חיי האהבה הכושלים שלי – פרק 2

21/03/2020 117 צפיות אין תגובות

נכנסתי לרכב של איליה, כך קראו לבחור. היה לו טיפה מבטא רוסי, אבל ממש בקטנה. הדבר הראשון שעבר לי בראש זה שהוא דווקא כן נראה דיי טוב. מה שכן, היה לו מראה כזה שרגע אחד את חושבת שהוא נראה ממש טוב ורגע אחרי זה את לא בטוחה. יכול להיות, ואני בטח אשמע גזענית, שזה קשור לזה שתמיד חשבתי שמראה רוסי לא מושך אותי. תמיד חשבתי שדווקא גברים שחומים הם יותר הטעם שלי. אולי זה נשמע שטחי שזה הדבר הראשון שעבר לי בראש, אבל בעבר הבנתי שלטובת שני הצדדים, אם אין משיכה בסיסית זה פשוט ייפגע בשני הצדדים.
הוא אמר שאיחר כי התעכב בבדיקת מבחנים. מסתבר שהוא מתרגל סטודנטים לתואר ראשון במדעי המחשב. הוא לומד עכשיו בתואר שני למדעי המחשב.
השיחה דיי זרמה, יחסית לשתיקות המביכות שאני מכירה מדייטים קודמים.
כשיצאנו מהאוטו בדרך לבית הקפה הוא נתן לי יד. אמנם ברגע הראשון קצת הופתעתי, כי רק הרגע נפגשנו. אבל היד שלו הייתה נעימה, ואמרתי לעצמי שזה כולה להחזיק ידיים. חוץ מזה, תמיד מה שגרם לי לקנא בזוגות זה לא תמונות יותר מידיי יפות שהם מעלים, או מחוות דביקות שהם עושים, אלא רק זה שהם מחזיקים ידיים. תמיד כשאני הולכת ברחוב ועובר לידי זוג שמחזיק ידיים, משהו בלב שלי מתכווץ ואני מרגישה פתאום הכי בודדה בעולם. ולכן כשאיליה נתן לי יד, והיא היתה יד גברית כזאת, חמימה וחזקה, לא משכתי את היד שלי.
הוא הציע שנאכל ופל בלגי. המלצרית הושיבה אותנו בשולחן שממוקם בין שתי ספות. התיישבתי בספה אחת והייתי בטוחה שהוא יישב בספה שמולי, מצידו השני של השולחן. אבל הוא התיישב לידי, על אותה ספה.
הוא שאל אותי איזה ופל אני רוצה. אמרתי לו שאני אוהבת הכל.
זה נכון, אני באמת אוהבת הכל. אבל לא אמרתי לו שכבר שנים לא אכלתי ופל בלגי רק מתוך פחד להשמין, כדי למצוא חן בעיניי גברים כמוהו. את זה כמובן לא אמרתי לו. החלטתי שאני אוכל את הופל הזה כמו גדולה, בלי לחשוב על השומן, שאני כבר ילדה גדולה ושאני לא יכולה להתחיל עכשיו עם השטויות שלי באמצע דייט ולהרוס הכל. הוא הזמין ופל עם המון תוספות ואכלנו יחד מאותה מנה.
הוא דיבר הרבה. קלטתי שהוא בן אדם מאוד רציני ומשכיל. כשסיפרתי לו על ההצגות שאני רואה, על הספרים שאני קוראת, על הלימודים שלי, ראיתי בעיניים שלו ובתגובות שלו שהוא אוהב את זה. הוא אמר לי שהוא אף פעם לא דיבר ככה עם מישהו על הצגות, שהוא חשב שחוץ ממנו צעירים היום כבר לא מתעניינים בזה.
הוא שאל מה עשיתי בצבא, על הלימודים, על התחביבים. הסתבר שיש לנו כמה וכמה מכרים משותפים. את שון חבר של אחותי החלטתי בשלב זה לא להזכיר, כי ממה ששון אמר נשמע שהיחסים ביניהם, גם אם הם היו שוליים, לא היו הכי טובים.
הוא אמר שהוא היה חובש קרבי בצבא, וסיפר לי משם חוויות.
הוא המשיך לדבר, לפעמים גם שאל אותי שאלות. ניסיתי להקשיב אבל לפעמים איבדתי את חוט המחשבה,מנסה להכריח את עצמי לא להסתכל לכיוון הברכיים שלי, שהרגשתי שהיד שלו מתחילה ללטף. בהתחלה לא ידעתי איך להגיב, לא ידעתי אם זה בסדר. תמיד חשבתי שבדייט ראשון לא צריך להיות מגע משום סוג שהוא. מצד שני הוא עשה זאת בנעימות, וגם אמרתי לעצמי בראש “עלמה, תפסיקי כבר להיות כל כך שקולה ועצורה. תהני קצת, לא קרה שום דבר”.
איליה ביקש חשבון ושילם. אמרתי שאני אשמח לשלם אבל הוא אמר שהוא לא מוכן.
יצאנו מבית הקפה ושוב הוא נתן לי יד. הוא התחיל לספר לי על ההיסטוריה של האזור שבו היינו בירושלים. הוא באמת ידע הרבה, ואני באמת הקשבתי לו. תוך כדי שאנחנו הולכים והוא מדבר, מפלס הלחץ שלי התחיל לעלות. הרגשתי שהיד שלו מחבקת לי את המותן יותר ויותר. לפעמים הוא עצר והסתכל עליי וזה היה ברור שהוא רוצה שנתנשק. עשיתי את עצמי כאילו אני לא שמה לב. לא רציתי שנתנשק, גם כי עדיין לא הייתי בטוחה מה אני חושבת, הייתי לחוצה ולא הצלחתי להתמקד במה אני רוצה. חוץ מזה היו לי חוקים וגבולות הצבתי לעצמי בניסיון להיות ילדה טובה, שאחד מהם הוא שאין נשיקה בדייט ראשון.
המשכנו ללכת והתחלתי סתם לשאול אותו שאלות, למרות שלא הצלחתי להקשיב באמת לתשובות שלו, סתם כדי שהוא ידבר ולא ינסה לנשק אותי.
כל הדרך לרכב חשבתי שאולי בעצם אני פשוט תמימה, הבן אדם בן 29 ולמה לעזאזל אני חושבת שיש לו ראש להתעסק עם שטויות וחוקים של ילדה בת 22שלא מעזה שישים עליה יד. וחוץ מזה למה אני צריכה להיות כבדה, אני כבר בת 22 ואני כבר צריכה להפסיק להיות ילדה קטנה ופחדנית, כולה נשיקה.
אני בטוחה שהוא שם לב ללחץ שלי. כשהגענו לרכב נכנסתי אליו במהירות, לפני שהוא ינסה ליצור אווירה לנשיקה. אבל פתאום ראיתי שהוא בא ליד הדלת שבצד שלי ולא לצד של הנהג, וסימן לי לצאת. לא הבנתי למה, אז הוא פתח את הדלת ואמר שהאוטו שליד הצד שלו חונה צמוד מידי אלינו ולכן הוא לא יכול להיכנס משם והוא צריך שאני אצא והוא יכנס מהצד שלי.
הוא נתן לי יד ויצאתי. הוא הסתכל עליי והבנתי שזהו עכשיו זה יקרה. פתאום כשעמדתי מולו ככה הבנתי שדי, אני מפסיקה להיות כבדה ופחדנית, אני כבר בת 22 וזה בדיוק הזמן להנות, וזה לא דבר רע.
התנשקנו.
וזה היה לי כיף.
“עכשיו אפשר לחזור לאוטו” הוא אמר.
כל הדרך חזרה נתתי לו יד. הייתי מבולבלת. פתאום רציתי מאוד להתנשק. אבל מצד שני גם הרגשתי רע אם עצמי שעברתי על הגבולות של עצמי, וכל הזמן חשבתי אם באמת אני רציתי בכלל שנתנשק או שהוא קצת כפה את זה עליי.
כשהגענו ליד הבית שלי שוב התחלנו להתנשק וזה כבר עבר קצת יותר למזמוזים.
מצד אחד נהנתי, מצד שני זה בלבל אותי עוד יותר והוא שם לב לזה. הוא שאל אותי אם קרה משהו, אמרתי לו שלא ופשוט אני חייבת ללכת כי כבר מאוחר ומחר יש לי מבחן. הוא שאל אותי אם היה לי כיף. קצת היססתי, כי מרוב בלבול פשוט לא ידעתי את התשובה, אבל אז עניתי שכן. הוא שאל אם ניפגש שוב. ידעתי שאני צריכה לחשוב על זה קצת עם עצמי כשכל הלחץ ירד ואוכל לחשוב בהיגיון, שוב היססתי טיפה ואז עניתי “אממ אני חושבת שכן”, למרות ששמעו את ההיסוס והבלבול בקול שלי, אבל לא הצלחתי לשלוט בזה.
יצאתי מהאוטו וראיתי שהוא ממשיך להסתכל עליי.
ידעתי שבאותו הלילה כבר לא אצליח להירדם.

חיי האהבה הכושלים שלי – פרק 2
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך