אדוארד ברוקס
הסיפור נכתב להנאתם של הקוראים בלבד. את מי שהסיפור הזה מגעיל\מעצבן אותו ו\או שיש לו דעות הומופוביות ורוצה לחלוק אותן, אני מבקש לא להשאיר תגובות, פשוט ignore. לכל-אחד מותר לכתוב איזה סיפור שהוא רוצה, אם הסיפור לא עובר קריטריונים מסוימים וגבולות ברורים. תגובות רגילות יתקבלו בברכה !!!

חופשה מהירה – חלק א’ ‘יום ארוך’

אדוארד ברוקס 21/06/2014 699 צפיות אין תגובות
הסיפור נכתב להנאתם של הקוראים בלבד. את מי שהסיפור הזה מגעיל\מעצבן אותו ו\או שיש לו דעות הומופוביות ורוצה לחלוק אותן, אני מבקש לא להשאיר תגובות, פשוט ignore. לכל-אחד מותר לכתוב איזה סיפור שהוא רוצה, אם הסיפור לא עובר קריטריונים מסוימים וגבולות ברורים. תגובות רגילות יתקבלו בברכה !!!

“טוב, שמעתי מה שאמרת לי. אני אחשוב על זה, להתראות.” דניאל סיים את השיחה והניח את הפלאפון על השולחן. “נו, אז מה אמרו” הסתכל עליו יאיר במבט שואל. “אין” סיכם דניאל במילה אחת ונאנח. “מה זאת אומרת אין? אנחנו מזמינים שבוע וחצי לפני ואין? ותגיד מה הוא אמר לך לפני שניתקת?” “הוא אמר שאם אנחנו רוצים, אז שנוסיף 350 שקל.” “יואו אני לא מאמין! למה זה קורה רק לנו? למה? איזה עצבים!!!” יאיר הרים כוס והתכוון לזרוק אותה על הריצפה. “יאיר לא!” צעק לכיוונו דניאל, יאיר עצר לכמה שניות ולאחר הניח את הכוס על השולחן. דניאל קם מהכיסא והתיישב על הספה ליד יאיר, הוא הניח יד על כתפו ואמר, “תשמע יאיר, אני יודע עד כמה אתה מבואס, בגלל שגם אני רוצה את אותו הדבר, אבל אל תגרום לזה שאנחנו לא מוצאים בינתיים איפה להעביר את החופשה להרוס לך את המצב רוח, טוב?” יאיר הסתכל על דניאל במבט מעריץ, נישק אותו בשפתיים וחיבק. “בסדר חיימשלי, אבל עוד חודש החופש הגדול נגמר, ואני רוצה שנעביר את הזמן ביחד! אני יודע שאנחנו לומדים ביחד וגרים לא כל-כך רחוק אחד מהשני, אבל עדיין אנחנו צריכים זמן איכות ביחד!” “אני יודע יאירוש, אבל אל תדאג אנחנו נמצא בית-מלון או משהו תאמין לי. אולי בינתיים תנסה להרגע בזמן שאני אברר בפלאפון? דרך אגב עוד מעט האוכל יהיה מוכן.” דניאל ניגש לחדר שינה ופתח את הדלת. “בוא תשכב בינתיים במיטה, כשארוחת הצהריים תהיה מוכנה אני אקרא לך.” יאיר נכנס לחדר ונישכב על המיטה, דניאל כיסה אותו בשמיכה. “דניאל אנ,,,” יאיר רצה לומר משהו אבל אז דניאל הניח אצבע על שפתיו. “ששש,,, תנוח יאיר קמת היום מוקדם אחרי זה נדבר, תנוח.” דניאל נישק את יאיר במצחו יצא וסגר את הדלת, דניאל התקשר לכמה מקומות, אבל ללא הצלחה. אחר-כך הוא הוציא ירקות מהמקרר,שטף אותם, והתחיל לחתוך בצל לסלט. “איך שאני לא סובל לחתוך בצל” חשב דניאל בזמן שעיניו דמעו בחוזקה. אחרי 10 דקות האוכל כבר היה על השולחן ודניאל ניגש לארון והוציא משם בקבוק וויסקי, “לא יזיק ליאירוש לשתות קצת, הוא כולו מבואס.” חשב דניאל בדאגה. “יאירי?” דניאל נכנס לחדר והתיישב ליד יאיר על המיטה. “יאירוש תקום האוכל מוכן, צהריים טובים!” דניאל ניער בעדינות את כתפו של יאיר. יאיר סיבב את ראשו לכיוונו של דניאל, פתח את עיניו ופיהק “מה אהובי?” הוא שאל אותו והניח יד על ירכו. “תקום האוכל מוכן, צהריים טובים!” חזר דניאל על דבריו בחיוך. “טוב, אני קם. תן לי דקה ואני אבוא לאכול.” דניאל יצא מהחדר ונכנס למטבח. הוא הוציא קרח מהמקפיא ושם על השולחן לאחר מכן הוא לקח מטאטא וטיאטא מעט במטבח, “מחר כנראה אני אצתרך לנקות את הבית, מוזר שהבית התלכלך כך פחות מיומיים.” הוא אמר לעצמו. באותו הזמן, יאיר קם מהמיטה והלך לשטוף פנים, אחרי שהוא שטף את פניו והתחיל לנגב אותם הפלאפון צלצל. “הלו,” הוא הוציא את הפלאפון מהכיס שבמכנסיו וענה. “יאיר מה קורה? זה שלומי, אתה בא היום?” “לאן?” יאיר לא הבין. “אלי הביתה, קיבלתי את הרשיון נהיגה ונולד לי אח, שכחת?” דניאל נזכר “אה נכון! תשמע אני לא יודע, פשוט יש לי דברים לעשות. אבל אתה יודע מה? אולי אני אבוא אבל,,” הוסיף דניאל בחשש, “אני אביא גם את דניאל בסדר?” שלומי שתק מספר שניות ולאחר ענה,”בסדר, אין שום בעיה.” דניאל שאל “תגיד שוב מתי אתם מתחי,,” “יאירוש בוא לאכול!” קרא דניאל ליאיר מהמטבח. “חכה שניה שלומי, כן עוד רגע אני בא אני מדבר בפלאפון” החזיר יאיר תשובה לדניאל. “אז מה רצית לשאול?” שאל שלומי את יאיר. “כן. אז מתי כולם באים אליך הבייתה?” “בשמונה.” “אז בשמונה אתה אומר” יאיר עצר לרגע. “אם אנחנו נבוא בתשע זה יהיה בסדר?” “כן בטח, כי עד שכולם יגיעו ועד שנכין את המנגל זה יקח זמן” “טוב אז סגרנו בתשע” אמר יאיר לסיכום. “כן, בתשע” שלומי חזר על המילה האחרונה שיאיר אמר. “טוב אז נתראה.” “כן, נתראה” שלומי ניתק את השיחה. יאיר יצא מחדר האמבטיה והלך למטבח. “מממ,,, איזה ריח טוב! מה הכנת?” שאל יאיר כשהתיישב ליד השולחן. “סינטה בקר ואורז עם ירקות מאודים.” “בדיוק איך שאני אוהב.” יאיר התקרב לדניאל והצמיד את שפתיו לשלו, הם התנשקו. “טוב יאירוש, שב תאכל שהאוכל לא יתקרר לך.” דניאל התיישב מול יאיר והם התחילו לאכול. “מרשמלו שלי תגיד, נשאר משהו בסיר?” שאל יאיר את דניאל כשסיים לאכול את כל מה שהיה בצלחת “כן, רוצה תוספת?” “לא, אני פשוט שכחתי להגיד לך ששלומי הזמין אותנו לארוחה אצלו בחצר, נולד לו אח והוא גם עשה לא מזמן רישיון נהיגה.” “כיף לו.” דניאל ענה עם עיניים לצלחת ופנים חתומות. “עדיין יש לך רגשות אליו, נכון?” הוא שאל אותו בעצב, “אתה לא אוהב אותי באמת, אתה סתם מבלה איתי את הזמן שלך כמו שמשתמשים בנעליים ואחר-כך זורקים אותם, ואחר-כך אתה תחזור אליו.” יאיר הסתכל על דניאל בתדהמה. “על מה אתה מדבר תגיד לי? אני אוהב אותך, ואני בחיים לא אעזוב אותך. אני ושלומי גמרנו. אני חושב שזה יהיה מאוד לעניין שנבוא אליו, כי אם אנחנו לא נלך אז שלומי יחשוב שלא באתי בגלל שכאילו אני עדיין אוהב אותו ואני לא רוצה שירוצו לו כאלו מחשבות, וחוץ מאיתנו יהיו שם עוד אנשים ודרך אגב גם דוד יהיה שם. “מה? אבל הוא עבר לראשון, אז מה הוא עושה פה?” דניאל שאל בפליאה. יאיר חייך וענה “בסוף רק ההורים שלו עברו והוא נשאר לגור בעיר, הוא שוכר דירה לא רחוק מפה. רואה, לא רק לי יש אקס שרוצה לחזור לאהוב לשעבר.” דניאל הסתכל מהחלון בעצבים על השכן שהשקה את השיחים שבחוץ. “טוב בסדר, נלך לסעודת ההודיה של שלומי או איך שלא קוראים לזה.” יאיר הרים את הצלחת מהשולחן ,הניח בכיור והתחיל ללכת לכיוון החדר. “אז תעיר אותי בשבע בסדר?” הוא ביקש בעודו סוגר את הדלת, “טוב, אוקיי תנוח אני עכשיו אלך לבנק, להוציא כסף. חלומות נעימים!” דניאל נעל נעליים, יצא לבחוץ ונעל את הדלת. כעבור שעה וחצי דניאל חזר הבייתה, השעה הייתה חמש וחצי. דניאל התיישב על הכורסא והביט על שעון הקיר שהיה תלוי ממול. “יש עוד זמן עד שנלך לשלומי.” הוא חשב ושיחק בשרשרת שיאיר קנה לו. דניאל נכנס לחדר בשקט והביט על פניו של יאיר. “אני כל כך אוהב אותך יאיר.” הוא חשב לעצמו. דניאל הוריד את הנעלי-בית ונכנס למיטה, יאיר פקח את עיניו. “חזרת?” “כן” דניאל ענה בחיוך והניח את ראשו על החזה של יאיר ונרדם, יאיר ליטף את ראשו בעדינות ונרדם גם הוא.

חופשה מהירה – חלק א’ ‘יום ארוך’
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך