זהו המשך לפרק השני החלטתי שאני רושמת קצר יותר מקווה שתיהנו ואשמח לדעת אם יש צורך בשיפורים תודה ויום נעים:)

לא יאמן/ המשך

01/02/2016 476 צפיות אין תגובות
זהו המשך לפרק השני החלטתי שאני רושמת קצר יותר מקווה שתיהנו ואשמח לדעת אם יש צורך בשיפורים תודה ויום נעים:)

הם עצרו בפונדק בצידי הדרך. המשרת ששלחו שעתיים לפניהם יצא לקבל את פניהם ולהראות להם את חדריהם. הוא נשלח להודיע לבעלי הפונדק על המשלחת יוצאת הדופן שבאה ללון בפונדקו למשך הלילה הקרב.
הם כבר היו ביום השלישי למסעם והם צפויים להגיע לסיום המסע כאשר יגיעו לממלכה השכנה ממלכת וואנדר. הם הגיעו במטרה לסיים סוף סוף את הסכסוך שנמשך במשך מאות השנים האחרונות.

אף אחד לא זוכר כיצד התחיל אותו סכסוך אגדי אך אביו החליט לעשות את אותו צעד משמעותי ולפנות לתהליך דיפלומטי בו יחתמו על הסכם שלום הסופי.
הוא לא ידע מדוע אביו התעקש ממנו להצטרך אתו הוא העדיף להישאר בבית לנהל את הממלכה בזמן שאביו נעדר.

אך המלך התעקש ולראין הייתה תחושה שיש סיבה נסתרת מתחת פני השטח חוץ ממה שאביו אמר לו שהוא רוצה שהוא יהיה נוכח בזמן החתימה שבתור המלך העתידי הוא יצטרך ללמוד מאותם פגישות שכן זה צעד משמעותי וחשוב.
הוא ידע שלאותו ממלכה יש יורשת עצר כבת גילו ולכן שיער שאביו תכנן שראין יבחן אותה מקרוב.
אביו ערמומי הוא ידע שאם יציין במפורשות את היות קיומה של אותו יורשת עצר (שההסכם שלום החזק ביותר זה יחוד נישואים עם הממלכה ) הוא יסרב מיד ולא יסכים לבוא ואביו לא התכוון ללחוץ עליו הוא נתן לו את דיברתו שבבוא הזמן הוא ייתן לראין לעשות את הבחירה הגדולה.

ראין חייך לעצמו בעגמומיות שכן הוא עצמו ירש את אותו אופי חלקלק כמו אביו ולכן ידע להכיר את צעדיו של אביו למרות שלא התקרב לקרסוליים שלו, נשאר לו עוד הרבה ללמוד. אבל מחשבה על יורשת העצר סקרנה אותו, הוא הודה בינו לבין עצמו.
לא מעט שמועות הוללו את יופייה ועדינותה לכן לא פסל על הסף את הצעתו של אביו להצטרף אך התעקש שבן דודו יצטרף.
הוא ידע שגם בן דוד שבמקרה היה חברו הטוב ביותר יעזור לו ויהיה לצידו בעניין. חוץ מה אולי הנסיכה תעניין אותו והיות הם מאתו קשר דם והוא מספר שני לכתב אחרי אביו הוא יהיה קשר מספיק חזק. אך ראין קיווה שלא יגיעו למצב כזה.
הוא הכניס את סוסו לתא הקרוב ליציאה הביא ל מים וקצת תערובת כשסיים עלה לחדר הסבה שם הוקצה להם חדר פינתי אינטימי שיוכלו לאכול שם שקט ללא הפרעות.
שתי שומרים הוצבו בכניסה.

בן דודו לוקאס ישב בקצה כשבלונדינית יפיפייה אך עדינה יושבת על ידו, הוא אמר לה משהו מאוזנה, היא צחקקה והסמיקה, היא הייתה בת שבע עשרה לכל היותר.
ראין חשב שחברו באמת הגזים הפעם, להיות עם קטינה?
הוא חייך והסתכל לקראתו של ראין כשהוא קורץ, ראין נענע את ראשו כאילו לא האמין למראה עניו.
הוא הכיר את בן דודו טוב וידע את הרגליו עם נשים וידע שצפוי לאותה נערה שיברון לב מחר בבוקר הוא לא רצה להיות נוכח באירוע המלבב.
לוק השאיר אחריו עשרות נשים שבורות לב ולפעמים הצטרף עליו ראין אך הוא תיעב את התחושה שהוא משתמש בהן כחפץ בלבד שנוצר לספק את יצריו ודחפיו.

הוא התיישב משמאלו של אביו ואכל ברעבתנות,עד כמה שחוקי הנימוס אפשרו לו, עד עכשיו לא שם לב כמה רעב היה. לחדר כחצי שעה קם אביו ואתו כל הנוכחים ברך את בנו לילה טוב והלך לנוח בחדרו.
לאחר שהלך התיישב ראין על יד לוק. הבחורה נראתה כעומדת להתעלף מרוב התרגשות

“ראין זוהי מנדי בת מנהל הפונדק” אמר כשהוא מנשק את ידה העדינה.

היא נראתה כל כך עדינה ותמימה כשחייכה בהתרגשות. ראין נוכח לדעת כי מעולם לא ידעה גבר ולכן חייך לשלום ולקח את בן דודו הצידה.

“לוק מה קרה לך? אתה לא רואה שהיא עוד בתולה בטח אביה רותח מכעס עכשיו ביידעה שביתו מסתובבת אתנו”

ואכן ניראה כי האב שנכנס ויצא לבדוק את מצבם ולראות שהכל בסדר הציץ לעבר ביתו כשמבט כבוש בעניו, ניראה היה שדאג לה ולא שמח מן המצב שאליו נקלעה בין שני הבחורים הללו.
לוק העיף בה מבט ובו ונאנח \”בסדר בסדר\” הרים ידיים בהכנעה \”אבל אם היא מתחננת…\” אמר כשהוא לא מסיים את המשפט, אך למראה מבטו של חברו נסוג
\”בסדר בסדר בלי מיטה או חדר או ספה כלום. מבטיח!\” אמר למראה המבט המפקפק של ראין.
הראין ידע שהוא דובר אמת לכן הניח לו אך עדיין לא שקט עד אשר קם עם חברו ואיחל לילה נעים לנערה.

היא נראתה מאוכזבת למראה הבחורים עוזבים.

“תיראה אותה כמו כלבלב עזוב אני לא מסוגל, אולי קצת?!” שאל לוק בתקווה
“לוק אין לך גבולות!” אמר ראין בחיבה אך גם עם נזיפה
“היא גם קטינה בכל מיקרה לא יותר מבת שבע עשרה ממתי אתה מתעניין בחסרות ניסיון?\” שאל כשראה את מבטו המושפל של חברו.
“כן אתה צודק אני מניח.” אמר לוק ושתק לרגע אך מייד התפרץ
” אוחח תיראה אותי אני הופך להיות נואש אבל בחיי שזה קשה לא חיממו את מיטתי כבר חודש והמסע מעייף..” אמר וקולו גבה לאיתו.

ראין הבין לליבו המסע אכן התיש אותם והנחמה בנערה קרץ גם לו אך הוא ידע שאין זה מהראוי לכן ניסה לעודד את חברו

“אתה צודק אך עוד יום בלבד ואנחנו מסיימים את המסע בהצלחה\” הם המשיכו ללכת לכיוון חדרם, אותו לילה עבר בנוחות ללא שום אירוע מיוחד.
בבוקר למחרת הם רכבו בשביל הראשי והתחילו לראות שהעיר מתקרבת. עגלות נגלו עליהם כשהם מעלות אבק.
היום היה חם מהרגיל, ראין הזיע בחליפת שריון שלו וגירד לו בכל הגוף, הוא התפלל כבר להגיע כבר. כל מי שעמד בדרכם מיד זז הצידה ופינה את הדרך למשלחת הגדולה.
הם ראו אנשים מתלחשים בינם לבין עצם והבין שמן הסתם השמועה שהם מגיעים פשטה בכל העיר.

לא יאמן/ המשך
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך