הרקפות פרק 1

הרקפות

היא עומדת שם לבד עם עצמה, על פנייה מבט של תקווה, כמו בכל יום, מחכה, לא נראה שמישהו יגיע.
אנשים שמביטים בה, תמהונית למראה, חושבים שגם אף אחד לא אמור להגיע, שהיא מחפשת משהו, משהו שהיא לא תמצא, כמו ים בלי גלים אבל היא בשלה, עומדת שם ומחכה…

פרק 1 התחנה

כשאני נזכר באותו יום אני אומר הלוואי שלא הייתי שם אבל מצד שני, אם לא הייתי שם לא הייתי יודע מה זאת אהבה באמת

—

"לא מאמין" אמרתי לעצמי כששמעתי את הטלפון מצלצל, תוך כדי שאני מביט בשעון "כבר 10 וחצי, פאק".
"תמיר אני קם" אמרתי בחשש קל כי אני יודע שאני מאחר, הנה אני יוצא למרות שעוד ריח של שינה נודף ממני מיהרתי להתארגן ויצאתי
בדרך לבית הספר. שמתי לב שבונים פארק חדש בשכונה, היה שם שלט "כאן יוקם פארק הרקפות" .בעודי חושב על מה המורה תגיד לי על האיחור
עוד פעם אותו צליל מעצבן של הטלפון ורואה על הצג שזה מאור, בוא נקווה שיש לו משהו טוב להגיד לי, אולי הוא יציל את הבוקר הזה.
"רועי אני חייב את העזרה שלך" נשמע מתחנן בקולו, "אחי זה ממש דחוף?" אני שואל
"מאוד מאוד מאוד דחוף ", "כולי שלך " השבתי תוך כדי שאני מדמיין את עצמי מראה לו איך שמים קונדום על מלפפון, "אחרי בית הספר אני נפגש עם מישהי ואני רוצה שתעזור לי איתה "אומר במין תלותיות
"מה, להחזיק לך את הנר? " והמחשבה שלי עם הנר ברקע מעלה לי חיוך ראשון הבוקר. "נו חבר אתה יודע שאני צריך אותך איתי " הוא אומר עם גיחוך קל
"אין בעיה אני אבוא ", כבר מצטער על זה שאמרתי את זה, "אין כמוך יאח".
השיחה נגמרה ושני דברים עברו לי בראש איך הסכמתי ללכת איתו ושאני חייב להחליף את הצלצול הזה
הגעתי לבית ספר ובשער איך לא, חיכתה לי המחנכת ומי שחשב שהמחנכת שלו מכשפה לא הכיר את המחנכת רימה
שיער שחור גוף של כוכבת פורנו פנים של מלאך אבל לב של מלאך המוות, בתמימותי חשבתי שהיא תניח לי להיכנס לכיתה אבל זה ממש לא היה ככה, קודם כל שיחת
"לא יצא ממך כלום, עצלן, מחלק עיתונים תהיה כל החיים ", שיחת טלפון הביתה שלא ממש הפחידה אותי ואישור חזרה למיטה.
אני כבר שומע את הכרית של ברצלונה קוראת לי, עליתי חזרה לאופנוע אבל שוב פעם אותו צלצול שמזיז לי חלקים שלא ידעתי שקיימים בראש, מאור כמובן מזכיר לי שעוד חצי שעה אני כבר צריך להיות אצלו, אני לא מאמין שהוא הכניס אותי לשטיות שלו אבל מה לעשות, מה לא עושים בשביל חבר ?
הגעתי לבית ריק כרגיל, רק פתק על המקרר משלומי אחי הגדול "רועי אני ותמיר נסענו ניפגש בערב " אלא מה גם ככה הם לא בבית, אבא סוגר איזו עסקה גדולה בחו"ל ואמא באשקלון מתעסקת בכתבה שלה על המתתח בדרום, בסדר מה אני מתלונן, אני כבר רגיל לזה. החלטתי שגם ככה אין לי שום דבר בבית, עליתי על האופנוע וחשבתי על הקטע המביך שהם ידברו ואני אשב שם ואדבר לעצמי, טוב נו זה בטח יגמר מהר
הגעתי למאור כרגיל הוא עם סיגריה ומשקה אנרגיה ביד, "זה עוד יהרוג אותך " אני אומר לו בצחוק שטני. "נו רועי אני לחוץ היא בחורה ממש חמודה, אני חושב שהיא האחת " ואני חושב לעצמי בראש על כל הבחורות שהוא אמר מאז ש… "רועי אתה עוזר לי פה ?" ושוב הקול המתחנן והמובס הזה נשמע, "בטח חבר " אבל אני בעצמי לא ממש יודע מה זאת ההרגשה של למצוא את האחת. " איפה היא מאור ?" אני שואל ומביט לצדדים, "אה בוא לתחנה היא באה באוטובוס נחכה לה שם " ולי עובר בראש כמה שזה נשמע עלוב. יצאנו מהבית שלו לכיוון התחנה שזה בערך דקה הליכה, הגענו יחד עם האוטובוס וירדה בחורה רגילה לא יפה כל כך, "היי" אמרה בחיוך רגיל שלא מראה כלום "יובל תכירי זה רועי" אמר מאור בשביל להוציא קצת מהמבוכה, "נעים מאוד יובל" אמרתי אך לא באמת היה נעים "אני מכירה אותך רועי " אמרה במין חיוך שטני "באמת"וכבר ההרגשה שהמשפט הקבוע יגיע של כן התנשקנו במסיבה אתה לא זוכר ואותה הרגשה של התפיסה בביצים מיד עלתה "כן יצאת עם רותם היא לומדת איתי "אני עוד היססתי בתשובתי כי לא באמת זכרתי מי זאת רותם "בוודאי רותם "
מאור מציע שנלך אליו בשביל לשבור את המתח שהיה באוויר אבל יובל לא ממש רצתה אז הוחלט להישאר באותה תחנת אוטובוס בהתחלה חשבתי שהם יכולים להתאים בחור רגיל עם בחורה רגילה והאהבה תרחף מעל שתי הנפשות הרגילות האלו אבל כנראה שזה לא היה ככה מאור קלקל הכל בדיבור על האקסית המיתולגית איך אפשר שלא לדבר על האקסית ששברה לו את הלב ואת החברות עם אלון אותו חבר שישן אינקובטור לידו בפגיה של רמבם אבל בשביל הסיפור הזה נצטרך ספר שלם
כמובן שהדיבור על האקסית שיר די שעממה את יובל שנזכרה שהיא צריכה לקחת את אח של הקטן מהגן ומיהרה ללכת "נו איך הפרח הזה " שאל מאור עם חיוך של מטומטם על הפנים "אתה רוצה לדעת באמת " אבל אני לא יודע אם אני רוצה להגיד לו את האמת "כן ברור אחי בשביל מה הבאתי אותך" אני מתלבט אם לומר את מה שאני חושב עליה הבחורה המשעממת הזאת אבל מצד שני זה שוב יגרום לו להתקשר לשיר ואין לו כוח לחפירה על איך היא יכלה ולמה ונתתי לה חיי אין לי כוח "חמודה" אחי באמת יש לך פה משהו טוב ביד" איכס אני שקרן מגעיל אבל לא הייתה לי ברירה לא הייתי שורד עוד סיבוב של בכי מפגר ."טוב אני הולך לרוני קצת נראה מה היא מספרת"עליתי על האופנוע והמשכתי בנסיעה תוך כדי הנסיעה אני שוב עובר ליד השלט כאן יוקם פארק הרקפות חושב עוד פארק למה זה טוב אבל משהו גרם לי לעצור ולהסתכל ירדתי והסתכלתי לעבר המקום היה שם משהו אחר או שאולי זה בעצם הבטן שמזכירה לי שלא אכלתי עוד כלום מהבוקר נמשיך לרוני נאכל אצלה מי זאת רוני אתם שואלים אין מילים שיכולים לתאר את רוני היחידה שאני יכול בעצם לדבר איתה ולהיות רועי באמת בלי מסכה בלי כל האופנוע והפוזה של הקשיחות אצל רוני אני רועי והיא בכל זאת אוהבת אותי. הגעתי אל רוני וראיתי שהמכונית של אבא שלה לא נמצא לא שהוא מועיל במשהו רק רע הוא עושה לילדה אני מבין את האמא שנטשה את הבית אבל כואב לי על רוני . נכנסתי לבית אני רואה את רוני במטבח התגנבתי מאחורייה "מה קורה " רוני נבהלה והסתובבה נבוכה "ידפוק תודיע שאתה נכנס ואם הייתי עירומה" אומרת שהיא עם תחתונים בלבד "זה לא משהו שלא ראיתי עדיין " אני אוהב את הבחורה הזאת חבל שאני לא מצליח להתאהב בה "טוב אני מכינה משהו לאכול לך תביא לי חולצה מהחדר " איך היא מכירה אותי אני חושב לעצמי בדרך לחדרה אני נכנס לחדר ובדיוק הטלפון שלה צלצל "רוני יש לך טלפון " צעקתי מכיוון החדר "מי זה " רוני שאלה עם הקול המתוק שלה אני רואה שרשום שם תומר מי זה תומר "תומר " אמרתי או ששאלתי בעצם "תענה " עכשיו נבדוק מי זה תומר "הלו " אמרתי בקשיחות האופיינית לגבר שעונה למישהו שהוא לא מכיר "זה הטלפון של רוני ?" שמעתי קול של ילד נרגעתי קצת רוני לא תלך עם ילד "כן זה ידיד שלה "אמרתי כבר בקול יותר רגוע "איפה רוני "לא ידעתי אם אני רוצה להגיד לו שהיא במטבח עירומה מבשלת לי "במטבח עירומה מבשלת לי " אבל אמרתי ולא הטחרתי על זה "מי מדבר איתי" שאל בקול טיפה מאיים "רועי כהן " בביטחון מלא אמרתי "אה תמסור לה שהתקשרתי טוב אחי?"הוא נרגע בלי שום סיבה"אין בעיה יאללה ביי"ניתקתי לקחתי חולצה וחזרתי למטבח הריחות של האוכל שרוני הכינה הזכיר לי ריחות של אוכל ביתי שלא אכלתי הרבה זמן "איזה ריח אני אמות אבל אולי תשארי בלי חולצה מתאים לך "היא צחקה וזרקה משפט "דפוק"ולקחה את החולצה התיישבנו לאכול וכל הארוחה אני מביט על הפנים העצובות של רוני כאילו היא סוחבת את כל החיים של הסובבים סביבה "מה קרה רועי ?" היא שאלה אותי כנראה שהיא הבחינה שפתאום ראיתי אותה באופן שונה "סתם מאור היום נפגש עם איזה מישהי אולי את מכירה קוראים לה יובל חיון" ועל הפנים שלה עלה חיוך מוזר כזה שלא מבשר טובות "יובל חיון ? היא בשכבה שלי איכס לא סובלת את המפונקת הזאת נסיכה של אבא " ומיד נזכרתי שהיא אמרה שהיא לוקחת את אח שלה מהגן ואז יובל המשיכה "היא בת יחידה אבא שלה מחרבן שטרות אמא שלה נהרגה בפיגוע במסעדת מקסים " היא גם שיקרה אני חייב לספר למאור אבל אולי לא שיגלה לבד למה הוא נכנס "ואי מסכנה בטח קשה לגדול בלי אמא " אמרתי אבל לא באמת נראה לי שלרוני אכפת "איזה מסכנה אבא שלה מפנק אותה בכל דבר שהיא תרצה גם אם היא תגיד לו שהיא רוצה את מגדלי עזריאלי הוא יביא לה " צחקתי ורציתי להעביר נושא אבל כנראה שלרוני יש מטען כבד עלייה "היינו חברות טובות עד שנה שעברה שהיא התחברה עם גל לוי הבת של ראש העיר גם נסיכה שתי אלו הולכות בשכבה כאילו הרגע בראד פיט הציע להן נישואן שתי סנוביות" כבר לא היה ממש נעים לי מרוני שלא הפסיקה לדבר על יובל אבל לא הקשבתי כבר כי לא באמת עניין אותי אז החלטתי לגעת לרוני בנקודה "את הכי יפה בעולם את יודעת " רוני הסמיקה כל כך הרבה זמן לא אמרתי לה את זה "טוב נראה לי שאכלנו מספיק אתה בא למיטה ?" זה מה שטוב בבחורה הזאת היא יודעת שלא יהיה ביננו כלום אבל היא לא מפסיקה לאהוב אותי "מה עם אבא שלך מתי הוא בא " שאלתי למרות שידעתי שהיא לא יודעת ולא מעניין אותה "מצידי שלא יחזור אבל בטח בבוקר יבוא " הלכנו לחדר של רוני אחרי חצי שעה החלטתי להתקשר לתמיר לראות מה איתו ועם שלומי "רוני תביאי לי את הפלאפון מהכיס של המכנס הוא לידך "היא הביאה לי את הטלפון וראיתי שיש הודעה שלא נקראה היא הייתה משיר האקסית של מאור וזה היה די מוזר כי לא דיברנו הרבה זמן בעצם מאז שהיא הלכה עם אלון .היה כתוב בה "רועי תתקשר אלי אני חייבת לדבר איתך " לא ידעתי בדיוק על מה אבל זה ממש סיקרן אותי אז התקשרתי "הלו רועי ?" איזה קול מיוחד יש לבחורה הזאת מתוק וסקסי אבל היא הייתה של מאור רועי תרגע "כן שיר מה קורה ?" אני לא מתעניין בשלומה אבל בשביל הנימוס "רועי, אלון עזב אותי הוא אמר לי שאני בחורה חד פעמית " היא אמרה ונשמע שהיא בוכה רציתי להביע עניין אבל ישר חשבתי על מאור "ומה את רוצה שאני יעשה עם זה ?"לא הרגשתי נעים אבל…"רועי אני חושבת שעשיתי טעות עם מאור "תודה שהיא נזכרה מאור כל כך אהב אותה היה מוכן לעשות בשבילה הכל "עשית טעות תשלמי עליה " זונה מגיע לה כזאת תשובה "טוב רועי אל תעזור לי ביי " אני עצבני מהשיחה אבל מסתובב אל רוני רואה אותה מחויכת עם החיוך הזה שלה איך אפשור לכעוס אחרי שאתה רואה את זה "מה החיוך מפגרת "היא עדיין מסתכלת עלי עם העיינים הגדולות האלו ולוחשת"כיף לי שאתה לידי "אני שוב נרתע ומתרחק כמה טיפש אני לא רוצה לתת לה הרגשה שיכול לקרות משהו בינינו אבל לא יכול להתרחק ממנה "מאמי אני חייב ללכת תבואי אלי היום בערב נעשה משהו " אני קם להתלבש מביט אחורה ורואה את רוני מחייכת אבל העיינים מראות אחרת מבט שמראה עצב אכזבה או שאני סתם מדמיין בכל מקרה אני חייב ללכת . הגעתי הביתה שלומי ותמיר היו שם בגינה עם כמה חברים אמרתי שלום ונכנסתי לחדר לקחתי כוס גוני מהבר ושמתי לי את שלמה ברקע וזה היה הזמן המושלם שלי השקט השלווה לא רציתיי שזה יגמר אבל זה נגמר שמאור הופיע בחדר "מה יש אחי לא הולכים למסיבה של אלירן יהיה שם מלא בחורות " עוד מסיבה של אלירן ילד חרא שכל מה שאכפת לו זה לזיין ולהשוויץ בן אדם מגעיל "אחי אין לי כוח לזה באמ וגם רוני צריכה לבוא אלי " אמרתי בשביל שיעזוב אותי עוד קצת בשקט שלי אבל זה לא קרה "תגיד לה שתבוא איתנו לא יזיק לה קצת לראות מקומות אחרים חוץ מהמיטה שלך או שלה "איך הוא מעז לדבר ככה על רוני זה עיצבן אותי אבל בדיוק לשניה כי זה עדיין מאור "לא נראה לי שהיא תרצה אחי " בכל זאת הוא התעקש אז שאלתי את רוני ,כמו שחשבתי היא לא רוצה אבל איכשהוא מאור שיכנע אותה והלכנו שלושתנו . עוד מסיבה רדודה של כל מיני חרמנים שמה שעושים זה רק לרדוף אחרי בחורות ולהשתכר נגעלתי אני הייתי צריך להיוולד בתקופה אחרת שהכל היה יותר רגוע אני לא בנוי לקצב חיים המהיר הזה שבו אין לבן אדם פרטיות או שקט עם כל הפייסבוק והאייפונים אבל בכל זאת שרוני לידי אני בטוח יהנה "רועי בוא נשב בחוץ " רוני אמרה לי וסימנה לי לכיוון המרפסת הלכתי איתה לשם וראיתי שם דמות מוכרת לא קישרתי פנים לשם אבל ידעתי שאני מכיר אותה " היי רועי מה קורה " וראיתי את הפרצוף של רוני כבר מחמיץ מקנאה ואז עלה לי יובל "היי יובל מה קורה " רוני הסתכלה עכשיו עליי כאילו הרבצתי לה "את מכירה את רוני נכון ?" אמרתי בשביל שרוני תרגיש יותר טוב "כן בטח מה קורה רוני?" איזה צביעות יש לאנשים היא הסתכלה לה בעיינים ושיקרה לה אבל לא רציתי יותר להתבאס ממה שהייתי כבר "אפשר לשבת איתכם משעמם לי פה ?" יובל שאלה וישר הסתכלתי על רוני והנחתי לה לענות "בטח שבי " רוני אמרה והם דיברו קצת על כלום ואני הייתי מהופנט על כוכב אחד שנראה לי מחייך "מה רועי כבר חשבת על הצבא " שאלה אותי יובל "לא כל כך "אמרתי במין תמיהה היא נראתה מחכה לתשובה אחרת ובכל זאת אני לא באמת חושב על הצבא "מה לא אמרת לי שאתה רוצה להגיע או לסיירת או לגולני " רוני יודעת עלי הכל אבל מדי פעם היא צריכה לשתוק "כן או כמו אבא בסיירת או כמו שלומי ותמיר בגדוד 13 של גולני " אבל מה מדברים איתי עכשיו על צבא שיתנו לי להנות שנה אחרונה רק התחילה וזה הזמן לעשות את כל השטיות "מה איתך יובל מאור פה את יודעת " ראיתי איך המבט של הבהלה עולה לה על הפנים "באמת ? אני עוד מעט יכנס להגיד לו שלום " רוני נכנסה פנימה ואני ויובל נכנסו לשיחה עמוקה בלי ששמתי לב כבר היה 4 לפנות בוקר וכמעט נשארנו רק אני והיא שם מאור הקפיץ את רוני הביתה אלירן נרדם ואני והיא יושבים לבד "ואי כבר ממש מאוחר אני חייבת ללכת " ….