החומות שבפנים

AVI AVIGAIL11 15/07/2020 106 צפיות 2 תגובות

בשלהי הקיץ החמים הביטה אודליה מבעד לחלון ביתה השמיימה, השמש הקופחת נתנה את אותותיה לרגשותיה כשורפים את ליבה כמו החום הלוהט בימים טרופים אלו.. המחשבות הבלתי פוסקות והמייגעות האיצו את דמעותיה לבלי היכר וזלגו על זיו פניה העדינות של אודליה. ליבה השבור לרסיסים עדיין לא נרפא ועדיין לא הצליחה לאחות את השברים, אילו היה מישהו שידע את ליבה והבין את כאבה, היה יכול לסייע ולמצוא מזור לנפשה הבוכיה..אך מאז, לא סיפרה לאף אחד את המתחולל בליבה פנימה, והפנימה את סודותיה עימה כבתוך כספת סגורה ומסוגרת ונעולה.
דפיקות בדלת חדרה החזירו את אודליה למציאות. ניעורה ממחשבותיה המייגעות, קמה ממיטתה ניגבה את עיניה והביטה במראה כדי לוודא שאמה לא תבחין בדמעותיה.
“כן.. אמא” אמרה אודליה ופתחה את הדלת לרווחה. אמה נכנסה לחדרה העיפה מבט חפוז אל חלל החדר ואמרה: “אודליה מדוע אינך יורדת למטבח לאכול את ארוחת הבוקר שהכנתי? גם אתמול לא ירדת לאכול יחד איתנו.. הכל בסדר איתך?”
“כן אמא הכל בסדר..” “טוב.. אשאיר לך סלט וגבינות במקרר”. תודה אמא הודתה לה על טוב ליבה ודאגתה.
אודליה לא רצתה להעיב על אימה ולא סיפרה את רחשי ליבה כדי לא להדאיגה יתר על המידה, מספיק לה העול שעל כתפיה לבני המשפחה, אמא היא קשת יום ועובדת קשה במשק בית כדי להביא את פרנסתה לבית מלא ילדים, עד כמה אפשר עוד להכביד עליה? אם אספר לה היא תהיה אחוזת תזזית על כך..חשבה, ולא רצתה להכביד ולהוסיף על כל דאגותיה.. ונשארה לבדה עם סודה הכמוס בלב מדמם ודואב…
האם אי פעם תפתח את סגור ליבה? האם תוכל בכלל להתגבר על המכשול והנחשול שחוסם את דרכה? אודליה לא ידעה את נפשה ואם אי פעם תוכל לשבור את המחסומים העומדים מול העתיד הצופן לה.. אך לרגע חשבה, האם האלוקים שבשמיים מבין את רחשי ליבה ורצונה ומאוויה? האם הוא יכול להבינה ולדמוע יחד איתה את כאבה? או האם איבדה גם את אמונתה כפי שאיבדה את שמחתה? הכאב כל כך גבר על כל הוויתה..אך האם אוכל להתנחם קמעה בתפילה חרישית לבקש שיעשה עימה חסד ויוציא אותה מאפלה לאורה.. כמתוך תקווה קלושה..עצמה את עיניה בחולשה משוועת בתפילה חרישית מתוך קירות ליבה אמרה את מילותיה האחרונות:……

החומות שבפנים
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

התחברתי מאד

15/07/2020 02:02

אהלן, ברוכה (?) הבאה לאתר!
ניכר שכתבת את הסיפור מעומקייך, ונכנסת למקום רגשי בכתיבתך. תמיד מרגש ומעורר השראה לקרוא כותבים נדיבים, שמנסים לתת המון למי שקורא את הסיפורים שלהם. היה לי קצת קשה להתחבר לסיפור. אני אנסה להסביר למה באמצעות כמה הערות, וכמובן שאשמח לקרוא עוד מכתבייך!

1) המשפט הראשון קצת ארוך ומסורבל לטעמי. חסרה שם נקודה באמצע. “השמש הקופחת נתנה את אותותיה לרגשותיה כשורפים את ליבה” כאן יש טעות איפושהו, נסי לקרוא את המשפט בקול רם. השמש שורפים (שורפת)? הרגשות שורפים?

2) “ליבה השבור לרסיסים” – כל החלק על הבכי, העצב, היגון, הדמעות… מוגזם מדי. בטח שלתחילת הסיפור. הוא עמוס ביותר מדי תיאורים של הגודל של העצב והעומק של העצב. אבל אנחנו רק בתחילת הסיפור! עוד לא מחוברים לדמות. עוד לא מבינים למה היא עצובה. בהתחלה חשבתי שזה כתוב בהומור, ואם היה זה סיפור קומי, זה היה נפלא ומעלה צחוק! אבל ברור לי שהכוונה היא עצב אמיתי. אז… צריך להחליש את הווליום של כל התיאורים שם.

3) יש לך שימוש רב בסימן הפיסוק “..” זה סימן שלא קיים בעברית. אין דבר כזה שתי נקודות. יש או אחת. או שלוש… אין שתיים. תמיד נחמד כשסימני הפיסוק בסיפור נקיים ונעימים למראה עין, ואז אפשר באמת להתמקד בסיפור, ולא בצורה.

4) “כן אמא הכל בסדר..” “טוב.. אשאיר לך סלט וגבינות במקרר”. תודה אמא הודתה לה על טוב ליבה ודאגתה. – כל המשפט הזה מבולגן. לא ברור מי מתחיל לדבר מתי. כדאי להשתמש באנטרים, רווחים וסימני פיסוק תקניים. שימי לב שבתוך מרכאות, כשדמות אומרת משהו, תמיד תמיד לעולמי עולמים יהיה סימן פיסוק *בתוך* המרכאות. אני אבנה הדגמה קצרה:
“שלום!” צעקה אודליה.
“לא צריך לצעוק…” נזפה אמה.
“אני מצטערת,” ענתה אודליה.
“זה בסדר.” אמה חיבקה אותה.
רואה? תמיד יש סימן פיסוק. אפשר להשתמש בפסיק אם מה שבא אחרי המרכאות קשור ישירות לנאמר בתוכן (הוא אמר, היא לחשה, הוא צעק וכן הלאה). אפשר לשים נקודה אם מה שכתוב אחרי המרכאות לא בהכרח קשור.

5) המילה “ליבה” (ואני חושבת שיש מצב שצריך צריך להיות “לבה”, כאשר ליבה זה ליבת כדור הארץ, או ליבה של תפוח) חוזרת על עצמה ה-מ-ו-ן פעמים בתוך הסיפור. כמות זה לא איכות, וככל שאת חוזרת על המילה הזאת, את מוציאה את הקורא מתוך לבה של אודליה. להפך. תני לקסם של מילותייך להכניס אותו אל הלב שלה, אל הרגשות והעומקים שלה. לא צריך להדגיש את קיומו של הלב שלה ושל הפצע הפעור בו כדי לעורר רגש. זה עושה ההפך – זה מנתק את הקורא. שוב, אלא אם כן התכוונת לסיפור קומי ומשעשע, ואז זה מתוחכם.

6) המשלב הלשוני של הסיפור מאוד גבוה. אני קצת קטנונית בקטע הזה, אבל כדי להצליח לכתוב סיפור במשלב לשוני גבוה, שגם מצליח לחבר אליו את הקורא… צריך להיות סופר מאוד-מאוד נבון, שיודע להשתמש במשלב הגבוה לטובת הסיפור. אני מרגישה, שהמשלב הגבוה לא משרת אותך, וגם האמת לא משרת את אודליה. אם מדובר בנערה צעירה… הייתי מורידה קצת את המשלב. אפילו הולכת לשפת דיבור. אולי זה גם יסייע לקורא להתחבר קצת יותר. כי בינתיים, אין הפרדה בין המספרת של הסיפור (את) והדמות (אודליה) – וזה מרים גבה. זה יוצר רווח ונתק בין הקורא לסיפור.

7) המלצה של המשתמש רומפל הנכבד שאני אוהבת לצטט – קראי את הסיפור בקול רם, לפני שאת מפרסמת אותו. את תראי שפתאום דברים שנשמעו טוב בראש, נשמעים אחרים כשמדברים אותם. זה יעזור לתיקון ניסוחים, וגם להבין איפה סימני הפיסוק החסרים או העודפים.

אשמח לקרוא עוד, ובהזדמנות זו אגיד: אנחנו מנסים ליצור כאן קהילה גדולה, מגיבה ותומכת של כותבים וקוראים. ולכן אני יותר ממזמינה אותך לענות לתגובות שכותבים לך, להגיב לסיפורים אחרים ולהיות פעילה באתר. יחד, נייצר כאן קהילה משוחחת, מגיבה ותומכת!
המשיכי לכתוב :)

15/07/2020 10:28
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך