משפט המלכה

אתה מושלם עבורי, העטיפה שלך צבועה בשמי.
יופיי משכר ופניי כבובה, כך המילים זלגו משפתיך.
אני מבטיחה להיות לך הכל, אשען עליך גם כשתיפול.
אחייה בך את כל מה שהוא לא אתה.
נשב ונדבר על הקלישאה העמוקה שבי, אני אוהבת אותך, לא?
הדמות שלי תשרור בכל המבנים הרעועים שלך, אגרום לחיים שוב לצוף בך.
אך אלו הם חיי, ומעולם לא השתייכו לך.
וכשאברח ממך, זה יכאב במקום הכי פלמאטי.
אינך רואה את השריטה? אשרוף אותך מבפנים, כה לאט.
לא תהיה יותר מכלי חלול וריק, ממש כמוני.
אגרום לדם שלך לקפוא ולאיברים לרקד במקום, אשלוט בך לפי מיתרי קולי.
תמחא כפיים כי ההצגה מגיעה לסופה, הרס עצמי.
אוי, כמה תמימות מכה בך.
היית אמור לברוח כשהזהרתי אותך, להתמכר אליי הייתה טעות.
אך אין בי שמץ של שפיטה, הרי כולי כה מפתה.
ובכן, כך נשאו שפתיך.
הלא חכם אתה? תחשוב שוב.
החדר פרוץ ואין בו דלתות, הלהבה אינה בוערת בעודה שרופה.
וכעת פקח עינך והסתכל בי, פני ילדונת הן פניי, לא כך?