חיים פעם אחת -פרק 29

טולי 09/04/2014 1779 צפיות תגובה אחת

נקודת מבט נתנאל:
שמעת את הכל. את כל השיחה של ניקי ואביאל. את האמת רציתי למות מהידיעה שהיא עדיין אוהבת אותו. מהידיעה שהיא לא שכחה אותו. שכל סנטימטר בגופה קורא לאביאל ולא לי. היא אולי איתי אבל היא מאוהבת בו. את זה אי אפשר להסתיר.
הפה אומר דבר אחד אבל הלב והעיינים שלה אומרים דבר אחר. זה ידוע שעם זה בחירה ביני לבינו הבחירה זה אביאל.
“ניקי?” אמרתי ונכנסתי למטבח, במהירות היא ואביאל התנתקו.
“נתנאל זה לא מה שזה נראה.” היא אמרה במהירות.
“את מאוהבת בו לא בי נכון? אין לך רגשות כלפיי?” אמרתי. אני לא אחד שהולך סחור סחור איתי מדברים דוגרי.
“אני מרגישה משהו לאביאל אבל גם אלייך, אני מבולבלת” ניקי אמרה והשפילה את ראשה.
“את לא מבולבלת אני זה שבלבל אותך. את ואביאל נועדתם אחד לשני אבל אני לא יכולתי לסבול את זה שאת לא שלי. אז אני משחרר אותך אתם יכולים לנסות שוב.” אמרתי לניקי והורדתי את הראש
“נתנאל אני לא יחזור לאביאל אבל אולי אני באמת צריכה מרחק אבל מרחק משניכם. אני לא הולכת לבחור באף אחד ממכם.” ניקי אמרה ובאה לצאת מהמטבח.
“אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת אותכם אני לא רוצה לאבד אותכם בתור ידידים. אבל לבנתיים אני צריכה לעשות סדר בראש.” ניקי המשיכה ויצאה.

נקודת מבט תהל:
שכבתי ליד דור על הספה הגדולה בסלון. הספה הקרובה ביותר למטבח. ורוזי ישבה על הכורסא הגדולה.
“אביאל נתנאל ואחותי בחדר אחד, אולי בכל זאת נבדוק שכולם חיים?” דור אמר בחשש
“תרגע זאת ניקי היא תסדר מצויין” אמרתי.
“תהל אנחנו יכולים לדבר?” מאור אמר לאחר שהגיע משום מקום.
“היא עסוקה אתה לא רואה?” דור ענה במקומי וקירב את גופי אליו.
מצד אחד אהבתי את זה את התחושה שדור נתן לי שאני שלו ושלאף אחד אסור להתקרב אלי ומצד שני רציתי לדעת מה מאור רצה.. אני מרגישה שבוייה בין שני עולמות ואני צריכה לבחור באחד… השאלה במי??
“תהל רוזי לחדר עכשיו” ניקי צעקה. המושיעה שלי.
“סליחה בנים צריך ללכת” אמרתי ומשכתי את ידה של רוזי לקומה למעלה לחדרה של ניקי.
“מה קרה?” שאלתי ונכנסתי לחדרה ניקי שכבה על השטיח, אני ורוזי עשינו כמוה.
“דברי”רוזי אמרה.
“אז ככה… בקצרה… אמ… אביאל ביקש סליחה סלחתי, נתנאל סוג של נפרד ממני אבל אמרתי להם שאני לא הולכת לבחור ביניהם עכשיו אבל בכל מקרה אני לא מוכנה לוותר על החברות איתם” היא אמרה בנשימה אחת.
“אוקי אם את שואלת אותי את צריכה ללכת עם הלב.. הלב אומר אביאל או נתנאל?” רוזי שאלה.
“אני מסכימה ולא מסכימה.. מה עם אביאל יבגוד בך שוב? לפחות נתנאל לא בגד בחודש וחצי הזה שלכם” אמרתי.
“א’חחח נמאס לי לחשוב על בנים” ניקי צעקה ושמה כרית על הפנים.
“אין צורך לחשוב על בנים את קטנה” נשמע קולו של ברוך משועשע מהשיחה שלנו.

נקודת מבט ניקי:
“וואי על הגנים של אמסלם אה אבא? כולם חוצפנים” אמרתי בציניות
“אני לא מבין מאיפה התכונה הזאת אני אדם נחמד” אבא אמר
“חצי קלאץ'” רוזי אמרה, ואז שלושתינו התחלנו לצחוק בעוד אבא האדים.
“חצופות אני מגדל בבית, אני לא מרגיש רצוי אני הולך” הוא אמר בקביעה ונעמד.
“לא עוצרים בעדך” תהל אמרה.
“הדלת שם אתה מוזמן ללכת אבא” אמרתי והתחלנו לצחוק.
“ביי” הוא אמר ויצא. חחחחחחחח
“וואי הוא רציני?” רוזי שאלה בהלם אחרי שהיא מתה מצחוק
“בווווווו” הוא צעק כשהוא פותח את הדלת וקופץ עם מסכה של גורילה מפורים.
“חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח” אני רוזי ותהל התחלנולצחוק.
“אמאאאא וואיי הבטן” תהל צעקה
“אין אבא י’גנוב” אמרתי וניגבתי א הדמעות שיצאו מהצחוק.
“כבר לא אוהבים אותי כמו פעם” עשה פרצוף עצוב לאחר שהוריד את המסכה והלך.
“אוקי זה היה מוזר” קבעתי רוזי ותהל הנהנו בראשן.
“בואו נעשה משהו?” רוזי אמרה.
“אימון?” שאלתי.
“סתמי עכשיו תיכחדי וביי” תהל אמרה וזרקה עליי כרית. הסתכלתי עליה ועל הכרית ושוב עליה ושוב על הכרית.. טוב אז זה אומר ש…
“מחלמת כריותתת!!” אני ותהל צעקנו. פגעתי ברוזי בפנים.. מסכנה בא לה בהפתעה.
ואז תהל פגעה לי בפנים.
אחרי חצי שעה כל החדר היה נוצות אז ירדנו למטה להזמין סרט בפלאזמה בזמן שינקו לי את החדר.
“גוווווללל… אללההה הפוועללל” שמענו את דור צועק.
“טפייי שופט מנייאק היה גול” נתנאל צעק.
“שוב הם רואים כדורגל” תהל אמרה באנחה. הם הסתכלנו עלינו ואנחנו עליהם אבל רק שני מבטים תפסו אותי של נתנאל ואביאל.
“גלידה??” שאלתי
“עכשיו. מהר. דחוף” תהל אמרה ורצנו למטבח.
“אני זה הגיוני נתנאל ואביאל שם. אבל את למה?” שאלתי את תהל.
“מה? סתם…” היא אמרה ומשכה בכתפייה.
“שקרנית כי מקודם כשאת היית בטנלובלה שלך לתהל הייתה טנלובלה משלה… תהל מאור ודור.. שני בחורים שרבים על ליבה של תהל סויסה..” רוזי אמרה בקול של קריינית.
“החופרתת…” המשכתי את המשפט.
“את רוצה למות בכוח אה ניקי?” תהל שאלה והתחילה לרוץ אחריי במטבח.
“ניקי החוצה..” רוזי צעקה וברחתי לסלון ותהל בעקבותיי.
“בוואי לפה חתיכת..” תהל סיננה לעברי.
“אני אמרתי חופרת? התכוונתי קרציה ” אמרתי ותהל התעצבנה בכאילו יותר
“חכי חכי” היא צעקה
רצתי ובטעות נתקעתי בשיר… אחות של אלירן נו באמת….
“חתיכת בולימית תסתכלי לאן את רצה” שיר אמרה
“בואנה ימסכנה תרגעי” תהל אמרה.
“אני לא יודעת מי את חיה בסרט שאת אבל פה אני מחליטה אבל כדי שתחזרי מהר למקום שיצאת ממנו” אמרתי לה הסתובבתי והלכתי עם תהל לסלון.
“דפוקה” תהל סיננה ואני צחקתי למראה הכעוס של תהל.
“מתאים לך פרוע בשיער” אמרתי וקרצתי לה
“ניקי!!!” היא צעקה ורצה אחריי שוב…
“לא נגמר לכן הכוח?” דור שאל
“לא ממש..” אמרתי
“השנייה הן אכלו” רוזי אמרה. מה שגרם לדור להיאנח
“שתקי כבר אנחנו לא כאלה נמרצות אנחנו פשוט היפריות” תהל אמרה כאילו זה כלום.
“ניקי זהירות” אביאל צעק ולפני ששמתי לב נפלתי לזרועותיו.

נקודת מבט אביאל :
ניקי ותהל שיחקו או לא יודע מה שהן עשו…
ואז היא כמעט נפלה ישר תפסתי אותה כאילו היא הפכה להיות גם חלק מהרפלקסים שלי.
“תודה” היא אמרה וחייכה ולכמה דקות שכחתי שאנחנו לא לבד ופשוט רכנתי אליה.
א’חחחח י’מאמא כמה התגעגעתי לשפתיים האלה, לנשיקות האלה, למגע הזה ובכלל אליה!!!!!!!

חיים פעם אחת -פרק 29
דרוג הסיפור 4.3 | 6 מדרגים

תגובות (1)

יש!!!!!!!!!!!
אני מחכה לנוי ודור!!!
תמשיכיייייייייייייייייייייייי

09/04/2014 21:41
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך