היום הבלתי נשכח 3

" תשמע..אני לא יודעת מי אתה,אני לא יודעת מאיפה אתה,אין לי מושג בכלל למה אתה כ'כ מתעקש, רק בבקשה ממך – תניח לי".אמרתי בלי בושה . בקול חלש..הוא חוזר אליי אט אט.
הלכתי במהירות ,מנסה לברוח ממנו,אבל הבנאדם לא הניח לי!
"בבקשה..תני לי לפחות לקחת אותך הביתה" הוא אמר.ולא יכולתי שלא לעמוד בפנים היפות שלו.
"טוב..אבל אחרי זה אתה מבטיח שאתה עוזב אותי?" הדמעות המשיכו לרדת ..
"מבטיח" הוא החזיר. ושנינו נכנסנו למכונית שהייתה בסוף הרחוב .
———————————————————————————————————
הנסיעה הייתה מביכה ושקטה..הוא שם רדיו ועשה את עצמו כאילו הוא מכיראת השיר וניסה שהשיחה תזרום, אבל ממש לא הלך לו.
"all you need is love…."ליאם שר, מתופף על ההגה.
אבל אני רק הסתכלתי על החלון נשענת עליו ודומעת ודומעת ודומעת.."מכירה את השיר?"הוא המשיך לנסות שהשיחה תזרום,אבל לי ממש לא היה כוח לזה."אני רק רוצה להגיע הביתה,בבקשה."הבטתי בו במבט רציני.
הרגשתי נורא.כל הזמן התמונות של האונס עברו בי ולא הפסקתי לבכות."רק אם את מבטיחה לי שתפסיקי לבכות" הוא החזיר, מנסה לעצבן אותי.
"תאמין לי שזה קשה" אמרתי לו בלי להביט בו."טוב זה כאן?" הוא שאל שעצר ליד הפח שלנו בגינה.
"כן" עניתי ביובש.
היה לי קשה לדבר..הרגשתי כאילו ברגע זה אני רוצה לחתוך את הורידים ולמות
.הוא יצא איתי מהמכונית ולא הבנתי למה,"לאן אתה הולך?" תהיתי.
"ללוות אותך,את לא יודעת מה יקרה עד פתח הבית" הוא צחקק,שנייה לפני שפתחתי את הדלת הסתכלתי לו לתוך העיניים מנסה לא לטבוע באוקיינוס השלם שנמצא בתוך העיניים המהממות שלו . "תודה על הכל – באמת"משכתי את הנזלת למעלה.
"זה בסדר,כל אחד היה עושה את זה"הוא החזיר.הוא התקרב אלי והעביר על הלחי שלי את היד הרכה שלו וניגב לי את הדמעות. עברה בי כזאת צמרמורת, הוא היה כל כך רך, כל כך רגיש,כל כך נחמד, הוא היה .. מדהים.
"את לא צריכה לבכות" הוא העביר את הידיים לשיער .
הוא לאט לאט התקרב אליי מנסה לנשק אותי אבל זזתי אחורנית והתרחקתי. "מצטערת" הרגשתי דפוקה.
"לא לא .. זה בסדר זה אני המטומטם" הוא אמר במבוכה.
פשוט רציתי לשכוח מהכל ,רציתי את אמא שעכשיו נמצאת בחו"ל .רציתי לא לראות אף אחד במשך השלוש שנים הבאות,עד שאני אתאושש .. "ביי , תודה" נבהלתי ונכנסתי הביתה.
טרקתי את הדלת והסתכלתי דרך העינית . רואה אותו מתבאס משפשף את הפנים ומתקדם למכונית .
ברגע אחד פתחתי את הדלת רצתי אחריו וצעקתי "חכה שניה ליאם!" הוא הסתובב במבט כובש.
הוא לא הבין מה אני רוצה, אבל ראיתי,פשוט ראיתי את החיוך שהוא העלה.
"תודה" קירבתי את השפתיים שלי על הלחי שלו.
"אין בעד מה ניקול" הוא הדגיש את השם שלי , לא הבנתי למה.
חזרתי הביתה .. מותשת, מסריחה , ופשוט שכבתי במיטה,לא מצליחה להירדם , בוכה . בלי סוף .