odelya
הפרק הכי ארוך שיצא לי בחיים! מקווה שלא תתייאשו באמצע (ושאין טעויות בפרק)... שבוע טוב אהובות, מצפה לתגובות שלכן בקוצר רוח ♥♥

המורה למתמטיקה- פרק 24.

odelya 09/01/2016 2314 צפיות 14 תגובות
הפרק הכי ארוך שיצא לי בחיים! מקווה שלא תתייאשו באמצע (ושאין טעויות בפרק)... שבוע טוב אהובות, מצפה לתגובות שלכן בקוצר רוח ♥♥

מכירים את זה שאתם לא קמים בזמן בדיוק ביום של הטיול השנתי כי הלכתם לישון מאוחר בגלל המזוודה הארורה שהתעצלתם לסדר יום לפני?
ולא רק זה, גם לא הספקתם לסדר את הכל כי הייתם עייפים מדי ואמרתם לעצמכם ‘לא נורא, אני אקום מחר מוקדם בבוקר ואכניס את מה ששכחתי’. אבל מה עוד שכחתם? לכוון את השעון המעורר המזורגג!
אני ממהרת לגלגל את המזוודה אל מחוץ לבית ולסגור את הדלת.
ככה זה שבית ספר מחליט לעשות טיול שנתי חודשיים לפני סיום הלימודים…
“מה דור?” אני שואלת בלחץ כשהפלאפון מונח בין לחיי וכתפי, אני מכניסה את המפתח למנעול ומסתבכת עם הנעילה של הדלת. כוסאמק.
“איפה את?” הוא שואל.
אני סוף סוף מצליחה לנעול את הבית וממהרת להחזיק את הפלאפון כמו שצריך.
“אני עוד שנייה בבית ספר” אני משקרת ומתחילה ללכת, מגלגלת את המזוודה אחריי.
דור צוחק. “את שקרנית, שמעתי אותך נועלת את הבית עכשיו” הוא אומר ואני שומעת את דלת הרכב שלו נפתחת.
“אני רצה ממש מהר” אני אומרת עדיין בלחץ ומגבירה את קצב הליכתי.
“אל תטרחי, אני בדרך אלייך” הוא אומר ומתניע את רכבו.
“אולי לא כד…”
“תחכי לי בכניסה לבית שלך” הוא קוטע אותי ומנתק.
אני נאנחת, חוזרת לכניסה לביתי שלא הייתה ממש רחוקה כי לא הספקתי ללכת כלכך מהר ולהתרחק.
דור מגיע אחריי כמה דקות, יוצא ולפני שאני מספיקה למחות הוא לוקח את המזוודה שלי ומכניס אותה לתא מטען, הוא נכנס לרכבו ואני עדיין מתלבטת לאיזה מושב להיכנס, לבסוף אני מחליטה להיכנס למושב האחורי. ככה כשנגיע לבית ספר הטרמפ של דור יראה תמים ביותר.
“מה את עושה?” דור צוחק ומכווץ את גבותיו, מביט בי דרך המראה, “בואי לכאן” הוא מצביע על המושב הקדמי.
“לא דור, לא כדאי” אני אומרת לו ומביטה לצדדים, מוודה שאין אף אחד ברחוב.
דור קולט את זה ומגחך.
“איזה שטויות יס, יש לך רחוב של זקנים שלא יודעים מזה לצאת מהבית. בואי לפה.” הוא מסתובב אליי לגמרי.
“דור..”
“יסמין עכשיו!” הוא מביט בי בעיניו הירוקות בחומרה ואני נאנחת, מבינה שאין לי ברירה ויוצאת מהרכב, נכנסת למושב הקדמי ומביטה בדור “מרוצ…” הוא מנשק אותי. נשיקה עדינה אבל ארוכה. עיניי נעצמות באופן אוטומטי ורק אחריי שהוא מתנתק ממני לאט לאט אנחנו פוקחים שנינו את עיננו.
“בוקר טוב” הוא מחייך אליי את חיוך הגומה הימנית המפורסם שלו ואני נמסה.
“אתה כזה אדיוט” אני ממלמלת ונושכת את שפתיי והוא אחריי, ממשיך לחייך אליי.
“דיי לעשות את זה” הוא ממלמל אחריי בהייה ממושכת בי.
“מה?” אני מתגרה בו ומוציאה את שפתי התחתונה מבין שיניי, דור קופץ על ההזדמנות ונושך אותה, אני צוחקת.
“דור” אני מתרחקת ממנו בחיוך והוא צוחק גם.
“בואי ניקח אותך לטיול המחורבן הזה” הוא אומר ומתניע את רכבו, לא לפני שהוא מחייג למישהו. הוא שם על דיבורית ומניח את הפלאפון במתקן שלו.
“אסתר” הוא אומר ומתחיל לנסוע, “אני בדרך עם המאחרת” הוא מחייך אליי ואני מחניקה צחקוק.
“מעולה!” היא אומרת בקול המעצבן שלה.
“יש עוד מאחרים?” דור שואל.
“יש את האחים וקנין, תעבור לאסוף אותם” אומרת המכשפה.
“אוקיי” הוא אומר ומנתק.
אנחנו נוסעים לביתם של עומר ולירון בשתיקה. שנינו לא מרוצים מהמטלה שהמכשפה נתנה לדור, כשאנחנו מגיעים לבית הענקי שלהם אני מעדיפה לחזור למושב האחורי למרות מחאותיו של דור. לירון מנצלת את ההזדמנות ונכנסת ישירות למושב הקדמי, מאלצת את עומר להתיישב במושב האחורי. לידי.
“בוקר טוב” היא אומרת וללא בושה נושקת למורה שלה למתמטיקה על הלחי. עיניו של דור נפערות בעוד גבותיי מתכווצות בכעס, אני בוהה בלירון בשנאה, מנסה ללא הצלחה לירות בה לייזרים מהעיניים.
“היי יס” קולו של עומר גורם לי להסיט את מבטי מלירון ולהביט בו.
“היי” אני מחייכת אליו חיוך קטן, מנסה להיות נחמדה.
דור מתחיל לנסוע והיחידה שמדברת זאת לירון שחופרת עד כמה היא לא סובלת טיולים ושהסיבה היחידה שהיא באה זה רק בגלל שדור יוצא ביחד איתנו לטיול.
כמובן שדור יוצא איתנו לטיול, הוא נבחר באופן מוחץ להיות המורה המלווה מלבד המחנכת שלנו.
“אני…” אני שומעת את קולו של עומר מלידי ורואה איך עיניו הירוקות של דור ישר בוחנות אותנו דרך המראה. אני מגלגלת את עיניי ומביטה בעומר שמשחק באצבעותיו בעצבנות.
לירון ממשיכה בשלה ואני שולחת לעומר מבט שואל.
“הכל בסדר עומר?” אני שואלת אותו בשקט.
הוא מתקרב אליי קצת כדי שלירון ודור לא ישמעו, מה שמעצבן את דור שמכווץ את גבותיו ועדיין מביט בנו דרך המראה. שיסתכל לכביש, קנאי.
“אני יודע שעבר הרבה זמן… אבל רציתי להצטער על מה שאמרתי לך כשהיינו בבית של דור, זה היה ממש לא בסדר מצידי…” הוא ממלמל לאוזני וחיוכי מתרחב באופן אוטומטי. לא כי שמחתי שהוא הצטער, אלא כי אני לא זכרתי מזה בכלל ולא כעסתי עליו.
הייתי עסוקה כלכך בדור שלגמרי לא חשבתי על עומר, לא אכפת לי בכלל מהמילים של עומר. כי אני לא אוהבת את עומר. סוף סוף אני לא אוהבת יותר את עומר.
“זה בסדר.. שכחתי מזה..” אני לוחשת לו באוזנו ודור בולם בפתאומיות.
כולנו מביטים בו באחת.
הוא מסתכל עליי דרך המראה. רק עליי.
“סליחה..” הוא מסנן וממשיך לנסוע. מה עובר עליו?
דור עצבני במשך כל הנסיעה, כשאנחנו מגיעים הוא ועומר מורידים את המזוודות של כולנו ואחריי שהוא סוגר את האוטו שלו בעצבנות הוא ממהר להתקדם לעבר האוטובוס.
התלמידים ממשיכים להעמיס את המזוודות לאוטובוס ואחריי שאסתר והמחנכת נוזפות בי, בעומר ובלירון, גם אנחנו עולים לאוטובוס. רוני מציקה לי ולא נותנת לי להירדם בעוד קולה של לירון מחלחל לי לעור התוף כשהיא מנסה למשוך את תשומת ליבו של דור.
דור עצבני ואני עצבנית שהוא עצבני, על מה לעזאזל הוא עצבני פתאום?
זה מעצבן אותי.
אנחנו יורדים במדבר שומם בדרך לאילת, מצטרף אלינו מאבטח חתיך ומדריך זקן שנותן לי מוטיבציה להמשך הדרך. אם הקשיש הזה מצליח לעבור את ההר, גם אני יכולה!
המחנכת דליה מתגלה כספורטיבית במיוחד ומחליטה שהיא תהיה בהתחלה עם המדריך ודור יהיה בסוף ביחד עם המאבטח [היא סתם לא רצתה להודות שהיא נדלקה על המדריך מהשנייה הראשונה שראתה אותו..]
“רוני אולי תחכי לי?” אני מנסה לצמצם פערים עם רוני שעולה בעליה ללא שום קושי, רק לי החרא הזה קשה?
“יסמין את הולכת יותר מדי לאט” היא אומרת לי ולאט לאט אני מוצאת את עצמי ליד המאבטח ודור. אה כן, ולירון.
“המורה, אתה יכול לעזור לי?” היא נמרחת על דור ואני מתאפקת לא לתלוש לא את השיער המחומצן והמסריח שלה מהקרקפת.
דור קולט אותי, הוא רואה את עצבנותי ומחייך ללירון. “בטח” הוא תומך בה.
מה?
אני בוהה בהם וגוררת את רגליי בעייפות קדימה, אני עצבנית, אני כלכך עצבנית. למה הוא עושה את זה?
“היי” אני שומעת קול מאחוריי אבל ממשיכה ללכת.
“היי, תזהרי” אני שוב שומעת קול ולאחר שנייה נתקלת בסלע וצונחת על שביל העפר.
אני מרימה את ראשי בקושי ורואה את דור מסתובב, כשהוא קולט אותי הוא עוזב את לירון באופן אוטומטי ורץ אליי. אידיוט.
“את בסדר?” עוד לפני שדור מספיק להגיע אני שומעת קול מאחוריי.
אני מסתובבת בקושי ומביטה במאבטח הצעיר רוכן אליי.
“כ..כן, תודה” אני ממלמלת אליו ומנסה להתרומם.
“ניסיתי להזהיר אותך, לא ממש שמעת” הוא אומר לי בחיוך, היי, גם לו יש גומות.
“יס..” אני שומעת את קולו של דור והוא נוגע בכתפיי.
“אל. תיגע בי.” אני מרימה את קולי יותר ממה שהתכוונתי ואז מביטה שוב במאבטח.
“אתה יכול לעזור לי?” אני חוזרת על מילותיה של לירון ומחייכת אליו.
“ברור” הוא אומר ואוחז בי.
“אני אעזור לה” דור קוטע אותו בעצבנות.
“לא, הוא יעזור לי” אני מחזירה לו באותה נימה עוד לפני שהמאבטח מספיק להגיב. אני כועסת יותר ממך אדון דור!
“יסמין!” הוא נוזף בי ואני מביטה שוב במאבטח שאין לי אפילו שמץ של מושג איך קוראים לו.
“אתה יכול לעזור לי?” אני שואלת אותו שוב והוא, כתשובה, מרים מבט שואל אל דור.
דור נאנח והמאבטח מקבל את זה כאישור להרים אותי.
אני נתמכת במאבטח החמוד וגורמת לעיניים של דור לצאת ממקומן, כן, תרגיש מזה חתיכת אידיוט מטומטם שמנסה לגרום לי לקנא!
“אני אקח אותה מכאן” דור לא מצליח להתאפק ולוקח אותי מידיו של המאבטח.
המאבטח מביט בנו במבט מבולבל ואני מתחילה לחשוש שאולי אני ודור קצת שקופים מדי.. קצת יותר מדי…

“סוף סוף חדר” אני צונחת על המיטה ורוני ממהרת לעשות את אותו הדבר.
“אני ראשונה במקלחת!” היא קופצת ואני מצחקקת.
“אם את מסיימת לי את כל המים החמים את ישנה מחוץ לחדר” אני מאיימת עליה והיא מגלגלת עיניים.
“דונט וורי האני” היא לוקחת מגבת מהמזוודה ונכנסת לאמבטיה.
אני מביטה בחדר הזוגי שלי ושל רוני, המיטה הזוגית צמודה לקיר ומסך הטלוויזיה השטוח תלוי על הקיר, ארונית הכתיבה הקטנה נמצאת ליד המרפסת והארון החום והגדול ריק.
זה נראה כמו חדר בבית מלון, לא כמו חדר באכסניה.
אבא שלי מתקשר ואני ממהרת לענות לו.
“היי מתוקה”
“היי אבא” אני מחייכת למשמע קולו, הרבה זמן לא דיברנו.
“אמא שלך אמרה שאת בטיול, איך שם?” הוא שואל ואני יכולה לראות דרך קולו שהוא מחייך.
“בסדר” אני אומרת ונזכרת באירועי היום. הוא התחיל דווקא דיי טוב, כשדור בא לאסוף אותי.
אבל התדרדר בקצב מסחרר אחריי שאספנו את לירון ועומר, דור התהפך לגמריי… אני תוהה מה היחסים שלנו עכשיו, אנחנו בריב? אנחנו לא בריב? מה אנחנו בכלל?
“באמת? כי את לא נשמעת כלכך בסדר?” הוא אומר, הוא קולט אותי.
אני בולעת את רוקי וחושבת על האנשים היחידים שבאמת מכירים אותי, האנשים שבלעדיהם אני לא יודעת איך הייתי שורדת בכלל.
ההורים שלי, שגרמו לי לתהפוכות אבל ללא ספק מכירים אותי וקולטים אותי תוך שניות.
רוני, החברה הכי טובה שלי שלא משנה מה יקרה.. היא תמיד תהיה שם לצידי.
ו… באופן מפתיע, המורה שלי למתמטיקה, שממורה הפך לאדם הכי אהוב וקרוב אליי. הפך לחבר הכי טוב שלי. הפך לאדם שאני צוחקת כשהוא צוחק ומתעצבנת שהוא מתעצבן.
האדם הכי חשוב לי.
אני מגחכת, אין ממורה למתמטיקה הוא הפך ליותר מדי בחיים שלי? איך?
“זה הטיול הכי כיפי שהיה לי בחיים אבא” אני אומרת לו ודמעה קטנה חומקת מעיניי ללא שום התראה מוקדמת.
למה אני בוכה ?
“אני מבין מתוקה” הוא עונה בשקט.
“התגעגעתי אלייך אבא” אני פולטת ועוד דמעה נושרת מעיניי.
“גם אני” אני שומעת את ההקלה בקולו, “הרבה זמן לא דיברנו. לא ידעתי אם כדאי להתקשר..” הוא מתוודה.
אני מתרוממת ממצב שכיבה ומתיישבת.
“ברור שכדאי, אני תמיד שמחה שאתה מתקשר אליי” אני אומרת ולא מצליחה לשלוט בדמעות שלי.
“אני שמח שאת אומרת את זה יסמין. שמעתי שיש לך מורה ממש נחמד למתמטיקה, אמא שלך לא מפסיקה לדבר עליו.. הוא עושה לך שיעורים פרטיים?”
אני צוחקת במרירות, “כן אבא”
“הייתי שמח לפגוש אותו” הוא אומר ורוני יוצאת מחדר האמבטיה.
היא מביטה בי ושולחת לי מבט שואל ומודאג, אני שולחת לה חיוך קטן שאומר שאני בסדר ופונה לאבי, “אני חושבת שאני יכולה לסדר את זה” אני אומרת לו וממהרת להיפרד ממנו.
“מה קרה יס?” היא מתיישבת לידי במהירות על קצי המיטה.
“שום דבר, הכל בסדר…” אני ממהרת למחות על הדמעות מעיניי אך מתפרצת שוב בבכי.
רוני אוספת אותי לחיקה.
“דברי איתי יס…” היא אומרת.
אני חושבת על דור. הוא כזה מטומטם. בגללו אני בוכה ככה, רק בגללו.
למה הוא חייב להיות כזה דביל ששונא אותי ומנסה לגרום לי לקנא?
דפיקות נשמעות בדלת ועוד לפני שאנחנו מספיקות לענות הוא נכנס בסערה.
למה לא חשבתי על מליון שקל?
הוא נועץ את עיניו הירוקות ברוני ואז מעביר אותן אליי, הוא קולט את דמעותיי ומבטו מתרכך.
“רוני, אני יכול לדבר עם יסמין כמה דקות?” הוא שואל את רוני והיא מביטה בי.
אני שולחת לה מבט חרד אך היא עוזבת אותי ויוצאת מהחדר, מפקירה אותי לבד עם המורה שלי למתמטיקה.

המורה למתמטיקה- פרק 24.
דרוג הסיפור 4.8 | 19 מדרגים

תגובות (14)

חשבתי עלייך בדיוק נו באמת למה אני לא ביקשתי מיליון שח

09/01/2016 22:03

פרק מושלםםםם ואני אשמח אם תקראי את הסיפור שלי

09/01/2016 22:03

איזה כיף שיש עוד פרק!
אני אגיד את האמת, הפרק כלכך סחף אותי והוא הרגיש לי כלכך קצר…
כרגיל – פרק מהמם, תמשיכי ומהר :)

09/01/2016 22:05

    וואי זה בול מה שקרה לי.. נסחפתי לפרק שלא שמתי לב איך הזמן עובר והפרק נגמר לי כל כך מהר…

    10/01/2016 01:32

פרק מושלם רק שלא יריבו!!הם ממש ממש חמודים ביחד!!את חייבת להמשיך מהר!!

09/01/2016 22:10

פרק מושלם!! המשך דחוף!!♡♡♡

09/01/2016 22:10

תמשיכי

09/01/2016 22:18

הפרק היה טוב אבל יש משהו מאוד קלישאי,
אני באמת חושבת שאת יכולה לעשות את זה יותר מעניין ויותר טוב.
מצד אחד המורה כלכך מקצועי, וכלכך שומר על התדמית שלו,
אבל שלירון מנשקת את הלחי שלו והוא לא מגיב לה.
הפרק היה טוב אך יש בו דבריםם שלא באמת הועברו לדעתי כמו שצריך אבל באמת שאת מוכשרת ואין מישהי שיותר אוהבת אותך מימני

09/01/2016 22:21

חולה על הסיפור הזה!! מושלם ומהמםםם,תמשיכי הכי מהר ודחוףףףףףףף

09/01/2016 22:56

מסכימה טיפה עם סקיילר,אהבתי את רוב הפרק מלבד הקטע עם לירון.
דור הוא דמות חזקה ובוגרת וגם אם היית מוותרת על זה שהוא מסכים לה כדי לגרום ליסמין לקנא זה לא היה מוריד מהאקשן ומהריב שלהם.
חוץ מזה,הכתיבה שלך כהרגלך ברמה גבוהה ורהוטה,ואני ממש מתאהבת בדמות של דור לאט לאט.

10/01/2016 00:07

הרגיש לי פרק כל כך קצר! נראה לי גם אם זה יהיה באורך של ספר אני ארגיש שהוא קצר! כל כך מושלם! תמשיכי!!

10/01/2016 00:52

מהמם!! נוספה לך עוד קוראת ♥

10/01/2016 02:39

מושלם תמשיכי!!!

10/01/2016 08:25

פרק מושלםםםםםם אומיגאד אני מאוהבת בדור!!!!
אחותי את גאונה.

10/01/2016 13:51
18 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך