Noa and adi storys
פרק ארוך מידי.

זאת אני עונה2 פרק 12-לבגוד בעצמי

Noa and adi storys 01/04/2015 879 צפיות 4 תגובות
פרק ארוך מידי.

“עד שהם יכניסו גול..”
התלוננתי והתיישבתי כשרוני עדיין עמדה בציפייה.
השופט שרק והשחקנים ירדו מהמגרש אל הספסלים.
“מחצית, 2:0 לקבוצה השנייה”
רוני אמרה ברצינות כשחיפשה את בן בעינייה.
“הלכתי לבן”
היא אמרה בקצרה והתקדמה לעברו.
עיניי נדדו אל דניאל, הוא עמד ליד הספסלים של הקבוצה שלו שהיו קרובים לספסל שישבתי עליו.
הוא החזיק בשולי חולצתו והרים אותה כלפי מעלה.
אלינור , לא . אלינור לא. אלינור, לא.
על מי אני עובדת?
גופו היה שרירי וחטוב, וטיפות זיעה קטנות ומעטות התפזרו על פלג גופו העליון.
שיערו השחור בלט באולם ההומה אדם ועיניו הירוקות נצנצו בפשטות מושלמות.
זיפים קטנים העניקו לו מראה גברי יותר והוא הניח את זרועו מסביב לעורפו והבליט את שריריו המושלמים.
פאק הוא סקסי.
הוא קלט את מבטי והתקרב אל הספסל שהיה צמוד למגרש, שעליו ישבתי.
“מה את אומרת?”
הוא שאל והתיישב לצידי שומר על מרחק ביננו.
“שהתאמנת הרבה כשלא הייתי כאן”
אמרתי והבטתי קדימה.
“לא התכוונתי מה את אומרת עליי,
התכוונתי למשחק”
הוא אמר לאחר שגיחך.
“אתם מפסידים”
ציינתי וזרקתי מבט לעברו.
“את חושבת שיש לנו סיכוי?”
הוא אמר וסובב את ראשו אליי, וראשי הסתובב חזרה קדימה.
“אנחנו עדיין מדברים על הקבוצה?”
שאלתי וסובבתי את ראשי אליו.
“אני לא בטוח”
הוא מילמל.
“אז אם מדברים על הקבוצה אני חושבת שיש לכם סיכוי קטן”
אמרתי וסובבתי את ראשי קדימה.
“ואם מדברים… עליי ועליך?”
הוא שאל והביט בי בצפייה.
“אני… לא בטוחה”
הודתי ושוב מבטי הצטלב עם שלו.
“בכל זאת … אני שמח שאת כאן ומעודדת אותי. אפילו אם את סתם יושבת בשילוב ידיים עם פרצוץ חמוץ”
הוא גיחך וקם שם את חולצתו בחזרה על גופו כששמענו את שריקת השופט.
“אני כאן כי..”
“זה לא באמת משנה לי אל, העיקר שאת כאן”
הוא רכן אליי והניח את שפתיו על הלחי שלי בעדינות.
הוא הסתובב והתקדם אל המגרש שבו השחקנים החלו להסתדר.
מה לעזאזל קרה כאן עכשיו?

“ביי”
אני ודניאל אמרנו ביחד לרוני ובן שפנו
לרחוב של רוני.
שתיקה שררה ביננו.
“זה היה רק משחק אחד , הפסדתם בגלל…”
אמרתי מנסה למצוא סיבה ולעודד אותו.
רגע, לעודד? אחרי מה שהוא אמר לי?
עשה לי?
“בגלל שהיינו גרועים”
הוא אמר בקול נרגז.
“אל תנסי לעודד אותי כי לא תצליחי”
הוא אמר נועץ בי מבט מרוגז.
“למה אני מנסה בכלל?”
מילמלתי בייאוש והתקדמתי בקצב מהיר.
“חכי”
הוא אמר ותפס את זרועי.
“אני מגעיל, את מנסה לעודד אותי ואני…”
הוא אמר בשקט.
“תודה”
הוא אמר ומשך אותי אל תוך חזהו וכרך את זרועותיו סביב גופי בעדינות.
כמה שהתגעגעתי לריח שלו, למגע שלו, ולידיים שלו שמצמידות אותי אליו כאילו אני עומדת להיעלם.
כמה התגעגעתי אליו.
פלשבאק:
“תעזוב אותי!”
צרחתי על דניאל שרדף אחריי.
“בבקשה חכי רגע”
הוא רץ אחריי מתנשף.
“חיכיתי לך מספיק זמן”
אמרתי כשעצרתי והסתובבתי אליו.
“העדפת אותה. חשבת שאני יחכה לך תמיד, ושיקרת לי, אמרת לי שאתה אוהב אותי!”
צעקתי ופרשתי את ידיי לצדדים.
“אני באמת אוהב אותך”
הוא אמר כשדמעות מצטברות בעיניו ומתחילות לזלוג באיטיות.
“אתה לא! שקרן! אני באמת אהבתי אותך! אתה שיחקת בי. ואני כמו סתומה…”
הקול שלי נשבר והתיישבתי על ספסל שהיה מאחוריי.
הוא התיישב לידי.
“אני מצטער”
הוא אמר בשקט כשקולו רעד.
“אני לא יסלח לך”
אמרתי בקול חנוק.
“אתה תראה, אני בחיים לא יסלח לך”
אמרתי קמה ומתקדמת לביתי באיטיות כשמבטו של דניאל נעוץ בגבי.
סוף פלשבאק.
התנתקתי ממנו וחייכתי חצי חיוך נבוך.
“החיבוק היה יותר מידי?”
הוא שאל במבוכה כשהמשכנו ללכת.
“לא, בכלל לא”
אמרתי בשקט וחייכתי במבוכה.
הוא נשף בהקלה והמשיך ללכת לצידי.
קרוב אליי.
וזה גבירותיי ורבותיי מה שנקרא…
בגידה עצמית.
נקודת מבט בן:
“אתה בסדר?”
רוני שאלה כשהלכנו אחד לצד השנייה.
“כן, למה שלא אהיה?”
שאלתי וניסיתי להדחיק את מחשבותיי.
“הקבוצה שלך הפסידה עכשיו, ואתה בסדר מידי”
היא אמרה והביטה בי.
“בדרך כלל כשאתם מפסידים אתה חופר לי בשכל כל היום על כמה שהייתם גרועים ומה הייתם צריכים לעשות כדי שלא תפסידו”
היא אמרה.
היא מכירה אותי כל כל טוב.
“אז אתה רוצה לספר לי מה קורה לך ביומיים האחרונים או שאני יוציא את זה ממך לבד?”
היא שאלה ונעמדה ממולי חוסמת את דרכי.
“את באמת חושבת שאני אעשה לך את זה?”
פלטתי.
“תעשה לי את מה?”
היא שאלה במבט חסר הבנה.
“שאני אעזוב אותך בשביל מישהי אחרת,או שאני אהיה עם מישהי אחרת בזמן שאני איתך”
הסברתי.
“אממ… אני…”
היא השפילה את מבטה.
התקרבתי אליה והזקתי את פניה בין ידיי והרמת את ראשה אליי.
“רוני, אני בחיים לא אפגע בך.
אני בחיים לא אעזוב אותך בשביל שום אחת אחרת.
כי את האחת שלי.
את זאת שאני ישמור עליה יותר ממה שאני שומר על החיים שלי.
וגם כשאת מעצבנת אותי שזה קורה בערך בכל יום”
עצרתי לרגע והיא גיחכה.
“אני לא יכול לכועס עלייך יותר מלכמה רגעים.
את היחידה שיכולה לשבור אותי , ולהרים אותי.
אני אוהב אותך קטנה שלי , אני מאוהב בך כמו שלא הייתי מאוהב בחיים”
אמרתי ועינייה היו מלאות דמעות.
“אני אוהבת אותך”
היא לחשה וחיבקה אותי.
חיבקתי אותה חזקה מצמיד אותה אליי.
התנתקנו לאט ונישקתי את שפתייה.
כמה שאני אוהב אותך…

זאת אני עונה2 פרק 12-לבגוד בעצמי
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (4)

פרק מושלם

01/04/2015 16:19

אני החלטתי לקרוא את כול הסיפור שלך ;)
ייקח לי זמן להגיע לפרק הזה אבל אחרי שאקרא הכול אכתוב לך תגובה סופר מפורטת.
עד עכשיו אני יכולה להגיד לך שיש לך משהו מושך וקליל בכתיבה, את גורמת לקוראים להישאב פנימה לתוך הסיפור!

02/04/2015 00:26

תמשיכי

02/04/2015 10:32

תודה לכולכן!!! אתן פשוט מדהימות שאתם מגיבות לי על על פרק וזה רק מעודד אותי להמשיך לעלות ושיש קוראים בכלל
תודה רבה אוהבת♡♡♡

02/04/2015 12:49
סיפורים נוספים שיעניינו אותך