Genesis
*סוף-סוף מעלה פרק בשעה שיש יותר מחמישה אנשים ערים* הפרק מוקדש לפירפיר אפילו שהיא לא ביקשה, תודה על כל התמיכה! אם יש לכם הצעות לשמות משפחה (אני גרוע בזה) אשמח לקבל. someone1 רק בפרק הקודם שמתי לב ששכחתי להכניס את הדמויות שלך אז... סליחה והנה הן מקווה שתיהני. קריאה מהנה ;P

הייתי כזה, אם הייתי יודע – פרק 7 ~מוקדש לפירפיר הנסיכה~

Genesis 21/05/2014 1009 צפיות 10 תגובות
*סוף-סוף מעלה פרק בשעה שיש יותר מחמישה אנשים ערים* הפרק מוקדש לפירפיר אפילו שהיא לא ביקשה, תודה על כל התמיכה! אם יש לכם הצעות לשמות משפחה (אני גרוע בזה) אשמח לקבל. someone1 רק בפרק הקודם שמתי לב ששכחתי להכניס את הדמויות שלך אז... סליחה והנה הן מקווה שתיהני. קריאה מהנה ;P

“היי יובל” עלמה אמרה באי-נעימות והתרחקה מעט ממני.
יובל התעלם ממנה ונכנס לחדר בצעדים גדולים ומהירים.
הוא ניגש לקצה החדר והסיט את הווילון כדי לפתוח את החלון.
משב רוח נעים נכנס לחדר, ונראה היה שלעלמה קר.
הוא ניגש למכל האשפה שנמצא מתחת לשולחן הכתיבה שבחדר וזרק את הפרח בשלווה.
“בנות…” הוא נאנח בשקט והניד בראשו. כל זכר למבט הקר שנכנס התפוגג ועכשיו נראה משועשע.
ניסיתי לשבור את השתיקה, “בשביל מי היה הפרח?”
עלמה הסתכלה עליי כאילו אני איזה טיפש וסימנה לי לשתוק.
“לא עניינך” הוא אמר בעודו עומד מול החלון. השמש הייתה כבר ממש בקצה ועמדה להיעלם.
בקרוב בשעות האלה כבר יהיה חושך גמור. אני מעדיף את שעון הקיץ על פני שעון החורף.
“נראה שהיא לא קיבלה את הפרח ממך בסוף” הרגשתי את המרפק של עלמה פוגע לי בצלעות.
“אני קיבלתי אותו” הוא אמר מהר, זאת הפעם הראשונה שהוא נשמע כאילו אכפת לו ממה שאני חושב.
הוא נאנח, “וזה עדיין לא עניינך.” הוא המשיך להסתכל דרך החלון.
הנוף משם היה מדהים. מדשאות ירקות ועצים מטופחים מילאו את כל שטח הפנימייה, שביל הליכה עם ספסלים עבר בין כולם.
המנורות שבחוץ כבר התחילו לדלוק. מרחוק היה אפשר לראות מגרשי ספורט של טניס, כדורסל וכדורגל.
הם היו דוממים וריקים מאדם.
“דרך אגב תודה שוב על הבגדים אחי.”
הוא התחיל להתקדם לכיוון הדלת, “רק תנסה לא להרוס אותם” הוא אמר בדיוק לפני שסגר אחריו את הדלת.

“””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””””

“בשביל מה היה המרפק הזה?” שאלתי אותה בכעס.
יצאנו מהמעונות והתקדמנו לצד השני של הפנימייה איפה שנמצא אולם הספורט.
למה צריך אולם ספורט אם יש כבר מספיק מגרשי ספורט?
ראיתי שהיה לעלמה קשה ללכת על העקבים אז כרכתי את ידי סביבה והנחתי אותה על המותן שלה.
“יותר טוב?” שאלתי.
“כן, תודה” היא קירבה את התיק לחיכה ונשענה עלי מעט.
ראיתי שהיה קר, חבל שלא הבאתי סוודר.
גם אולם הספורט היה גדול, איזו הפתעה.
הרבה תלמידים שהו מחוץ לאולם ודיברו בניהם וצחקו. חופש שלם שהם לא ראו אחד את השני.
דלתות אולם הספורט היו פתוחות וקהל קטן יותר של תלמידים חיכה בפנים מאשר בחוץ.
המוזיקה המקפיצה בקעה מעמדת די.ג’י שהייתה בקצה האולם ואפשר היה לשמוע אותה גם בחוץ.
“עלמה! היי! אנחנו פה!” שתי ילדות צעקו לעברה ונופפו לנו לבוא לעברן.
“כבר יש לך חברות פה אני רואה” חייכתי.
“הן מהחדר שלי, בוא תכיר אותן.”
התקדמנו לעברן.
“עלמה. מי זה?” היא שאלה והדגישה כל מילה. היא חייכה אליה והצביעה עליי.
היא חיבקה אותה, שמעתי אותה לוחשת לה ‘חתיך’.
“היי אני כרמל” היא הביאה גם לי חיבוק. יש לה שיער שחור גלי ועיניים שחורות, צבע העור שלה יותר כהה מהרגיל אבל לא כהה מידי.
“אני דור, ומי היפה השנייה?” חייכתי ופניתי לילדה השנייה. היא הייתה שקועה בפלאפון שלה והקלידה בנמרצות.
“זאת שיר, אבל עזוב אותה היא עם הפלא שלה” כרמל אמרה וצחקה.
“יש רק יפה אחת פה” כרמל הסתובבה סיבוב שלם כדי להראות לנו את השמלה שלה.
אם מישהי אחרת הייתה אומרת את זה הייתי חושב שהיא סנובית, אבל כרמל אמרה את זה בחמימות ובחיוך.
שיר הרימה את מבטה וצחקה, “די את עושה פדיחות” וחזרה לפלאפון שלה.
כרמל חטפה לה את הפלאפון מהר והכניסה אותו לתיק הזהוב שהחזיקה.
“אני לא מחזירה לך אותו עד סוף הערב, מכורה.”
“תחזירי לי!” היא אמרה וניסתה לחטוף ממנה את התיק.
שיר הייתה יותר מלאה ממנה ויש לה עיניים חומות דבש. התלתלים החומים שלה נראו רטובים כאילו עכשיו יצאה ממקלחת.
“קודם תכירי את דור ואני אחזיר לך.”
“טוב” היא פנתה אליי והושיטה את ידה, “אני שיר.”
“אני דור” התעלמתי מהיד המושטת ונתתי לה חיבוק.
ראיתי איך עלמה ושיר מסמיקות.
“עכשיו תחזירי לי אותו” שיר התחננה לכרמל.
“בחיים לא” כרמל רצה מהר לתוך אולם הספורט ושיר בעקבותיה.
עלמה ואני צחקנו.
“מצחיקות חברות שלך, יש לך מזל שהן בחדר שלך.” נזכרתי שאני נתקעתי עם יובל בחדר.
“בוא ניכנס פנימה” עלמה הלכה אחריהן ומשכה אותי איתה. “אמרת שאתה רעב, לא?”

הייתי כזה, אם הייתי יודע – פרק 7 ~מוקדש לפירפיר הנסיכה~
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (10)

מושלםםםםםםם
תמשיך!!

21/05/2014 16:05

    תודה :-)
    ממשיך בקרוב

    21/05/2014 16:08

כןכןןן מושלם מושלםם תמשיךך! אולי תקדיש פרק לגל תגובה ראשונה? זה יהיה מגהיב

21/05/2014 16:12

    באמת מגניב, יאללה כל תגובה ראשונה מקבלת הקדשה.

    21/05/2014 16:15

הסיפור פשוט מושלםםםםםם!!!!!!!!

ישלך כישרון ;)

21/05/2014 18:29

אומייגאד הקדשת לי פרק!! ועוד פרק מושלם. תודה רבה!!
מכורה לסיפור שלך קשות!!
ואם תצטרך עזרה בשמות משפחה אני פה כדי לעזור חחחח.

עלמה- כהן.
דור- רשמת שם משפחה לא? אם לא אז דור אמסלם.
כרמל- ביטון.
שיר- וקנין.
יובל- אשכנזי.
אדל- רשמתי לך בהרשמה את השם משפחה שלה..
אם תצטרך עוד עזרה פשוט תבקש ;))
יאללה עפתי להתכונן לבגרות ביושיםם

21/05/2014 19:00

    תודדה עזרת לי מאוד :-)
    בהצלחה בבגרות!

    21/05/2014 19:26

חמוד מאוד, כמובן, ליז הליזליזית עם תגובות סטייל תפוצ’יפס

16/06/2014 01:18

פיסוק בסוף משפט~~~~~~~~~~~

26/08/2014 11:44

כמה זמן לא שיחקתי כדורסל… ככה זה כשיש לימודים, למי יש כוח לרדוף אחרי כדור, למרות שתמיד שמים אותי בהגנה :)
נקודה למחשבה:
כל פעם שאתה(כלומר דור, כלומר הגיבור דור- כמו שאמרתי מבלבל) נפגש עם אנשים אתה מרבה לתאר אותם, בעיני זה מיותר, תאר רק את האנשים החשובים ותן לקוראים לדמיין האנשים האלה מספיק שוליים בעיני הקוראים שריבוי התיאורים מעט מפרך

11/12/2014 17:18
סיפורים נוספים שיעניינו אותך