חיה לפי הסיפור של.. – פרק אחד : שאולי או שון?

06/10/2020 106 צפיות אין תגובות

כל החופש אני ושאולי היינו ביחד,הוא גר כמה בניינים לידי אז היינו מבלים ביחד ברוב שעות היום.
אהבנו לטייל בשכונה ולאכול ביחד במקומות.
התחלנו היום את כיתה ו.
נכנסתי בשער עם שיער פזור ושופע,חולצה לבנה וג׳ינס כחול עם חיוך על הפנים ובפנים המון פרפרים מעופפים.
אני ושאולי לא היינו באותה כיתה אז הייתי מפריעה בשיעורים כדי שיוציאו אותי וישלחו אותי לכיתה שלו,הייתי מתביישת אבל לא היה לי אכפת. הייתי מאוהבת.הוא לא ידע.
״אני אוהבת אותך״ כתבתי לו. הוא לא ענה.
אחרי כמה ימים הפכנו לחברים וזה היה הדבר הכי מדהים שקרה לי.
הפעם הראשונה שנפרדנו הייתה ממש אחרי כמה ימים,
שון ואני נפגשנו והוא לחץ עלי להתנשק איתו אז באותו הרגע התקשרתי לשאולי ונפרדתי ממנו, בשיחת טלפון אחת.
הנשיקה עם שון הייתה מדהימה,הוא לימד אותי להתנשק וישבנו שעות על הספסל בשכונה שלי והתנשקנו.
בכל פעם שראיתי את שון הרגשתי מהופנטת,היה לו קסם אישי ועיניים טובות ירוקות וחיוך ילדותי עם גומה. שון היה גדול ממני בשנה.
הוא היה הנשיקה הראשונה שלי אבל אני אהבתי את שאולי.
יום למחרת,אחרי בית הספר נפגשנו אני,שאולי ועוד כמה חברים בגן משחקים בשכונה.
שאולי היה פגוע ממני ובצדק אבל פתאום
הוא ירד עלי,הוא צחק עלי,הוא החזיר אותי לכיתה ד,הוא פגע בי-בכוונה.
כולם הסטו אליי מבט וחיכו שאני אגיב ואני רק רציתי להראות לו שאני חזקה ואני לא נפגעת יותר אז ניסיתי להחזיר לו ולרדת עליו בחזרה אבל בפנים נשרפתי. זאת הייתה השריטה הראשונה.
אחרי כמה ימים השלמנו וחזרנו להיות ביחד.סלחתי לו.עדיין לא למדתי להגיד לא.
התנשקנו ולא רק זה,הוא נגע בי. ממש נגע.
הוא החזיק לי את השיער חזק חזק וירד עם היד בעדינות לעורף ולגב העליון ומשם לגב התחתון ומשם לישבן,לישבן שלי. היו לי צמרמורות בגוף, רציתי שהזמן ייעצר לתמיד.
המשכנו להיות ביחד תקופה לא קצרה ואז, ואז הוא נפרד ממני.
הוא שבר לי את הלב בפעם הראשונה. הכאב לא עזב אותי.
נשרף לי הלב,הוא נשבר למיליוני חתיכות שבחיים לא התחברו שוב.
בכיתי,בכיתי ימים ולילות ושבועות וחודשים וכל זה בזמן שאנחנו בכלל לא בקשר,הוא ניתק איתי קשר. הרגשתי שהוא עלה על משאית ודרס לי את הלב במהירות האור.
לא יכולתי להפסיק לבכות.הייתי מפורקת,חצויה למיליוני חתיכות וחיכיתי,חיכיתי שהוא יבוא בחזרה לחבר את כל החתיכות.
חיפשתי את החברה שתבוא להרים אותי ותביא לי את הדבק אבל נשארתי לבד,אני והכאב.אני והבדידות נפגשנו לראשונה.
הוצאתי את כל הדמעות ממני ואחר כך התחלתי לחשוב.
חשבתי לעצמי שאני צריכה לקום על הרגליים ולקנות קביים ללב כי הוא לא הולך לחזור.
כמו תינוק שעכשיו נולד-הייתי צריכה ללמוד מחדש איך ללכת,איך לחייך ולצחוק,איך חוזרים לאהוב?איך סומכים שוב? לא סמכתי עליו אבל אהבתי אותו כל כך עד שהסכמתי שנחזור להיות ביחד.עדיין לא ידעתי להגיד לא.
כשהייתי לידו היו לי רגעים של שלווה,נחת,עצמתי עיניים וחייכתי.
אהבתי אותו יותר מאת עצמי.הייתי מוכנה למות בשבילו.
הוא לא העריך אותי. רדפתי אחריו,רצתי ולא הפסקתי עד שיאהב בחזרה.
יותר משנה היינו בלופ.
חברים —> ניתוק קשר —> ידידים —> שוב חברים וכך הלאה.
בכל פעם שהיינו בניתוק קשר,הייתי שבורה. הרגשתי כאב חד וחזק ולא ידעתי להתגבר עליו.
בכל פעם מחדש כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא עוזב אותי, לא משנה כמה פעמים זה קרה,אף פעם לא למדתי להתגבר על התחושות והשברון לב שבכל פעם עוד כמה רסיסים הולכים להם.
בכל פעם שהיינו בניתוק קשר הייתי עם שון.
שאולי לא ידע. לא יכולתי להישאר לבד. פחדתי. פחד משתק.
הייתי חייבת מישהו לצידי,הייתי חייבת מישהו שיגע וינשק את השברים.
לרגע לא הפסקתי לאהוב את שאולי,אני מבטיחה.
הייתי עוד אחת מהרשימה של שון,הוא בגד בי.
היה נפגש איתי ואז הולך לאחת אחרת.
נשבר לי הלב בפעם השנייה.
תחושה מרסקת. הרגשתי שאני לא מספיק טובה,הרגשתי שאני לא שווה.
הייתי כועסת עליו,הייתי בוכה ומתפללת שהוא יפסיק אבל הוא לא.
אני הייתי חלשה,הייתי חוזרת אליו ומתנהגת כרגיל כי הרי לא יכולתי להגיד דבר,מי אני בכלל? אחת מהבובות שמונחות על המדף בחדרו ורק מחכה שהוא יקח אותי למשחק.קינאתי בבובות האחרות כי בי הוא התבייש.
הוא לא הציג אותי לחברים,הוא לא החזיק לי את היד,הוא רק נגע ונישק. נשיקות מתוקות מלאות במלח פצעיי.
שאולי לא התבייש בי. הוא החזיק לי את היד ברחוב אבל במקום לנשק אותי הוא היה תופס לי בישבן ליד חבריו,זה טוב?לא ידעתי.
רציתי להאמין שזה מאהבה אליי ולא לגוף שלי.
רציתי להאמין שעוד מעט תבוא הנשיקה, הנשיקה הכי מתוקה ותמימה של היום.

הנורא מכל קרה.
השטן ואני ישבנו ודיברנו ליד גן המשחקים,ואז הוא התחיל.
הוא הצמיד אותי אליו בעזרת כף ידו הגדולה והעבה.
הוא הקריב את השפתיים שלו לשלי ואני קפאתי.לא רציתי.
הכנסתי את השפתיים שלי לתוך הפה שלי כדי שלא אצטרך לגעת בו אבל הוא לא ויתר.
הוא הרים אותי מעל ערימת בוץ ואיים שאם לא אגע בשפתיו המבחילות אז אפול הישר לערימת הבוץ וכך היה. נפלתי שלושה פעמים אבל זה לא נגמר,הוא לא עזב אותי.
הוא החל להוריד לי את המכנס לאט לאט ,
היה נדמה שהוא עושה את זה באהבה,הוא כבר בחצי הדרך.
הצלחתי לברוח,רצתי הביתה בלי להביט לאחור.
לא בכיתי,אסור להראות שקרה משהו.
המשכתי כרגיל כמו תמיד אבל בפנים כמה שהרגשתי כאב,לבד בעולם בלי יכולת לספר לאיש.
הגיע עוד משלוח אומץ וסיפרתי לשאולי על המקרה.
פרצתי בבכי מולו והוא היה שם בשבילי,הוא חיבק אותי וניחם אותי והבטיח שהכל יהיה בסדר.
הוא לחץ עלי לספר להורים והבטיח שמחר יבוא איתי אחרי בית הספר לספר להם.
חיכיתי והנה הגיע הבוקר,באתי לבית ספר בהתרגשות ובציפייה להגיד לו תודה ושאני מחכה שנלך היום ביחד,הוא התעלם ממני.
אמר שזאת בעיה שלי והוא לא יבוא.
עצרתי את עצמי מלבכות מולו ואמרתי שהכל בסדר,ברחתי משם.
נשבר לי הלב בפעם השלישית.
הרגשתי מרומה,הרגשתי שזה הגיע לי,הרגשתי שאין לי בשביל מה לקום בבוקר,רציתי לעזוב הכל,באמת חשבתי על זה לכמה רגעים.
אף אחד לא היה שם כדי לנחם אותי.

אחרי חצי שנה:
שאולי,שון ואני היינו בבית של שון,בחדר של שון,במיטה של שון.
שון הוריד את המכנסיים ונצמד אלי מאחור,אמרתי לשאולי לא להסתכל למטה וכדי לא להסביר נישקתי אותו תוך כדי נגיעותיו של שון – אני ושאולי מתנשקים נשיקה מתוקה ורטובה.
שאולי בכל זאת הסתכל למטה,הוא ישר קם מהמיטה ורצה ללכת,קמתי אחריו להביא לו חיבוק ולהגיד לו שהכל בסדר.
הוא הלך להביא לעצמו כוס מים ובנתיים אני נשארתי עם שון במיטה,התנשקנו ולא יכולנו להפסיק.
הרגשתי רע,ממש רע.
אהבתי את שניהם,באמת.
שאולי היה האהבה הראשונה שלי /\ שון לימד אותי איך להפגין אהבה.

אחרי כמה ימים שאולי לקח אותי לשיחה,שיחה רצינית וחשובה.
הוא לימד אותי להגיד לא,הוא התעקש איתי שאני תמיד אשאר אני ואדע להילחם.
הערכתי אותו כל כך והתרגשתי שאכפת לו ממני.
ידעתי שאכפת לו ממני והוא רוצה שאני אחליט לבד מה ומי עושה אותי מאושרת כדי להפסיק לפגוע בו ובשון.

(אחרי כמה חודשים)

שאולי ואני כבר לא כמו פעם,הקשר שלנו הפך למסובך.
אני מאוהבת בו ומרעיפה עליו אהבה ונותנת לו את כל כולי והוא לא מעריך,הוא לא לוקח את אהבתי,הוא אומר שזה גדול עליו אבל עדיין אני יודעת עמוק בפנים שהוא אוהב אותי.
אנחנו פחות מדברים וכמעט ולא נפגשים אבל כשאנחנו קובעים להיפגש אז יש מתח בינינו , המון פעמים יש דממה בחדר.
הוא כבר לא מנשק אותי,רק רוצה לגעת.
אני מנסה לנשק אותו – הוא מסובב אותי ותופס חזק את הישבן.
אני לא מבינה.הוא אמור לאהוב אותי,אני אוהבת אותו.
הוא הרים לי את החולצה ונכנס פנימה,נישק אותם אחד אחד.
אני מחייכת ומנסה לנשק אותו שוב,הוא לא מוכן.
זה פגע בי,זה כאב לי.
נפל לי האסימון – הוא מנצל אותי.
הוא כבר לא מדבר איתי ומבקש להיפגש איתי רק כדי להיזכר שוב במגע ולהסתפק.
לקח לי המון זמן להבין שזאת האמת והיא כואבת.
היא משתקת מבפנים,היא לא משאירה את הנפש שלמה אלא חוצה אותה לרסיסים של חיים.

אני ושאולי ניתקנו קשר עד לפעם הבאה (אני מקווה שתהיה).

חיה לפי הסיפור של.. – פרק אחד : שאולי או שון?
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך