'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 38

נ.מ של אוצר
התעוררתי לצליל השעון המעורר,פוקחת את עיניי באיטיות ומעיפה מבט לכיוונו של רפאל אך הוא לא היה.
התרוממתי מהמיטה בזהירות והתקדמתי לכיוון המקלחת בכדיי להתארגן.
"התעוררת?" שמעתי את קולו של רפאל ומיהרתי להסתובב לעברו,מחייכת באושר
"כן" מלמלתי והתקרבתי לעברו,הוא הנהן בראשו והזיז את מבטו
"הכל בסדר?" שאלתי,מכווצת מעט את עיניי ומזיזה את פניו לעברי
"למה את שואלת?" הוא מלמל ותחב את ידיו לכיסים,מושך בכתפיו
"לא יודעת,אתה מרוחק" אמרתי בשקט והתרחקתי ממנו,נאנחת בעייפות
"אני לא.." הוא התחיל אבל השתתק ונאנח גם הוא,מנענע בראשו
"זה עוד קצת מוזר לי מה שקורה פה" הוא אמר במבט מיואש,
"אתה שוב מתחרט?זה העניין?" שאלתי בחשש,מפחדת מתשובתו.
"מה פתאום" הוא אמר במהירות ותפס בידי,מושך אותי לחיבוק ארוך
"בחיים אני לא אתחרט,אני אוהב אותך" הוא לחש לאוזני,מעביר בי גל של צמרמורות בכל הגוף.
"גם אני אותך,כל כך" חייכתי והתנתקתי מחיבוקו באיטיות,מנשקת אותו נשיקה עדינה על השפתיים.
"אני לא אוכל להמשיך לפקד עלייך" רפאל אמר לפתע,גורר את מבטי המבולבל
"אתה צוחק נכון?" גיחכתי מעט אך השתתקתי שראיתי את מבטו הרציני,
"אני פשוט לא מסוגל" אמר במבט מתנצל,
"אני לא מבינה אותך,אתה הבן אדם הכי מתוסבך שקיים" התעצבנתי ועקפתי אותו במהירות,
"אוצר" הוא הרים את קולו,נעצרתי במקומי והסתובבתי לעברו
"אני לא יכול לדבר בלי שתתעצבני" אמר והביט בי ברצינות,השתתקתי ובלעתי את רוקי בכבדות.
"בכל פעם אני טועה איתך מחדש,אני מתנהג אלייך כמו לאדם בוגר ואז אני מבין כמה את ילדה קטנה" הוא אמר והביט בי במבט מאוכזב,גיחכתי בזלזול
"אם אני כזאת ילדה קטנה בעיניך אז למה היית איתי אתמול?" שאלתי בחיוך ציני ושילבתי את ידיי.
"לעזאזל…את פשוט גורמת לי להשתגע" הוא מלמל והעביר את ידו בשיערו,נושם עמוקות
"למה אתה חייב להרוס בכל פעם שקורה בינינו משהו טוב?" שאלתי בשקט,
"אני לא התכוונתי להרוס,רציתי להגיד לך את מה שאני מרגיש" הוא אמר לאחר כמה רגעים
"איך אני אתנהג כאילו אין בינינו כלום שכל מה שבא לי הוא להיות איתך כל הזמן?" הוא הביט בי בעיניו הירוקות שהבריקו מעט,
"א..אתה צודק" מלמלתי והתקרבתי לעברו קצת,
"אני באמת מתעצבנת במהירות ויש לי תגובות של ילדה קטנה לעתים קרובות" חייכתי חיוך קטן,
"אבל אני אוהבת אותך ויהיה לי קשה אם תעזוב את התפקיד שלך בגללי" אמרתי בכנות,
"בחיים לא הכרתי מישהי כמוך" הוא ליטף את לחיי,נאנח
"מישהי כמוני?" שאלתי,הוא גיחך מעט והנהן
"מישהי שמצד אחד יכולה להוציא אותי מדעתי עד כדיי כך שבא לי לברוח כמה שיותר רחוק ומצד שני אני לא יכול להתקיים בלעדיה" הוא אמר ועצם את עיניו לרגע קצר,
הבטנו אחד בשנייה במשך שניות ארוכות ולאחר מכן תפסתי בפניו,מושכת אותו לנשיקה סוערת במיוחד.
"לחדר השינה?" הוא חייך והתנתק לרגע משפתיי,מתנשם בכבדות
"לחדר השינה" חייכתי בהסכמה ובזאת הוא הרים את גופי והתקדם לכיוון חדרו במהירות,לא מתנתק ממני לרגע.
****************
נ.מ של רוי
התעוררתי באיטיות,פוקח את עיניי ששרפו מעט ומניח את ידי על ראשי שכאב.
הבטתי מסביבי בבלבול,מבחין שאני לא בחדרי.
"סוף סוף התעוררת" מיקה נכנסה לחדר עם כוס תה בידה והתקדמה לעברי,מניחה את הכוס על השידה שלידי
"מה את עושה כאן?" מלמלתי וגירדתי בעורפי במבוכה,היא צחקה מעט והתיישבה בצד השני של המיטה,רחוק ממני.
"זה הבית שלי" משכה בכתפיה והביטה בי,פתחתי את עיניי בהלם ובדקתי בעיניי אם אני לבוש
"קרה בינינו משהו אתמול?" שאלתי בזהירות,היא הנידה בראשה לשלילה
"למה אתה מנסה להרוס לי את הבוקר?בחיים לא!" היא שילבה את ידיה בהפגנתיות והתרוממה ממיטתה.כיווצתי את גבותיי בניסיון להיזכר באירועי אמש.
"כדאי שתתארגן מהר ותלך לפני שאח שלי ואמא שלי יתעוררו,אני לא רוצה בלאגן" אמרה לאחר כמה דקות,הנהנתי בהסכמה.
"את בטוחה שלא קרה בינינו שום דבר?בכלל?" שאלתי פעם נוספת,אני זוכר משהו במעורפל אבל אני לא יודע מה זה היה.
"תירגע כבר,לא קרה כלום אני אומרת לך" היא אמרה,נאנחת מעט.
"איך הגעתי אלייך?" שאלתי אותה,היא נענעה בראשה
"היית שיכור והגעת אליי הבייתה אז נתתי לך לישון כאן עד שתרגיש יותר טוב" היא מלמלה,הנהנתי והודתי לה.
התקדמתי לכיוון היציאה ולאחר מכן עצרתי,מסתובב לעברה בשקט
"שכחת משהו?" היא שאלה לאחר ששמה לב שעוד לא הלכתי,חייכתי חיוך קטן והנדתי בראשי לשלילה
"רק..באמת תודה,זה לא מובן מאליו" הודתי לה פעם נוספת ומיהרתי לצאת מביתה.