ילדת פנימיה- פרק ראשון

30/09/2013 1568 צפיות 6 תגובות

המלחמה החלה.
הרמתי את המסרק כנגד שיערי הרטוב, חשקתי שיניים, והעברתי אותו בשיערות בצבע הפחם שעל ראשי.
כעבור חצי שעה נראיתי סביר, ביחס אליי, ביחס לשעה המוקדמת של הבוקר וביחס ל… בסדר, אני מודה, לא נראיתי טוב במיוחד.
אחרי שהתייבשתי ולבשתי את הבגדים שאמש בחרתי בקפידה, החלטתי שהם נראים ממש מושקעים- בסדר, יום ראשון בתיכון חדש בעיר חדשה, זה לא אומר שאת צריכה להיראות כאילו את עומדת לצעוד על השטיח האדום באוסקר!
לבסוף מצאתי את הג’ינס המרופטים שלבשתי בתיכון המקומי שלמדתי בו עד שאבי השיג לי מלגה לפנימיה הכי טובה במחוז, וביחד עם חולצה חביבה ונעליים ישנות, הרגשתי סוף כל סוף כמו עצמי- פני.

בעצם, השם המלא שלי הוא פנלופה, פנלופה גרייהם, אבל זה שם די מביך, ככה שאני מסתפקת בפשוט- פני.
אז אני, פני, בדרכי בטנדר המצ’וקמק של אבא שלי לפנימיה הכי טובה במחוז, מה שיכל להישמע מפתה לו הייתי בת עשירים מלוקקת שאוהבת לגור עם כל החברים שיש לה, אבל בעצם, אני לא בת עשירים מלוקקת (אם יגלו שהגעתי בגלל מלגה אני אהיה הרוסה חברתית, אני בטוחה), ואני ממש לא אוהבת לגור עם כל החברים שלי, בגלל הסיבה הפשוטה- אין לי חברים.

אבל מי יודע, אולי המצב עומד להשתנות?

——————————————————————————–
“תכירו” המנהלת של הפנימיה המלחיצה, גב’ ג’ונסון, אמרה בקול יבשושי, “פנלופה גרייהם”.
התרתחתי. פנלופה?
אני בטוחה שכמה מחבריי לכיתה, הסנובים היפהפיים שבוחנים אותי מכף רגל ועד ראש ממש עכשיו, מגחכים על השם המטופש שלי.
זה כזה שם שצועק “אני פנלופה והגעתי לפה בגלל מלגה, אני לא עשירה בכלל!”, אתם לא חושבים?
“היי, חמודה” המחנכת הצעירה של הכיתה שלנו, ג’ודית, הניחה יד מרגיעה על כתפי המתוחה, “תשבי במקום הפנוי שליד אנבת’, היא ועוד 2 בנות מכיתה י”ב יחלקו איתך את החדר”.
היא הצביעה על נערה, שלמרבה ההקלה נראתה נחמדה- שיערה הערמוני היה קלוע לצמה עבה וארוכה שנחה בצייתנות על גופה, מגיעה עד לחזה בערך, ומשקפיים עגולים.
בדיוק טיפוס שלא יתנשא עליי בשניה הראשונה.
התיישבתי ליד אנבת’ בהיסוס, והיא חייכה אליי חיוך מרגיע.
“היי” היא הושיטה לי את ידה ללחיצה, “אנבת'”.
“פני” חייכתי ולחצתי את ידה.
“גם אני הייתי בהלם מהמקום ביום הראשון שלי, אבל תאמיני לי שיש כאן כמה טיפוסים סבירים בהחלט” היא לחשה.
גיחכתי, “אני מקווה שאת צודקת”.

בהפסקה נוכחתי לגלות שאנבת’ טועה.
היא אמנם הזמינה אותי לשבת עם החברים הנחמדים שלה, לדבריה, אבל הם לא היו נחמדים כל כך אליי.
“אה, זו החדשה מהכיתה שלך, פנלופה?” אחד מהם שאל בקול שנוטף שטרות של כסף.
“פני” חייכתי חיוך מתוח, “אני מעדיפה את הקיצור הזה, תודה”.
הוא עפעף בריסיו, מה שלימד אותי שאו שהוא גיי, או שהוא בדרכו להיות כזה, או שזה מן קטע כזה של אנשים עשירים וחכמים.
“היי, תודה ששמרתם לי מקום” לפתע מישהו התפרץ לשולחן והעיף את אחד התיקים מהכיסא עליו נח.
הרמתי את מבטי, וידעתי שמצאתי נקודת אור במקום המחורבן הזה.

———————————————————————————–
“אה, ההוא” אנבת’ קרצה לי כשסובבה את המפתח במנעול הדלת של מה שעתיד להיות החדר החדש שלי, “זה גריי, הוא החתיך היחיד בפנימיה שלא מתנהג כמו סנוב מושלם”.
הדלת נפתחה, ולפניי נגלה חדר מסודר, מלא בפוסטרים של אלילי נוער כאלה ואחרים, עם 4 מיטות- שלוש מהן מלאות חפצים, ואחת מהן ריקה.
המיטה שלי.
הנחתי עליה את המזוודה שהבאתי עמי, ואנבת’ הזמינה אותי לשבת לידה על המיטה שלה.
“אז, ספרי לי על גריי” הסמקתי.
“טוב, הוא לא מחבב ממש מסגרות, אם אבא שלו לא היה מליונר או משהו בוודאי מזמן היו מעיפים אותו מכאן” היא אמרה בקול חולמני, “והוא מדהים, כל כך מדהים, והוא פנוי!”.
בהיתי בחלל.
“והערב יש מסיבת סתיו או משהו פלצני כזה, לא?” שאלתי בהרהור.
אנבת’ הנהנה.
“אז הלילה, גריי כבר לא יהיה פנוי” חייכתי חיוך זדוני, “תסמכי על פני”.

לבשתי שמלה שחורה, קצרה וצמודה, שנראתה עליי ממש טוב. תהיתי אם נעלי עקב לא יתפסו כאן כמשהו ממש פקאצי, אבל אנבת’ אישרה שכאן, במסיבות, עקב של פחות מ12 ס”מ לא מתקבל.
לבסוף היינו מוכנות- אנבת’ נראתה ממש טוב בשמלתה הלבנה והמתנופפת ובעקבים התכולים שלבשה.
ממש יפהפיה.
“שנלך?” היא הושיטה לי יד.
לקחתי נשימה עמוקה, “כן, קדימה”.

“היי” אנבת’ גררה אותי אל מעגל הרוקדים של חבריה, “מה קורה?”
“את נראית ממש טוב, בת’!” אחת מהבנות, שכחתי את שמה, חייכה.
“תודה, קתרין” אנבת’ חייכה גם היא, והחלה לפזז ברחבה.
אני חייבת להודות- תוך 5 דקות רציתי לעקור את העקבים מהרגליים שלי, נראיתי כמו בובה על חוט כשניסיתי לרקוד, רגליי דואבות.
“מסיבה ראשונה, הא?” זיהיתי את הקול מיד.
“כן, גריי” הסתובבתי אליו, מנסה להפגין ביטחון עצמי.
“איך את יודעת את השם שלי, פנלופה?” הוא קרץ.
“איך אתה יודע את שלי?” השבתי מלחמה.
“שאלתי עלייך” אמר בסתמיות. הסמקתי.
“גם אני עליך” הודיתי.
“אז אני מניח שלא תתנגדי לריקוד?” השתחווה.
צחקתי, “אני אשמח”.
הוא הוביל אותי למרכז הרחבה, וכרך זרועות חסונות סביב מותניי, מתנועע בחינניות לפי הקצב.
“אז, פנלופה” הוא מלמל, מקרב אותי אליו.
“פני” תיקנתי, נושמת בכבדות לנוכח שפתיו הקרובות אליי.
“תבואי איתי החוצה לרגע?” הוא שאל, והרפה ממני. הנהנתי, ואחזתי בידו.
יצאנו אל האוויר הצח שבחוץ, שהיה שינוי מרענן למדי ביחס למחנק שבתוך אולם המסיבות.
“איפה היינו?” שאל וקירב אותי אליו.
“אין לי מושג” מלמלתי, אבל לפני שהספקתי לנשום, הוא נישק אותי ברכות.

אתם יודעים, ביחס אל עצמי, פנלופה-פני גרייהם, וביחס לעובדה שזה היום הראשון בפנימיית פלוצים עשירים, אני חושבת שזה הישג די מכובד, לא?

“זה היה…” הבטתי בו, “ככה אתה מקבל כל חדשה?”.
הוא צחק, “רק את מי שמוצאת חן בעיניי”.
ברגע של אומץ, נישקתי אותו בהיסוס שוב, והוא נענה לי, כורך את זרועותיו סביבי.
“ווואווו!!” שמעתי לפתע צרחה.
חצי מבית הספר עמד והביט בי ובגריי שאני בקושי מכירה מתנשקים.
זה היה… מביך.

ילדת פנימיה- פרק ראשון
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (6)

יאוו תמשייכייי

30/09/2013 08:49

מהמם תמשיכי

30/09/2013 08:51

נשמע טובב! תמשיכיייי!

30/09/2013 08:52

נשמע טובב! תמשיכיייי!

30/09/2013 08:52

מהמםםםם תמשיכיי

30/09/2013 09:24

איזה סגנון כתיבה תמשיכי , מחקה לאוד

30/09/2013 11:48
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך