cupcake21
פרק קצר אבל עדיף פרק מאשר כלום ;) מקווה שאהבתן

הסוד – פרק 7

cupcake21 24/05/2014 1555 צפיות תגובה אחת
פרק קצר אבל עדיף פרק מאשר כלום ;) מקווה שאהבתן

הסוד
פרק 7:

"רוצה עוד פופקורן?" שאלתי את ראיין בקולנוע. ראינו סרט אימה מותח כמו ששנינו אוהבים. כבר שבוע שלם שאנחנו יוצאים לכל מיני מקומות. איתו אני מרגישה בטוחה וממש כיף לי איתו. "לא, תודה" אמר בחיוך. אחרי שניה כבר מצאתי אותו זולל לי את הפופקורן מה שגרם לי לצחקק. לפתע ראיתי את הפופקורן של ראיין מתנופף באוויר ופוגע בדיוק בראשו של מי שהיה מולנו. אני וראיין הסתכלנו למעלה כדי לא להיות שקופים שאנחנו זרקנו את הפופקורן והאיש נהם בכעס. לאחר שהסתובב שנינו צחקקנו "מה אתה עושה?" שאלתי תוך כדי צחקוק "קצת הומור לא יזיק, גם ככה הסרט לא כל כך מעניין" לחש לי באוזן מה שגרם לצמרמורת לעבור בגופי. "מה שתגיד" אמרתי בחיוך כשראשו מונח על כתפי. לאחר שהסרט נגמר יצאנו לכיוון הגן משחקים הקרוב אלינו שהיה ריק מאנשים. התיישבתי על הדשא ולאחר מכן גם ראיין. זה היה מצב מביך לא היה לי מה לומר. "תודי שזה היה מצחיק" אמר ונזכרתי בזה שלפני שנכנסנו לסרט אז הוא רקד מאחורי שומר והשומר קלט אותו "אוי לא, אתה כל כך דפוק" אמרתי וצחקתי. ראיין נשען אחורה ועשה פרצוף עצוב כמו ילד קטן "העלבת אותי" אמר בקול תינוקי "סליחה" אמרתי בציניות וצחקתי "אני אוהב את הצחוק שלך" אמר והצחוק שלי נפסק מה שגרם לי להסמיק. ראיין התקרב אליי וליטף את לחיי "את לא מבינה כמה אני רוצה לנשק אותך עכשיו" אמר בלחש. מה אתה אומר לי את זה?! פשוט תנשק אותי וזהו! רגע, זאת תהיה הפעם הראשונה שלי. אוקיי.. מור, לנשום, לנשום. רגע, מה אומרים במצב כזה?! בחרתי לשתוק אבל רק קירבתי את שפתיי לשלו והנה זה קרה, השיקה הראשונה שלי. שמתי את ידיי על עורפו. ראיין החזיק את לחיי וליטף אותם תוך כדי מה שגרם לצמרמורת ולעיקצוצים שלי רק לגבור. לאחר שלא היה לי כבר אוויר התרחקתי ממנו ולקחתי נשימה וחייכתי "פעם ראשונה?" שאל שקט "כן.." עניתי, למה הוא שם לב?? "לא שמים לב" אמר וקרץ מה שגרם לי להסמיק שוב. עוד כמה פעמים אני אהיה מולו כמו עגבניה?

***

"אמא יצאתי עם מוקו" צעקתי לאמא שלי. יצאתי עם מוקו והמחשבות של הנשיקה לא הפסיקו. ההרגשה הייתה מדהימה. עכשיו אני באמת מבינה מה זה פרפרים בבטן. ראיתי דמות עם בגדים שחורים מתקדמת אליי מה שגרם ללב שלי ליפול לתחתונים. זה היה ערב כך שלא יכולתי לראות מי זה. עצרתי רגע בצד ביחד עם מוקו. לפתע הרגשתי מישהו נוגע בי בכתף מה שגרם לי לקפוץ במקום ולפלוט צעקה שקטה. ראיתי את אוסטין מולי צוחק בקול רם. הנה המראה של הבאד בוי (ילד רע) "אני שמחה שזה מצחיק אותך" אמרתי וגלגלתי עיניים והוא רק המשיך לצחוק "כן, לעזור לך במשהו?" שאלתי בכעס. הצחוק של אוסטין עצר בפיתאומיות והפרצוף שלו הפך לקשה ורציני מה שגרם לצמרמורת לעבור בגופי "תתרחקי מראיין" אמר בשקט. פתחתי את עיניים "ולמה שאני אקשיב לך?" שאלתי. איזה חוצפן! "תאמיני לי. אני לא משקר לך" אמר בשקט "תקשיב לי ותקשיב לי טוב! אתה חתיכת חוצפן! להזכיר לך מי צעק עליי ולא דיבר אליי יפה לפני שבוע?" אמרתי בכעס "לא צריך להזכיר אני יודע לבד!" אמר והרים את קולו "מצוין! עכשיו תעזוב אותי. אין לך זכות בכלל לנהל לי את החיים" צעקתי עליו. מה נראה לו בכלל?! הפנתי את גופי והלכתי ביחד עם מוקו הביתה כשאני משאירה את אוסטין מאחור.


תגובות (1)

תמשיכי!
-קוראת חדשה-

24/05/2014 18:39
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך