חמישים גוונים של תיקרה

karpas 03/05/2015 735 צפיות 4 תגובות

היום, היום אני עוסק בכמה דברים במגביל, בעל משרד נדל”ן גדול, בעל רשת חנויות, אפילו רשת פאבים משלי, הכול מהכול. ג’יפ לקסוס שיצא השנה, דירת פנטהאוז באחד המגדלים היוקרתיים בתל אביב. חיי את החיים ונהנה מכל רגע, איך הגעתי לזה אתם שואלים, עבדתי קשה, הרווחתי ארבעת אלפים שקל בחודש וחסכתי, לא! ככה אף אחד לא מגיע לשום מקום, בטח לא במדינה שלנו. אני לא גנבתי ולא עשית את עסקת חיי, אני לא אשקר לכם, אני זכיתי בלוטו. פרס ראשון ששלשל לכיסי עשרים וחמש מליון שקל. המון אנשים היו אומרים ‘יש לי מספיק כסף, למה לפתוח חברות כשאפשר פשוט לחיות.’ ואני, עד לזכייה הסכמתי איתם לגמרה. כמובן שזה לא הדבר הראשון שעשיתי, לא רצתי לקנות עסקים ולא הלכתי לפתוח אותם, את כל הפירמידה הזאת התחלתי לבנות הרבה אחרי הזכייה, הרבה אחרי הריגוש של הכסף, הטיול מסביב לעולם, הגשמת חלומות, פנטזיות, אחרי שהרגשת השעמום זחלה אט אט לתוך החיים שלי, והביא אותי למצב שמחסנית הריגושים שלי היית ריקה, מיחסה היעדים שלי הושג, ומיום ליום אני פחות חיי ויותר קיים. אם בכל יום אחרי הזכייה הרגשתי שאני חיי את החיים ונהנה מכל רגע, הגעתי לאיזה שיא שממנו כל ההתרגשות הזאת התחילה לרדת, והביא אותי למצב שאני מתעורר בבוקר ואין לי מה לעשות. פשוט נמאס לי מהכול ואני מוצא את עצמי יום שלם לא יוצא מהמיטה, ממש כמו באותם ימים שלא היה לי גרוש על התחת. אומרים שכל דבר ראשוני זוכרים לכל החיים, אני מסכים. אהבה ראשונה, טיול ראשון, חברה ראשונה, אפילו קשת בענן שראית לראשונה, זה נשאר בזיכרון שלך לנצח.
אז מה זה עשרים וחמש מליון שקל? או יותר נכון מה זה להתעורר לבוקר חדש כשבחשבון בנק שלך שוכבים עשרים וחמש מליון שקל. אתה רוצה לשמוח ואתה רוצה שישמחו בשמחתך, אתה עוצם את העיניים לקנאה הטבעית שיש לכל אדם עכשיו אלייך כי אתה זכית בפרס שכל אחד חושק בו. אתה מרים טל’ לחברת הפקות הכי גדולה שאתה מכיר ומזמין אצלם מסיבה עם זיקוקים, קוקטילים, בר חופשי, קייטרינג הכי טוב שיש, הכול מהכול! והכי טוב כמובן. מגיעים כל מי שאתה מכיר ואוהב, מגיעים המון אנשים שמעולם לא ראית, המקום מלאה סלבים, וכולם כאן בשבילך, כולם מרימים איתך צ’יסרים, מחבקים, מנשקים, לילה שלא נגמר. אבל הוא נגמר, כמו כל דבר בחיים או החיים עצמם. אני מספר לכם את זה והנה היא מתקשרת, החוויה היחידה שנשארה איתי מימי הזכייה הראשונים שלי ועד היום. מי היא? על זה אני הולך לספר לכם. כשאדם הופך בן לילה ממשהו רגיל לאדם בעל הון עצמי מאוד גדול, זה לא הופך אותו לאדם בעל כוח מיוחד, זה רק כלי שבעזרתו אתה יכול להשיג דברים שרצית, מאוד רצית. אני הסביר, שום כסף שבעולם לא יעשה אותך גבוה יותר, לא אשנה את מבנה הגוף שלך ברגע אחד, ולא יגרום לך לדעת את כל הוויקיפדיה בעל פה. אני עדיין בן אדם, רק עם כסף, הרבה כסף או במילים אחרות תקרת אשראי בלתי מוגבלת. וכמו כל אדם גם אני הייתי מאוהב במשהי רחוקה שלא באמת הכרתי, משהי שבדרך לא דרך הפכה לחברה בפייס וכל פעם שהיא הייתה מעלה תמונה הלב שלי היה מחסיר פעימה, פנטזיה… רק להסתכל, רק להתבונן. אבל עכשיו, יש לי כלי, כלי שבעזרתו אני אמור להגשים את הפנטזיות שלי, אני כבר לא שכיר מסכן שחיי עם היד לפה, אני עשיר, אני עושה מה שבא לי, וצריך להבין איך לנצל את הכלי הזה בצורה נכונה. מצאתי עורך דין שעוסק בדברים לא קונביציונלים, וקבעתי איתו פגישה.
“שלום אני עורך דין רון פפר, כיצד יוכל לסייע לך?” פתח רון בשאלה בתחילת הפגישה.
“הבנתי שאתה עוסק בדברים מיוחדים, לא שגרתיים, ואני רוצה להיעזר בך בדבר מסוים. אני רוצה שתאתר בשבילי משהי. ותציע לה הצעה בשמי.” עניתי ורגע לפני שאני מסביר על ההצעה עצמה עצרתי כדי לראות אם הגעתי למקום הנכון.
“למצוא משהי בשבילך ולהציע לה הצעה. אוקיי, אפשר לשמוע פרטים נוספים?” שאל רון ואני הבנתי שהגעתי לכתובת הנכונה.
“כן, רציתי להבין שהגעתי למקום הנכון ועכשיו שאני מבין שכן, אני הסביר, אתה צריך למצוא את הבחורה הזאת, זה לא קשה, הנה השם, ויש גם תמונות, ולהציע לה הצעה בשמי. סוג של הסכם עבודה, אבל זו רק הצעה, אני לא רוצה שתיפגע מההצעה או שתגיש לה אותה בצורה לא נכונה. זה חייב להיות עדין ומקצועי.” הסברתי.
“אוקיי, אני יכול לשמוע את פשר ההצעה?” שאל רון.
“כן, אני רוצה שתזמין אותה למשרד שלך ותציע לה לעביר סופ”ש עם אדם שהיא לא מכירה ובתמורה היא תקבל צ’ק של עשרת אלפים שקל, אתה יכול לעלות את ההצעה אם תראה שהיא מסרבת. תכין חוזה שהיא תוכל לקרוא, שזה רק הוא והיא, בלי אנשים נוספים בלי צילומים, שום דבר. שישי בוקר עד שבת בערב, והצ’ק שלה.”
“אתה מציע לה עשרת אלפים שקל תמורת סופ”ש איתך?” שאל רון כדי להבין שהוא הבין אותי נכון.
“כן” עניתי בביטחון. “זאת ההצעה שאתה מציע לה, סופ”ש תמורת עשרת אלפים שקל, ואני מקווה שאתה יודע לשכנע, בעיקר כשעניין הכסף פתוח.” אמרתי כדי שיבין שאין מקום לכישלון כאן.
“אני לא רואה שום בעיה, הצעת מחיר על שכר טרחה של משרדינו אתה יודע, אני חושב שאנחנו יכולים ללחוץ ידיים ולצאת לדרך.” אמר רון בחיוך.
“אני שמח לשמוע, רק עוד דבר קטן, בזמן הפגישה שלכם, אני רוצה לשבת בחדר סמוך ולשמוע את כל מה שקורה בחדר, אתה תוכל לארגן את זה?”
“כן, אני ידאג לזה, אתה יכול להיות רגוע.”
קבענו שברגע שיצור איתה קשר ויקבע פגישה יצור קשר גם איתי כדי שיוכל להקשיב למה שקורה שם. כן, אני בטוח שאתם קוראים את זה עכשיו ואומרים, איזה אדם שפל, מלוכלך וזול אני. יכול להיות, כסף לא עושה מאיתנו אנשים יותר טובים, וכמו שציינתי קודם, אני רק בן אדם, לא גיבור על. יש המון דברים שכסף לא יכול לקנות או לשנות. אבל הוא בהחלט עוזר לך להגיע ליעדים. כמובן שיכולתי לעשות את זה בדרך רגילה יותר, ללכת למקומות שבהם היא מבלה, ושם ליזום למצב הכרות, אבל הרעיון מאחורי המעשה שלי היה לזכות בתשומת ליבה המלא למשך עשרים וארבע שעות, בארבע עיניים, בלי רעש מסביב, בלי חברים שלה או חברים שלי. רק אנחנו.
לאחר כמה ימים בודדים התקשר אליי רון ואמר שהפגישה נקבעה למחר בצהריים וכמו שציינתי קודם באותה תקופה הייתי מיליונר מובטל שהשקיע את כל זמנו בריגושים. הגעתי למשרדו של רון חצי שעה לפני הפגישה וראיתי שהם דאגו שאני לא רק ישמע אלא גם יראה את מה שקורה בחדר, ישבתי מול מסך גדול ואוזניות ויכולתי לראות ולשמוע את כל מה שהולך לקרות. לא חשבתי אם מה שאני עושה הוא טוב או רע, אם זה בסדר להיות אנוכי אם בכלל לחיות כשכל מה שאתה עושה זה רק מה שבא לך הוא בסדר. אני פשוט לא חשבתי. למה? כי נתתי למספרים לסדר לי את החיים. לאחר כחצי שעה היא מגיעה למשרד והם נכנסו לחדר הפגישות, אני יושב עם אוזניות וצופה במסך כאילו זה הסרט הכי טוב שאני הולך לראות בחיים שלי.
“שלום אווה” פתח העורך דין רון והמשיך “אני כאן כדי לייצג את הלקוח שלי שאת זהותו אני לא יכול לחשוף ואני כאן כדי להציע לך הצעה מיוחדת במינה. סליחה שלא הצעתי לך קודם, קפה? תה?” הציעה רון כדי לשבור את המתח.
“אני אשמח לקפה” ענתה בקולה המדהים. הפקידה הכניסה שתי כוסות קפה ורון המשיך…
“כמו שאמרתי אני כאן כדי לייצג את הלקוח שלי ולהציע לך הצעה עסקית מיוחדת במינה, הלקוח שלי מציעה לך סכום של עשרת אלפים שקל תמורת סופ”ש מיוחד שתעבירו יחד.” ירה רון ישר לתוך המצח שלה בלי כל החנה מוקדמת, פשוט בום.
“הלקוח שלך רוצה לעביר איתי סופ”ש ותמורתו הוא משלם לי עשרת אלפים שקל? ואני אפילו לא יודעת מי הוא, זה אמיתי?” התפלא אווה
“אמיתי מאוד אווה, הנה צ’ק מוכן וחתום על ידו על עשרת אלפים שקל שאת תפקידי מייד אחרי הסופ”ש, כמובן שאני בתור עורך דין מתחייב שהצ’ק תקין ויש לו כיסוי מלאה.” ענה רון.
“לא, לא, אני לא מבינה, משהו מחליט להציע לי סופ”ש ולשלם לי עבורו כסף. אני חייבת לדעת מי זה.”
“יש רק דרך אחת לגלות, את לוקחת את הצ’ק, הנה חוזה שלך, תקראי ותחתמי.” כיוון אותה רון.
“מי זה אתה לא יכול לומר לי, אבל איזה פרטים כן? כאילו אני מנסה לשמור על קור רוח כי אתה לא הוא, אבל אני ממש עצבנית.” ציינה אווה.
“אווה אין לך על מה, אני יכול למסור לך כל פרט שמעניין אותך, מה את רוצה לדעת?” שאל רון
“כל דבר, בן כמה הוא, מה הוא עושה, איך הוא הגיע אליי?” אווה פתחה בצרור שאלות.
“לא את כל התשובות אני יודע, אומר לך שהוא בחור צעיר, תחום העיסוק שלו לא ידוע לי, וגם לא איך הוא הגיע אלייך.” ענה רון בכנות, כי תחום העיסוק שלי נכון לאותו רגע גם אני לא ידעתי, ואיך הגעתי אליה לא טרחתי לספר לו.
“אני קוראת את החוזה וכתוב כאן שהתשלום ישולם רק במידה והסופ”ש הזה יהיה רומנטי וכל היוצא מכך מה זה אמור להביא?”
“האמת שזה סעיף שאני הכנסתי כדי לשמור על הלקוח שלי, הרי ברור מה זה סופ”ש בצימר. אבל בחוזה הכול צריך להיות כתוב.”
“ומה יקרה אם אני אסרב?” שאלה אווה ופה רציתי לראות אם לעורך דין שלי יש כושר שכנוע אמיתי.
“אז את לעולם לא תדעי מי הוא, הסקרנות תוכל אותך, היא הייתה אוכלת אותי אם הייתי במקומך.” ענה רון ואני אהבתי את תשובתו.
“אם כל הסקרנות הזאת, אני עדיין חושבת שאני אסרב.” ענתה אווה.
“אוקיי, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית, כדי להבין, מה כן יגרום לך להסכים ולחתום על החוזה.” שאל רון כדי להבין לאן לכוון את כושר השכנוע שלו. בתגובה לשתיקתה המתמשכת של אווה רון לא נשאר אדיש והמשיך “אני רק רוצה לציין שהצ’ק שהראתי לך, הוא בעצם צ’ק פתוח, הכול פתוח, ולהצעות כאלה אווה, לא מסרבים…”
“הוא מנסה לקנות אותי, זה אמור להרשים אותי?” היא שאלה שאלה רטורית כשהיא כועסת ומבולבלת.
“אני לא יודע מה הוא מנסה, אבל אני בהחלט יודע מה את יכולה לקבל מזה, הרווחת פעם בסופ”ש שלושים אלף שקל? אני עורך דין בעל שני תארים ואני יכול לומר לך שבסופ”ש אחד לא הרווחתי ככה, כמובן שהיו תיקים שהרווח בהם היה הרבה יותר גדול, אבל זה אחרי המון זמן השקע על התיק. וכאן תמורת בילוי משותף ונעים, גם מתנה נאה בסוף הדייט.”
“הבנתי אותך, שלושים אלף שקל תמורת סופ”ש, אני רק מתה לראות את הפרצוף שלו, כמה אומץ, כמה חוצפה יש לו.” אמרה אווה ואני ישבתי כשעל פניי מרוח חיוך מאוזן לאוזן. אווה חתמה על החוזה והעבירה אותו לרון.
“אני שמח שהסקרנות נצחה, מעניין רק שהסקרנות הזאת הייתה צריכה פוש אחד נוסף של עוד עשרים אלף שקל כדי לנצח. עקץ רון”
“עם סקרנות לבד לא הולכים למכולת.” ענתה אווה ואני לגמרה הסכמתי איתה.
החוזה היה חתום, הצ’ק היה בידיה, והתאריך שנקבע היה בעוד שבועיים, עשיתי קצת שיעורי בית, ותכננתי את הסופ”ש הזה בקפידה, הצימר הכי טוב באזור הצפון, ארוחות, אטרקציות, אלכוהול, הכול שיהיה כמו שצריך. אחרי שסיימתי עם הארגונים ספרתי ימים וחיכיתי לרגע המיוחל.

פרק ב’ הצימר
בשעה תשעה בבוקר חיכה ליד בייתה רכב מפואר שבא לקחת אותה לצימר, הוא אסף אותה והם יצאו לדרך, אני כבר הייתי שם, רואה שהכול מסודר כפי שתכננתי ומחכה להגעתה, הנהג מביא אותה למקום ולאחר מספר דקות היא נכנסת לתוך הצימר, אני יושב עם הגב אליה ככה שלא תראה את פניי.
“שלום” היא אומרת בקול עדין ומחכה שהסתובב אליה.
“אני מאוד שמח שהגעת.” עונה בזמן שאני מסתובב עם הכיסא אליה.
“מסכה!?” היא צועקת בשאלה וממשיכה “לפני זה התחבטה מאחורי עורך דין, עכשיו מאחורי מסכה, מה הקטע?” היא שואלת באי הבנה.
“הרי שנינו יודעים שכל מה שמעניין אותך ברגע זה הוא מי אני, ואני החלטתי למשוך המתח הזה עוד קצת, חוץ מזה שזו רק חצי מסכה, האזור התחתון של פניי חשוף.” עניתי.
“אוקיי, ומה הסיבה שהבאת אותי לפה, לעשות לי מסיבת פורים?” היא התבדחה.
“האמת, שהבאתי אותך כדי שנכיר, בלי אנשים מסביב, בלי רעש של מוזיקה, הכרות אמיתית.”
“להשכיב בחורה בצימר תמורת שלושים אלף שקל אתה קורא הכרות אמיתית?” היא פתחה בהתקפה.
“אני לא יודע מה את חושבת עליי, בטוח שכרגע הראש שלך מפוצץ באין ספור מחשבות ושאלות, אבל האמת היא שזה הרעיון הכי מקורי שחשבתי עליו והסביר למה, לא חסר לך מעריצים, גברים מתחילים איתך בלי הכרה, על כל תמונה בפייס את מקבלת מעל אלף לייקים, איך בחור פשוט כמוני יכול לזכות בתשומת ליבך אם לא במהלך שונה שיגרום לך להסתקרן ולבוא לראות מי אני.”
“יש מספיק דרכים מקוריות לא לקנות בחורה שאתה רוצה להכיר, ובטח לא לפגוש אותה כשאתה במסכה והיא חתומה על חוזה.”
“קשה להתווכח עם מה שאת אומרת כשאני בעצמי חושב שהצדק איתך, ובקשר לחוזה, לא מעניין אותי מה כתוב שם, את לא מחויבת לכלום, בטח לא לסעיפים שהעורך דין שלי הכניס לשם, החוזה הזה מחייב אותך רק לדבר אחד, עשרים וארבע שעות ביחד, בלי אנשים, בלי פלאפונים, רק אני ואת. מעבר לזה כלום. מקובל עלייך?” הסברתי את עצמי בצורה הכי טובה שיכולתי.
“עשרים וארבע שעות עם ווירדו שחובש מסכה? נראה שיהיה ממש “כייף”. היא המשיכה לעקוץ.
“את יכולה להסתכל על זה גם ככה, אבל אני רוצה להציע שנפתח את ההכרות שלנו מהתחלה, אני יכול להציע לך לאכול איתי ארוחת בוקר ולהמשיך בשיחה?” הצעתי.
“ארוחת בוקר?” היא התפלאה.
“מי ווירדו כמוני ציפית ישר למיטה?” צחקתי כדי לשבור את הקרח. “בואי, הכינו לנו ארוחת בוקר ספיישל בשבילינו.” נכנסנו לחדר הפנימי של הצימר ובמרכזו עמד שולחן ארוך לשניים עם ארוחת בוקר מפנקת עם כל הדברים שרק יכולתי לחשוב עליהם וקיוויתי שהיא אוהבת. “תרשי לי להזיז לך את הכיסא?” הצעתי והיא התיישבה. התיישבתי לידה לקחתי את הצלחת שלה ושמתי בה כל דבר שהיא אמרה עליו כן, לצערי זה לא היה הרבה, בעיקר סלט. “הייתי שמח להציע לך יין, אבל כיוון שהדייט שלנו התחיל בבוקר נלך על מיץ תפוזים?” אמרתי בחיוך. סוף סוף ראית אותה מחייכת חזרה ואומרת כן גם על זה. מזגתי לנו מיץ תפוזים והרמתי לחיים “לכבוד הדייט שלא נשכח לעולם.” אמרתי בחיוך.
היא חייכה, הכוסות נפגשו, לגמנו מהמיץ.
היא הסתכלה עליי ואמרה “אולי תוריד כבר את המסכה?”
חייכתי, פתחתי את הקשר מאחורה והורדתי אותה. זה לא סיפור של היפה והחייה, ולא שמתי אותה כי אני מסתיר את פניי, ממש לא, שמתי אותה כי רציתי למתוח את הרגע, לא לתת למצב שבו היא מגיעה קורעת את החוזה וזורקת לי אותו לפנים והולכת, רק לתת לדברים להירגע מעט וזהו, וזה שיחק לטובתי.
“הנה, הבקשה שלך התקבלה, אני בלי מסכה ואת רואה את פניי, זה מה שהכי רצית לא?” חייכתי אליה שוב.
“אני מכירה אותך?” היא שאלה כשהיא לא סגורה על התשובה.
“תגידי לי את, עכשיו הכול שקוף, אין עורך דין, אין מסכות, רק אני ואת. את מכירה אותי?”
“מעניין, הייתי בטוחה שזה יהיה גרוע, אתה תהיה משהו אחר, כבר חשבתי איך אני בורחת מכאן. עכשיו שאני מסתכלת עלייך אני חושב איך הסכמתי לכל ההרפתקה הזאת בכלל לקרות.” אמרה.
“אני שמח שאת אומרת את הדברים האלה, זה אומר שאחרי כל הדרמה הזאת עכשיו את מרגישה רגועה יותר ונינוחה לומר את הדברים שהעיקו עלייך בשבועיים האחרונים.” אמרתי בכנות.
“כנראה שאתה צודק, אבל למה דווקא אני? אולי מאחורי כל התמונות אני רעה, חומרנית שרק רוצה לגנוב אותך. על זה חשבת?” היא ניסתה לחקור ולהבין.
“כמו שאת חשבת מי אני, למה ואיך, ומה יקרה או לא יקרה, לך זה הסתובב שבועיים בראש, ולי שנים, מכוח הגורל אני יכולתי להרשות לעצמי את ההרפתקה הזאת, לא ידעתי לאן אני נכנס ואיך אני יצא מזה, אבל הנה, אנחנו בצימר, אוכלים ארוחת בוקר ומדברים.” המשכתי לדבר בכנות.
“חייבת לומר שטעים לי, השקעת.” היא צחקה.
“זו המחמאה הכי נעימה שקבלתי, שמח שטעים לך, אבל זו רק ההתחלה… לפני מס’ חודשים, כתבת פוסט על כמה בא לך לרכב על סוס במרחבים הפתוחים, להרגיש את הרוח, את החופש, ולתת ליצר החייתי שלך לפרוץ החוצה. זה היה סוג של סיפור קצר שכתבת.”
“אתה זוכר את זה? וואו זה היה כל כך מזמן.” היא הייתה מופתעת.
“לא רק זוכר, אני קראתי את זה כמה וכמה פעמיים, דמיינתי אותך רוכבת על סוס שדוהר אל עבר הרוח במרחבים הפתוחים ולוקח אותך אל היצר החייתי שבך. את גם תיירת איך את רוצה שהסוס שלך יראה, את זוכרת?” שאלתי כדי לראות אם זה עדיין מדבר אליה כמו שזה דיבר אליה אז כשהיא כתבה את זה.
“ברור, סוס לבן עם רעמה מוזהבת וכך גם הזנב. סוס החלומות שלי.” היא ענתה עם חיוך ומבעת מלאה בתשוקה.
“שמח שאנחנו זוכרים את אותו הדבר, סיימת לאכול, כי היא מחכה לך?…” אמרתי כשאני מביט אל תוך ענייה.
“מה?! מי מחכה לי?” היא הייתה בהלם.
“בואי, תכירי אותה.” אמרתי ולקחתי אותה בידה כדי שנצא החוצה, יצאנו אל מחוץ לצימר לחצר והלכנו בשביל, בכל הזמן הזה אני מסתכל עליה והיא לא מצליחה להפסיק לחייך. הגענו לאורבת סוסים ועל הדשה עמדו שני סוסים, אחד חום יפיפה והשנייה לבנה עם רעמה מוזהבת ממש כמו שרצתה. “את מוכנה לצאת לרכיבה?” שאלתי כשהיא מסתכלת על הסוסים ופשוט לא מאמינה.
“זה ממש כמו שדמיינתי, רק שבחלום שלי זה היה סוס ולא סוסה” היא צחקה.
“גם לי יש גבולות, הוא סוס ואני קנאי.” צחקתי בחזרה. המדריך ניגש אלינו והזמין אותנו לגשת קרוב יותר אל הסוסים. “שלום אני אבי, ואני המדריך שלכם לרכיבה על סוסים.”
“נעים מאוד אבי.” עניתי וביקשתי שיתחיל בהדרכה. לאחר תדרוך קצר לבטיחות הרכיבה קבלנו את כל מה שהינו צריכים ללבוש כדי לעלות על הסוסים. בהתחלה עשינו רכיבה קצרה בתוך הרכבה הסגורה ומשם אחרי שהסוסים התרגלו אלינו יצאנו לטיול הפתוח. הגענו למרחבים הפתוחים ואמרתי “הנה, החלום שלך כאן ועכשיו, תכתיבי את הקצב, אני אחרייך.” היא חייכה חיוך רכב והתחילה לדהור בקצב מהיר, אני דוהר אחריה והיא רק הולכת ומעלה את הקצב עוד ועוד, אנחנו דוהרים ממש מהר ואין בא טיפת פחד, היא רק רוצה הכי מהר שאפשר. לאחר שעתיים של רכיבה מהירה בכל הכוח, ירדנו עם הסוסים לכיוון הים, לטייל איתם על החוף, רעש הגלים, אנחנו על סוסים, שמש לפנים, מי אמר שאין כאן גן עדן? ירדנו מהסוסים והחלטנו לטייל קצת ברגל ולתת לסוסים שלנו לנוח.
“אז איך היה לדהור בכל הכוח על סוס חלומותיך?” שאלתי כדי לדעת אם זה באמת עשה לה את זה.
“מדהים, ממש כמו בחלום, לא יודעת איך אבל פתאום קבלתי בטחון כזה ולא פחדתי, כאילו התחברנו וסמכתי עליה שהיא לא תפיל אותי, זה מלאה אותי באנרגיה מטורפת, חוויה מדהימה.” איך שהיא אמרה את זה חייכתי כמו ילד שקיבל מאה במבחן ואין מאושר ממנו.
“איזה כייף לשמוע, הסתכלתי עלייך כל הזמן שרכבנו וזה היה ממש כמו בסיפור שתיארת, מקסים.”
הלכנו על החוף ממש קרוב למים, הורדנו נעליים והחלטנו ללכת על המים, לפתע היא קבלה החלטה והתחילה להשפריץ עליי מים, לא יכולתי שלא להגיב וזה גרר תגובה נגדית של השפרצת מים עליה, פחדנו לעזוב את הסוסים אבל יותר פחדתי לאבד את המומנטום עזבתי את הסוס, תפסתי אותה ודחפתי אותה ישר לתוך המים, היא תפסה אותי בחולצה ושמכה אותי איתה ושנינו נפלנו למים, החיבוק הראשון שלנו, אומנם רק לשנייה של נפילה אבל עדיין, מי אמר שנפילות לא יכולות להיות נעימות? חצי רטובים חצי יבשים צוחקים וצמודים מאי פעם מסתכלים אחד לשנייה בעיניים ואני לא יכול להתאפק, מילימטר משפתיה נותן לה לעשות את הצד האחרון, הלב פועם כמו שלא פעם עוד לפני, השניה וחצי הכי ארוכות שהיו בחיי, ובום! זה קורה, השפתיים שלנו נפגשו, רק שפתיים, נשיקה עדינה, אבל את הטעם הזה אני לא אשכח לעולם. כבר אמרתי שדברים שקוראים לך לראשונה נשארים איתך לנצח?
“בשביל זה דחפת אותי למים חוצפן?”
“את יכולה לקרוא לי גם אמיץ.”
הסוסים התחילו לרוץ לבד והינו חייבים לתפוס אותם, שלא יברחו, קמנו מהמים ורצנו לכיוונם, מזל שהם לא שיחקו איתנו תופסת כי זה היה יכול להיגמר רע מאוד. עלינו על הסוסים ודהרנו חזרה לכיוון החווה, החזרנו את הסוסים וחזרנו לצימר. כשהגענו אליו הכול כבר היה מסודר לארוחת הצהריים, רכיבה על סוסים עושה אותך רעב אני חייב לומר. היא נכנסה למקלחת ואני חיכיתי להיכנס אחריה, לאחר כרבעה שעה היא יצא מהמקלחת עטופה במגבת ואני ניסיתי לא לחשוב על שום דבר ונכנסתי למקלחת. תגידו מה שתגידו אבל לראות את הפנטזיה שלך נמצאת לידך עטופה במגבת ולא לנסות ליזום משהו זה קשה כמעט כמו… אני אפילו לא יודע כמו מה. כשיצאתי מהמקלחת היא כבר הייתה לבושה אבל התמונה שלה במגבת לא עזבה אותי לרגע.
“אני ממש רעב אחרי הרכיבה הזאת? מה איתך?” שאלתי כדי לדעת אם גם היא מרגישה רעב.
“כן, אני אשמח לאכול משהו.”
הלכנו לכיוון השולחן והתיישבנו לאכול, “כבר אחר הצהריים ועכשיו אפשר לשתות קצת יין.” הצעתי. מזגתי לנו כוסות של יין אדום.
“לכבוד מה נשתה?” היא שאלה כשהיא מחזיקה את הכוס באוויר.
‘לכבודך עטופה במגבת.’ צעק קול בראשי.
“לכבוד ההכרות שתינו עם תפוזים, אז לכבוד הנשיקה הראשונה.” אמרתי.
“להפיל אותי למים ואז לנצל אותי… לא מאמינה איך נפלתי קורבן בפח.” היא אמרה בציניות.
“יש רגעים בחיים שנמשכים כל כך מעט אבל שווים כל כך הרבה…” אמרתי. “לחיים.” רעש של כוסות מתנגשות, לוקחים לגימה מהיין ומסתכלים אחד לשנייה בעיניים.
“יין ממש טוב, אהבתי.” היא החמיא.
“לא הבנת עדיין שאני בחור אנין טעם?” שאלתי בחיוך שובב.
“אני עדיין לא סגורה על מה הבנתי מכל הסיפור הזה.”
“וואלה, אבל המחשבות חיוביות לפחות?” שאלתי כדי להבין מה היא מרגישה.
“לרוב כן, תחושה מעורבת כזאת, לא יודעת.” ניסת להסביר.
“את יודעת שיש לנו מסימה, אנחנו צריכים לגמור את בקבוק היין הזה כדי להשתמש בו למטרה יעילה באמת.”
“מה? לא הבנתי, מה זאת אומרת?”
“אנחנו צריכים לסיים אותו כדי שהוא ישרת אותנו למשחק אמת או חובה.” חייכתי.
“אהה, אז זה מה שתכננת לערב, משחק אמת או חובה, מה, הסוסים גמרו את כל התקציב? אתה רוצה שאני אתחלק איתך בשלושים אלף?” היא המשיכה לצחוק ולעקוץ.
“זהו, נכנס היין נפתחנו?” צחקתי “קודם כל עוד לא הגיע הערב, אז תירגעי, דבר שני מאז כיתה ו’ אני יודע שזו הדרך הכי טובה להכיר בחורה.”
“לא התבגרת הרבה מאז אהה.” היא המשיכה בקו העקיצות שלה. הבקבוק נגמר ונפתח חדש.
“פייי, אם הייתי יודע הייתי מוזג יין כבר בבוקר, וחוץ מזה אני בטוח שתרצי לשאול גם אותי כמה שאלות שמעניינות אותך, או שאני טועה?”
“כן, יש כמה שאלות שהייתי שואלת אותך. אם הייתי אומרת מאה אלף, גם היית מסכים?”
“לא יודע, לא אמרת, אנחנו לעולם לא נדע את זה.” עניתי כששנינו בראש ממש טוב מהיין.
“יאללה, יצאתי זולה, הייתי צריכה ללכת על המיליון!” צחקה.
“על המיליון… תאבון בריא יש לך. אז ישר הייתי צריך ללכת על בר רפאלי.” צחקתי.
“סליחה, היא יותר יפה ממני? נעלבתי.” היא אמרה את זה בצורה טיפוסית לכל בחורה.
“לחיים, לחיי השקעות נכונות.” הרמתי כוסית. “עכשיו תורי לשאול, מה גרם לך באמת לקבל את ההצעה ולהגיע לצימר עם גבר שאת עד אותה שנייה לא הכרת?”
“זה לא פייר שאתה שואל אותי שאלות כאלה אחרי בקבוק וחצי של יין.” היא ניסתה למצוא תרוץ שלא לענות.
“ובכל זאת, גם אני לא בדיוק מפוקס, ובמצב כזה שנכנס יין ויורדות המסכות, אנשים אומרים את האמת. אז בבקשה,”
“אוקיי, בגדול, בעומק הלב של כל בחורה, יש רצון שיכבשו אותה, כשהיא זוכה לאין ספור פניות מאין ספור בחורים שעושים את זה לרוב באותה צורה נדושה ורגילה, היא מתחילה להשתעמם, היא לא באמת רואה באף אחד מהם פוטנציאל אמיתי למשהו, כי הם מתנהגים בצורה מאוד דומה אחד לשני. ולא, זה לא הכסף, זה דווקא האומץ והנחישות שלך שגרמו לי לשקול את העניין בחיוב. אבל אל תראה אותי תמימה, כל הדרך לכאן אחד החברים שלי נסע אחרי הרכב של הנהג שלך, ורק אחרי שקיבל סימן ממני שזה בסדר ואין כאן משהו פלילי או מסוכן נסע לדרכו. אתה נראה לי בהלם קצת, לא ציפית לזה?” לא שהיא הפתיעה אבל בהחלט החמיא לעצמה על דרך החשיבה שלה שמאוד אהבתי.
“אני מופתע מאוד לטובה, באמת אהבתי מאוד את קו המחשבה שלך.” עניתי בכנות. “ואם את עדיין כאן והוא כבר נסע, אני אפילו מוחמא עוד יותר.”
“אין ספק שהיו בי הרבה חששות, כשראיתי את המסכה אמרתי אוקיי, הנה אני הולכת, ואז התחלנו לדבר, שדרת רוגע, ביטחון עצמי, והסלט היה ממש טעים, הוא האמת הכי שכנע אותי להישאר” היא צחקה “ומשם הכול הביא אותנו לכאן. אין ספק שזאת חוויה, שעדיין לא נגמרה. אבל עד עכשיו קיבלת לייק.”
“רק לייק אחד?” צחקתי “על תמונה בים אני מקבל יותר.”
“יכול להיות, אבל לא ממני.” כשהיא צודקת, היא צודקת ממנה אף פעם לא קבלתי לייקים.
“קשוחה” צחקתי,
כמעט ולא אכלנו ורק דיברנו ושתינו יין, על השולחן היה הכול מכל והריח של האוכל והרעב שהתגבר עוד יותר בזכות היין לא השיר אותנו אדישים, האווז שעמד במרכז השולחן עם ירקות מבושלים פשוט ביקש מאיתנו לטעום אותו, הטעם המתקתק בזכות הדבש שבו בושל היה טעים למדיי.
“את יודעת, לפני זה עקצת אותי על התוכניות לערב, והערב כבר כאן ויש לי הפתעה בשבילך.” ספרתי.
“הפתעה… מעניין מה זה יהיה הפעם…” היא הסתקרנה.
סיימנו לאכול, לקחנו בקבוק יין סגור, שלישי במספרו, והזמנתי אותה לבוא איתי, נכנסנו לחדר אחר בצימר ובו היה מסך ענק עם מערכת קולנוע ביתית וספה נוחה במיוחד שנוכל לשבת עליה ולצפות בסרט.
“פעם ספרת על סרט שאת הכי אוהבת, סרט שמרגש אותך כל פעם מחדש שאת צופה בו, החלטתי לצפות בסרט הזה יחד איתך.” הצעתי. זה היה סרט רומנטי עם נימה קומית, סרט בנות חמוד שמעלה את מצב הרוח, לבנות בעיקר.
התיישבנו על הכורסה, בצד החדר היה שולחן ועליו מסודרים כל מיני סוגים של קינוחים שהולכים טוב עם יין.
“אני כבר ממש מסטולה” אמרה “זאת השיטה שלך לשכר אותי?” צחקה.
“למה כל דבר אצלך בראש זה שיטה? אנחנו שותים, נהנים הולכים לצפות בסרט האהוב עלייך, מה רע?” עניתי.
“לא אמרתי שזה רע, רק שאלתי אם התכנון שלך זה לשכר אותי?”
“האמת, אם להיות כנה, אין לי יותר תכנונים, תכננתי את הכול עד לרגע שניפגש, נפגשנו, ומכאן אני לא מתכנן כלום וזורם אם המצב, ואין ספק שאני נהנה ממנו, אז בואי נגיד שעד עכשיו קבלת ממני לייק.
“אני קבלתי ממך לייק?!?! זה מה ששמעתי עכשיו? היא נדהמה.
“מה חשבת בובה, רק לך מותר לחלק לייקים?” צחקתי.
“אתה עובד בשיטת הבומרנג אני מבינה.”
“אני עובד בשיטה שביטלס פעם שרו עליה שיר. האומרת האהבה שאתה נותן שווה לאהבה שאתה מקבל. ואם את מודדת את הרגשות שלך בלייקים, אז החלטתי לתת לך את הרגשות שלי בשפה שלך.”
“זה נכון שאני שיכורה עכשיו ולא מפוקסת, אבל אתה הרגע הפכת אותי לבחורה שטחית שחובבת לייקים?” היא התפלא.
“יש לי רעיון, בואי נשבור את השגרה, שנייה מביא משהו” הלכתי לחדר הגדול וכשחזרתי הבאתי איתי דפדפת נייר, שני עטים וקופסה מיוחדת שכולה מלאה בג’וינטים. “אני ואת נשחק משחק.” פתחתי, “אנחנו נכתוב סיפור ביחד כשכל אחד כותב שורה בתורו, את תדליקי ג’וינת משלך ואני משלי, ויש לנו כאן קופסה מלאה.”
“בהתחלה חשבתי שאתה רוצה לשכר אותי, עכשיו אני מבינה שהחלטת פשוט להרוג אותי ודיי.” צחקה.
“תקשיבי, כזה דבר עוד לא עישנת, אין לנו לאן למהר, יש לנו את כל הלילה כאן. והסיפור הזה יישאר לנו למזכרת לא משנה אם תהיה המשכיות לערב הזה או לא.” הסברתי.
הדלקנו שני ג’ונטים, עשנו מעט כדי לתפוס ראש רגע לפני שאנחנו הופכים להיות אנשים יצירתיים.
“באמת יש לו טעם טוב” החמיא אווה.
“כן, כמו לכל דבר שאני נוגע.”
“אני גם ככה שיכורה מהיין ועכשיו גם זה, אני הולכת לעופף” צחקה כשהיא מסטולה.
“טוב זה הזמן לקחת דף ועט ולהתחיל לכתוב סיפור ביחד” הצעתי כשאני מחזיק דפדפת ועטים.
“תתחיל, ואני אמשיך את המשפט שלך” אמרה אווה ואני התחלתי לכתוב.

‘היו היה גן קסום’
‘והוא היה מלאה בפיות’
‘לפיות האלה הייתה אבקה מיוחדת’
‘שהייתה גורמת לכל תושבי היער להיות מאושרים’
‘כולם אהבו את הפיות חוץ מהדוב השחור’

“מה הקטע עם הדוב השחור?” שאלה אווה.
“לא יודע, עוד שניה תכתבי שורה ונבין מה הקטע שלו.” צחקתי.
“זה לא פייר, אתה מנסה להכשיל אותי.”
“למה להכשיל? להפך, נותן לך להיות יצירתית.”

‘הדוב השור היה רעשה’
‘הוא היה רודף אחרי הפיות של היער’
‘הוא היה מתנדב באל סם.’

צחקתי בקול. “מתנדב באל סם אהה, את רואה שאת רוצה את יכולה להיות יצירתית.”

‘הדוב היה נגד חלוקת האבקה לתושבי היער’
‘אבל תושבי היער לא ספרו אותו ממטר’
‘ביום בעיר אחד’
‘החליט הדוב שהגיע הזמן לשים סוף לכל הפיות ביער’
‘והתחיל לצוד את כל הפיות’
‘הוא היה תופס את הפיות וסוגר אותן במהרה שלו’

“מה מאמי, הלכנו לכיוון סיפורי אימה?” צחקתי.
“מאיפה הכנסת את הדוב הזה אני לא יודעת, היה יער, היו פיות, היה מקסים, פתאום דב, יצאת מעפן!” צחקה גם היא.

‘אבל אז הגיעו ליער החייזרים!’

“טוב דיי אתה דפוק, מאיפה החייזרים עכשיו??!!” צעקה אווה וצחקה.

‘הם באו להגן על הפיות מפני הדוב הרעשה.’
‘החייזרים לא היו טובי לב ועשו זאת רק כדי לקבל את האבקה מהפיות’
‘בנוסף החייזרים היו שוכבים עם תושבי היער’
‘וכך נולדו השמאלנים!’

“טוב עכשיו חנקת!!! אני לא מפסיקה לצחוק. שנון משהו.” צחקה והחמיא אווה. נגמרו לנו הג’ונטים והדלקנו סבב חדש, רמת הסטלה כבר הייתה בליגה אחרת.

“אתה יודע” פתחה אווה בשיחה “אני מרשה לעצמי לומר את זה רק כי אני ממש מסטולה עכשיו ושלא יעלה לך האגו לשמיים, אבל מה זה כייף לי איתך. עכשיו שאני חושבת על זה ואני באמת לא יודעת מה חשבתי שיהיה, הצלחת להפתיע אותי לטובה.” אמרה אווה ושמה את ראשה על הכתף שלי כשאנחנו יושבים אחד ליד השנייה על הספא. חיבקתי אותה ולא אמרתי כלום, פשוט ישבנו מחובקים ולרגע היה שקט בכל החדר. כנראה שכל אחד ירשה לעצמו לחשוב רגע בצורה רגוע ושקטה מבלי להרגיש לא בנוח עם השקט שמסביב. הסתכלתי על פניה של אווה והיא הסתכלה לעיניי, קרבתי את שפתי לשפתיה, התנשקנו, הפעם זו הייתה נשיקה ארוכה ושקטה, המון שפתים, מעט לשון, ליטפתי את פניה והיא חיבקה אותי. רגע קסום ואינטימי ראשון שלנו. שכבנו אחד ליד השנייה על הספא ולא הפסקנו להתנשק, לפתע התרוממה אווה והורדה את חולצתה, מתחת לחולצה הייתה עליה חזיית תחרה אדומה. אותה היא לא הורידה והשירה לי את התענוג. התרוממתי מהספא ושלחתי את ידי אל גבה כדי לפתוח את החזייה, אווה משכה את חולצי ממני וחזרנו לשכב על הספא, גופה פשוט משגע, עור חלק ויפה, בתן שטוחה וחזה שופע. נשקתי וליטפתי את גופה היא בתגובה שרטה את גבי, כאילו התגרתה בי. ירדתי אל עבר צברה ונישקתי אותו בחושניות, גניחות קלות נשמעו מפיה, זה היה מן אישור להמשיך, ירדתי אל עבר החזה עם לשוני וליקקתי את פטמותיה, הן מייד נהיו זקורות והיה להן טעם של יין מתוק. כמה השתוקקתי לרגע הזה שבו יוכל לנשק את שפתיה ואת גופה. ידיי ליטפו את פניה והבוהן שלי שחקה עם פיה. היא מצצה אותה בחוזקה ואני מעט נשכתי את פטמותיה. חזרתי לנשק וללקק לה את הצוואר, זה גרם לה לעונג רב כששמעתי את נשימותיה. האינטימיות הראשונה בן בחור לבחורה זה ניסוי וטעייה, מהניסיונות שלך אתה לומד מה אוהבת הפרטנרית שלך ואיך לענג אותה הכי נכון. לכל גניחה קלה שיצא מפיה הייתה משמעות גדולה בשבילי כי זה היה ללמוד אותה, מה היא אוהבת, מה מגרה אותה ומה עושה לה הכי נעים. לא ניסיתי למהר לשום מקום ולא להתקדם מהר, רק ליהנות מכל הקסם הזה שיש בנינו עכשיו ולגרום לחוויה הזאת להיות בלתי נשכחת. כי כולנו יודעים שאין שני לרושם ראשוני. הרגל שלי הייתה בן רגליה והיא חבקה אותה ברגליים שלה. לבושה במיכנסון קצרצר ורגליה חשופות, מלטף את ירכיה ומנשק ללא הרס את שפתיה. זה היה לילה קסום, לילה של מגע נעים, לאחר זמן מה שהיינו על הספה הזמנתי אותה לעבור למיטה בחדר השינה. בחדר שינה חיכתה לנו מיטה זוגית גדולה ונוחה מאוד, מגש עם פירות ויין, ועל התיקה הייתה תלויה מראה ענקית. זה מאוד סקסי שיש מראה ענקית על התקרה שנותנת לך “וויו” נוסף על מה שקורה על המיטה. המשכנו לנשק וללטף אחד את השניה ונהנינו מכל רגע, לרקע קמתי מהמיטה ופתחתי את בקבוק היין, לקחתי לגימה מהבקבוק והצעתי לאווה, היא לקחה את הבקבוק, שתתה לגימה קטנה ואז העבירה את הפיה של הבקבוק על גופי כשהיא שופכת עליו את היין, גופי הפך רטוב מיין ואווה התחילה לעביר את לשונה על גופי. לקחתי את הבקבוק מידה והנחתי אותו על הרצפה. הסתכלתי בעיניי שהיו בוערות באש והתחלתי לנשק את גופה כשבכל פעם אני יורד מעט אל עבר מכנסוניה הקצרצרים. הלשון שלי משחקת לה בתבור וידיי פותחות כפתור כפתור במכנסוניה. התרוממתי ומשכתי אותם ממנה. היא נשארה רק בתחתון חוטיני קטנטן, הרמתי את בקבוק היין שהיה על הרצפה ושפכתי מעט ממנו על תחתוניה, מייד לאחר מכן הורדתי את ראשי ונשקתי את שפתיה התחתונות כשהתחתון עדיין עליה, זה גרם לך להידלק עוד יותר ולהוציא קולות עזים ונעימים לאוזן. לשוני לקקה את מפשעותיה וחזרה לשחק את החוטיני הקטנטן שלה, בן הגניחות שמעתי את אווה אומר “תוריד אותם” ומייד עלה חיוך רחב על פניי, היא לא ראתה אותו, אולי רק הרגישה, אבל אני כל כך חיכיתי לשתי המילים האלה. הורדתי אותם כפי שביקשה והמשכתי לענג אותה בלשוני, ידיי ליטפו את גופה ומדיי פעם צבתו את פטמותיה. גופה ערום לגמרי, ואני בלי חולצה ועם ג’ינס. ידייה תופסים את ראשי ומלטפים את שיערי. הגניחות שלה התגברו והרגשתי שהיא קרובה לאורגזמה, אבל אווה לא הייתי מוכנה להיכנע כל כך מהר ורגעים מספר לפני שזה מגיע היא הרימה את ראשי והתפחנו. היא מעליי ומעילה תקרה עם מראה ענקית, אני שוכב על המיטה מסתכל עליה ואז על המראה. היא התיישבה מעליי וידיה היו על גופי, אני שוכב מסתכל עליה, על גופה הערום והמדהים, על עיניה החתוליות, על שערה שנראה מפוזר ועם זאת כל כך מדהים שגולש על גופה הערום. שתיקה, רק מבטים. היא מסתכלת, בוחנת, חושבת. אני שוכב, נותן לה את הזמן להתבונן, הנחתי את ידיי על רגליה.
“אתה לא רעה, אתה יודע…” פתחה אווה בשיחה.
“לא רעה במיטה? לא רע באופן כללי? למה הגברת מתכוונת?” התעניינתי.
“מההכרות הקצרה שלנו, נראה שאתה לא רע בכל דבר שאתה נוגע בו.” ענתה והמשיכה, “אני מסתכלת עלייך עכשיו, כשאני לגמרה ערומה, ולא רק מבגדים, ואני מרגישה נינוחה איתך, אתה לא מלחיץ, לא דוהר לשום מקום, אתה רגוע, נינוח ואת התחושה הזאת אתה מעביר גם אליי, אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך רגוע ונינוחה ליד משהו.” החמיא לי אווה ואני פשוט חייכתי ולא יכולתי להסתיר את זה. “דיי, אל תתחיל להתרברב לי עכשיו עם החיוך המרוצה הזה שלך, תישאר עדין ומתוק כמו שהייתה.” ביקשה אווה.
“אני עדין ומתוק כמו שאני, והחיוך הזה רק מראה כמה המילים שלך עושות לי טוב על הלב. באמת, אמרת שאת לא זוכרת מתי הרגשת כל כך נינוחה ליד משהו, ואני כל כך שמח שאני זה שלידו את מרגישה ככה.” עניתי בכנות.
“תנשק אותי” דרשה אווה, התרוממתי ותפסתי עם ידי את פניה, ישבנו על המיטה והתנשקנו ידי תפסה את שיערה וידיה היו על גבי. הנשיקה הייתה ארוכה ולהוטת. לפתע אווה דחפה אותי לאחור ונשכבה על גופי, שפתיה המשיכו לנשק אותי בצווארי וידיי ליטפו את גבה הערום. ידיה ירדו למטה והתחילו לפתוח כפתורים במכנסי הג’ינס שלי.
“זה נראה לך הגיוני שאתה עדיין לבוש בג’ינס?” מלמלה אווה ואני שמרתי על זכות השתיקה. רציתי לתת לה לעשות מה שהיא רוצה. היא ירדה מעליי והורידה ממני את הג’ינס.
“עכשיו זה נראה יותר טוב” ציינה אווה.
תפסתי והפכתי אותה כך שאני מעליה. “אני לא יודע איך את רואה אותי, אבל את נראית מדהים בכל מצב.” אמרתי.
“אל תשלה את עצמך, עכשיו אני שולטת.” חייכה אווה ודחפה אותי שוב לאחור ועלתה מעליי. “גם אני רוצה לפנק אותך קצת.”
‘למה רק קצת??’ צעק קול בראשי אבל התעלמתי ממנו. אווה שלחה את ידה אל הבוקסר שלי והורידה אותו.
“משהו כאן ער…” חייכה אווה.
“למה, הוא אמור להיות רדום?” צחקתי.
שפתיה של אווה התקרבו אל שפתיי והתנשקנו שוב, זה מדהים להתנשק איתה כי לשפתיה יש טעם של דובדבן מתוק.
“לא אמרת שאנחנו נראה סרט הערב?” עקצה אווה.
“ברור, רק לא ציינתי באיזה שעה ההקרנה.” חייכתי.
“אני מרגישה מרומה” צחקה.
“הבנתי אותך, בואי, הולכים לראות סרט” באתי לקום מהמיטה…
“תשכב מטומטם! אף אחד לא הולך לשום מקום!” צוותה אווה. “אני סתם נהנית להתגרות בך.”
“את מבינה שהגלגל הוא עגול נכון…” עקצתי.
“לא, אני לא מאמינה, אני שמעתי נימה של איום עכשיו??” התפלא אווה.
“מי שמשחקת באש צריכה לדעת שיש סיכוי לקבל כווייה.” צחקתי.
“אני מבינה שזה הלהביור…” אמרה אווה כשהיא מסתכלת בעיניי וידה תופס את איברי.
“כן, כן, נראה לי, אני חושב, האמת אני בטוח, אני חושב אני בטוח…” כל זה אני אומר בזמן שהיא הורידה את ראשה ושפתיה מנשקות את גופי שלאט לאט היא יורדת אל אבר איברי. היא עושה את זה לאט ואני מרגיש את הדופק שלי עולה. היא כבר ממש קרובה ואני מקבל צמרמורות בכל הגוף. היא מרגישה אותם וזה מדליק אותה והיא מחליטה לשחק איתי עוד קצת. היא מרימה מעט את הראש ומשחקת עם שיערה באזור האינטימי שלי. עולה ויורדת כשהשיער שלה גורם להרגשת דקדוק עדינה ומחרמנת להפליא. היא מרימה את המבט ומנסה לראות מה זה עושה לי. ידיי פרוסות על המיטה ואני לא אומר כלום, אבל הנשימות שלי מספרות את הכול. אני תופס חיוך שובב על פניה ואז מרגיש את חום שפתיה על איברי. גניחה ברחה מפי והיא כאילו רק חיכתה לה. היא עושה את זה לאט, משחקת, מנשקת, לשונה עולה ויורד לכל אורכו. אני שוכב מסתכל על התקרה ודרך המראה רואה הכול, היא שלחה את ידיה לגופי וליטפה אותו, הרמתי את ראשה ועצרתי אותה. התפחנו לתנוחת ששים ותשעה ככה שאני יוכל לענג אותה בזמן שהיא מענגת אותי. הצמדתי את פיה לשפתיה התחתונות ושחקתי עם לשוני, הרגשתי איך הנשימות שלה משתנות וכמה זה מענג אותה, היא המשיכה לענג אותי ואף הגבירה את הקצב. באמת שהבחורה הזאת יודעת איך לענג את הגבר שלה. זה מטריף את החושים. הרגשי כמה היא קרובה לגמור אז הצמדתי את פי לשפתיה ומצצתי אותן בעדינות כשאני ממשיך לשחק עם הלשון, מפעם לפעם שמעתי אותה אומרת “כן” וידעתי שאני בנתיב הנכון להצלחה…

אחרי שהכול נגמר, הינו כבר במקלחת, ממשיכים להתמזמז ולא מצליחים להפריד את השפתיים. היא הסתכלה עליי לרגע ואמרה “אם כל ההכרות הלא ברורה הזאת שיזמת וקרתה, אני עדיין מאוד שמחה שזה קרה, יש בך משהו כובש, אמיתי, שניתן לראות רק אחרי הכרות אמיתית איתך. ואתה יודע איך לפנק את הבחורה שלך.” שם זה באמת קרה, הפתיחות מצידה, הערכה מצידי בלי לצאת מהמקלחת עשינו שם אהבה לראשונה. חייב לומר שזה היה אחרת לגמרה, תחושות שונות, לכל חדירה יש תחושה אחרת, שממלאת אותך בצורה שונה ומיוחדת. מהמקלחת התגלגלנו למיטה כשאנחנו עדיין ממשיכים לעשות אהבה, אני שוכב, היא רוכבת מעליי, ואני צופה בה דרך המראה. היא מרימה את ראשה וצופה בעצמה. ידיי מלטפות את גופה ואני בדרך ללא מעצורים, כמו הרגע הזה שדהרנו על סוסים לשום מקום בכל הכוח, כך גם עכשיו, היא פרועה ופתוחה שדוהרת במהירות מופרזת… התעוררנו בבוקר, עדיין מחובקים. אומרים שסקס בבוקר הוא הסקס הכי טוב, ואני מאלה שאומר את זה כי לדעתי זה באמת ככה. וכשאתה מתעורר אם בחורה מדהימה, ערומה, שמחבקת אותך. אין משהו טוב יותר מסקס. אני חייב לומר שזה פשוט מדהים איך שהיא נראית בבוקר, בלי איפור, שיער פרועה, והיא כל כך יפה וסקסית שזה מטריף. את כל השבת העברנו במיטה, אכלנו במיטה, צפינו בסרטים מהמיטה, גם אחרי מקלחת ישר חזרנו למיטה. רציתי שזה הימשך לנצח. אבל לכל דבר טוב מגיע סוף, וגם לסוף שבוע הזה…
רגע לפני שהיא יצא לכיוון הרכב שחיכה לה. שאלתי שאלה
“תגידי, מה התוכניות שלך השבוע?”
“עוד לא נפרדנו ואתה כבר רוצה לקבוע?” חייכה אווה.
“כל הדייט הזה התחיל בהצעה, ואני אומר בואי נסיים אותו באותה הצעה. יש לך צ’ק, הוא שלך. אבל מה את אומרת על להמיר אותו לטיסה לאיטליה איתי שבוע הבאה?” הצעתי.
“להמיר אותו? אתה רוצה שאני אקנה לך כרטיסים?” צחקה אווה.
“לא, אני שואל, אם טוב לך ההצעה הקודמת, והיה נחמד מה שהיה כאן ואת ממשיכה הלאה, או שאת מהמרת על הקופה שלך ואנחנו ממשיכים…” חשוב לי להסביר שלא אכפת לי מהכסף הזה, אפילו לא קרוב, אבל אם היא תיקח אותם לא יוכל לצמוח מזה שום דבר אמיתי, ואני רוצה לדעת מה היא רואה בי, אם היא רואה בזה המשכיות אז היא תבוא לטיול, ואם לא, או שהיא רוצה כסף, היא תעצור בהימור שלה ותיקח את הזכייה.
“אתה באמת חושב שכל מה שקרה כאן היה קורה רק בגלל הכסף? ואחרי כל מה שאמרתי לך זה עדיין יושב לך בראש.” אווה הייתה רצינית.
“לא אמרתי רק בגלל, ואם לא היית אומרת את מה שאמרת ההצעה שקבלת הרגע כנראה לא הייתה מגיעה. כמו בפעם הקודמת, גם כאן את ראשית להחליט.” עניתי בכנות.
“אם היית נותן לי ללכת, ואז מברר בחשבון הבנק הנפוח שלך, היית מגלה שלא הפקדתי אותו, ואני גם לא מתכוונת, אבל אם זה כל כך חשוב לך, הנה.” אווה הוציא מהתיק שלה את הצ’ק וקראה אותו מולי. זרקה אותו ואמרה “עכשיו אתה רגוע, אני לא עליתי לך שקל, טוב, אולי רק הצימר אבל אני בטוחה שאתה תשרוד את זה.”
“אז אנחנו טסים, תכיני מזוודות…” חייכתי.
“לא נראה לי… אתה צריך בחורה שתרצה כסף, לא אחת שרוצה אהבה. ואתה יכול לחשוב עליי מה שאתה רוצה, אבל לא בגלל הכסף הגעתי לכאן. שיהיה לך כל טוב, ובהצלחה בהמשך החיים.” אווה יצא וטרקה את הדלת. אבל זה היה רחוק מלהסתיים, כמובן שכשהיא הגיע הבית כל הבית שלה היה כבר מפוצץ בפרחים ועם ורדים על הרצפה הייתה כתובה המילה ‘סליחה’ ומכתב קטן אבל היא אפילו לא התקשרה לומר תודה או בכלל, לומר משהו. אז אתם שואלים איך זה נגמר… אמרתי לכם שהיא בן הדברים הבודדים שהולך איתי מאז הזכייה. ולאחר אין ספור פרחים ומכתבים. עלינו יחד למטוס וטסנו לאיטליה…
וכשהשעמום היה בלתי נסבל וחיכי רק לה במיטה הגדולה שלי, היא דווקא גרמה לי לקום ולהתחיל לעשות דברים, לגדול, לצמוח ולהתפתח. בדייט הראשון שלנו הרמנו לחיים “לחיי השקעות נכונות” באותו רגע זה נאמר בהומור, אבל היום, אני יודע שהיא המנייה המנצחת שלי.

חמישים גוונים של תיקרה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (4)

וואו!! פשוט וואו!! יש לך כתיבה מדהימה שמשאירה טעם של עוד. וואו אין לי מילים ממש יפה! רק שים לב לשגיאות כתיב. אני הוקסמתי!! לגמרי!! אני ממש מחכה לסיפור הבא שתעלה :) בהצלחה בהמשך!! :))

03/05/2015 21:47

    תודה רבה, החמאת לי מאוד :)))

    26/05/2015 19:37

הסיפור והכתיבה מדהימים!
אהבתי איך הדמויות בסיפור הן אנושיות ולא מתימרות להיות משהוא אצילי יותר מהטבע האנושי עצמו, סיפור אמתי ומעורר מחשבה. ^_^

26/05/2015 17:32

    תודה רבה מותק :)))) מחמיא מאוד

    26/05/2015 19:36
65 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך