללא החולצה, ראיתי את הגוף שלו בבהירות, הוא לא מתאמן בקביעות, יש לו שרירי חזה, כמה קוביות בבטן, שלא היו הכי חטובות אבל היו נראות לעין, הוא לא רחב מידי ולא רזה מידי, הוא בדיוק. הוי בבטן התחתונה שלו פשוט מושלם. הסתכלתי עליו כמה שניות ובחנתי אותו, כנראה שזה היה יותר מידי זמן ממה שחשבתי כי הוא שאל אותי “את מתכוונת למדוד אותי או רק לבהות בי? ” היהירות הזו, גורמת לו להיות רק בלתי נסבל יותר. הנהנתי והתקדמתי אליו, התחלתי למדוד אותו בקו המותניים. הייתי מאחוריו הרמתי את ידיו והוא לא התנגד למגעי, יכולתי לראות בברירור יותר את הקעקועים שעל ידיו, שוב שרשרת הציפורים מתחת למרפק, הקעקוע הכתוב בעברית שניסתי לבחון בפעם הראשונה שראיתי אותו עכשיו קריא לי “בסוף הכל חולף” הוא רשם. על הכתף, מתחת לכתף היה לו קעקוע של לב גדול ולידו עוגן. ובסוף לקראת כף היד עוד פרח פורח כמו שעל חזהו. רק קטן יותר. הוא לא יכל להיראות מושך יותר ממה שעכשיו. סבבתי סביבו את סרט המדידה והוא הוריד את ידיו אט אט. העלתי את ידו שוב. הוא סובב את מבטו אלי כשסיבבתי שוב את סרט המדידה. פניו היו קרובות מידי לשלי, הוא הסתכל עלי במבט הזה שלו שפשוט ממיס אותי. “אתה מתכוון לתת לי למדוד אותך? ” שאלתי בלחש. “אני רוצה להזמין אותך לארוחת ערב היום, אצלי. ” הוא אמר שהוא רוצה להזמין אותי לארוחת ערב היום? הוא רציני אחרי איך שהוא התנהג בימים האחרונים הוא מזמין אותי לארוחת ערב כיאלו כלום? הוא כל כך לא מובן. “84 ס”מ”אמרתי מתעלמת מהאימרה שלו. ו.
עברתי למדוד את קו המכנסיים שלו. סבבתי את סרט המדידה סביב, והוא נגע בפרק אצבעותיי שהיו מונחות על סרט המידה שהיה מונח עליו, הוא הקפיא אותי במקומי וגרם לרעד לעבור בין רגליי. הוא המשיך לטייל עם קצות אצבעותי במורד פרק כף ידי ואט אט הניח את ידיו עלי, יכלתי להרגיש את הטבעות שלו איך המתכת הייתה קרה לעומת גופי המתחמם. הוא תפס את ידיי והסתובב אלי. “את מתעלמת” הוא אמר והסתכל עלי בעיניו הירוקות המושלמות. “ אני חושבת שכבר הבנת שיש לי תוכניות להערב” הוא המשיך ללטף את זרועי “אז תבטלי” הוא לחש לאוזני. מי הוא חושב שהוא שאני אבטל ככה כל אחד בשבילו. הייתי רוצה אבל הוא משגע אותי. אוף למה הוא עושה לי את זה למה הוא מושך אותי ככה. גיחכתי “אתה באמת מצפה שאבטל בשבילך אחרי שראיתי שהעניינים בינך לבין הסטייסי הזו עוד להוטים? בטח שלא אבוא אליך לארוחת ערב. אני לא הבחורה מהצד מתוק. ” אמרתי את זה. הוא גיחך לפניי התקרב אלי יותר ממה שהיה קרוב והניח את ידו על גבי התחתון. “מה מצחיק אותך? ” שאלתי תוך כדי שאני מנסה לקחת צעד אחורה והוא צועד אותו איתי. “את ” הוא אמר וליטף את הלחי שלי. “אני? ” צחקתי. והשתחררתי ממנו והסתובבתי ממנו. הוא הסתובב אלי שוב. “שום דבר לא קורה ביני לבין סטייסי, זה משהו מסובך שאי אפשר להסביר אותו ככה. אבל תאמיני לי שום דבר לא קורה ביני לבינה, אני לא מעוניין בה. ” הוא אמר ונצמד אלי שוב. אני רוצה לא להאמין לו, אני רוצה ללכת משם, אבל עיניו פשוט לא נותנות לי. “בבקשה, תני לי לפצות אותך על כל מה שהיה, אני אפילו אבשל. ” הוא אמר וחייך מה שגרם לי לחייך גם, לא יודעת למה או איך אבל משהו גרם לי להאמין לו, “מה גורם לך לחשוב שאם תבשל זה מה שימשוך אותי לבוא. ”
“אני לא חושב שהאוכל שלי יגרום לך לבוא, אלא אני. ”
הוא אמר במבט מלא ביטחון כיאלו יודע מה אני חושבת בראשי. “אתה? ” אמרתי בזלזול. “לא? ” הוא אמר התקרב אלי והצמיד את פיו לפי, הוא נישק אותי בתשוקה רבה כשהוא מכניס את לשונו לפי וחופן את ראשי תוך כדי, שוב הוא מצמיד אותי אליו בידו השניה ואני שבויה לקסמיו. הוא הפסיק את הנשיקה שוב כשהוא מושך את שפתי התחתונה. “אני לא אקח לא כתשובה ” הוא אמר. הנחתי את אצבעי על שפתי שמשתוקקות עוד למגע שפתיו. “תוכל לתת לי לסיים למדוד אותך ואתן לך תשובה? ” אמרתי. הוא חייך כיאלו ידע שניצח, הסתובב ונתן לי לסיים את המדידות שלו. כשכיפתר את חולצתו וסידר אותה “בשבע וחצי אדאג שיגיע מישהו לאסוף אותך, פאלאס הוטל נכון? ” “כן ” אמרתי, כמסכימה להזמנתו, אני לא יודעת איך אבטל לבריידן תכננו לצאת לאכול באחת המסעדות הנחשבות בניו יורק אבל אולי אשלח לו שאני לא מרגישה טוב או משהו וזהו, מחשבות על מה אלבש ואיך אראה עלו בראשי ישר. “מעולה” הוא קרץ לי ויצא מחדר המדידות השאיר אותי שם משתוקקת לערב.
***********
מריצה
השעה כבר 19:30, הנהג של הירו מחכה לי למטה. הסתכלתי שוב בראי בפעם האחרונה לראות שאני מתוקתקת, רציתי להיראות הכי במיטבי, אבל לא מושקע מידי שלא יחשוב שאני מתלהבת מהארוחת הערב שלו, לבשתי חצאית מיני בגזרה ישרה בצבע לבן ובגלל שבחוץ היה מעט קריר הסכמתי לעצמי ללבוש חולצת גולף שחורה ארוכה דקה מאוד ומגפיים לבנות מעור עד כמה ס”מ מתחת לברך. התאפרתי בעדינות והחלקתי את השיער. יצאתי מהחדר והנהג היה לבוש בחליפה ובכובע. ” “מיס. ” הוא אמר לי והנהן, הנהנתי וחייכתי אליו בחזרה הוא פתח את דלת האוטו ונכנסתי. למזלי בריידן היה מבין בעניין הביטול, סמסתי לו שאני לא מרגישה טוב ובתירוץ הידוע שגברים בדרך כלל פשוט חייבים להעביר נושא ממנו והסברתי לו שזה היום בחודש שבו אנחנו לפעמים לא מרגישות במיטבנו ולא יכולות לזוז מהמיטה. כשהנהג נסע הוא שמע רדיו ואחד משיריו של הירו התנגנו, הרגשתי לרגע כמו אנסטסיה סטיל ושכריסטאן גריי מחכה לי באסקלה בסיאטל. זה היה קרוב, כל עניין הנהג, לנסוע ברכב יקר, והבניין שבו הירו גר. הירו חיכה לי בכניסה לבניין. “תודה גארט. ” הוא אמר לנהג, גארט שמו יכלתי להסיק. הוא לקח את ידי “שנעלה? “ הנהנתי וחייכתי אליו כשראיתי שהוא בוחן אותי, אני בחנתי אותו, הוא לבש כרגיל ג’ינס שחור הפעם עם קרעים, מגפיים שחורות, חולצה שחורה ומעליה חולצה מכופתרת קצרה שחורה שהשאיר פתוחה. נכנסנו למעלית וכמובן הירו לחץ לקומה האחרונה. “מה הכנת לאכול? ” הסתכלתי עליו. “את רעבה? ” הוא שאל אותי. “מורעבת. ” “טוב אני מקווה שקלעתי לטעם שלך” הוא אמר. המעלית נפתחה והוא הוביל אותי במורד המסדרון לדלת ביתו, פתח את הדלת והבית היה פשוט מרהיב, הסלון היה ענק והיה אפשר לראות מהחלונות את כל ניו יורק, את פסל החירות ממש ראיתי, רואים שהבית עוצב ע”י מעצב מקצועי, הוא הוביל אותי אל המטבח שאי הפריד בין המטבח לסלון ובפינת המטבח פינת אוכל מהודרת עם שתי צלחות מסודרות עם סכום, כוסות יין וורד לבן ליד כל כוס. “אתה עשית את זה? ” שאלתי. הוא הנהן. “שבי” הוא אמר. התיישבתי בשולחן והוא ניגש למטבח, הריח שנדף פתאום היה ריח מושלם, ריח של רוטב אלפרדו אם אני לא טועה, הוא הניח את הסיר על השולחן ופתח את המכסה שלו. “מה זה? ” שאלתי. “טורטליני בטטה ברוטב אלפרדו עם שבבי בטטה, קלעתי? ” אני לא יודעת איך, אבל הוא קלע, בין המאכלים האהובים עליי. ציפיתי יותר לאיזה המבורגר או סתם בסופו של דבר שהוא יזמין מאיזה מסעדת סושי, בסוף אני אגלה שלא הוא הכין את זה כמו בסרט מתוייגת כשביאנקה יצאה לדייט עם הקראש המושלם שלה טובי וחשבה שהוא השקיע עליה והכין סושי בייתי במיוחד בשבילה ובסופו של דבר היה מניאק אמיתי והכל היה קנוי. הירו זה טובי שלי? בבקשה שלא.
“אפשר להגיד, זה מריח טוב” אמרתי. הוא מזג לי לצלחת ממה שהכין ומזג לי כוס יין אדום, אני לא אוהבת יין אדום בדרך כלל אבל נלך בדרך שלו. הוא מזג לעצמו גם ואני חיכיתי שהוא יתיישב לאכול. הוא התיישב ולקחתי את הביס הראשון, ואו. זה היה טעים באמת טעים, הוא יודע לבשל. “איך? ” הוא שאל אותי. “באמת אתה הכנת את זה? ” שאלתי אותו, הוא צחק. “כן, יש לי כישורים שהעולם לא יודע עליהם. ” הוא אמר בגאווה. “טוב אני אוסיף את זה למידע עליך בויקפידיה. ”
“קראת עלי בויקפידיה? ” הוא שאל. איך הפלתי את עצמי? “מה? לא. לא.. ” הוא חייך. “נשמע שכן, האמת שלא יצא לי לקרוא מה כתבו עלי בויקפידיה. יש משהו מעניין? ”
“תגדיר מעניין, כתוב את הגיל שלך, את תאריך הלידה שלך, איפה נולדת, ההורים שלך, מסלול הקריירה שלך, ואיך אפשר בלי כמות הדוגמניות שיצאת איתן, או שאתה יוצא איתן עכשיו. ”
הוא לגם מהיין שלו. ואני אחריו. “אמרתי לך, אין ביני לבין סטייסי כלום ושום דבר, זה בסך הכל תרגיל יחצני שעשינו, זה משהו שהסתיים לפני שנה וחצי בערך אבל עדיין לפעמים יש מצבים שאנחנו מופיעים וזה הכל. ” תרגיל יחצני? זה אידיוטי.
“לא חשבתי שזאת האג’נדה שלך. ”
“זה לא. זה היה לפני. ”
“לפני מה? ” שאלתי אותו.
הוא שוב נראה כמהסס לענות לי. “לא חשוב. ” הוא אמר לבסוף.
“אתה מאוד מסתורי לפעמים. ”
“לפעמים צריך להיות מסתורי, גם את מסתורית. ”
“אני? מה מסתורי בי? ” שאלתי מופתעת. “אם תשאל אותי, תקבל תשובה, אני לא מסתירה. ”
“למה בחרת לבוא לניו יורק? ” הוא בחר לשאול.
“משום מה הרגשתי שניו יורק זה המקום הנכון להתחיל את הקריירה שלי, לבנות את עצמי. ”
“מה המטרה שלך בסופו של דבר? ”
“בסופו של דבר, אני רוצה להיות אימפריה, אני רוצה להיות מעצבת אופנה גדולה, ויש לי עוד דברים קטנים שהייתי רוצה לעשות אחרי זה. ”
“כמו מה? ” הוא שאל אותי מסתקרן לדעת עלי.
“אולי לכתוב ספר, להוציא מוצרי טיפוח ויופי, לפתוח בית ספר, כל מה שרק אפשר לחלום עליו. ”
“אף פעם אל תפסיקי לחלום, את תצליחי אני מאמין בך. ” הוא אמר ולגם מהיין שלו שוב.
לגמתי גם מהיין שלי.
“תודה” אמרתי. “אני יכולה לשאול אותך אני שאלה? ”
“כן” הוא אמר בחשש ולקח שוב לגימה מהיין שלו.
החזקתי את כוס היין שלי בידי, סיימתי אותה לפני ששאלתי אותו את השאלה שרציתי לשאול “למה קעקעת את המשפט ‘בסוף הכל חולף? ’”
הוא סיים גם את כוס היין שלו וציחקק. “מה מצחיק? ” צחקתי אחריו. “שמבין כל השאלות שאת יכולה לשאול אותי, זאת השאלה שבחרת לשאול. זה מראה לי רק כמה את שונה מכולם. “
הוא לקח את בקבוק היין ומילא לשנינו את הכוסות שוב. אני לא יודעת למה אבל היין האדום הזה נורא טעים, כמה שאני לא טיפוס של יין אדום.
“אז? ” שאלתי אותו.
“זה המשפט שגרם לי להאמין בעצמי, שלטוב או לרע, בסוף הכל חולף והכי חשוב זה להישאר נאמן לעצמך. ”
לגמתי מהיין שלי. “יפה, מיוחד. ” “אני יודע” הוא אמר לי.
סיימנו לאכול וכבר היינו בחצי הכוס השלישית, הרגשתי כבר את היין משפיע עלי, הוא סיפר לי על תחילת דרכו ככוכב רוק ואני סיפרתי לו על החיים בישראל. סיימנו את הכוס השלישית והוא מילא את הרבעית והבקבוק נגמר. הוא קם עם הכוס שלו לחלון ואני אחריו. “זה מדהים איך אתה יכול לראות את ניו יורק מכאן. ” הוא הכניס את ידו לכיסו “זה למה בחרתי את הבית הזה, האווירה פה היא אחרת. “הסתכלתי מעבר לחלון ושמעתי את הכוס שלו מונחת. הוא נעמד מאחוריי ופרקי כף ידו החלו לגעת בי הוא התקרב איתן לבטן התחתונה שלי והרים מעט את חולצתי כשהוא מלטף את הבטן החשופה שלי שבין קו החצאית לקו החולצה המורמת במקצת, זה היה מדהים, מחרמן. הסתובבתי אליו כשאני קצת מעורפלת מהיין. הוא התחיל לנשק אותי בקו הלסת שלי ללחי שלי, אני עצמתי את עיניי מתענגת על הרגע הזה. “הירו” אמרתי. הוא הפסיק והסתכל עליי. הסתכלתי עליו לא יודעת אם לשאול את השאלה שעומדת בגרוני מתחילת הרגע שהכרנו, אזרתי את האומץ “למה אני? ” שאלתי את הירו. “למה את מה? ” הירו היה נראה מבולבל.
“למה אני מכולן? אתה יכול להשיג כל בחורה, יש לך את הבחורה הכי שווה באמריקה, ובמקום להכין לה ארוחת ערב, הכנת לי. למה? ” שאלתי מוציאה את כל השדים שמתרוצצים בראשי, יכול להיות שמכאן אקבל תשובה שלא ארצה לשמוע ואצטרך להפסיק את הלילה המדהים הזה וללכת.
“אני לא יודע למה. אבל את שונה מכל בחורה אחרת שהכרתי. ” הסתכלתי עליו מופתעת מהתשובה, שהחמיאה לי מאוד, הצמדתי את פי לפיו, נישקתי אותו את הנשיקה הכי טובה שיכלתי לתת, והוא זורם עם הנשיקה שלי, נותן לי להוביל אותה, הוא מצמיד אותי אליו ואני כבר יכולה להרגיש את הבליטה שלו מהגינס. הוא חופן את ראשי ומראה שהוא זה שמוביל את הנשיקה מעכשיו, אני נותנת לו להוביל את הנשיקה לשונו מתחככת בשלי, הוא מרים אותי ומושיב אותי על האי שמפריד בין מטבחו לסלונו, אני עם רגליים פשוקות והוא בינהם, ידיו יורדות במורד גבי לתחתית חולצתי, הוא מרים אותה מעט ואני מרגישה את מגע ידיו בגבי החשוף ושוב ההרגשה של המתכת הקרה של הטבעות שלו בגופי החם, הוא מרים את חולצתי ואני נשארת בטופ תחרה שחור. הורדת החולצה מפסיקה את הנשיקה שלנו ואני מסתכלת עליו בחשש והוא מסתכל עלי בעינייים הירוקות שלו בחושניות והוא מחל לנשק את צווארי, ידיו מלטפות את זרעותי והוא מחל לנשק את כתפי, ידו האחרת מלטפת את רגלי ותופסת את ירכי ממש ס”מ אחד בין החצאית שעלתה לי מעט כשהושיב אותי על האי וממש קרובה למפסעה שלי, הוא עושה עבודה טובה רואים שהוא יודע מה הוא עושה כי הרעד בין רגליי והרצון שהירו יהיה קבור בי רק גדל וגדל. הפאניקה והחשש מתחילים להשתלט עלי, דבר שהירו או אף אחד מחבריי בניו יורק לא יודעים עלי הוא שאני מעולם לא שכבתי עם אף אחד, נכון שזה נשמע קצת הזוי שבחורה בת 21 עוד לא עשתה דבר מהדברים האלה, אבל פשוט מעולם לא מצאתי את הגבר הנכון ששווה בשביל זה, הגבר היחידי שחשבתי שהוא הנכון ושהייתי מוכנה להקריב את ביתוליי בשבילו בסופו של דבר שבר את ליבי לפני שזה קרה כך שהיה לי קשה להתאהב שוב בגברים, משום מה הירו שבה אותי בפגישה הראשונה שלנו עוד מההתקלות של כוס הקפה. הפסקתי את מעשינו וקמתי מהאי כשאני מרימה את חולצתי מהריצפה. הירו הסתכל עלי בחוסר הבנה. “עשיתי משהו לא בסדר? ” הוא שאל. הנדתי בראשי לשלילה. “מה קרה? ” הירו שאל אותי ועל פניו היה נראה שהוא מודאג. איך אגיד לו שאני בתולה? איך אגיד לו שאני מעולם לא עשיתי דבר? הוא בטח יזרוק אותי מהחלון, הוא עבר וחווה אלפי בנות ואני שאני לא יודעת כלום ושום דבר הוא בטח יצחק עליי, לבשתי את חולצתי והוא התקרב אלי והחזיק את פניי “מריצה את בסדר? ” הוא שאל. “כן.. לא.. אני… ” “מה יש מריצה, דברי איתי .” הסתכלתי עליו בחשש ובהיסוס. “הירו אני… ”
הוא שחרר את פניי. “מריצה את בתולה? ” הסתכלתי עליו מוקפאת, לא יודעת אם לענות כן או לא, אחרי שהבנתי שהוא כבר קלט, אין דרך חזור, לשקר להירו ולהגיד שלא זה לא יעזור לי הוא יצפה שנעשה סקס כאן ועכשיו, ואני לא מסוגלת אני לא יודעת איך הדברים האלה עובדים. השפלתי את מבטי והנהנתי. “כן. ” הוספתי. הוא הרים את סנטרי כדי שאסתכל עליו. “את מתביישת בזה? ”
“בהתחשב בעבר שלך עם בחורות ומה שאתה יודע ובטח מה שהן ידעו לעשות, אני.. אני… מעולם לא עשיתי דבר עם אף אחד הירו, ואני… אני.. ”
“את מה מריצה? ” הוא שאל דחף בי להשלים את המשפט.
“אני לא רוצה לאכזב אותך. ”
“אני לא חושב שזה אי פעם יכול לקרות, בחיים עוד לא פגשתי בחורה כמוך, ועוד בתולה, כיאלו אלוהים שלח לי מתנה משמיים. ” הוא אמר, הסיר את כל דאוגתיי בשניה. הוא נישק את זיו פי. “אנחנו לא נעשה דבר שלא תרצי, ואנחנו ניקח את הדברים בזמן שלך, יש לנו זמן” הוא קרץ.
לא ידעתי איך להגיב לזה, האינסטינטקיט שלי היה פשוט לחבק אותו. “בואי. ”
“לאן אתה לוקח אותי? ” שאלתי.
“להירגע” הוא אמר בחיוך. עלינו במדרגות שלו, הוא פתח דלת שהובילה לגג. הגג שלו היה מושלם, היה אפשר לראות ממנו את כל כיפת השמיים והכוכבים, ואת כל האורות של ניו יורק הגדולה אפילו יותר ממה שראו מחלון סלון ביתו, בגג שלו לא היו יותר מידי דברים, היה שם גיטרה מונחת ליד ערסל שכנראה שם הוא נשכב לצפות בנוף המושלם הזה. “אני בא לכאן כשאני צריך לחשוב, להירגע, לכתוב שירים, להלחין. זה למה בחרתי את הבית הזה. ”
הלכתי לפניו כשאני בוחנת את היופי הזה. “אני יכולה להבין למה, זה מושלם. ”
הסתובבתי אליו חזרה והוא נשכב על הערסל. “בואי” הוא אמר והושיט את ידו, נשכבתי לידו בערסל והוא חיבק אותי.
“תראה איך רואים את הכוכבים מכאן. ” והצבעתי לשמיים. “אני יודע” הוא אמר בחיוך. “אני יכול לספר לך על הכוכבים. ” “לספר לי על הכוכבים? ” “כן” הוא אמר. הוא הצביע על אחד הכוכבים ואמר “זה כוכב הצפון, בעזרתו היו הימאים מזהים את כיוון הצפון. ” ואני שומעת מרותקת לקולו הנעים. מרגישה איך אט אט עיניי נהיות כבדות בזמן שהוא מדבר על הכוכבים, ניסיתי לפקוח אותן אבל עם ההשפעה של היין העייפות גברה עלי
פתחתי את עניי, כשפתחתי את עיניי כבר היה אור יום, ראיתי אותו מתבונן בי, הוא חייך אלי הזיז את שערי מפני ואמר “את יפהפייה כשאת ישנה. רגועה ושלווה. ” חייכתי אליו. הסתכלתי לשמיים שוב וחשבתי לעצמי שבילתי את הלילה הראשון שלי עם גבר וזה היה הלילה הכי מושלם שיכלתי לבקש, חשבתי שהירו יתנהג בצורה אחרת לגמרי, הוא הפתיע אותי לגמרי, ההירו שהכרתי לפני שבוע לעומת ההירו ששוכב ליידי עכשיו הוא בן אדם אחר לגמרי.

ההתנגשות- חלק 3
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
54 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך