Minimey
אני לא יודעת עם להמשיך את הסיפור או לא בבקשה תכתבו לי מה דעתכם

היה היה פעם הקדמה

Minimey 22/11/2015 443 צפיות 2 תגובות
אני לא יודעת עם להמשיך את הסיפור או לא בבקשה תכתבו לי מה דעתכם

פלורנס ישבה מול האח המבוערת ושאבה נחמה מרגיע מהחום שמרגיע את שריריה המתוחים אחרי יום נוראי. סביבה כרכרו שני בחורים צעירים, התחרו ביניהם על חיבתה ותודתה.
“אפשר להביא לך משהו?, אפשר לעזור?”שאלו שניהם ביחד והרימו זה אל זה מבטים כחולים זועמים, “לא תודה” ענתה פלורנס בנימה ששידרה “אם תמשיכו לריב אתם עפים מכאן”. שני הבחורים עמדו שם ליד הספה ממש כמו טיפשים ובהו בה בלי בושה. הם מוכרים לי, מוכרים כל כך” חשבה פלורנס במהירות אבל מיד סילקה את המחשבה ממוחה “הם מתו במאה השמונה עשרה פלורנס אל תהיי טיפשה” היא חשבה לעצמה. ואז כאילו כדי לפתות את המסכנים עוד יותר היא הניפה את שערה האדום ושריבבה את שפתיה האדומות גם הן ואמרה בקול בכייני “אתם יכולים להתקרב קצת? אני מתחילה להרגיש קצת בודדה…” שני הבנים פחות או יותר דרסו אחד את השני בדרך לספה שעליה ישבה מושא הערצתם.
ברגע שהם התקרבו מספיק כדי לראות את עיניה הכחולות והקרות היא תפסה אותם מצווארוני חולצותיהם ונעצה את שיניה הלבנות והחדות בבשרם החם. שני הבנים פלטו אנחות תשוקה שתמיד אוחזת בבני האדם לאחר נשיכת ערפד. פלורנס הביטה למעלה וראתה את עיניהם הכחולות ושיערם השחור הזהים וחשבה לעצמה “אולי אני ישאיר אותם לכמה זמן, ממזמן לא פגשתי בני אנוש טעימים כל כך….”
אבל עמוק עמוק בראשה חזרה המנטרה “זה הם, זה הם, זה הם” שוב ושוב.

היה היה פעם הקדמה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

נראה לי שכדי, נסי עוד פרק אחד בסדר?

22/11/2015 18:09

אני בטוחה שכן!! וואו סיפור מהמם,מעניין,מפחיד,קריפי,מצוין! חייבת להמשיך…

22/11/2015 19:44
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך