יש לכם ניחוש פרוע מי זו? ;)

ילדת פנימיה- פרק 4

09/10/2013 870 צפיות 2 תגובות
יש לכם ניחוש פרוע מי זו? ;)

נקודת המבט של אשלי:
רצתי במסדרון האינסופי אל החדר המוכר כל כך.
דפקתי על דלת מספר 176, והדבר הראשון שראיתי לנגד עיניי היו הקוביות המפוסלות היטב של האקס שלי.
כלומר, אני חושבת שאפשר לקרוא לזה אקס.
זה סיפור ארוך.
"היי, אני כאן" היד שלו נופפה מול פניי. הרמתי את עיניי, סמוקה.
"היי, גריי" בלעתי רוק, "אנחנו צריכים… לדבר".
—————————————————————-

נקודת המבט של פני:
למחרת בבוקר היה לי קצת קשה להתייחס כרגיל אל סאם.
אני מתכוונת, אני לא רגילה שיש לי ידידים ששואלים אותי אם הייתי יוצאת איתם.
בעצם, אני גם לא רגילה לידידים בכלליות, אבל לא משנה.
נעלתי את נעלי הדוקטור מרטינז השחורות והכבדות שלי, שמגיעות לי עד לאמצע השוק, והן השלימו את המראה הקשוח שבהחלט הייתי זקוקה אליו היום.
אני חייבת לדבר עם האשלי הזו.

וזה מה שאני עשיתי.
"היי" נכנסתי לחדר בשעת אחר הצהריים. היא ישבה שם ובהתה במזוודה פתוחה.
"היי, פנלופה?" היא הביטה בי בהיסוס, כאילו שאני מארגנת קנוניית לסביות מרושעת או משהו דפוק כזה.
התיישבתי על המיטה לצידה.
וואו, הבחורה לחוצה.
"כן, היי" אמרתי בשנית, "אז ככה- אני יודעת מה ראית, וגם אני הייתי בהלם, כי לראות את שתי חברותייך לחדר מתנשקות מבעד לדמעות תסכול זה לא פחות גרוע מלראות אותן באותו מצב מבעד לערפיליי שינה".
אשלי פצתה את פיה, אבל המשכתי לדבר.
"אבל אין סיבה להיות נסערת" אמרתי במהירות,"אני מתכוונת, מה זה משנה? כדאי שתמשיכי להתמקד בשגרת החיים הרגילים, וכל זה..".
היא הנהנה.
"את צודקת" השיבה בפשטות.
"ואם כבר שגרה" המשכתי את החפירה הבלתי נסבלת, אבל ההכרחית הזו, "מה עם זוגיות? אני מתכוונת, סאם מגניב והכל".
וואו, קצת ישיר מדי.
עפעפייה המאופרים התרוממו אל על בפליאה, "סאם? מי"א?".
הנהנתי, "את יודעת, לאהבה אין גיל וכל זה".
היא נראתה המומה, "אמ, לא ידעתי שהוא… טוב, בעניין שלי, וזה נחמד מצדו והכל, אבל אני והאקס שלי חזרנו.. אתמול".
החוורתי מעט ובקול צרוד שאלתי:"ומי האקס שלך?".
בבקשה, לא הוא…
"גריי" היא אמרה וחיוך קטן נדלק בעיניה, "הוא מקסים, את לא חושבת?".

——————————————————————————-
סאם מצא אותי במדשאה, היכן שנפגשנו לראשונה.
למרבה הפליאה, בכיתי שוב.
"היי, את" התיישב לידי וכרך זרוע מסביב גופי הרועד מבכי.
"פני…" הוא ליטף את שיערי, "מה קרה, מותק?".
התרוממתי.
מותק?
התגובה הפשוטה ביותר לכינוי המפתיע הזה הייתה להמשיך לייבב, וזה בדיוק מה שאני עשיתי.
הוא נשק ללחיי ברכות, "די, מה שזה לא יהיה, תתעודדי".
התרוממתי שוב ומשכתי באפי, מוחה דמעות על ימין ועל שמאל.
"כשתדע מה קרה תצטרף אל הבכי שלי" אמרתי, נשימותיי קטועות, "אשלי וגריי, הם חזרו".
הוא הביט בי, מופתע מעט.
"זה לא מזיז לי" אמר לאחר שתיקה ממושכת, "הבנתי שיש מישהי ששווה הרבה יותר".


תגובות (2)

מנחשת שזאת פני :)
תמשייכייי , מוושלם ♥

09/10/2013 13:01

פאק זה ממש מזכיר לי את תיכון לילה וזה ספר מושלם וגם הסיפור תמשיכי מהר :))

10/10/2013 05:46
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך