חיים על הקצה – פרק 26

פרק 26- בזמן האמיתי
•אביה•
״בוקר טוב,״ מלמלתי חלושות כאשר הגעתי לפתח המועדון ופגשתי את סול.
״אוהו,״ היא פרסה ידיה לצדדים. ״סוף סוף נזכרת להגיע. את יודעת כמה זמן חיכיתי לך?״ היא התלוננה בפניי.
״מצטערת.״ חייכתי לעברה חיוך קטן. ״אני…״
״הבנתי.״ היא הניפה בידה בביטול.
״מה… מה הבנת?״ שאלתי בתמימות.
״זהו, נהיית סטארית אז את מרשה לעצמך לאחר.״ אמרה בגיחוך.
״ממש לא!״ התגוננתי. למעשה לא התכוונתי לאחר למועדון בבוקר, אבל אחרי השיחה עם אריאל אתמול בלילה, לא הצלחתי להירדם.
״אה…״ לפתע חיוך ממזרי ושובב התפרס על פניה של סול.
״מה?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״הבנתי למה איחרת.״ היא אמרה. ״משהו קרה בינך לבין החתיך אתמול בלילה.״ היא צחקקה.
״מה…״ מיד הרגשתי את סומק מתחיל להתפשט על לחיי. ״אני ממש לא…״ ניסיתי להסביר.
״זה בסדר אביה, מותר לך. את כוכבת עכשיו.״ אמרה ברוגע.
״אבל זה לא מה שקרה!״ התגוננתי.
״שטויות,״ אמרה סול בביטול. ״לא צריך לעשות מזה כזה עניין גדול, כולה את והחתיך קצת…״
״הוא לא חתיך בכלל!״ צעקתי.
אוח, על מי את עובדת אביה? הוא סופר חתיך!
״ואם לומר את האמת הוא ממש מגעיל.״ עשיתי פרצוף נגעל.
״טוב… מה שתגידי.״ סול הרימה את ידיה עד לגובה כתפה כאות לכניעה. ״למרות שבעיניי הוא סופר חתיך!״ היא נשכה את שפתה התחתונה וחייכה חיוך חולמני. אני בתגובה גלגלתי את עיניי בזלזול. ״אני חושבת שבפעם הבאה שאראה אותו, אדבר איתו.״ אמרה סול.
״מה… מה זאת אומרת?״ שאלתי מבולבלת.
״אחליף איתו מילה או שתיים.״ הסבירה. ״הייתי שמחה לעשות לו טובה אחת או אפילו שתיים, אם את מבינה על מה אני מדברת.״ היא חייכה חיוך שובב.
״אני לא בטוחה שאני רוצה להבין למה את מתכוונת.״ השבתי מובכת.
רק מלדמיין את הסיטואציה של סול ואריאל ביחד אני מתמלאת גועל.
״טוב… בואי!״ אחזתי בידה בחוזקה. ידעתי שאם לא נכנס למועדון בדקות הקרובות, יוסי עלול לפטר אותנו. וגם אם לומר את האמת לא ממש עניינו אותי הפנטזיות של סול על אריאל. סול הביטה בי מבולבלת. ״יוסי, פגישה, משרד… עכשיו!״ הזכרתי.
״שיט!״ צעקה היסטרית נפלטה מפיה. ״היינו כל כך עסוקות בדיבורים שלא שמנו לב ש…״
״ועוד עכשיו אנחנו היינו עסוקות בדיבורים?״ מלמלתי בזלזול.
״מה?״ שאלה סול מבולבלת.
״אם נרוץ עכשיו עוד יש סיכוי שנספיק להגיע למשרד של יוסי בול באחת עשרה.״ אמרתי. ״אני מקווה לפחות.״ מלמלתי חלושות.

סול ואני עמדנו מבעד לדלת של משרדו של יוסי, חוששות מעט ממה שיוסי הולך לומר לנו אך עם זאת גם מוכנות לגרוע מכל.
״טוב… אז מה עכשיו?״ שאלה סול בלחש.
״עכשיו… עכשיו זה.״ השבתי ונקשתי עם ידי על דלת המשרד של יוסי.
״כן?״ נשמע קולו של יוסי מבעד לדלת. סול ואני החלפנו מבטים חוששים זו עם זו.
״יוסי, אלו סול ואביה.״ אמרה סול. ״אתה אמרת ש…״
״כן, בואו היכנסו!״ אמר.

״טוב, קראתי לכן הנה כי אני רוצה שנדבר על מה שאירע אתמול בערב.״
״תקשיב, אני… בקשר למה שקרה… זה לא יקרה שוב.״ אמרתי. ״אנחנו נעשה כל מה שצריך, רק בבקשה אל תפטר אותנו, זאת אומרת… אתה יכול לפטר אותי. אבל,״ העפתי מבט חטוף בסול. ״לא את סול, זה לא מגיע לה.״ אמרתי. ״אחרי הכל… האשמה היא אך ורק שלי.״ הצבעתי על עצמי.
״לא!״ סול התפרצה לדבריי בפתאומיות. ״תפטר אותי, רק לא את אביה. היא צריכה את הכסף הזה יותר ממני!״
העפתי בסול מבט אטום ועצבני. זהו? זה העניין? היא מרחמת עליי?
״בנות, בנות…״ יוסי קטע את דברינו. ״אתן מוכנות להירגע? אני לא הולך לפטר אף אחת.״
סול ואני הבטנו אחת בשנייה וחיוכים קטנים נפלטו מפינו. ואנחת הקלה נפלטה מפינו.
״רגע… אתה לא כועס עלינו?״ שאלה סול בפחד.
״אם אני כועס עליכן? אני מאוד כועס עליכן!״ השיב בצעקה. סול ואני הרכנו את ראשנו והיינו מוכנות לגרוע מכל. ״אני כועס עליכן כי כל הלילה הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, המוני אנשים מתקשרים לשאול אותי מי זאת הזמרת ששרה כאן אתמול ושהם דורשים שהיא תגיע שוב.״
סול הביטה ובי כאשר חיוך גדול מתפרס על שפתיה. אני לעומתה נותרתי קפואה במקומי ולא הצלחתי להשחיל מילה מפי מרוב ההלם.
״אביה, את שמעת מה הוא אמר עכשיו?״ שאלה סול בהתרגשות.
״אני… אני לא מבינה.״ מלמלתי חלושות.
״אני רוצה שתופיעי במועדון בכל ערב.״ אמר יוסי. ״אני רוצה שתהי הכוכבת החדשה של המועדון!״
״אומייגאד! זה כזה מגניב!״ צעקה סול בהתרגשות.
״אז מה את אומרת, אביה? יש לנו דיל?״ שאל והושיט את ידו ללחיצת יד.
״רגע,״ קטעתי את השמחה. ״יש לי תנאי.״ אמרתי.
״מה התנאי?״ שאל יוסי.
״אני רוצה תשלום על כל מופע.״ קבעתי.
״כמה… כמה את רוצה?״ שאל המום.
גירדתי בעורפי וחשבתי מעט. ״אני רוצה ארבעים אחוז מהכנסות של המופע.״
יוסי הביט בי המום. ״אני… אני לא שמעתי טוב.״
״ארבעים אחוז.״ סיכמתי בקצרה.
״ארבעים אחוז?״ חזר על דברי. אני בתגובה הנהנתי בראשי להסכמה.
לפתע יוסי פרץ בצחוק. סול ואני הסתכלנו אחת על השנייה המומות.
״את כולה זמרת אנונימית, אפילו זמר מפורסם לא דורש אחוזים גבוהים כל כך.״ אמר. ״אביה, את רק בתחילת דרכך.״
״טוב… אז תציע הצעה אחרת.״ התערבה סול.
״חשבתי על חמישה אחוזים.״ השיב.
סול ואני לא היינו נראות מרוצות מעצתו של יוסי. סול צקצקה בלשונה והנידה בראשה לשלילה. ״חמישה עשר אחוזים לא פחות מזה.״ קבעה.
היא הביטה בי במבט חטוף מבקשת אישור. הנהנתי בראשי להסכמה.
״חמישה עשר אחוזים.״ אמרה סול. ״ובנוסף, אביה ואני נעבוד בבר אחר הצהריים בכל יום.״ קבעה. ״נשמע דיי הוגן, לא?״
״אוקיי…״ יוסי צנח על כסאו. ״חמישה עשר אחוזים.״ אמר בכניעה.
״ו…״ התפרצתי לדבריו. ״סול היא הסוכנת האישית שלי.״ הגנבתי לעברה חיוך קטן.
״מה שתרצו.״ הגיב בחיוך.
״טוב… אז עשינו עסק?״ שאלה סול בקולה המתוק.
״עשינו עסק.״ השיב יוסי והושיט את ידו ללחיצת יד.

״מזל טוב מהממת!״ סול קפצה עליי בחיבוק כאשר עזבנו את המועדון של יוסי.
״וואו, את קולטת את מה שהלך שם?״ שאלתי מרוגשת. ״אני בכלל חשבתי שהוא הולך לפטר אותנו ופתאום.. ההצעה הזאת.״
״לא!״ סול צעקה בהיסטריה.
״מה קרה?״ שאלתי מבוהלת.
״ההופעה שלך ממש בעוד כמה שעות ואין לך בגדים.״
צחקוק קל נפלט מפי. ״מאז ומתמיד היית מלכת הדרמות.״ אמרתי בגיחוך.
״אני לא רוצה להלחיץ או משהו כזה, אבל לא אני זו שהולכת בעוד כמה שעות להעלות על במה.״
״טוב… יש לי כמה בגדים נחמדים בבית.״ השבתי.

״נחמדים?״ שאלה סול בסלידה. ״לאלו את קוראת נחמדים?״ שאלה בעוד מחזיקה באחת החולצות שלי. ״אלו סמרטוטים!״ קבעה.
״אני דווקא אוהבת אותם.״ מלמלתי חלושות וצנחתי על מיטתי.
״כן בטח.״ מלמלה סול בזלזול וגלגלה את עיניה.
״טוב… בואי!״ אמרה סול בפתאומיות.
״לאן?״ שאלתי בתמימות והזדקפתי במקומי.
״למישהי שיכולה לעזור לנו לפתור את בעיית הסמרטוטים.״ אמרה כאשר חיוך מתוק ותחמני מתפשט על שפתיה.

״מה… את בטוחה שזה המקום?״ שאלתי בחשש.
״ברור! בואי!״ היא אחזה בידי ומשכה אותי פנימה.
נכנסנו למקום שבו כל הקירות ורודים, אפילו הווילונות. ולאורך הקירות תלויות מראות בכל מיני גדלים. חלקן ארוכות וגדולות, חלקן קטנות וקצרות. בקיצור… מקום מזעזע מעורר בחילה.
לפתע מבעד לאחד הווילונות הציצה אישה בעלת שיער זהוב וארוך בגיל החמישים לחייה לבושה בסינר ורדרד.
״הילה!״ צעקה סול בהתרגשות ורצה אל אותה האישה שעונה לשם הילה והן התחבקו.
לאחר כמה דקות ארוכות סול והילה התנתקו מהחיבוק והסיטו את מבטן אליי.
הילה בחנה אותי במבט. ״אני מבינה.״ היא סידרה את משקפיה על עיניה והנהנה בראשה.
״למהממת הזו יש הופעה מאוד חשובה וגורלית הערב, אני רוצה שבסוף הערב כל האנשים ידברו עליה על כמה שהיא הייתה מהממת בערב.״ הסבירה סול. ״אני רוצה שתהפכי אותה לסופר מושלמת.״
״את יכולה לסמוך עליי.״ אמרה הילה בחיוך.
״מצוין.״ השיבה סול בחיוך.
״קדימה אביה, מוכנה להפוך לנסיכה?״ שאלה הילה.
הסטתי את מבטי לסול שחייכה לעברי חיוך מרגיע. חזרתי להביט בהילה והנהנתי בראשי באיטיות עם מעט חשש.
״מצוין.״ השיבה הילה ואחזה בידי והחלה להוביל אותי בעקבותיה.

הילה ואני נכנסנו לחדר ורדרד וקטן שם ציפתה לי חבורת נשים בשנות החמישים לחייהן לבושות גם כן בחלוקים ורדרדים. היא הורתה לי לשכב על מיטת הטיפולים ותוך דקות ספורות חבורת הנשים התקהלה סביבי. אחת מרחה לי לק על האצבעות, אחרת עיסתה את כפות רגליי וגרמה לצמרמורת קלה לחדור לגופי. ועוד אחת עיסתה את פניי על ידי מלפפונים ומרחה אבוקדו על פניי.
באותו רגע הרגשתי כל כך רגועה אך עם זאת גם כל כך עייפה. עד שעיניי נעצמו להן בפתאומיות.

״אביה…״ לפתע שמעתי קול מתוק חודר לי לתודעה. פקחתי את עיניי באיטיות.
״מה…״ שאלתי מבולבלת.
״סיימנו עם הטיפולים,״ הכריזה הילה. ״כעת, נתחיל עם השיער.״ הודיעה.
בלי לבזבז יותר מידי זמן הילה אחזה בידי והובילה אותי לעוד חדר. רק שהפעם אותו החדר היה חדר קטן יותר בעל קירות אדומים ללא מראות. רק תמונות.
״שבי כאן,״ הילה הוראתה לי לשבת על הכסא השחור בעל הגלגלים הקטנים.
לפתע לחדר נכנסה אישה בעלת שיער שטני אשר אסוף לקוקו מרושל. ״שלום אביה,״ היא חייכה אליי. ״אני יסמין, אני הולכת לטפל בשיער שלך שיהיה יפה ומבריק הערב.״ אני כתגובה הנהנתי בראשי.
יסמין החלה בעבודתה ואם לומר את האמת אני התחלתי להתמלא בחששות.
״אביה? הכל בסדר?״ שאלה יסמין כאשר הבחינה בפניי המפוחדות.
״אני קצת…״ התחלתי לנוע במקומי בחוסר נוחות.
״חוששת?״ השלימה אותי. ״זה בסדר, אין לך מה לדאוג.״ אמרה בעידוד.
״א-אוקיי.״ הנהנתי בראשי.
לא יודעת, היה משהו ביסמין שגרם לי להרגיש בטחון. משהו שגרם לי לבטוח בה. ואפילו השרה עליי תחושת רוגע.
״טוב… אביה, אני סיימתי.״ הודיעה יסמין.
אני מיד זינקתי ממקומי בהתרגשות וחיפשתי את המראה הקרובה ביותר.
אך יסמין צקצקה בלשונה וריתקה אותי על הכסא. ״רק בסוף התהליך תוכלי להביט שוב במראה.״
״אבל, אני רק…״
״אלה החוקים של המקום.״ היא משכה בכתפיה וחייכה חיוך מתנצל.
״הו, אביה!״ הילה נכנסה לחדר. ״השיער שלך נראה פשוט מושלם!״
״תודה.״ השבתי. ״אני חושבת.״
״קדימה קטנה, אין זמן לילך המאפרת כבר ממתינה לך בחדר השני.״ אמרה הילה.
עוד חדר? אלוהים… כמה גדול המקום הזה? זה לא נגמר!
נכנסתי אל חדר האיפור שם המתינה לי המאפרת. הילה הושיבה אותי על הכסא ומיד המאפרת החלה בעבודתה.
״רגע!״ הנפתי בידי בביטול. ״בלי יותר מידי איפור, אני שונאת את זה.״ הודעתי.
״אל תדאגי מתוקה,״ היא צחקקה. ״אחרי שאסיים איתך את תראי פשוט מושלמת.״

מעניין איפה סול בתוך כל הבלאגן הזה. כי כשאני חושבת על זה לא ראיתי אותה מאז שהגענו הנה. אני כל כך הולכת לצעוק עליה כאשר אצא מפה. לצעוק עליה על שהותירה אותי כאן לבד במקום ״הכל כך מפחיד הזה״.
״אביה?״ המאפרת העירה אותי ממחשבות.
״אה… מה?״ שאלתי בחוסר ריכוז.
״אני סיימתי.״ הודיעה. ״תמתיני כאן להילה שתאסוף אותך לחדר הבא.״ אמרה לפני שעזבה את החדר.
״בסדר, תודה!״ הודיתי לה ושידלתי חיוך.
עוד חדר? אוף… מעניין מתי מגיע הסוף לכל חדרים האלה.
״אביה!״ הילה נכנסה לחדר. ״וואו, איזה יפה את!״ אמרה נדהמת כאשר הביטה בי. ״את יודעת מה יהפוך אותך ליפה יותר?״ שאלה. ״הבגדים שהכנתי לך!״ ענתה מרוגשת. ״קדימה, בואי!״ היא אחזה בידי.

״טוב… מוכנה לתחנה האחרונה להיום?״ שאלה בהתרגשות.
״מוכנה!״ עניתי בחיוך.
ואז… שתינו נכנסנו אל תוך חדר ורוד. כמה מפתיע. חדר ענק שכולו… בגדים!
היא הניחה בידי שמלה והוראתה לי להיכנס אל תא המדידה.
״אממ… שמלה?״ שאלתי בחשש. ״לא, אני חושבת שעדיף שלא.״
״קדימה, את תראי מושלמת בשמלה הזאת.״ אמרה בעידוד.
״אני… אני לא בטוחה.״ השבתי.
״קדימה, מספיק להיות פחדנית!״ אמרה הילה. ״תמדדי אותה!״ האיצה בי.

נכנסתי אל תוך תא המדידה ופשטתי את בגדיי ולבשתי את השמלה. הזזתי את הווילון של תא המדידה ויצאתי מתא המדידה.
עצמתי את עיניי ונשכתי את שפתיי התחתונה. ״מזעזע, מה?״ שאלתי בגיחוך.
״אני דווקא הייתי אומרת, מדהים!״ אמרה הילה.
״אני… אני לא בטוחה.״
״אביה, מספיק לפחד!״ אמרה הילה.
לאחר שנעלתי נעלי עקב שחורות אשר תאמו לשמלתי הגיע רגע האמת.
״זהו זה מה? הגיע הזמן לצאת לעולם.״ מלמלתי. הילה הנהנה בראשה בחיוך.
הילה אחזה בידי והובילה אותי בעקבותיה. הגענו בחזרה לחדר קבלת הפנים שם המתינו שאר הצוות יחד עם סול. כולן פערו את פיהן והביטו בי מחויכות.
״טוב… מוכנה לרגע האמת?״ שאלה הילה.
״אני חושבת שכן.״ הנהנתי בראשי.
הילה הסירה את השמיכה מהמראות כך שנותרתי מול המראה. המומה למדיי.
כאשר הבטתי במראה ראיתי מישהי יפיפייה כשאיפור עדין מאיר את פניה, כששיערה הזהוב נופל על כתפיה ושמלת פייטים שחורה וקצרצרה על גופה.
אני לא האמנתי למה שראיתי. זאת לא אני!
״וואו!״ פערתי את פי. ״זאת אני?״ שאלתי המומה. ״אני… יפה.״
״את תמיד היית ילדה יפה, אביה.״ אמרה הילה. ״גם כשנכנסת הנה עם שיער פרוע וטרנינג מזעזע. אנחנו רק עזרנו לך להבין את זה.״

•שעה וחצי לפני המופע הגדול•
״ביי, תודה על הכל!״ סול ואני נפרדנו מהבנות ועזבנו את מכון היופי מחויכות ומרוצות.
״וואו, אני באמת לא… זה מדהים.״
״את יודעת מה יותר מדהים?״ שאלה סול. ״עוד שעה וחצי את על הבמה בהופעת בכורה שלך.״
״כן הא?״ מלמלתי בחיוך.
״יאללה, בואי ניסע למועדון!״ אמרה סול.
רק כאשר סול ואני היינו בדרך למועדון אני באמת הבנתי שזהו זה, זה באמת קורה. רגע האמת שלי קורה.

סול ואני נכנסנו למועדון אשר באופן מפתיע היה ריק מאנשים מבלבל הצוות של יוסי, אימא שלי, ליאור, ראם, זואי.
כל האנשים שאני הכי אוהבת. מה אבל איך…
״יפה שלי!״ זואי קפצה עליי בחיבוק ואימא וליאור בעקבותיה.
״מה… איך כולכם פה?״ שאלתי המומה.
״הסוכנת האישית שלך הזמינה אותנו.״ אמרה אימא.
הסטתי את מבטי לסול והבטתי בה מחויכת. ״רציתי לעשות לך משהו נחמד לפני המופע.״ אמרה. ״שירגיע אותך קצת.״ היא משכה בכתפיה. ואני מיד התנפלתי עליה בחיבוק.
לפתע הרגשתי נגיעה עדינה על כפתי. ״אביה זאת את?״ שאל ראם המום.
״אני.״ השבתי מצחקקת. ״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי המומה.
״תאשימי אותה.״ הוא הצביע על סול.
״אבל איך?״ שאלתי את סול.
״יש לי את המקורות שלי.״ השיבה בתמימות.
זהו, עכשיו אני מרגישה הכי בטוחה שאפשר כשכל האנשים שאני אוהבת ממש כאן איתי.

•רבע שעה לפני המופע הגדול•
״וואו, את לא מבינה איך המועדון מפוצץ באנשים.״ אמרה סול נרגשת.
התיישבתי על אחד הכסאות מאחוריי הקלעים והבטתי במראה. הלב שלי החל לפעום ממש בחוזקה וגופי החל להתמלא ברעידות.
התחלתי להתהלך ממקום למקום הלוך ושוב עד שהתחלתי לחוש בבחילה ובסחרחורת נוראית וכאבי בטן חזקים.
״אביה… אני רציתי,״ לפתע ראיתי את אריאל ניצב מולי.
״אריאל…״ מלמלתי בחיוך חולמני ותפסתי בראשי. לפתע פתאום, ברגע אחד חולשה התפשטה בגופי ותוך שניות ספורות קרסתי על הרצפה עם אפיסת כוחות ומשם… משם הכל נהיה כתם שחור אחד גדול.