הנער בעל העיניים הירוקות חלק #3

17/09/2015 1323 צפיות 6 תגובות

הנשיקה הזו מרוקנת ממני את התסכול שהיה לי בשנה המחורבנת הזו .
זה רק הוא .
אני מתנתקים אחד מהשני, אני מחזיקה בפנים שלו והוא אוחז בי במותניים .
אנחנו שותקים ומשעינים את המצח אחד מול השניה , השתיקה לא מביכה וכל מה שאני רוצה לעשות זה להישאר כאן בידיים לו ולא לזוז לשום מקום , כאן אני מרגישה בטוחה .
הוא קם ומרים אותי איתו , ולאט לאט מוריד אותי עד שאני נוגעת ברצפה בכפות רגליי היחפות.
"אני לא יודע מה איתך , אבל אני אשמח לאכול עכשיו " הוא אומר ומחייך , והחיוך ישר משתלט גם לי על הפנים . אפשר לסמוך עליו שהוא יאמר משהו כל כך לא צפוי בזמן כזה מביך .
אנחנו יורדים למטבח והוא פותח את המקרר ומוציא אבטיח, בנתיים אני הולכת לסלון ויושבת על הספה.
זה באמת קרה עכשיו ? זה ישנה את הכל הרי, אולי לא היינו צריכים ללכת בכיוון הזה .. הוא כבר ניתק איתי קשר חודש שלם בגלל העניין הזה .
הוא חוזר לסלון עם צלחת מלאה באבטיח חתוך ואנחנו אוכלים .
"אז מה נעשה עכשיו ? " הוא שואל בקול שמעביר לי צמרמורות בגוף .
"אתה רוצה אממ .. לראות סרט או סדרה או .." אני לא יודעת מה לומר יותר מזה .
"או ..מה אדל ? "
ולא עוברת שניה והוא כבר מעליי ,השפתיים שלו מתנגשות בשלי בפרץ פתאומי ואני נבהלת לרגע ואז מרפה . אף אחד לא נישק אותי ככה מעולם . ואני לא יודעת אם זה באמת ככה או בגלל שאני אוהבת אותו . ואני מבינה שזה באמת נכון . אני אוהבת אותו , איך אפשר שלא ? כבר ארבע שנים אנחנו החברים הכי טובים לא צפוי שזה יקרה ?
הוא שם את כל המשקל שלו עליי והנשיקה מתארכת ומתארכת עד ש..
קים קופצת על שנינו ואנחנו נופלים מהספה אל הרצפה , במצב שאני מעליו .
שנינו מתפקעים מצחוק וקים יושבת על הספה , מתבוננת בנו ומקשקשת בזנב .

את המשך היום אנחנו מבלים בליראות את הסדרה הרגילה שלנו "סאות' פארק" , צוחקים ורבים כמו תמיד .
בשעה שמונה הוא כבר צריך ללכת , הוא קם מהספה ומחזיר את הצלחת לכיור .
אני קמה אל הדלת בשביל לומר לו שלום , הוא חוזר מהמטבח ועומד מולי , השיער שלי נפוח , אני כולי מבולגנת והוא רענן כמו פרח, מסודר ונראה רגוע כל כך .
"אז נתראה מחר כן ? " הוא שואל ומרים גבה , בצד של השפתיים שלו מתפתח חיוך .
"אני מניחה שכן " אני אומרת בשקט ומשפילה מבט לידיים שלי .
"היי .. " הוא אומר ומרים לי את הפנים עם אצבע אחת שלו .
"אל תחשבי הרבה אוקיי ? היה כיף היום … נכון ? " הוא אומר במבט עמוק .
"היה כיף שון , נתראה מחר " אני אומרת מהר , למה הוא כל כך מביך אותי ?
הוא מתקרב ומחזיק בפנים שלי , ואני אוטומטית מרימה את המבט אליו ומנשקת אותו , לא עדיף לנצל את זה כל עוד זה נמשך ?
אני פותחת את הדלת והוא יוצא . אני הולכת לחלון הקטן מימין לדלת ומזיזה קצת את הווילון כדי לראות אותו , הוא הולך לאט לאט ומעביר יד אחת בשיער שלו , ואני כבר לא רואה אותו יותר מאחורי הפנס האחרון בשביל הבית שלי.
אני מחליטה להיכנס להתקלח וללכת ישר לישון , אני מותשת ובאמת לא רוצה להתחיל לחשוב ולנתח כל מה שקרה היום , אולי זה פשוט היה חד פעמי וזהו.
אני מתקלחת מהר ונכנסת לחדר , קים כבר נוחרת על המיטה .

אור חזק שבוקע מהווילון מעיר אותי ואני קמה מהר , מה השעה ?
שמונה ועשרה ! אני מאחרת !
בדרך לאוטובוס אני מתקשרת לאמא שלי לראות למה לעזאזל היא לא העירה אותי .
"בוקר טוב קפואיטו קמת עכשיו ? " היא אומרת במתיקות .
"אמא ! למה לא הערת אותי אני מאחרת ! " אני צועקת בזמן שאני עולה על האוטובוס וכמה אנשים מסתכלים עליי ומתלחששים , לא באמת אכפת לי .
"ישנת כל כך יפה שלא רציתי להעיר אותך " היא אומרת כמעט בלחישה .
"טוב אמא נדבר כבר שאני אחזור " אני אומרת ומנתקת .

אני נכנסת מהר לשיעור , למזלי זה שיעור אזרחות והמורה נורא אוהב אותי .
"בוקר טוב אדל , בואי תצטרפי מהר " הוא אומר ומחייך , כולם נחמדים היום אה ?
אני רואה שיש מקום ליד שון , אבל מחליטה לא לשבת לידו , אז אני מתמקמת מהר בשולחן הראשון לבד .
השיעור עובר מהר וצלצול נשמע , אני לא רוצה לראות את שון , אני לא יודעת למה אפילו .
אני אוספת את הדברים מהר והולכת לכיוון היציאה , מזווית העין אני שמה לב שהוא לא בכיתה בכלל . כשאני יוצאת למסדרון אני רואה אותו יושב על ספסל ומדבר בפלאפון , הוא נראה כועס. אני לוקחת לעצמי כמה שניות להסתכל על הפרופיל היפיפה שלו , אף סולד קטן , שפתיים מלאות ועיניים ירוקות קטנות , אסור למישהו להיות כל כך יפה .
הוא מרים את המבט לשנייה וקולט אותי . מהבעה כעוסה הוא מתרכך ומחייך חיוך קטן .
משהו נאמר לו בשיחה שמחזיר אותו לפרצוף כעוס והוא צועק משהו לא מובן ומנתק .
אני קולטת שאני עומדת כמו פסל ומחבקת את הקלסר ובוהה בו , יופי , לא קריפי בכלל .
הוא קם והולך לכיווני .
"הכל בסדר ? " אני שואלת בקול קטן .
"בעיקרון כן הכל בסדר עכשיו " הוא אומר ומחייך .
"שון אתה יכול לספר לי .. מה קרה ? "
"זה שוב אבא שלי והשטויות שלו , הוא חזר אתמול שיכור הביתה ועשה בעיות ." הוא אומר ומבטו נופל .
"אני חושבת שאמא שלך צריכה כבר להתגרש ממנו שון " אני אומרת בשקט כי אני יודעת שזה לא ענייני ממש .
"בגלל זה התעצבנתי כל כך , היא מתרצת תירוצים כל פעם שאני אומר לה את זה. זה באמת נמאס כבר ." הוא מסיים את המשפט ומהר מעלים את המרחק בינינו ומחבק אותי חזק .
אני מופתעת לשנייה מהקרבה שלו , אבל מהר מחבקת אותו חזק חזרה . אנחנו עומדים כמו שני מפגרים באמצע מסדרון ריק , הקלסר שלי נופל לרצפה ומתפרק אבל לא אכפת לי .
"אני פה בשבילך אתה יודע את זה נכון ? " אני אומרת לו ומרימה את המבט .
"אני יודע אדל " הוא אומר מנשק לי את המצח ומתכופף להרים לי את הקלסר .
"יש לי שיעור , תשלחי לי הודעה כשאת מסיימת היום ." הוא אומר ונעלם במסדרון אחר , ואני נשארת במקום ועדיין נהנית מהשם שלי שמהדהד בקול היפה שלו .

בהפסקה אני יושבת עם ליילה לאכול את ארוחת הצהריים שלי ואנחנו מדברות שיחת בנות רגילה ואני מרגישה קצת פחות במתח , קצת פחות מחשבות על שון וכל מה שקורה ומתרחש ביומיים האחרונים , ואני קצת נרגעת .
אני מספרת לה מה שקרה עם רועי , וכמו חברה טובה היא מקללת אותו ואת כל הדורות שהיו לפניו . אבל אני מחליטה את כל מה שקרה עם שון לא לספר בינתיים לאף אחד .
"אז תהיי מוכנה היום בערך בשמונה טוב? זו נסיעה ארוכה " היא אומרת ותוך כדי מקלפת את הקשה של הלחם . על מה היא מדברת ?
"נסיעה לאן ליילה ? "
"אמרתי לך כבר לפני יומיים , יש מסיבה ביער בגדול ליד בית הספר הנטוש " היא אומרת כאילו זה מובן מאליו . יער גדול בלילה ובית ספר נטוש ? נשמע טוב . ואני ישר מסכימה.

בסוף היום אני שולחת לשון הודעה שסיימתי , ואחרי חמש דקות הוא מופיע בכניסה לכיתה שלי.
"אז שמעת על המסיבה היום הערב ? " הוא שואל והולך לאט לכיווני.
אני מתיישבת על אחד השולחנות ומנדנדת רגליים .
"כן ליילה סיפרה לי" אני אומרת ומשחקת עם קצוות חוט שנפרמה מהחולצה שלי .
הוא מתקרב ונעמד בין הרגליים שלי , אני כבר לא לחוצה ולא במתח , פשוט רגועה .
הוא מנשק לי את המצח ואז עפעף אחד ואז את השני , ואני לא מחכה יותר ותופסת אותו בצוואר ומקרבת אותו יותר , איך אפשר לנסות להתאפק בכלל ?
הידיים שלי מסתבכות בתוך השיער שלו והוא מחבק אותי , אנחנו כל כך קרובים והכל כל כך שקט ואני צוללת בתוך הרגע ולא רוצה לחשוב על כלום .
"אז ההצעה שלך היא לתווך ארוך ? " אני ממלמלת בין השפתיים שלו לשלי .
"נחיה ונראה " הוא אומר ומחייך לעומתי . " בואי נלך ."
הוא מלווה אותי לבית ואנחנו עוצרים בכניסה .
"אתה רוצה להיכנס ? " אני שואלת ומקווה שהוא ירצה .
"אני צריך לחזור לנהל כמה דברים בבית.. " הוא אומר והגבות שלו מתכווצות ויש לו קמט קטן וחמוד במצח , והוא נראה כמו ילד קטן רגזן שלא קנו לא צעצוע . אני מחייכת למחשבה הזו .
"אז נתראה בערב " אני אומרת , ולא יודעת אם זו הדרך להיפרד ממנו או שצריך לעשות משהו נוסף . אני מחליטה לא לנסות למתוח גבולות ופונה לשביל הביתה , הוא אוחז לי בפתאומיות בזרוע ומסובב אותי אליו . אני צווחת לשנייה והוא משתיק אותי בנשיקה קטנה ועדינה .
שיפסיק להיות כזה מתוק . ברצינות .
אני מחייכת והוא משחרר אותי מהאחיזה שלו , ואנחנו נפרדים לשלום .
ואני רק מחכה בקוצר רוח שהערב יגיע .


תגובות (6)

שני חלקים ביום, תותחית.
זה באמת מעניין ואני כל כך שמחה בכל פעם שאני רואה שהעלית עוד חלק.
שון כזה חמוד הלוואי שאני הייתי במקום אדל.. למרות שגם היא ממש חמודה, היא נורמאלית וממוצעת ביחס לבנות מרוב סיפורי האהבה שבאתר שלהם יש בבית בריכה, ג'קוזי, וארמון ולא לשכוח להגיד שהבית הוא עם שלוש קומות ואח מושלם שדואג וזה מציק.
גם השם מדהים!! האמת שנכנסתי לסיפור רק בגללו, תמיד שאני רואה עיניים ירוקות
(גם לי יש עיניים ירוקות:)
אני במתח לדעת מה קורה בפנים…
אז אני מחכה להמשך, את מדהימה וכישרונות בטירוף!!
לילה טוב❤️
רון❤️❤️❤️

17/09/2015 22:41

הסיפור ממש יפה!!!תמשיכי:)

18/09/2015 10:44

הם מתוקים כל כך שהיו ביחד וזהו.
מחכה לפרק הבא, אהבתי

18/09/2015 11:49

תודה שאתם מגיבים , ועוד דברים חיוביים זה נורא כיף לשמוע . וגם עוזר לי לדעת אם מישהו קורא וכדאי להמשיך 3>

18/09/2015 11:50

סיפור חמוד, תמשיכי

19/09/2015 12:53

ברור שקוראים. זה יפה

24/09/2015 15:34
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך